ב"ה יום שלישי, ה' כסלו תשע"ט | 13.11.18
מבצע אנטבה - "מבצע יונתן" – הסיפור המלא

ארבעת מטוסי ההרקולס ניתקו את גלגליהם מהקרקע, הפנו את חרטומיהם לכיוון מזרח, ועד מהרה טסו בטיסת מבנה מסוכם מראש, בחתירה אל היעד. עם עזיבת המטוסים את 'אל-עריש' שבמדבר סיני, נחתמו האימונים המפרכים שהיו מנת חלקם של החיילים בימים האחרונים • איזו פלוגה הציע הרבי להקים בצה"ל מיד לאחר סיום מבצע אנטבה? וכיצד התייחס הרבי ליהודים שנרצחו עקד"ה במבצע? ● מגזין 'שטורעם' הפופולארי עונג חב"ד מגיש מאמר מאלף - פירורים משולחן גבוה ● כנסו לקריאה >>>
יצחק כהן
ארבעת מטוסי ההרקולס ניתקו את גלגליהם מהקרקע, הפנו את חרטומיהם לכיוון מזרח, ועד מהרה טסו בטיסת מבנה מסוכם מראש, בחתירה אל היעד. עם עזיבת המטוסים את 'אל-עריש' שבמדבר סיני, נחתמו האימונים המפרכים שהיו מנת חלקם של החיילים בימים האחרונים.

אבל בעוד מפקדי צה"ל ופיקודיו, השלימו את הכנותיהם הסופיות למבצע המיוחד, הרי שהיעד עדיין היה לוט בערפל: למרות הישיבות הצפופות והדרמטיות שקיימה ממשלת ישראל, וחרף האולטימטום הקצר שניתן לה על-ידי הטרוריסטים צמאי-הדם – התקשו קברניטי המדינה להכריע בעד המבצע הנועז והמסוכן.

מטוסי ההרקולס נשאו בקרבם את מיטב לוחמי סיירת מטכ"ל, שאומנו בימים האחרונים בתנאי שדה מתישים כאמור, וגם הפתעה אחת קטנה העלו הלוחמים לאחד המטוסים: רכב קאדילאק מפואר בצבע שחור, בוהק בניקיונו וביופיו.

רק כשעתיים לפני ההגעה אל היעד, ניתן האות, והחיילים קיבלו "אור ירוק" מממשלת ישראל לבצע את המשימה, שכעבור פחות מיממה תדהים את העולם כולו בביצועה המבריק, ובניסים הגלויים ובנפלאות שהיו מנת חלקם של הלוחמים, בכל מהלך פעילותם הקצרה בשטח אדמת האוייב, העויין והאכזרי במיוחד.

 

חטיפת המטוס

 

אבל בל נקדים את המאוחר ונחזור לבוקר חטיפת המטוס.

הבוקר האחרון של חודש סיוון, שנת ה'תשל"ו, נרשם בנמל התעופה הרשמי של ישראל כבוקר שקט ושגרתי למדי. מטוס 'איירבוס' 300A של חברת התעופה הצרפתית "אייר פראנס", עשה את דרכו מנמל התעופה בן-גוריון לכיוון פריז שבצרפת, עם חניית ביניים קצרה של כמה שעות באתונה.

אבל המטוס הזה, על 228 נוסעיו, כשמתוכם 98 יהודים וישראלים, מעולם לא הגיע ליעדו המתוכנן. מסתבר, שחניית הביניים הקצרה באתונה, טרפה ל-228 הנוסעים ואנשי הצוות, את תוכניותיהם לשבוע הקרוב לפחות: באתונה, בירת יוון, עלו ארבעה מחבלים טרוריסטים, 2 גרמנים ו-2 פלסטינים, שהשתלטו על המטוס, ואילצו את הטייס לשנות את מסלולו, לכיוון בירת לוב, ולאחר-מכן לאוגנדה של אידי אמין דדה, הידוע לשמצה בשל אכזריותו הרבה.

בהמשך יוודעו הפרטים המדויקים שהביאו לחטיפת המטוס וזהות החוטפים: המטוס נחטף על-ידי ארבעה מחבלים מארגונו של ודיא חדאד, מפקד הזרוע המבצעת של "החזית העממית לשחרור פלשתין". החוטפים, שני פלשתינים, גרמני וגרמנייה, דרשו את שחרורם של 53 מחבלים, 39 מהם כלואים בישראל, בתמורה לשחרור נוסעי המטוס.

החוטפים, כאמור, הורו לקברניט המטוס להנחית את המטוס בבנגאזי שבלוב, לצורך תדלוק. בשדה-התעופה שוחררה אחת מנוסעות המטוס, פטרישיה היימן, תושבת פתח-תקווה, שהיתה בחודש השישי להריונה, וחשה ברע.

לאחר שחרורה המריא המטוס החטוף דרומה. בבוקר 28 ביוני, בשעה 6:00, אושר למטוס לנחות בנמל-התעופה של אנטבה שבאוגנדה, עיירה קטנה המרוחקת כ-50 ק"מ מעיר הבירה קמפלה, מרחק של כ-3800 ק"מ מישראל.

שש שעות לאחר הנחיתה באנטבה, לאחר התערבותו של שגריר צרפת בקמפלה ובתיווכו של נשיא אוגנדה, אידי אמין דאדא, הסכימו המחבלים לרכז את הנוסעים החטופים בטרמינל האזרחי הישן של נמל-התעופה.

הטרמינל האזרחי הישן היה מבנה נטוש בן שלוש קומות, רעוע ומוזנח, ששימש מחסן למטעני תה שנועדו לייצוא לבריטניה. הנוסעים שוכנו באולם הנוסעים שבקומת הקרקע.

החוטפים שהו כל אותה עת במקום, כשהם חמושים בנשק אוטומטי, רימונים וחומרי חבלה, ואליהם הצטרפו עד מהרה עוד כעשרה מחבלים, רובם חמושים ומיעוטם שימשו כאנשי קשר.

נשיא אוגנדה, אידי אמין, לא הסתיר את אהדתו למחבלים מרגע נחיתת המטוס. הוא שיתף עימם פעולה ופעל לניצול הפרשה כדי להפגין את תמיכתו בערבים. בגלל אהדת שלטונות אוגנדה לחוטפים, לא הצליחה הפעילות הבינלאומית, שנועדה להביא לסיום הפרשה בדרכי שלום.

ביום השלישי לחטיפה נערכה סלקציה בין הנוסעים, ונוסעיו הלא-יהודים של המטוס שוחררו. כל הנוסעים היהודים הושארו בטרמינל באנטבה, כדי לשמש כקלף מיקוח בידי החוטפים.

אחרי הסלקציה הכריזו המחבלים על תביעותיהם וקבעו אולטימטום: שחרור מחבלים ותשלום דמי כופר עד יום חמישי, 1 ביולי, בשעה 14:00. אם לא ייענו תביעותיהם עד אז, נאמר בהודעה, יוצאו להורג כל בני הערובה.

מבצע ההצלה יוצא לדרך

 

הידיעה על חטיפת המטוס הגיעה עד מהרה לישראל, והתקבלה בזמן ישיבתה השבועית של הממשלה בירושלים. מיד עם תום הישיבה כינס ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, צוות של חמישה שרים, ביניהם שר הביטחון שמעון פרס ושר החוץ יגאל אלון, שעליהם הוטל לטפל בכל הנוגע לפרשת החטיפה.

באותה שעה כבר נכנסה לכוננות סיירת מטכ"ל, והוכרזה כוננות עליונה בשדה-התעופה בן-גוריון, מחשש שהמחבלים ינסו לבצע במקום פיגוע התרסקות.

כבר מלכתחילה היה ברור שלחיל-האוויר יהיה תפקיד מרכזי בחילוץ הנוסעים החטופים. מספר תוכניות חילוץ תוכננו אז במקביל: הצנחת כוח קטן של השייטת, מצויד בסירות גומי, לאגם ויקטוריה, שישתלט בחשאי על המחבלים; הנחתת לוחמי קומנדו באנטבה מתוך מטוס המוסווה כמטוס אזרחי; הצנחת צנחנים סמוך לשדה לצורך השתלטות עליו, או הנחתת מטוסי הרקולס עמוסי חיילים לצורך כיבוש השדה.

ביום חמישי, 1 ביולי 1976, שעות ספורות לפני פקיעת האולטימטום שהציבו המחבלים, קיבל ראש הממשלה החלטה לשאת ולתת עם המחבלים.

הדבר נעשה מפני שטרם נתקבלה בצה"ל תוכנית מגובשת לחילוץ החטופים במבצע צבאי, בעיקר עקב היעדר מודיעין מעודכן. המחבלים הסכימו לדחות את מועד האולטימטום ליום ראשון, 4 ביולי, בשעות הצהריים.

מידע מודיעיני נאסף, לבסוף, מאזרחי צרפת ששוחררו מהמטוס החטוף. אלו סיפקו מידע מעודכן לגבי ריכוזם המדוייק של החטופים, הכניסות והיציאות מהטרמינל, נוהלי השמירה של המחבלים ועמדותיהם.

תוכנית הפעולה החלה להתגבש. ארבעה מטוסי הרקולס תוכננו להמריא לאנטבה, כשהם נושאים כלי-רכב, ציוד לחימה רב, לוחמים מסיירת מטכ"ל, כוחות צנחנים וחיילים מחטיבת גולני.

משימת הלוחמים היתה להשתלט על הטרמינל הישן, על הטרמינל החדש ועל מגדל הפיקוח, לאבטח את מטוסי ההרקולס ולשחרר את הנוסעים החטופים.

48 שעות מרגע תיכנונו יצא לדרך מבצע "כדור הרעם", שנודע מאוחר יותר כמבצע "אנטבה" או מבצע "יונתן", על-שמו של סא"ל יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, שנהרג במהלך המבצע. מפקד המבצע היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי דאז, תא"ל דן שומרון.

הטעייה מכוונת

בסביבות השעה 23:00 הגיעו ארבעת מטוסי ההרקולס לתחום האווירי של שדה-התעופה באנטבה. מטוס ההרקולס המוביל נכנס לנחיתה, ללא אורות ובדממת אלחוט, כשהוא טס אחרי מטוס מטען בריטי שנחת באותו הזמן בשדה-התעופה.

ההרקולס נחת על המסלול, ונעצר לאחר כמה מאות מטרים. לוחמי סיירת מטכ"ל ירדו בחשאי מהמטוס ופיזרו מספר פנסים לאורך המסלול, למקרה שהאוגנדים יכבו את אורותיו. לאחר-מכן עלו הלוחמים בחזרה על המטוס, שהמשיך בהסעה לאורך המסלול.

המטוס נעצר בקצה המסלול, והלוחמים וכלי-הרכב החלו לרדת ממנו. שיירת הרכבים כללה מכונית מרצדס שחורה, שנועדה לדמות את מכוניתו של אידי אמין, שנהג לבוא ולבקר במקום, ושני לנדרוברים, דומים לאלה הנוסעים מאחורי מכוניתו של אמין דרך קבע.

כוח החילוץ ומכונית המרצדס השחורה יורדים ממטוס ההרקולס נחיתת המטוסים עברה ללא בעיות מיוחדות, למעט כיבוי פתאומי של תאורת המסלול, שאירע בזמן שמטוס מספר שלוש נחת בשדה. תאורות החירום שהניחו לוחמי הסיירת סייעו למטוס ההרקולס לסיים את הנחיתה בשלום.

לאחר שנחתו שלושת המטוסים הראשונים הם פנו לרחבת החנייה, הסמוכה למסלול הנחיתה, וחנו ליד מטוס ההרקולס הפרטי של אידי אמין. במשך זמן שהותם על הרחבה נאסר על הטייסים לכבות את המנועים, כדי למנוע אפשרות שמנוע לא יותנע לפני ההמראה חזרה לארץ.

ההרקולס הרביעי, שנועד לאסוף את הנוסעים החטופים, הסיע על המסלול עד לפתח הטרמינל הישן.

כוח סיירת מטכ"ל, בפיקודו של סא"ל יוני נתניהו, נע לכיוון הטרמינל הישן בשלושה כלי-רכב. הכוונה, כאמור, היתה להטעות את השומרים האוגנדים ולגרום להם לחשוב שמדובר בשיירתו של אידי אמין, שבא לבקר את החטופים.

כוח הסיירת נתקל במחסום ובו שני חיילים אוגנדים, וכשאלו החלו לחשוד שמשהו לא כשורה התפתח קרב יריות, שבמהלכו חוסלו השומרים.

אולם, רעש היריות העיר את החטופים, והסב את תשומת ליבם של המחבלים לכוח הסיירת. רעש היריות מנע את יתרון ההפתעה שהיה ללוחמי הכוח. לכן, החלו הכוחות לנסוע במהירות רבה לעבר בניין הטרמינל כשהם יורים בדרכם לעבר החיילים האוגנדים שהיו במקום.

הלוחמים חדרו לבניין הטרמינל מארבעה כיוונים. כוח אחד חדר לאולם הנוסעים בקומת הקרקע, בו שוכנו בני הערובה, וחיסל במהירות את ארבעת המחבלים ששהו שם. בחילופי היריות נפצעו מספר בני ערובה שלא נצמדו לרצפה, ואחד מהם נהרג במקום.

הכוחות האחרים המשיכו לתוך חדריו האחרים של בניין הטרמינל הישן, כשהם מטהרים אותו ממחבלים. בסך-הכל, נורו ונהרגו כל 12 המחבלים ששהו בבניין.

עם סיום הקרב הקצר, שנמשך בין 20 ל-30 שניות, החלו לוחמי הכוח לפנות את הנוסעים המשוחררים למטוסי ההרקולס. דורה בלוך, נוסעת קשישה, חשה ברע זמן קצר לפני מבצע השחרור, ובאישור חוטפיה התאשפזה בבית-חולים בקמפלה. ימים ספורים לאחר המבצע נרצחה דורה בדם-קר על-ידי אנשי צבא אוגנדים.

במקביל לפריצה לבניין בו שהו החטופים, פנתה חוליית לוחמים לשתק את הכוחות האוגנדים ששהו במגדל הפיקוח הישן שבשדה. החוליה פתחה באש, שכללה אש מקלעים, תת-מקלעים ופצצות אר.פי.ג'י., לכיוון חלונות המגדל.

במהלך חילופי היריות, שהתנהלו מחוץ לבניין הטרמינל ומגדל הפיקוח, נפגע מפקד הסיירת, סא"ל יוני נתניהו, מאש חיילים אוגנדים. נתניהו נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו.

המטוסים ממריאים חזרה לישראל עם החטופים ההמומים

סמוך לטרמינל הישן חנו שמונה מטוסי מיג של חיל-האוויר האוגנדי. לאחר חיסול המחבלים שהיו בטרמינל ובמהלך פינוי הנוסעים אל מטוס ההרקולס, השמידו הלוחמים את מטוסי הקרב בירי מקלעים. בכך מנעו אפשרות שמטוסים אלו יוזנקו מאוחר יותר לאוויר ויפילו את ההרקולסים בדרכם לארץ.

אתר חשוב נוסף, שחיילי הכוח נדרשו להשתלט עליו, היה אולם טרמינל הנוסעים החדש בנמל-התעופה. על חלק זה של המבצע הופקד סגן מפקד המבצע, אל"מ מתן וילנאי. הכוח של וילנאי, שהתחלק למספר חוליות קטנות, פרץ למבנה, השתלט עליו ואיבטח אותו. רק לאחר ההשתלטות על בניין הטרמינל החדש ניתן היה להבטיח את המראתם הבטוחה של המטוסים בדרכם חזרה.

בתחילה נשקלה האפשרות לתדלק את מטוסי ההרקולס בעזרת משאבות הדלק התת-קרקעיות שנמצאו בקרבת הטרמינל, אולם אפשרות זו נדחתה והוחלט שהמטוסים יתדלקו בנמל-התעופה בניירובי, שבקניה.

מטוס ההרקולס הרביעי במבנה, שהיה עמוס בנוסעי המטוס החטוף, נחת ראשון בניירובי כדי לתדלק, ואליו הצטרפו שאר המטוסים. הרעיון לתדלק את המטוסים בקניה בדרכם חזרה לישראל עלה עוד בשלב תיכנון המבצע.

באותו שלב לא היה ברור אם ממשלת קניה אכן תאשר את נחיתתם של המטוסים בשטחה, אבל ההערכה היתה שלא תהיה לה ברירה אלא להסכים לתדלק את המטוסים.

ציוד התידלוק ובית-חולים שדה מצוייד היטב הוכנו מבעוד מועד בשדה-התעופה של ניירובי, ובשעה 1:12 נחת בשדה ראשון מטוסי ההרקולס, שעליו היו החטופים המשוחררים. שלושה מביניהם, שנפצעו במהלך הקרב הקצר שנערך בבניין הטרמינל, הורדו מהמטוס וקיבלו טיפול רפואי.

עד שעה 2:00 נחתו בשדה כל מטוסי ההרקולס, והחלו לתדלק. בשל בעיות בתידלוקו של מטוס מספר שלוש התעכב כל התהליך בחצי שעה, ורק בשעה 3:00 לפנות בוקר, אור ליום ראשון, 4 ביולי, המריאו כל המטוסים בדרכם חזרה לישראל.

לאחר ההמראה מניירובי פנו המטוסים לטיסה הארוכה בת שבע וחצי השעות לישראל. בעת שהמטוסים היו בדרכם ארצה, שודרה הודעה ברדיו הבי.בי.סי. על המבצע, ועל כך שהמטוסים עושים את דרכם לישראל.

ארבעת מטוסי ההרקולס נאלצו להנמיך, מחשש שמדינות האזור יזניקו מטוסי יירוט כדי לעצור אותם בדרכם לארץ. כשהתקרבו המטוסים לגבולות הארץ, הוזנקו לעברם ארבעה מטוסי פאנטום שהיו בכוננות בשדה-התעופה אופיר, כדי ללוות אותם בביטחה.

ההפתעה והמהירות של צה"ל היו כל כך גדולים, עד שבסיום הפעולה, כאשר שר הביטחון הורה להתקשר לאידי אמין ולהודות לו על עזרתו לחטופים (בהלצה, כמובן), לא ידע אידי אמין כלל על המבצע והזכיר לישראל כי "מחר מסתיים האולטימטום של המחבלים על כל המשתמע מכך"...

"אנחנו טסים מרחק אלפי קילומטרים מהבית, בכדי להציל יהודים"

 

בשעה 9:43 נחת בבסיס חיל-האוויר תל-נוף ההרקולס ובו הנוסעים המשוחררים, אחרי טיסה שנמשכה שבע שעות ו-39 דקות. הנוסעים עברו תידרוך בטחון-שדה באשר למבצע, במהלכו התבקשו שלא למסור פרטים על שלבי המבצע ועל הכוחות שהשתתפו בו.

בסיום התדריך המריאו הנוסעים לנתב"ג, שם חיכו להם ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים, חברי כנסת, קצינים בכירים, קרובי משפחה וקהל רב, שבא לחגוג את שחרור החטופים ואת סיומו המוצלח של המבצע.

המוראל בישראל הרקיע שחקים. רבים חשו כי ניתנה ההוכחה ששום טרוריסט לא ימלט מהזרוע הארוכה של צה"ל אם ינסה לפגוע בישראלים ויהודים, רחוק ככל שיהיה.

הגוש הקומוניסטי בראשות ברית המועצות והעולם הערבי גינו את הפעולה. מצרים, סוריה, עירק ותימן, שחלקן יצאו בשעת החטיפה וגינו את החוטפים, הפכו את עורן כאשר גינו לפתע את פעולת צה"ל כהפקרת חיי אדם ופגיעה ב"לוחמי חירות".

ברית המועצות האשימה את ישראל בחדירה למדינה חופשית, שוחרת שלום ופגיעה בריבונותה. אפילו האו"ם גינה את ישראל, כאשר מזכירו, קורט ולדהיים, הגדיר את הפעולה "תוקפנות משוועת".

בעולם המערבי זכתה ישראל להערצה על התעוזה של מדינת ישראל ולהערכה על הביצוע של צה"ל.

צרפת הביעה סיפוק על חילוץ בני הערובה, גרמניה כינתה את המבצע "פעולת חירום והגנה עצמית", שוויץ בירכה את ישראל, ובעיקר התפעלו מהמבצע בבריטניה ובארצות הברית, שקראו למבצע זה "משימה בלתי אפשרית".

בארה"ב ראו סמליות מסויימת בתאריך שחרור החטופים - ה-4 ביולי 1976 - יום העצמאות המאתיים של ארה"ב.

יוני נתניהו ז"ל: "אנחנו טסים מרחק אלפי קילומטרים מהבית, בכדי להציל ישראלים. אנחנו עושים זאת רק משום שהם ישראלים ויהודים. אנחנו עושים זאת כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו."

חשוב מכך, בזמנו מדינת ישראל הראתה לציבור שהיא לא מנהלת משא ומתן עם טרוריסטים, ובכך רמת האמון של הציבור בצה"ל ובממשלה עלתה לראשונה מאז מלחמת יום כיפור שהסתיימה רק שלוש שנים קודם לכן.

לוחמי צה"ל הוכיחו פעם נוספת כי הם מסוגלים לבצע גם את המשימות הכי "בלתי אפשריות" שיש.


מעשה איסטנבול – אזהרה שניה משמים

"מעשה קושטא" (איסטנבול) – אמר הרבי בהתוועדות יו"ד בשבט תשל"ז - מהווה אזהרה שניה מן השמים אחרי מעשה אנטבה. את העיר איסטנבול כינה הרבי בשמה הקודם כפי שהיא מופיעה במקורותינו בספרות גדולי ישראל:

קושטא, שם ב"קושטא" ניתנה אזהרה מן השמים להתחזקות בקיום המצוות, לאחר שהאזהרה הראשונה, העובדה שכל מזוזותיהם של חטופי אנטבה היו פסולות, לא הועילה לעורר "סערה" של קיום מצות מזוזה כראוי.

הרבי אמר כי אצל אף אחד מבין החטופים לא נמצאו המזוזות כשרות, גם אצל הדתיים שבהם. אחד מן החטופים, יהודי המבסס כל מעשיו על השולחן ערוך, טען שאין מה לבדוק אצלו, אך לאחר שהפצירו בו ניאות לבדוק מזוזותיו ושתיים נמצאו פסולות.

בחריפות רבה הגיב הרבי כלפי אישים מסוימים הטוענים, באצטלה של "למדנות" והיחלצות למען קדושת התורה והמצוות, כי אסור "לנצל" את המצווה כמזוזה, תפילין וצדקה – כ"מנעול ביטחון".

הרבי הצהיר כי מכל המקורות נראה ברור שאכן מצוות אלה משמשות, בין השאר, אמצעי ביטחון ומותר בהחלט, אף חובה, לשכנע יהודים לקיים את המצוות משום כך.

@1הזכות הגדולה של חיילי צה"ל

כלפי חוגים חרדים קיצוניים שיצאו בטענות כלפי הרבי על שאמר "יישר כח" לחיילים שחילצו את חטופי אנטבה, ועל שהעלה על נס את מסירות נפשם – אמר הרבי בהתוועדות יו"ד בשבט תשל"ז – כי אלה שאינם רואים את זכותם הגדולה של חיילים צעירים אלה, דומים לאלה משמאל שאינם רואים את נסי השם הגלויים במבצע יונתן.

מדוע – טען הרבי כלפי חוגים אלה – מותר היה להינצל מציפורני הנאצים על ידי אנשים חילוניים, גם אם מצילים אלה לא סיכנו נפשם כחיילים אלה, ואף קיבלו תואר ד"ר ומכתבי תודה על כך?! האומרים שהיה צריך לבצע חילופי שבויים מתוך אימון במחבלים, או בגויים אחרים, שוכחים הלכה מפורשת שלפיה היה הכרח במעשה ההצלה כפי שבוצע.

אחד ההישגים של מבצע אנטבה, לדברי הרבי, הוא העובדה שחדלו לדבר על החזרת שטחים לגויים. החזרת שטחים אסורה לפי ההלכה, לא רק משום שזה ארץ ישראל, אלא משום הסיבה הפשוטה של... פיקוח נפש.

גדולי ישראל האמיתיים שמים דגש על פיקוח נפש ואומרים שבכגון דא יש לשאול את המומחים, כפי שזה בענייני רפואה ובריאות. ואכן אין מומחה אחד לענייני ביטחון שאינו אומר שישנה סכנה בהחזרת שטחים.

החזקת שטחים מקילה על הגנתם של אנשי מאה שערים ועין חרוד, בני ברק וחדרה, כפר חב"ד ונהלל ותל אביב גם יחד. גם אלה הטוענים להחזרת שטחים מחייבים את הדבר כתמורה ל"חסד לאומים" וכולנו יודעים מה טיבו של "חסד לאומים".

ההכרזה על 'שנת חינוך'

 

כמו בחודשים שקדמו למלחמת יום הכיפורים – כך נהג הרבי בחודשים שקדמו ל'מבצע אנטבה'.

הימים שקדמו לל"ג בעומר של שנת תשל"ו, היו מיוחדים.

בשבת מברכים חודש אייר תשל"ו הכריז הרבי על 'שנת החינוך'. הכרזה זו, אמר הרבי, באה בהמשך להכרזתו של נשיא ארצות-הברית על 'שנת החינוך', ולכן מכריזים גם כאן על אותה הכרזה.

באותה הזדמנות הסביר הרבי מה ייעודה של אותה הכרזה: שלא יישאר שום ילד או ילדה יהודיים שלא יקבלו חינוך יהודי כשר, וזו משמעותה של ההכרזה: שבשנה זו תהיה הדגשה מיוחדת שכל ילד וילדה יהודיים יקבלו חינוך על פי תורתנו הקדושה.

במהלך השיחות שהשמיע במרוצת חודש אייר, קישר הרבי את ההכרזה על 'שנת החינוך' בכוחם של הילדים להשבית אוייב ומתנקם ולכן יש לשלב במבצע גם "עוללים ויונקים", כדי שיתקיים הפסוק "להשבית אוייב ומתנקם", בתכלית השלמות ושעה אחת קודם!

בשנה זו הכריז גם הרבי על י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל אותם ישננו הילדים. בראש חודש אייר הכריז הרבי על 6 פסוקים ומאמרי חז"ל וביום ל"ג בעומר על 6 נוספים.

הרבי הסביר את כל 12 הפסוקים ומאמר חז"ל באופן כזה שיהיו מובנים לילדים. לשם המחשה הנה פירוש אחד על הפסוק "כי קרוב": "..אפשר להסביר לכל ילד, שכשם שהוא מייקר את הצעצועים שנותנים לו והם נהפכים לשלו – כך אם ייקר את המצוות הם יהיו בבחינת כי קרוב אליך – והוא יוכל לקיימם בקלות"...

מאוחר יותר, הורה הרבי להדפיס את 12 הפסוקים בחוברת פורמט כיס על מנת לחלקה לילדים, שיוכלו לשנן הפסוקים בעל-פה. על חשיבות הדפסת החוברת אמר הרבי ביום כ"ו בסיוון תשל"ו: הדפסת החוברת עם י"ב הפסוקים, אמר הרבי, תגן על בני-ישראל מקליפת העולם"...

"מי מטפל ביהודי רוסיה?"

מבצע מזוזה בהמשך למבצע אנטבה

התייחסות "שמיימית" למבצע מזוזה היתה בעקבות מבצע אנטבה, בקיץ תשל"ו, אז הרעיש אודות עניין המזוזה ודרש לבדוק אצל הניצולים את המזוזות: "מהנכון שאצל הניצולים ייבדקו המזוזות, לא כדי, חס ושלום, 'לתפוס' יהודי בשגיאה אלא כדי שמכאן ולהבא יהיה המצב כדבעי ואחר כך יפרסמו על כך ובוודאי הדבר יסייע בהשפעה על כמה מבני ישראל"

לאחר מכן הרבי סיפר כי אכן אצל רובם ככולם של הניצולים היה חסר במצוות מזוזה: או שלא היו בכלל מזוזות, או שלא היו מזוזות כשרות, או שלא נקבעו על פי הלכה - והרבי הוסיף שלכן "חוב קדוש ומצווה גדולה שכל החטופים שזכו וניצלו, שיפרסמו את תוצאות בדיקת המזוזות בבתיהם".

בהזדמנות זו הוסיף הרבי בקשה, שכל אנשי הצבא שפעלו לשחרר את החטופים מאוגנדה, ידאגו שיהיו להם מזוזות כשרות בחדרם.

בחג הגאולה י"ב בתמוז של אותה שנה, הזכיר הרבי את המבצע, שיבח את חיילי צה"ל, שהשתתפו, תוך כדי מסירות-נפש, ברכם ואמר שיש ללמוד הוראה בעבודת ה' – ובפרט שכמה יהודים קיפדו את חייהם שם – יש לחזק את עניין הביטחון, וסגולה מיוחדת בנושא הביטחון - שומר דלתות ישראל – מבצע מזוזה.

הרבי הזכיר שזהו נס גדול שלא ראו בדורות האחרונים, כשראו את יד ה' בכל פרט ופרט.

בכל אותו הקיץ – תשל"ו – העלה הרבי את נס ההצלה מאנטבה שוב ושוב, והדגיש את גודל הנס שזכו לו הלוחמים והניצולים כאחד.

אבל כאשר היה נדמה כי שקעה עננת ה'אופוריה' שאחזה בעם בישראל לאחר מבצע אנטבה, וכי אירועים נוספים ואחרים שהתרחשו בעולם הכהו את גודל הנס – עמד רב אחד בעין הסערה, למרות שהמדינה בה הוא מכהן כרב, לא היה לה שום קשר, גם לא מקרי, להתרחשויות במזרח התיכון, ואפילו לא לאוגנדה...

הרב הזה, הוא משלוחי הרבי – הרב גרשון מענדל גרליק מרומא שבאיטליה. מדוע 'הסתבך' הרב גרליק, בשל המבצע ההרואי של צה"ל? מי 'הודה', בפה מלא, ו'לקח על שכמו' את האחריות, קבל עם ועדה, והשיב למחריפיו - של הרב גרליק - דבר?! מי הם האנשים היושבים על "תאנתם ועל גפנם", ומי האיש שפעל גדולות ונצורות באמת, לקרב יהודים לאביהם שבשמים?!

מסתבר שהדברים לא נעמו לאוזניהם של כמה אנשים ידועים, שטענו שהפעולה נעשתה על-ידי חיילים שאינם שומרי תורה ומצוות, מחללי שבת, וכיצד ניתן לומר שה' עשה נס על ידם.

הרבי נדרש לנושא בכל מהלך הקיץ של אותה שנה,

ובהתוועדות שמחת-תורה תשל"ז – הטיל הרבי 'פצצה':

הרבי ביקש שיפנו לרבנים, וישאלו אותם 2 שאלות פשוטות: א. אם אחד מהחטופים ישוב לאנטבה, למקום שממנו הוא ניצל – האם הוא צריך לברך הגומל? ב. ישנם 2 רופאים:

אחד מומחה גדול אבל אינו שומר תורה ומצוות, ורופא חרדי אבל לא מומחה בתחום – לאיזה רופא צריך ללכת על-פי ההלכה?

בשבת בראשית – הוסיף הרבי שאלה נוספת: יהודי הנמצא בשביה, ומומחה צבאי אומר שצריך לחלל עליו את השבת בשל הסכנה לחייו – האם ניתן לשמוע לאותו מומחה?

השליח הרב גרשון-מענדל גרליק נכנס מיד למערכה, ופרסם בעיתונים הגדולים באיטליה את דברי הרבי בהבלטה, ובלשון המתאימה לציבור הקוראים.

אותם אנשים, יצאו במתקפה חזיתית קשה ביותר נגד הרב גרליק, שהרגיש כי הוא 'חשוף בצריח', ואז הגיעה 'ההגנה' הבלתי צפויה בעליל, מהמשלח בעצמו - הרבי:

בהתוועדות י"ט בכסלו תשל"ז התייחס הרבי למתקפה המתוזמנת נגד הרב גרליק. הרבי פתח במשפט נדיר מאוד: "ישנו יהודי היושב במילאנו ויש לו 'בעיות' בגללי"...

בהמשך השיחה השיב הרבי לתוקפים:

האנשים הללו טוענים שבמקום שהרב גרליק יתעסק בשליחותו, בהבאת אור היהדות לעולי רוסיה שהתקבצו בעירו, הוא הולך ומפרסם בקשר למבצע אנטבה שצריכים לברך 'הגומל' בשם ומלכות...

מי מטפל ביהודי רוסיה? – זעק הרבי, אלה הבאים בטענות? הם יושבים מבחינת "איש תחת גפנו ותאנתו", והם באים לאנשים הפועלים ומפיצים יהדות, ונותנים "עצות" ובאים בטענות!!

רק שמע (הרב גרליק) – המשיך הרבי - כי ישנם יהודים מרוסיה, ויש צורך לפעול למענם – הוא מיד נחלץ ועשה איתם פעולות יהודיות מבלי לבקש כסף או תקציבים מוושינגטון, כמו אלה, שחוץ מלהעיר, ולנסות ולהחליש, לא עושים דבר.

 

 12 הפסוקים ומבצע אנטבה

 

סיפר השליח הרב אברהם-ברוך פבזנר:

"בשנת תשל"ו הגיעה קבוצת השלוחים הראשונה לאה"ק. השלוחים התחבבו על כמה מגדולי ישראל, ביניהם הגאון הגדול רבי יעקב-יצחק וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, בעל 'מנחת יצחק'.

"בחודש סיוון נחטף מטוס 'אייר פראנס' לאנטבה, אוגנדה, וכל הנוסעים היהודים היו בסכנת חיים. בכל תפוצות ישראל התפללו להצלתם. במיוחד זכורה עצרת התפילה המרכזית, עם תענית-שעות, שנקראו אז על-ידי הבד"ץ של 'העדה החרדית', ביום חמישי, פרשת קרח, ג' בתמוז.

"עיקרה של העצרת היה כינוס של רבבת ילדי תשב"ר בירושלים עיה"ק תובב"א, בתוך החצר הגדולה והמרפסת הענקית של תלמוד-תורה 'מאה שערים' בשכונת מאה-שערים. נוסף לכל המתכנסים בחצר, הצטופפו אלפים של אנשים, נשים וטף ברחובות הסמוכים לתלמוד-תורה.

"בבוקר יום חמישי ההוא הגענו לביתו של בעל ה'מנחת יצחק', שניים משלוחי הרבי - הת' שלום-דובער לבקובסקי (כיום ראש בית מדרש להוראה בכפר-חב"ד) ואנוכי, ובפינו בקשה: מאחר שעצרת התפילה מטרתה היא הצלה, הגנה ושמירה על החטופים, והתורה מציינת את הסגולה המיוחדת של "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אוייב ומתנקם" - הרי מתאים שיאמרו בה את י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל שהרבי קבע למטרה זו בדיוק.

מסרנו לגאב"ד את הדף עם י"ב הפסוקים, והוא עיין בו בכובד-ראש. הגאב"ד הכיר אותנו היטב וקירב אותנו מאוד, מאחר שהננו שלוחי הרבי. גם הפעם הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות ביותר, אף-על-פי שהגענו ללא שקבענו את הפגישה מראש, ועל-אף שבבוקר ההוא היה עמוס ביותר.

"בעל ה'מנחת יצחק' התעניין מאוד בפרטי התקנה, וגם שאל שאלה מכרעת: מהו ה'גדר' של י"ב הפסוקים, האם יש בהם סגולה מיוחדת של שמירה, הגנה והצלה, או שבעצם כל דבר-תורה ותפילה שנאמרים "מפי עוללים ויונקים" יש בהם סגולה זו, אלא שהרבי בחר בפסוקים אלו מפני שיש בהם תוכן של אמונה, חינוך וכיוצא-בזה, ואם כן, הרי אין חשיבות לעניין ההצלה באמירת פסוקים אלה דווקא.

"הערצתו של ה'מנחת יצחק' לרבי בצבצה מכל מילה שאמר, כמו גם מתוכן דבריו (כך היה גם בכל פגישותינו התכופות עמו). אחד מאיתנו ענה שאכן כן הדבר - הפסוקים עצמם מסוגלים לזה, ואחד מאיתנו הוסיף שהוא לא שמע זאת מפורשות, אבל עצם הדבר שהרבי בחר וקבע לומר פסוקים אלו - זה עצמו פעל שתהיה בהם סגולה זו ביותר.

"מיד קרא הגאב"ד לספרא-דדיינא הגרא"מ ברייטשטיין ז"ל, וביחד הם הזמינו לבית הגאב"ד את המשפיע הגאון החסיד הרב משה ובר זצ"ל, ואחרי דיון (כשאנו ממתינים בחדר החיצון) הודיע לנו הספרא-דדיינא שהעניין מסודר. ואכן, בעצרת התפילה, לאחרי אמירת תהילים וסליחות, אמר הש"ץ עם כל הקהל את הפסוקים.

"ביום ראשון, פרשת חוקת, למחרת הנס הגדול שהחטופים שוחררו בעזרת ה' על-ידי חיילינו, באנו לביתו של ה'מנחת יצחק' להודות לו על פעולתו באמירת הפסוקים. הגאב"ד היה בשמחה גדולה ובמצב-רוח מרומם ביותר, ודיבר איתנו בהתפעלות גדולה אודות גודל הנס שהיה בשחרור החטופים. גם דיבר על גודל הסיפוק שיש לו מאמירת הפסוקים

"ביחד עם זה אמר לנו שהוא מבקש שאת שאלתו הנ"ל - נשאל בשמו את הרבי. אמנם ביום חמישי זה הדבר לא היה בכדי שיעשה, אבל עכשיו הרי כל הזמן לפנינו. כמובן שכך עשינו עוד באותו יום.

"ומה מאוד התרגשנו שבהתוועדות חג הגאולה י"ב בתמוז, כשבועיים לאחרי זה, הקדיש הרבי שלוש שיחות ארוכות להסביר איך שכל אחד ואחד מהי"ב פסוקים ומאמרי חז"ל מסוגל מצד עצמו לשמירה, הגנה והצלה על עם-ישראל ועל כל יהודי.

"הדברים הובאו, כמובן, לפני בעל ה'מנחת יצחק', שמאוד הודה לנו על זה"

חשיבות בדיקת המזוזות ומבצע אנטבה

 

בשנת תשל"ו נשא הרבי שיחה מיוחדת בפני "מצוייני צה"ל", ובסיום שיחתו התעכב על גודל החשיבות של בדיקת המזוזות: "בהמשך למאורעות שקרו לאחרונה באוגנדה ואיסטנבול על ידי מחבלים, הרי זו ההוראה להגביר את ענייני הביטחון כפשוטם בגשמיות, שזה קשור גם כן על ידי הגברת ענייני הביטחון הרוחניים שלכל לראש זהו עניין מצוות מזוזה - הנה בקשתי כשתחזרו לארץ הקודש, ידייק כל אחד ואחת מכם לבדוק את המזוזות שתהיינה כשרות וקבועות באופן שתהיה המצווה מתקיימת כדרוש.

ייחשב לי לכבוד גדול באם תקבלו ממני מתנה על ידי באי כוחי בארץ הקודש... כשתחזרו ארצה יבקרו אתכם באי כוחי שם עם מזוזות ויסייעו לבדיקת המזוזות ולקביעת המזוזות"

הרבי גם הורה לבדוק את המזוזות בקרב הניצולים: "חוב קדוש ומצווה גדולה שכל החטופים שזכו וניצלו, שיפרסמו את תוצאות בדיקת המזוזות בבתיהם", אמר הרבי. בהזדמנות זו הוסיף הרבי בקשה, שכל אנשי הצבא שפעלו לשחרר את החטופים מאוגנדה, ידאגו שיהיו להם מזוזות כשרות בחדרם.

בשיחת קודש שנאמרה בקיץ תשל"ו, קרא שלא להתפעל מכל המלעיגים, והוסיף שב'מבצע אנטבה' היה בין החטופים גם יהודי ירא שמים שהיה חסר אצלו בעניין מזוזה.

מהנכון שאצל הניצולים ייבדקו המזוזות, לא כדי, חס ושלום, 'לתפוס' יהודי בשגיאה אלא כדי שמכאן ולהבא יהיה המצב כדבעי ואחר כך יפרסמו על כך ובוודאי הדבר יסייע בהשפעה על כמה מבני ישראל"

"אחד מרגעי השפל הגדולים של הצבא האמריקאי"

 

בחורף של שנת תש"מ, ניתן היה להבין את גודל הניסים והנפלאות שהיו 'במבצע אנטבה': ארצות-הברית, המעצמה הגדולה בתבל, ניסתה אף היא לשחרר את נתיניה שנחטפו לאירן. למרות הטכנולוגיה החדשנית שהשתמשו בה המחלצים – הפעולה נחלה כישלון חרוץ שהסבו לאמריקאים נפגעים רבים.

נשיא ארצות הברית דאז, מר רונאלד רייגן, התבטא אז ביושר: "מבצע החילוץ הזה הוא ללא ספק אחד מרגעי השפל הגדולים ביותר של הצבא האמריקאי מאז ומעולם".

"צריך לחזק את כל הפעולות בענייני ביטחון"

עצם העניין – אמר הרבי בהתוועדות י"ב בתמוז תשל"ו - היה נס גדול ועל כך ידובר מחר (בהתוועדות י"ג תמוז), אולם בכל אופן צריך לחשוב למה עשה ה' ככה? למה היו צריכים יהודים להיות בסכנה ופחד שבוע שלם, ושיזדקקו לנס גדול?

לכן, אמר הרבי, צריכים לדעת שבמקרה כזה, צריכים המנהיגים לעורר יהודים להניח תפילין, לקבוע מזוזה ואז יתקיים הפסוק: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

ואכן, בהתוועדות שהתקיימה למחרת, דיבר הרבי על המאורע, כאשר רוב ההתוועדות נסבה בדבר הנס הגדול שאירע ליהודים שהוחזקו כבני ערובה ועל המסקנות בעבודה הנדרשת כעת. להלן תמצית הדברים:

"לאחרונה ארע מאורע מזעזע, שזעזע את העולם כולו, כשהצילו עשרות יהודים והביאום לארץ הקודש, בה בשעה שעל פי טבע לא ידעו איך יצליחו בזה. בפעולת הצלה זו ראו את מעלת האיכות על הכמות. עם כמה חיילים ומעט כלי נשק - יחסית לצד שכנגד - הצליחו לשחררם. כאן ראו בגילוי שיש בעל הבית לבירה זו, והוא זה שנתן להם את הרעיון לעשות פעולת הצלה זו.

"ההוראה שיש ללמוד מכך: ביחד עם נתינת תודה, "ישר-כח" לחיילים שהעמידו עצמם בסכנה בכדי להציל נפשות מישראל, שכל המציל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא, וכל שכן ריבוי נפשות, הרי שתבוא עליהם ברכת הטוב, וכמה פעמים ככה.

"יש לראות את הכוונה הפנימית שבמאורע. בדיוק כשם שהגבירו את הנשמה על הגוף במאורע זה (על ידי שנתגלה שיש בהם כוח נעלה ביותר להציל יהודים ולכן בחרו בהם, ובפרט שנתגלה על ידם שיש בעה"ב לבירה זו, ושאין עושים שום חשבון בשעה שמדובר בהצלת נפש מישראל), שתהיה זו התחלה טובה להגברת הנשמה על הגוף באופן ד'מעלין בקודש'".

הרבי גם דיבר על ארבעת היהודים שנהרגו במהלך המבצע, ועל כך שבמשך שבוע שלם החטופים חיו בפחד גדול. בסיום דיבר על ההוראות לפועל בעקבות האירועים:

"צריך לחזק את כל הפעולות בענייני ביטחון. לוודא שמאורע כזה לא יחזור על עצמו. וכפי שאכן עשו לאחר המאורע. על דרך זה צריך להיות התחזקות בביטחון הרוחני. שההנהגה היהודית תתבטא לא רק בלב, בהליכה לבית הכנסת ביום הכיפורים, אלא בחיי היום יום.

"בין המצות, ישנם מצות מיוחדות שבהן סגולה מיוחדת לביטחון. אחת מהן היא מצות מזוזה עליה נכתב ש-ד-י, ראשי התיבות של 'שומר דלתות ישראל', ועליה נאמר "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". ולכן עתה יש להשתדל ביתר שאת במבצע מזוזה, לדאוג שבכל חדר (המחויב במזוזה) בבית יהודי תהיה מזוזה כשרה ושתקבע כהלכה...

"...מהנכון שיבדקו את המזוזות אצל היהודים הניצולים, לראות מה מצב המזוזות. לא כדי לתופסם בטעות חס ושלום, רק כדי לוודא מכאן ולהבא. וכשיפרסמו את התוצאות הבדיקה יעזור הדבר לכמה וכמה מבני ישראל..."

הקמת פלוגה חשאית

מיד לאחר מבצע אנטבה הציע הרבי להקים פלוגה מיוחדת בצה"ל לחילוץ בני ערובה בחוץ לארץ. בכתב יד קודש נדיר ובמענה על דו"ח סודי שקיבל הרבי, כתב בין השאר: "אמרתי שיציע וידרוש הקמת פלוגה מיוחדת חשאית מעין זו שביצעה החילוץ, ונחמתי שאולי הוצע חשאית".

י' בסיון תשע"ו