ב"ה יום חמישי, ה' כסלו תשע"ח | 23.11.17
שער הכתבה המרתקת
שער הכתבה המרתקת
המגזין הפופולרי 'כפר חב"ד' מגיש: סיפורו המלא של הרב אקריש נחשף ● הצצה

כשאמו של הרב יואב אקריש עברה בחלוקת דולרים בעקבות מופת שמיימי הרבי נתן לה הרבי דולר "עבור הבן" זאת מבלי שהזכירה כלל את שמו ● כששבה לארץ - החליטה האם שבנה שייך לרבי. היא רכשה לו תמונה גדולה של הרבי והניחה בחדרו ● הילד יואב בן העשר שלא גדל בחב"ד, נרדם בכל לילה לאחר מחשבות על הרבי שתמונתו ניצבה לנגד עיניו ● בהמשך התגלגל למוסדות חב"ד וברבות הימים הפך לאחד מבכירי המרצים של הארגון החב"די "פרדס" ובשנה האחרונה מונה לראש כולל בחדרה ● עכשיו הוא מדבר לראשונה ● לקריאה >>>
הרב משה מרינובסקי, 'כפר חב"ד'
כמי שהתחנך בישיבת תומכי תמימים בקרית-גת, שם עשה את שנות הישיבה-קטנה והישיבה-גדולה שלו, ובבית חיינו, 770, הרצון לצאת לשליחות, לפעול, ללמד ולהשפיע בער בו כבר מגיל צעיר ביותר. מאוחר יותר, במהלך שנות הפעילות בשטח, הוא חווה מעת לעת חוויות שונות ושמע אמירות כאלה ואחרות שפעם אחר פעם הגבירו והעצימו את הלהט שלו לעשות, ללמוד וללמד.

וכך אומר המרצה הפופולארי המוכשר הרה"ג הרב יואב אקריש: "המוטו המרכזי שאני מעביר בהרצאות בפני קהלים שונים, הן במסגרת השליחות בחדרה והן במסגרת ארגון 'פרדס' שמספק מרצים לבתי חב"ד ברחבי הארץ, הוא שהתורה היא תורת חיים.

"המסר הוא ש'כי הם חיינו ואורך ימינו' זו לא מליצה יפה הנאמרת בנוסח התפילה אלא התורה רלוונטית לכל תחום בחיים, כשם שהאמונה בקדוש-ברוך-הוא וההכרה שדבר ה' הוא החיות של הבריאה היא לא תיאוריה פילוסופית, אלא המבט הנכון והאמיתי ונקודת יסוד בצורה בה אנו רואים את העולם ואת המשמעות של החיים שלנו על פני האדמה. ובכל אלה – פנימיות התורה, וחסידות חב"ד בפרט, עוסקת בהרחבה ובעומק ולכן להרצאות שספוגות בחסידות יש ערך מוסף.

"בהרצאות אנחנו שמים דגש על כך שהחסידות מכוונת את האדם לשים לב לפנימיות ולא להיתפס לחיצוניות. זה נכון לגבי כללות המבט שלנו על העולם – לחשוב על דבר ה' שמחיה את הבריאה. לא בכדי אמרו חז"ל ש'יהודי' הוא מי שכופר בעבודה זרה. כי עבודה זרה היא אך ורק חיצוניות ללא שום אמת פנימית. וזה נכון גם לגבי יחסים בין אדם לחברו – אנשים נוטים להתרשם מהזולת ולהגדיר אנשים לפי רושם חיצוני בעוד שהרושם האמיתי צריך להיקבע לפי הפנימיות. וזו גם הדרך להשתחרר מההגבלות של העולם הזה ולהיות בן חורין אמיתי.

"מה שמגביל את הקשר והיחס הראוי בין אנשים זו קנאה על רקע פערים בדברים חיצוניים ומי שנקי מקנאה ושנאה הוא אדם משוחרר, שמח ומרוצה. זה לא פלא שדווקא באותם מקומות בעולם שיש רווחה כלכלית יש יותר אנשים מדוכאים. כי השפע מעורר קנאה ותסכול. אבל מי שזוכה להתחבר לפנימיות, לתורה ולקב"ה, הוא אדם מאושר ושמח.

"ואנחנו רואים שהאמת מחלחלת. עם סיום הרצאה בתוכן הזה בפני אנשי חינוך, אמר לי מורה: 'יישר כוח, קיבלתי חיזוק להביט אל הפנימיות של התלמידים שלי ואפילו לא להישגים ולציונים שלהם שאחרי הכול הם חיצוניות לגבי המהות הפנימית'".

חסידות בשפה עכשווית

המבט הזה מניע אותו, לצד עיסוקו כראש כולל במשרה מלאה, לצאת לעיתים קרובות להרצאות בפני ציבורים שונים וללמד תורה וחסידות בשפה עכשווית.

"לא מכבר", מוסיף הרב אקריש בנימה של כאב, "פנה אלי אברך שהתקרב ליהדות על-ידי שליח חב"די וסיפר לי בגילוי לב כי מכר שלו, המשתייך לחוג לא חסידי, אמר לו: 'כל הכבוד לחב"ד שבזכותם הגעת לחיי תורה ומצוות, אבל חשוב שתדע כי חב"ד זו 'עזרה ראשונה'. עכשיו הגיע הזמן שתהפוך לבן-תורה ולשם כך כדאי שתעבור אלינו'. אותו מקורב, יהודי תמים, היה נבוך מהאמירה הזו וביקש את תגובתי.

"מובן שסיפרתי לו על עולם התורה החב"די ובד בבד הסברתי לו בהרחבה איך דווקא לימוד החסידות נותן לחיי התורה והמצוות עומק ועושר עצום. כמו אותו אברך יש לא מעט יהודים, ברמה כזו או אחרת של ידע וניהול אורח חיים תורני, שסבורים בתמימות, או הולעטו באמירות בסגנון כזה, כאילו חסידי חב"ד הם אנשים נחמדים וחייכנים, מחלקים סופגניות בחנוכה ומצות-שמורות בערב פסח ומזמינים לריקוד, אבל אם הוא לא רואה את עצמו זקוק לסופגניות או למצות וגם לא מעוניין לרקוד, טוב יעשה אם יחפש את עצמו בחוגים אחרים.

"אני שומע את הדברים הללו וזה מאוד חורה לי. הרי אחרי כמה שיחות ומפגשים כל אלה מגלים בעצמם איזה עומק נפלא יש בחסידות, אלא שמשום מה עד היום לא באו אתו במגע. ואני מתעודד כאשר אני נתקל במקרים הפוכים. כמו אותו רב חשוב שסיפר לי בכנות כי במהלך כתיבת מאמר בנושא אהבת השם הגיע ל'ספר הערכים – חב"ד' בו יש ערכים נרחבים בנושא. ופתאום גילה לראשונה איזה עומק מופלא יש בחסידות. ואמר לי – כמה חבל שציבורים רחבים עדיין לא מודעים לכך. זו השליחות שלנו כמרצים ב'פרדס', לעשות הכול כדי שיותר ויותר יהודים כן יהיו מודעים לכך.

"כבחור צעיר הייתי נוהג להקשיב לקלטות של הרצאות שהשמיע הרב יחזקאל סופר ואומר לעצמי – הנה, אפשר לקחת עניינים עמוקים בחסידות ו'להוריד' אותם לציבור שאין לו כל רקע קודם בחסידות. וזה מה שאני ממשיך לומר גם היום לעצמי ולחבריי. בואו נסביר לקהלים מגוונים שהעיסוק שלנו ב'מבצע תפילין' ברחובות הערים לא אומר חס-ושלום שבחב"ד חסר עומק תורני-רעיוני. ההיפך הגמור הוא הנכון. כשלומדים חסידות מבינים את הערך העצום של המצוות המעשיות.

"כשלומדים תורה מתוך הכרה בקדושת התורה ומתוך התבוננות בגדולתו של נותן התורה, וכשמניחים תפילין ועושים מצוה, לשון צוותא וחיבור, מתחברים עם הקדוש-ברוך-הוא בחיבור עמוק ופנימי שגם עיון פילוסופי במשך עשר שעות לא מסוגל לפעול. וזו הדרך שבה האין סוף של הקב"ה מאיר באדם מוגבל ובעולם מוגבל. וזה גם היתרון של 'מבצעים', קרי מצוות מעשיות, על כל מיני הרצאות ושבתונים שאולי מהווים הכשרה לקראת שלב יותר מתקדם אבל לא פעם הם מתאפיינים ב'אוירה' בלבד ובשטחיות, בעוד שלימוד פנימיות התורה וקיום מצוות מעשיות הם החיבור האמיתי של הנשמה עם הקב"ה. וכיון שהמציאות היא שיש ביקוש ללמוד חסידות ולקיים את הציווי 'וידעת היום והשבות אל לבבך', הזכות והאחריות שלנו מחייבת לתת מענה לביקוש הזה.

"יש מי שעושים זאת בהצלחה בין בני ישיבות ואברכים שומרי מצוות ולומדי תורה, ותבוא עליהם ברכה, אבל עובדה היא שהצימאון קיים גם בקרב הציבור הרחב בכלל ועלינו להרוות את הצימאון הזה. וזו השליחות של 'פרדס' הפועל בעיקר באמצעות בתי חב"ד. אבל לא רק. אלא גם במתנ"סים, ארגוני מורים, ארגוני עובדים וכד'. הם מעוניינים בשיעורים איכותיים עם תוכן ועמוק ולא נרתעים לשמוע במפורש שהתורה היא תורת חיים ורלוונטית לחיי היום יום שלהם".

●●●

בכתבה המלאה ב'כפר חב"ד': סיפור המופת עם הרבי שדרכו הגיע הרב אקריש לחב"ד. אל תחמיצו!

כ' בשבט תשע"ז