ב"ה מוצאי ש"ק, ג' אייר תשע"ז | 29.04.17
קברה של הרבנית רבקה ע"ה
קברה של הרבנית רבקה ע"ה
חייה הסוערים של הרבנית רבקה ע"ה

בשיחת יו"ד שבט תשכ"ז הזכיר הרבי כי חותנו, הרבי הריי"צ, נהג לומר 'קדיש' ביום היארצייט של הרבית רבקה, ואחר הוסיף הרבי באותה התוועדות: "ביום הסתלקותה [של הרבנית רבקה] ראו על פני מו"ח (מוהריי"צ) שהוא טרוד ביותר, שלא בערך לאחריות שהוטלה עליו בטיפול בכל ענייני הקבורה. וביארו חסידים, שטרדה זו קשורה לעובדה שביום זה, כעבור שנים, הייתה גם הסתלקותו"... לרגל יום היארצייט שלה שחל היום - יו"ד בשבט, אתר חב"ד-שטורעם מפרסם פרק מיוחד מתוך הספר החדש – "הקצרים הרבניות" בעריכת יצחק כהן ● פרק מיוחד >>>
יצחק כהן

סיפור חייה הסוערים של הרבנית רבקה, הובאו ברשימותיו של נכדה הגדול, הוד כ"ק אדמו"ר הריי"צ. שעות רבות ישב הרבי הריי"צ כילד ולאחר-מכן כנער ושמע מסבתו את סיפור חייה. ואת סיפורם של החסידים המקושרים לרבותינו נשיאינו.

כאשר ניגש לכתיבת הזיכרונות מסבתו הגדולה, קונן על כך הרבי הריי"צ על שלא כתב מסיפורי סבתו מיד לכששמעם ממנה: "כהיום, הנני מרגיש החיסרון הנורא אשר עשיתי במשך שנים רבות, אשר חנני ה' יתברך וזכיתי בזכות רב להכיר את כבוד אמי זקנתי הרבנית הצדקנית המפורסמת [מרת רבקה] ..בחסד ודעת מופלגה, בעל[ת] לב עדינה שאין כמוה מופלאה במידותיה הנעימים ובענוותנותה הבלתי משוער". אבל ה'מקצת' שזכר – הביאו ליבול רב...

הרבי הריי"צ מספר בזיכרונותיו כי מורו הרשב"ץ, הוא שהאיר את עיניו וגילה לו, עוד בהיותו רך בשנים, כי זקנתו הרבנית רבקה, הינה בעלת שמועה, ובפיה זיכרונות מימי קדם מגדולי החסידים ומוריהם. "[הוא זה] שהפיח לי ובי רוח טהרה להבין ולהשכיל במה שעיני רואות", הוסיף הרבי הריי"צ.

הולדתה

ביום יו"ד במר-חשוון תקצ"ג, נולדה הרבנית רבקה לאביה ר' אהרון ולאמה חיה-שרה, בתו של אדמו"ר האמצעי. הייתה כלת אדמו"ר ה'צמח-צדק', אשת הרבי מהר"ש, אימו של הרבי הרש"ב וסבתו של הרבי הריי"צ...

אביה, ר' אהרון, היה בנו של החסיד והלמדן ר' משה, שהיה מופלג בתורה וביראת שמיים, והיה מתמיד גדול בלימודו. למרות היותו בעל עסק גדול ויהודי עשיר, עיקר התעסקותו הייתה בתורה בשקידה גדולה. בערוב ימיו, למד על-פה את כל ששה סדרי משנה. באומרו, שמא בעת זקנותו תחלש ראייתו ביותר, ומה יהיה עם ביטול תורה?

ואכן, בשקידתו בעל-פה למד ר' משה את כל ששה סדרי משנה, תנ"ך ומסכתות-אגדתות. לימים, סיפרה הרבנית רבקה לנכדה?, את מה שאמר לה סבא, ר' משה, במעלת חזרת המשניות: "התענגתי בלימוד משניות בעל-פה. הזמן נשמר יותר, והמחשבות – נקיות הרבה יותר".

אדמו"ר ה'צמח צדק' שהעריך מאוד את ר' משה - שמלבד היותו גדול בתורה, ביראה, בר דעת, עמקן וחכם גם בענייני העולם הזה - היה מתחשב בדעתו ובעצתו.

עמוק, קצר וחכם

אדמו"ר המהר"ש אמר פעם לאישתו, הרבנית רבקה, על סבא ר' משה, "נעים לי מאוד לשמוע את סביך אומר 'עניין', אפילו בענייני העולם הזה. מה שהוא אומר - יש לו חושים גבוהים, הוא מאוד שכלי, עמוק, קצר וחכם".

אביה-זקנה ר' סענדר

הרבנית רבקה לא הסתפקה בתיאור סבא ר' משה, וסיפרה לנכדה על אביה-זקנה, ר' סענדר, מחסידי אדמו"ר הזקן.

לבו של ר' סענדר היה רחב, כפתחו של אולם; היה בעל מזג טוב, חסיד אמיתי ומסור ונתון לכ"ק רבינו הזקן. חסיד קנאי היה, ונהג להתווכח עם גדולי המתנגדים ואיש לא עמד בפניו בעת הוויכוח, להיותו בעל שכל נפלא בהשכלותיו וסברותיו הנפלאים.

נישואי הוריה

כאשר הגיע בנו, ר' משה (סבא של הרבנית רבקה, כזכור) לפרקו, לקח לו אביו ר' סנדר, את האישה הגדולה והמיוחסת מרת גאלדה-לאה, שה' חננה בבינה יתירה, ויראתה הגדולה הייתה בדרך פלא. היא הייתה בעלת מידות טובות בהפלגה יתירה, והייתה זהירה ביותר במדת הכעס.

הנכדות בוחנות את מידותיה...

בתה, מרת גיטל (אחותה של הרבנית רבקה), סיפרה שפעם החליטו נכדותיה לבחון את מדותיה, האם יוכלו להכעיסה, ביודעם עד כמה נזהרת סבתם ממדת הכעס...

לא כעסה ולא צעקה

נכדותיה סיפרו לה על מעשה של אי-כשרות שאירע בבית תבשילה (במטבחה), ובכך רצו לבחון את תגובתה. "המבשלת לא זהירה בהעמדת הכלים הנקיים שמשתמשים בהם למאכלי בשר, עם הכלים של חלב", סיפרו לה נכדותיה.

מרת גאלדה-לאה, בשמעה את נכדותיה התפעלה מאוד, הלכה בזריזות לבית התבשיל, לא כעסה ולא צעקה, אלא דיברה למבשלת סטרנא בדברי תחנונים: "האם הייתה לך טעות בתי? התערבבו הכלים? זה יכול להיות, הגידי האמת", וכך דיברה עם המבשלת דברי כיבושין, עד שהתחוור לה כי לא אירע שום עניין לא-כשרותי במטבחה.

מני אז, ידעו גם נכדותיה כי לא ניתן להכעיס את סבתם מרת גאלדה-לאה, ושוב לא ניסו אותה. לר' משה ומרת גאלדה-לאה נולדו ארבעה בנים, והבן הרביעי ר' אהרון היה אביה של הרבנית רבקה.

חתונת הוריה

משחר נעוריו, הצטיין ר' אהרון כלמדן גדול ומופלג בחכמה. היה אומן-יד נפלא. הרבנית רבקה מספרת כי לפני השריפה – בשנת תרט"ז – היה אצלה תבליט עץ שנתן ר' משה לנכדו אדמו"ר מהר"ש בתור מתנה, מעשי ידיו.

ר' אהרון היה איש שמח וצוהל מטבעו, והיה גוער במי שהיה מתאונן על מצבו. הוא היה מנחם נפלא, ולכל מר נפש היה מוצא את המילים המתאימות לעודדו ולחזק את רוחו. הוא היה מגלה לבן-שיחו את הדברים הטובים והחיוביים, הבאים מייסוריו...

כאשר מלאו לר' אהרון י"ז שנה, לקחו כ"ק אדמו"ר האמצעי לחתן לבתו, בת הזקונים, הרבנית שרה שהייתה אז בגיל 15.

לאדמו"ר האמצעי היו שתי בנות שנקראו באותו השם, כפי שסיפרה הרבנית רבקה לנכדה?. בתו הבכורה של אדמו"ר האמצעי נקראה בשם שרה, ועוד בטרם נולדה בת הזקונים לרבינו האמצעי, נסתלקה הבת הבכורה שרה, והיא קרויה על שמה - שרה.

לרבנית שרה נתנו יותר מכולם

דודתי מרת גיטל, מספר הרבי הריי"צ, סיפרה לי כי בעת שנולדה אמם, הרבנית שרה [בת הזקונים], הייתה שמחה גדולה, ומרוב התפעלות קראו לה חיה-שרה, ושכחו כי אחותה נקראה בשם חיה-מוסיה... אבל אדמו"ר האמצעי היה קוראה שרה ["שרקע"], והייתה אצלו חביבה במאוד.

לרבנית שרה נתנו יותר מכולם בשל שתי סיבות: היא הייתה הצעירה, והיא הייתה קרויה על שם אחותה שרה, שהסתלקה טרם לידתה. לכן, חתונתם – של ר' אהרון והרבנית שרה – הייתה ברוב פאר והדר, בהפלגה יתירה משאר הבנות והבנים ששידך אדמו"ר האמצעי.

"בחתונה הזו היו שלושת אלפים חסידים, אמרו חסידות בשופי והייתה שמחה גדולה ועצומה", סיפרה הרבנית רבקה לנכדה?.

לר' אהרון והרבנית שרה, נולדו שלוש בנות ובן אחד: מרת צביה-גיטל, השניה – הרבנית רבקה, השלישית מרת סטרנא, והבן - ר' שניאור זלמן.

כתונת משי לרבנית רבקה

למרות שבימי ילדותה של הרבנית רבקה, סבלו בני משפחת הרבי האמצעי ממחסור מתמיד – בביתה-שלה לא ידעו מחסור. שכן הסב ר' משה, היה דואג לכל מחסורם ביד רחבה. כאשר מלאו שנה וחצי להולדתה, תפרו לרבנית רבקה כתונת משי, בגד שרק העשירים הגדולים הרשו לעצמם לתפור באותם ימים.

אבל למרות המצב ה'כלכלי המשופר' בבית הוריה, הרי שבנעוריה, חוותה הרבנית רבקה שני משברים עמוקים וקשים: האחד - פטירת אביה ר' אהרון. וכעבור כמה שנים נחלתה אמה, הרבנית חיה-שרה, שלאחר מחלה קשה, שנמשכה כשלושה חודשים, הסתלקה ביום יו"ד אדר תר"ו, והרבנית רבקה נותרה יתומה מאב ומאם (ל"ע).

אם כי מצבם הכלכלי של משפחתה הוסיף להיות יציב מהסיבה שהסבא, ר' משה, המשיך לתמוך בהם, לעודדם ולחזקם, אבל "המחסור האמיתי היה", כך הרבנית רבקה, "שהיינו יתומים בלי אב ל"ע".

הרבנית רבקה מרבה בתפילה לרפואת אימה

נכדה, הרבי הריי"צ, בבואו לכתוב זכרונות מסיפוריה, כותב על אותה תקופה: "תולדותיה אשר עבר עליה.. חליפות נוראות ראתה בימי חייה צער ויסורים שונים ומופלאים, אשר לא יקרה לאדם הבינוני, שגם הם אות ומופת על מהות נשמתה הזכה ו[ה]טהורה".

היו אלה ימים קשים עבור הרבנית רבקה; תחילה בימי מחלתה של אמה ולאחר מכן עם פטירתה, כפי שמספר הרבי הריי"צ ברשימותיו: "אמם [הרבנית חיה-שרה] הייתה מבקשת מהם להתפלל בעבורה, לומר תהילים להחלמתה, וכדי לעודד את רוחם הייתה מספרת להם על החלמתם של אבות ואמהות שנגזרה עליהם הגזירה – ל"ע – ונרפאו בזכות התפילות".

בגבור מחלתה ויסוריה, הייתה זועקת לאביה אדמו"ר האמצעי ולסבא הגדול אדמו"ר הזקן שיעוררו עליה רחמים רבים לרפאותה ולהחיותה לחיים טובים וארוכים.

"נו, אמא מרגישה כבר יותר טוב?"...

פעם אחת, בעת שהתעצמו מכאוביה, זעקה כי היא מוכנה לקבל את כל הייסורים שיבואו עליה עד מיצוי הנפש, ובלבד שתישאר בחיים לגדל את ילדיה היתומים כבר מאביהם... ובתוך כך אמרה [בהתכוונה לאביה הרבי האמצעי]: "אבא אבא, בתך מבקשת ממך שתתפלל שאני אשאר בחיים לגדל את הילדים שנשארו יתומים מאביהם"...

רושם עז, בל-יימחה, פעלה מחלת אמה? על הרבנית רבקה, שבאותה שעה מלאו לה עשר שנים בלבד. מחלתה של אמה? השפיעה עליה מאוד, עד שהייתה מדוכאה מרוב ייסורים כשהיא ממעטת לדבר עם הסובבים אותה.

היא הייתה בוכה ללא הפוגות, יומם ולילה, ואיש לא הצליח להרגיעה. היא הרבתה לומר פרקי תהילים בכל עת, כשמידי פעם הייתה שואלת: "נו, אמא מרגישה כבר יותר טוב?"...

פטירת אימה

פעם, קראה הרבנית שרה לילדיה, ואמרה להם תוך כדי בכי: "האבא היה אצלי, וכפי הנראה מפסיק קיר של ברזל, ובקשותיי אינם מועילות, אבל אתם ילדיי יכולים לעזור לי, משום שעל תפילות של ילדים עבור הוריהם לא מפסקת שום מחיצה, ובפרט מפיות קטנים ונקיים כשלכם, ה' שומע לבקשתכם, תבקשו מה' שאשאר בחיים!".

הרבנית רבקה מספרת לנכדה, הרבי הריי"צ, ששבועיים קודם הסתלקותה סיפרה אמם הרבנית שרה, כי הייתה בעולם האמת ודיברה עם כל בני משפחתה שם לרחם על ילדיה ולדאוג לכל מחסורם.

ביום יו"ד באדר תר"ו, הסתלקה הרבנית שרה והובאה למנוחות בעיר קרעמענטשוג.

"הקושי להתרגל לחיי הדחקות שבבית הסבא הרבי האמצעי"

לאחר פטירת אמם שלח להם זקנם, ר' משה, עגלה רתומת סוסים להביאם אליו, ושם שהו כארבעה חודשים. בסוף חודש מנחם-אב של אותה שנה, הגיעו לליובאוויטש לבית סבתם, אשת הרבי האמצעי, אם אמם שרה.

הרבנית רבקה מספרת, כי ההנהגה בבית סבתם הייתה בתכלית הפשטות, ובחשבון מדוקדק בכל ענייניהם; היו אוכלים לחם שחור, זול מאוד. גם כלי הבית היו בתכלית הפשטות, וכן גם בגדיהם.

לנו, סיפרה הרבנית רבקה, היה מאוד קשה בתחילה להתרגל לסוג חיים שכזה, לאחר שהורגלנו להרחבה גדולה בשל תמיכת סבינו ר' משה. היה קשה להתרגל לחיי הדחקות האלה, והיינו סובלים מכך במאוד. אבל עם הזמן, בלית-ברירה, הורגלנו גם לכך.

בעלת שמועה

למרות המשברים שעברה הרבנית רבקה יחד עם אחיה, הייתה הרבנית, בהיותה ילדה לפני בת-מצווה, 'בעלת שמועה', וידעה סיפורי חסידים על בוריים. בהזדמנות אחת סיפרה לנכדה?: "גדלתי על הסיפורים של ההורים הקדושים, של המגיד ממזריטש ושל הבעל?שם?טוב הקדוש.

"את אבי אינני זוכרת, אבל אמי הייתה מספרת לנו סיפורים שונים, והסבתא הרבנית שיינא, קירבה אותנו בקירבה גדולה".

בקיאה בכל הסיפורים

ממשיכה ומספרת הרבנית רבקה לנכדה: "בהיותי בגיל תשע שנים, נתנה לי אמי ספר שכתב אבי, שבו רשם סיפורים שונים מהבעל?שם?טוב ותלמידיו, מהרב המגיד ממזריטש ותלמידיו, וסיפורים על גדולי החסידים בשקלוב. ספרו של אבי היה יקר לי מאוד, ובכל יום הייתי קוראת בו, עד שנהייתי בקיאה בכל הסיפורים.

"כשמלאו לי שלוש עשרה שנה, היו בידי הרבה סיפורים שרשמתי לעצמי ממה ששמעתי מהסבתא, הרבנית שיינא, ומאמי. בהמשך שמעתי סיפורים רבים מדודותיי אחיות אמי.

"כל מה ששמעתי הייתי רושמת, תוך כדי ציון מתי, ממי ואיך שמעתי את הסיפורים. באותם ימים נהגתי לאסוף את הילדות הקטנות של משפחתינו ולספר להן סיפורים שונים על הבעל?שם?טוב הקדוש, הרב המגיד ממזריטש, ומהסבים אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי.

"סיפור מפרי עטו של אביך, צריך לימוד"

"כשנודע לדודי אדמו"ר ה'צמח צדק', על הסיפורים שהיו בידי, קראני אליו ושאל אותי: 'מהיכן את יודעת כל כך הרבה סיפורים?', השבתי שהסבתא ואמי סיפרו לי בהזדמנויות שונות, והוספתי שיש בידי ספר ובו סיפורים שאבי ע"ה כתב. הדוד, הרבי ה'צמח צדק', נהנה ביותר מדברי, וביקש ממני להביא לו את הספר, באומרו: 'סיפור מפרי עטו של אביך, צריך לימוד'.

"אמי אף העניקה לי שני סיפורים נוספים כתובים בכתב-ידו של אבי. בספר אחד רשם מה ששמע על אדמו"ר הזקן, ומה שהוא בעצמו זכה לראות ולשמוע מהרבי. בספר השני, רשם את סדרי ההנהגה שראה אצל חותנו, אדמו"ר האמצעי, וכן סיפורים שונים.

"הנכדה עורכת היום את השמחה"

הרבי הריי"צ כותב ביומניו, כי להיות סבתו 'בעלת שמועה' הנה בליל יו"ד בכסלו, יום שחרורו של סבה?, אדמו"ר האמצעי ממאסרו, נהגו גדולי החסידים להתוועד אצל הנכדה, הרבנית רבקה, וביום היו מתוועדים אצל הרבי מהר"ש. ופעם אמר הרבי על כך: היום עורכת הנכדה את השמחה, ומחר יערוך הנכד את השמחה.

מתוועדים בבית הרבנית רבקה

באור לי"ט בכסלו, היו החסידים הולכים לביתה, וגם בנה הרבי הרש"ב, היה מגיע לשם. הרבנית הייתה יושבת ומספרת כמה סיפורים, וגם הרבי היה מספר כמה סיפורים, והיו מנגנים ניגוני חב"ד. גם בשמחת תורה היה נהוג לקדש ולהתוועד אצל הרבנית רבקה.

מהו יהודי ומה הוא עושה בעולמך...

סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: פעם בשנת תרמ"ח היתה התוועדות אצל זקנתי הרבנית [מרת רבקה]. כ"ק אאמו"ר דיבר אז בעניין אהבת ישראל, והתבטא: "איי, יהודי!"

היה שם גם החסיד ר’ הענדל, והוא אמר: "איי, ריבונו של עולם! הרי אתה בוודאי יודע מהו יהודי, ומה הוא עושה בעולם שלך. תן ליהודים פרנסה בהרחבה, כדי שיאמרו תהילים בשמחה". (ספר השיחות תש"ז, עמ’ 169).

י' בשבט תשע"ז