ב"ה יום חמישי, ה' תמוז תשע"ז | 29.06.17
"שר וגדול בצבא שלוחי הרבי נפל בישראל". הרב שוורץ ע"ה. בעיגול: הרב שפיגל שי'
"שר וגדול בצבא שלוחי הרבי נפל בישראל". הרב שוורץ ע"ה. בעיגול: הרב שפיגל שי'
החיוך שקירב אלפים ליהדות / אסי שפיגל

"כששמתי לב שעוד רגע מתחילים להתפלל את קבלת שבת ללא מניין, לא התאפקתי ושאלתי את שוורצי מה קורה? 'שוורצי' - הלא הוא שליח הרבי האגדי מלוס אנג'לס, הרב שלמה שוורץ, שהלך לעולמו השבוע - נתן לי אז את השיעור הראשון מני רבים שקיבלתי ממנו" ● הרב אסי שפיגל נפרד בדמעות ובטור מרגש מהשליח הנערץ שנפטר בסוף השבוע ● לטור המלא >>>
הרב אסי שפיגל

"בית הכנסת רחוק מכאן"? שאלתי את שוורצי אחרי שהנשים הדליקו נרות והריחות הנעימים של סעודת השבת המתקרבת מילאו את הבית שהיה ערוך לכ- 50 אורחים.

מתפללים במרפסת, יש נוף יפה בחוץ". הוא ענה לי בחיוך.

כששמתי לב שעוד רגע מתחילים להתפלל את קבלת שבת ללא מניין, לא התאפקתי ושאלתי את שוורצי מה קורה? למה שלא נחכה לכל האורחים הרבים שאמורים להגיע לתפילה?

שוורצי - הלא הוא שליח הרבי האגדי מלוס אנג'לס, הרב שלמה שוורץ שהלך לעולמו השבוע - נתן לי אז את השיעור הראשון מני רבים שקיבלתי ממנו, תוך שהוא מסביר לי בסבלנות את מה שעד אז לא הבנתי: "יש יהודים שאי אפשר להזמינם לתפילת שבת. הם פשוט לא יבואו. הם לא מרגישים בנוח עם זהותם היהודית, וממש לא רוצים לבוא לתפילה בבית כנסת. הדרך היחידה להגיע אליהם זה להזמין אותם לסעודת שבת. רק ככה אפשר להדליק להם את הניצוץ היהודי. אל תדאג, עוד מעט הם יגיעו לקידוש". אמר שוורצי והתחיל לזמר את קבלת שבת בקולו המיוחד.

~~~

בשנת תש"נ, אחרי כמה שנים טובות בהם עמדתי על הספסלים ב-770 מול הרבי, נסעתי לשליחות לנפאל. הייתי אז בחור ישיבה צעיר, תמים, וחסר נסיון מיוחד בהפצת המעיינות, ובאותה שליחות בדרום מזרח אסיה, נחשפתי מקרוב לאתגרים העצומים של עבודת השליחות. כשחזרתי לניו יורק הרגשתי שאני מוכרח להבין טוב יותר איך הדברים עובדים בשטח. מהו סוד ההצלחה האדירה של השלוחים? איך הם עושים את זה? את התשובות לשאלות האלה יצאתי לחפש בחוף המערבי, בקליפורניה.

בבית חב"ד בסן פרנציסקו, שמעתי לראשונה את השם "שוורצי". השליח ראביי יוסף לאנגר אמר לי: "אם אתה רוצה להבין איך מגיעים ליהודים המתבוללים, לאלה שהיהדות לא מענינת אותם - אתה חייב לפגוש את שוורצי". עיניו של ראביי לאנגר ברקו והוא ריתק אותי בסיפורים על השבתות והארועים שהוא היה עורך ביחד עם ושוורצי בבית חב"ד בקמפוס של אוניברסיטת ברקלי. קלטתי ששוורצי הוא אגדה מהלכת ושמתי פעמי ללוס אנג'לס.

לוס אנג'לס היא העיר הכי נוצצת בארצות הברית. שם נמצא המרכז העולמי של תעשיית הבידור, הסרטים והמוזיקה ואנשים רבים חולמים שבעיר הזאת הם ימצאו את מזלם. זוהי עיר מדמיינת ומדומינת. לא סתם קוראים לה עיר המלאכים. במילים קצרות: לוס אנג'לס היא מרכז החומריות העולמי "שאין תחתון למטה ממנו".

ובתוך כל ה Show Off הגדול הזה, בו כולם מתחרים מי יותר "מגניב" מהשני גיליתי את הבית של שוורצי שהיה ההפך הגמור מכל מה שהיה סביבו. הבית הזה היה בית חסידי פשוט בתכלית הפשטות. פשוט מבחינה גשמית אבל ממש לא פשוט מבחינה רוחנית. מה שהתחולל בתוך הבית הזה היה עמוק. עמוק מאד.

~~~

את הבית הראשון בעולם שנשא את השם Chabad House פתח הרב שלמה קונין בלוס אנג'לס בשנת תשכ"ט. הוא הביא את השליח הידוע ר' אברמל לעוויטאנסקי עליו השלום, וזמן קצר לאחר מכן, הוא חיפש שליח נוסף שיוכל לפעול עם הסטודנטים באוניברסיטת UCLA המפורסמת בלוס אנג'לס. השליח שנבחר לתפקיד המאתגר והחדש הזה היה הרב שלמה שוורץ. המכונה בפי כל: שוורצי.

שוורצי "סלל את הדרך" לפעילות עם סטודנטים והוא היה השליח הראשון שפעל בקמפוס של אוניברסיטה.

היום, כמעט 50 שנה לאחר מכן, קשה לנו לדמיין ולהבין איך נראתה לוס אנג'לס היהודית של אותם הימים. אוכל כשר היה קשה אז להשיג, ובקושי ראו שם יהודים עם זקן וכיפה. גם ליהודים הדתיים הבודדים שהיו שם לא הייתה "חוצפה" להתגאות ביהדותם בריש גלי. להניח תפלין ברחוב? להקים סוכה באמצע העיר? אף יהודי לא חלם לעשות פעולות כאלה. הסטודנטים היהודים שלמדו אז בלוס אנג'לס (ובכל ארה"ב) הסתירו את יהדותם וניסו שלא לעורר תשומת לב. התפקיד של השלוחים היה לשנות את זה, ושוורצי היה אחד מפורצי הדרך האחראים לשינוי האדיר שחוללו השלוחים בקליפורניה.

שוורצי היה השליח הנכון במקום הנכון, ובכישרון רב הוא ידע איך לעורר את הניצוץ היהודי החבוי עמוק בפנים. יש גאונים במתמטיקה ויש גאונים בגמרא. שוורצי היה גאון בקירוב יהודים. בשפתו המיוחדת והמתגלגלת ובחיוך הנצחי והאוהב שלו הוא חדר ללבבות ולימד אלפי יהודים ל"הרים את הראש".

~~~

גם באותו ליל שבת, שוורצי היה שמח ומלא חוש הומור. הוא ניהל את שולחן השבת ביד רמה ואני צפיתי במתרחש כשאני מנסה ללמוד את ה"טריקים של המקצוע". אבל, השיעור הגדול שקיבלתי באותו ליל שבת היה שהסוד של שוורצי היה שלא היו לו טריקים. היה לו קונץ אחד ויחיד: להיות אמיתי. והאמת הפנימית ו"הפשוטה" שלו, השמחה החסידית שלו, חדרה עמוק לליבם של המשתתפים.

שוורצי אף פעם לא בנה בנין ולא היו לא תקציבים. לא לפירסום וגם לא לסטייקים. למרות שהוא הכיר כוכבים רבים בהוליווד ויהודים עשירים רבים שאלו בעצתו, כסף לא ענין אותו. הוא היה עורך כל שנה את הימים הנוראים באולם ענק שהוא שכר ועל המודעה הוא היה כותב: בואו לבית הכנסת שלא רוצה את הכסף שלכם!

לשוורצי לא היה הרבה כסף וגם לא היה זמן לבזבז על ישיבות הנהלה. הוא פשוט פגש אנשים מבוקר עד ערב. הוא דיבר והקשיב. יעץ והאזין. והכל באהבה ובשמחה גדולה. חדור בשליחות הרבי ובאהבת ישראל יוקדת הוא היה עומד שם בקמפוס, מדבר עם סטודנטים, מחייך אליהם, מקשיב להם, מניח תפלין, מזמין אותם לסעודת שבת ולשיעורי תורה. וכך, בלי "חשיבה אסטרטגית" ובלי תוכניות ארוכות טווח ויחסי ציבור. הוא קירב אלפים. עשרות אלפים.

בליל שבת היו מגיעים לביתו הצנוע בליל של טיפוסים מכל הסוגים. גם כשהבית כבר היה מלא עד אפס מקום, תמיד, איכשהו היה מקום לעוד אנשים. באמצע הסעודה, כשכולם כבר היו ישובים במקומותיהם, שוב היתה נפתחת הדלת ועוד ועוד אורחים נכנסו. תמיד היה מקום ואוכל לכולם.

לכולם, אבל לא ממש לכולם. לגויים וגויות שרצו מערכת יחסים עם יהודי - לא היתה דריסת רגל בבית של שוורצי.

כשהוא היה נתקל ביהודי מתבולל, פסקו החיוכים והבדיחות לא הצחיקו אותו יותר. בנושא הזה הוא לא עשה הנחות לאף אחד. יהודי שיוצא עם שיקסע? בשום פנים ואופן! יהודיה עם שייגעץ? חלילה וחס!

אבל, שוורצי לא עסק רק בזעקות. הוא פעל ללא לאות כדי ללחום בהתבוללות. הוא אירגן ארוחות שבת לפנויים פנויות, הפיק מסיבות ענק לרווקים ורווקות ועשה ימים כלילות כדי שיהודים יתחתנו עם יהודים. ההצלחה שלו בתחום הזה היתה אדירה. פעמים רבות שמענו אותו אומר: הנשמה שלי ירדה לעולם כדי לחתן יהודים. ואכן, שוורצי חיתן קרוב לאלף זוגות!

שנים רבות עברו מאז אותה שבת נפלאה בלוס אנג'לס ובחודשי הקיץ של השנים האחרונות היה שוורצי מגיע לצפת והיינו מתוועדים ביחד על המרפסת המפורסמת באסנט שנקראת על שמו. זה לא היה קל לתפוס אותו לשיחות ארוכות כי אנשים רבים היו מגיעים כל הזמן לפגוש אותו. שם ראיתי את הפירות הרבים של עבודתו המאומצת. הם אף פעם לא שכחו את השליח עם הזקן האדום שגילה להם שהם יהודים והם היו עולים לרגל לבקר אותו. מכל אלה אותם מבקרים שם על המרפסת הייתי שומע פחות או יותר את אותה האמירה: "שוורצי קירב אותנו". "שוורצי חיתן אותנו". "בזכות שוורצי אני יהודי".

~~~

באחת הפעמים ששוחחנו, שוורצי סיפר לי את הנסיבות הטראגיות שהביאו ללידתו. הוריו שרדו את השואה והצליחו בתום המלחמה להגיע לניו ג'רסי עם שלושה ילדים. הם התחילו את חייהם מחדש באטלנטיק סיטי אבל דווקא בארצות הברית ארע להם אסון במשפחה. הבן שמולי, ילד בן 13 קצת אחרי בר מצווה, רכב על אופניו באחד הימים ורכב חולף פגע בו והרגו.

תאונת הדרכים הקטלנית הזאת השפיעה קשות על האמא של שוורצי, אסתר. היא לא היתה מסוגלת להתמודד עם האובדן וסבלה מדיכאון עמוק. הם ביקרו אצל כמה רופאים כדי לנסות למצוא מזור למצב רוחה עד שאחד מבכירי הפסיכולוגים נתן להם עצה: למרות גילה המבוגר של אסתר, כדאי שהיא תביא עוד ילד לעולם. השמחה שיביא צאצא חדש, אמר הרופא - תעזור לאמא להתאושש מהאסון הנורא של מות בנה.

ניבא, ולא ידע מה ניבא. ההורים הביאו עוד ילד, שלמה יצחק שמו, והוא אכן הביא שמחה רבה להוריו. לאט לאט הצליחה האמא אסתר להתאושש מהאסון.

אבל אותו רופא לא יכול היה לדעת ששוורצי הגיע לעולם לא רק כדי לשמח את אימו. הוא הגיע לשמח ולקרב אלפי יהודים. הורתו ולידתו של שוורצי סימנה את מטרת חייו: לשמח יהודים, להוציא אותם מהעצבות של הגלות, ולקרב את הגאולה האמיתית והשלימה.

בבית העלמין בצפת קבורים רבנים חשובים וצדיקים גדולים. הבוקר, ערב שבת שירה, שבת ט"ו בשבט, הצטרף אליהם אחד מהצדיקים הנסתרים שבדור. מגדולי השלוחים של הרבי. חסיד אמיתי ומקושר לרבי בכל ליבו ונפשו.

שר וגדול בצבא שלוחי הרבי נפל בישראל.

יהא זכרו ברוך. והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם.

אסי שפיגל

ט"ז בשבט תשע"ז