ב"ה יום רביעי, כ"ו שבט תשע"ז | 22.02.17
צילום: ויקיפדיה, ארכיון שטורעם
"כיסופים לגביע" / גב' רבקה ערנטרוי

איזו עלטה קודרת היא זו, כשהלב אטום והוא נטול יכולת ומסוגלות לחוש את הרחש העמום ההומה במעמקיו. הזיקים העדינים ואוושות הכמיהה... הערגה והגעגועים המקננים במשאבי הנפש ● אך "יוסף" עושה זאת בלאט ובחשאי ואינו מניח שהלז (בנימין) ירגיש בזאת, כי טובה היא לו הדומיה בעיתה של כל השפעה והאצלת החסד ● טור חסידי לשבת למגזין עונג חב"ד מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס ● לקריאה >>>
הגב' רבקה ערנטרוי
איזו עלטה קודרת היא זו, כשהלב אטום והוא נטול יכולת ומסוגלות לחוש את הרחש העמום ההומה במעמקיו. הזיקים העדינים ואוושות הכמיהה... הערגה והגעגועים המקננים במשאבי הנפש - נדחקים עתה לנבכי הנפש - קופאים. נודמים היות וכוחות בהמיים. נחשים ארסיים מקננים בו ומתנקשים באור חייו הזורח ומערימים עליו באפלולית המעלימה ממנו כל קרן של אור.

ואולם 'גביע' יוסף המתנוסס לראווה כ'גבעה' בתפארת העושר, השופע מקרבו בהרמוניה של שלל אורות וגוונים הנמשכים מהצופן והקוד שביופי המראה והתואר שלו - משתחל אלי התחתית... אלי כוסו של בנימין - הצעיר והזעיר מבינות שאר השבטים והוא מוזג לקרבו השפעה של חסד של היין הלבן הטהור, הצלול והמפוכח בשחי סודותיו...

אך יוסף עושה זאת בלאט ובחשאי ואינו מניח שהלז (בנימין) ירגיש בזאת, כי טובה היא לו הדומיה בעיתה של כל השפעה והאצלת החסד, היות וכשהיא נמזגת מתוך שאון של רעם והמולה - היא מתגברת את הכוחות הנחשיים והערמומים האורבים לו במחבוא הנפש ומעיטים עליו את מתקפת המחשך והוא מכבה בנפש כל נכונות של קשב ומשמעת מתוך תחושה של התבטלות.

לכן הטמין יוסף את הגביע באמתחת בנימין בחשאי ובלאט, מבלי שהלה חש בדבר ואמר: "נחש ינחש" - סודות של תבונה יפכו מתוך הגביע במודעותו של בנימין וייקלטו בכח הבינה שלו והם יגברו על כוח ה'נחש' הערמומי, המעלים ומצניע כל זיק ותקווה לאור..

וגביע הכסף של יוסף הנטמן באמתחת בנימין - זורה אור ומגלה לו את ההסתר שבתעלומות ליבו ופתאום עולים וצצים בקרבו בכוח של גבורה מתפרצת של כלות נפש - כל אותם מטמונות הצפונים ונעלמים בתוכו... אוצרות של רחשי ערגה וגעגועים אל ה'.

כיסופים אילו עממו בו עד כה, אך, העליט עליהם מחשך של עורמת הנחש ועתה הם בוקעים מקרבו וגואים וכמהים להתרומם במין זיקה של השתוקקות ובמין צמאון של נפש כלה שאינה יכולה לשאת בגעגועים העזים האלה ומבקשים לדבוק בגביע הכסף.

הגביע הוא כלי ממנו גומא יוסף תמידות את יינו ומשם הוא מוזג לאותה כוסית של בנימין המתרוממת אליו עתה בקוד של 'כוס ישועות אשא' זוהי כוסית של יין קידוש לשבת. לשם נמשכת השפעה אלוקית של בינה המרחיבה את דעתו של מי שמתנשא בגבורה של צמאון ותשוקה ואהבה ועונג בקו הימין של 'בנימין' (סמל לאישה, למושפע).

ולכן התקשתה רחל בלדתה את בנימין, שהרי לידה נמשכת בקו של שוב ואילו בנימין מהווה סמל לקו ימין של אהבה גואה ותנועת ההתרוממות.

אך הכלום, ידע בנימין שאורות העושר הנדיר של יוסף (המתגלם כנ"ל בהרמוניה של שפע ססגוני באורות וזריחה בצופן של יופי המראה ותואר פניו) נמשכו אליו בלאט, בחשאי כדי שלא יחוש באופי הגלוי והבוטה של ההשפעה, כך שהדבר ימנע ממנו תחושות של יוהרה והתנשאות מוחצנת?

רק יוסף האציל (וכל מחנך ומשפיע ההולך בעקבותיו) יודע למזוג את יין הרז מתוך גביע הכסף שלו (בסמל של גבעה) ולהאציל את האור הזך הזה ולהטמינו בצפונותיו של (אשתו, תלמידו, חניכו) המקבל בחשאי... כך שתחושות האהבה והעונג האלוקיים - יתמרו ב"בנימין" מתוך שמחה ואושר ובשלימותם!

השמחה היא הרגש המקיף את הגביע של יוסף והעונג טמון בפנימיותו ובשבת כשמנשאים את כוס הקדוש - נמשכת אליו הארה של הבינה אלוקית, היא הנשמה היתרה המרחיבה את הדעת שבתוכינו והיא מוחשת בחלק היחידה המקנן בקרבותנו..

לכן אנו מתבוננים בכוס בעת של קידוש... כדי שהשפע הנמשך אלינו מהמרומים יחדור לקרבותינו ויעורר בנו כיסופים לגביע הכסף !

שבת שלום!

(מעובד עפ"י לקוטי הצמח צדק בליקוט גביע הכסף של יוסף)
ח' בטבת תשע"ז