ב"ה ערב ש"ק, כ"ו מנחם-אב תשע"ז | 18.08.17
צילום: חיים טויטו, ארכיון שטורעם.נט
מופים וחופים ● מאמר מיוחד מאת הרב זושא וולף

בקשר עם ההצלחה יוצאת הדופן של התוועדות ה' טבת ההיסטורית "ויהי בשלושים שנה", פנתה מערכת 'שטורעם' אל מארגן ההתוועדות הרב זושא וולף לכתוב את רשמיו מהתוועדות זו והוא העלה לבקשתינו את רשמיו במאמר מיוחד ומרתק ● למאמר המלא >>>
הרב זושא וולף
בשעה אחת וחצי לפנות בוקר של מוצאי יום הבהיר ה' טבת, עת החניתי בגשם שוטף את הרכב בחניית בית הכנסת "בית מנחם", ראיתי את החנייה הגדושה ברכבים בשעה מאוחרת זו, ושמעתי את קולות השירה והריקודים הבוקעים מאולם בית הכנסת ומהדהדים בחללה של בירת חב"ד באה"ק - הבנתי כי בה' טבת ה'תשע"ז נפל דבר בארץ-הקודש.

רגעים אחדים לאחר מכן, ראיתי את אולם בית הכנסת הגדוש במאות אברכים, שלוחים ותלמידי התמימים, היושבים אגודות אגודות בכל פינות ההיכל, ומתוועדים באווירה של "שמחת תורה" בבית חיינו, כך עד לפנות בוקר – מחזות אשר לא נראו במחוזותינו שנים ארוכות.

ההתעוררות המיוחדת ששררה בארץ הקודש בה' טבת השתא, "ויהי בשלושים שנה" – הקיפה את כלל חסידי חב"ד באה"ק.

הדבר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהתוועדות "ויהי בשלושים שנה" ההיסטורית, אשר כל אלף וחמש מאות משתתפיה, מנכבדי רבני חב"ד ועד ל'מקורב' טרי, יצאו ממנה בתחושה אחידה של התרוממות והתעלות נדירה.

וכך בכל ריכוזי חב"ד בכל מקומות מושבותיהם, בהתוועדויות בבתי הכנסת, בהיכלי התורה של ישיבות חב"ד, במוסדות החינוך לבנים ולבנות, ואף בגני הילדים – בכל מקום נחגג החג של הדור השביעי ב'שטורעם' מחודש.

זאת גם במידה רבה הודות לארבעת המשפיעים האורחים שהגיעו לארץ לרגל ה"דידן נצח" מטעם אגודת חסידי חב"ד העולמית, ובשלושת ימי שהותם כאן הם תרו את הארץ לאורכה ולרחבה, ובכל מקום בואם עוררו את קהל שומעיהם.

כך, כל מי שביקר בשבוע האחרון במרכז "הוצאת הספרים קה"ת" בכפר חב"ד יכל לראות התעוררות זו במוחש. אוהל המכירות המיוחד של קה"ת שהוקם ברחבת 770, וכן חנות הספרים עצמה השוכנת בקומת המרתף של הבניין, היו גדושים עד אפס מקום ועד חצות הלילה בקהל רב של אנשים נשים וטף, חסידים ומקורבים, מכל רחבי הארץ, שהגיעו לקיים את מצוות היום ולרכוש ספרי חסידות. וזאת בהיקפים גדולים הרבה יותר מאשר בשנים קודמות, הן בה' טבת גופא, וכך בשאר הימים הסמוכים לו מלפניו ומלאחריו.

כך היה במרכז קה"ת בכפר חב"ד, כך במרכז להפצת החסידות "היכל מנחם" בירושלים עיה"ק, וכך בשאר חנויות הספרים החב"דיות ברחבי הארץ.

ביושבנו בהתוועדות ב"בית מנחם" בשעות הקטנות של לפנות בוקר, יחד עם קבוצת אברכים ותמימים צעירים כבני עשרים, אשר נולדו עשור שנים לאחר מאורעות ה' טבת תשמ"ז, ואף שנים אחדות לאחר ג' תמוז תשנ"ד, והנך רואה על פניהם כי יום זה הנו היום השמח בחייהם ואשר זו שמחתם האישית - קיבלתי הבנה מעמיקה בדברי חז"ל אודות הקשר שבין בני רחל יוסף ובנימין, אשר למדנום אך לפני ימים אחדים.

בשיעור החת"ת של השבת האחרונה, ממנה התברך ה' טבת, נאמר "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו", ומפרש רש"י, "שאלו יש לך אח מאם? אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים? אמר לו יש לי עשרה. אמר לו ומה שמם? אמר לו בלע ובכר וכו'. אמר לו מה טיבם של שמות אלו? אמר לו כולם על שם אחי . . מופים – מפי אבי למד, חופים - שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו . . מיד נכמרו רחמיו".

עומק על עומק של התקשרות ניתן ללמוד מהקשר שבין בנימין אל יוסף. עשרה בנים נולדים לבנימין – וכולם נקראים על שם אחיו האובד. העולם שלו, כל חייו, מתחילים ומסתיימים בנקודה אחת – אחיו יוסף. מעבר לכך – מאומה. זקניו של בנימין היו אבות האומה היהודית, אברהם אבינו ויצחק אבינו, ומתוך עשרה בנים הוא יכל בוודאי לקרוא למי מהם על שם זקניו, אבל הוא מקושר ודבוק ביוסף שבדורו. כל מעגל חייו, תמצית חייו, מבנו בכורו ועד צעיר בניו, סובבים ומשויכים לעניין אחד – יוסף.

ולשם כך הוא קורא את עשרת בניו בשמות יוצאי דופן למרות שאין להם חברים במקרא, בשמות שאין להם אח ורע (תרתי משמע) – אך כל זאת אינו נוגע לו. הוא חסיד של אחיו יוסף, מקושר אליו בכל הווייתו, אינו מתפעל מ"מה יאמרו" וממה שפופולארי ומשתלם, ואף מחנך את בניו אחריו שכל מציאותם עד לשמם - הנו יוסף. מי אתם? אנו אנשי יוסף, ומבלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו.

עשרת בניו של בנימין לא ראו מעולם את יוסף, אולם הם יודעים שחייהם מוקדשים לחייו. כל שנה שחולפת מאז הסתתרותו של יוסף, כל בן שנולד במשפחה - רק מעצים ומגביר את רגשי הגעגועים והאהבה אליו. זאת ראיתי על התמימים הצעירים בה' טבת תשע"ז, מופים וחופים, אחי וראש. הם אמנם נולדו בשלהי שנות הנו"ן, אך אין עניינם אלא יוסף שבדורנו, אין הווייתם אלא רבי, וה' טבת הוא יום שמחת לבם.

אל ההתוועדות בכפר חב"ד הגעתי מבאר שבע, מהתוועדות בבית חב"ד המרכזי, תחת ניהולו של השליח הרב זלמן גורליק, אשר היה בין המתוועדים בכפר חב"ד.

ב'התוועדות שלאחר ההתוועדות' בבאר שבע, ישבתי עם ידידי הרב חיים הבר, מהשלוחים הנמרצים והפעילים בבאר שבע. סח לי הרב הבר, לאחר אמירת 'לחיים' כדבעי: יש להתבונן בעומק דברי הרבי בשיחות של חודש תמוז תשמ"ה, עת ניתן פומביות לגניבת הספרים, בדברים אודות נצחיות נשיאותו של הרבי הריי"צ, אשר שלא חלילה כדעת מי שאומר שהרבי הנשיא הסתלק מעמנו, אלא, "שוין פינף און דרייסיק יאר, מידי שנה בשנה, ווערט ער נאך מער לעבעדיקער, און נאך מער שטארקער, און נאך מער אקטיוו - צווישען אונז, און בא אונז, און דורך אונז צו יעדער איד, און בא אלע אידען ביז אין דער גאנצער וועלט!"---

אלו הם שלושה סוגים ואופנים של הקשר בין רבי וחסידים, עומק לפנים מעומק: "צווישען אונז" – משמעו בינינו. "לא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו". הרבי מצידו ממשיך להשפיע בגשמיות וברוחניות לצאנו, לכל עם ישראל. אין זה מעיד עדיין על מהות הקשר של החסידים מצדם אל הרבי. 'צווישען אונז' מתייחס כביכול אל הרבי, שהוא מבחינתו ממשיך להיות בינינו בכל התוקף, אשר הרועה לא נוטש את צאנו.

מבחינתו ממשיך להיות בינינו בכל התוקף, אשר הרועה לא נוטש את צאנו.

"בא אונז" – זוהי רמה אחרת לחלוטין, עמוקה יותר. 'בא אונז' משמעו בנו, בתוכנו, בפנימיותנו. אנו החסידים, מתוך הכרתנו ומתוך עבודתנו, חשים כי כל הווייתנו היא רבי. לא רק שהרבי מצידנו משפיע עלינו 'מלמעלה', אלא שאנו בהכרתנו ומצידנו מסורים ונתונים אליו, מלמטה למעלה.

"און דורך אונז צו יעדער איד וכו'" – לא זו בלבד שהחסיד חי בינו לבין עצמו, בינו לבין משפחתו, בינו לבין קהילתו וסביבתו אשר כל הווייתנו ש'יש רבי בישראל', אולם שאנו מסתפקים בהכרה פנימית ואישית זו בלבד - אלא שעומק העניין של 'בא אונז' מחייב גם שמתוכנו אל כל יהודי, ואל כלל עם ישראל, עד אל כל העולם כולו.

'מופים' ו'חופים'. צווישען און און בא אונז. בה' טבת ה'תשע"ז, "ויהי בשלושים שנה", ניתן היה לחוש אשר "ווערט ער נאך מער לעבעדיקער, און נאך מער שטארקער, און נאך מער אקטיוו", ומה זרעו בחיים - אף הוא בחיים.
י' בטבת תשע"ז