ב"ה יום שלישי, ה' כסלו תשע"ט | 13.11.18
כותב המאמר נושא את ספר התורה שנכתב ע"י נשות ישראל לכבוד הרבי והרבנית
כותב המאמר נושא את ספר התורה שנכתב ע"י נשות ישראל לכבוד הרבי והרבנית צילום: שטורעם.נט
ה"הקהל" של נשות ישראל / "מסה מאלפת"

"הקהל" הוא מעמד לימוד תורה המוני והוא גם "מצווה שהזמן גרמא" ● מה שמיוחד ומרגש בחובתן של נשות ישראל לקיים את מצוות "הקהל" ● מסה מאלפת מאת הרב שמואל אלעזר היילפרין ע"ה, ראש ישיבת "תורת אמת" ויו"ר איגוד צאצאי רבנו הזקן ● לקראת מעמד "הקהל" ההיסטורי שיתקיים היום בהיכל "ארנה" בירושלים ת"ו ● לכתבה המלאה >>>
מערכת שטורעם
מצוות "הקהל" החביבה מתקיימת אחת לשבע שנים בבית המקדש, ומטרתה להשמיע ולשמוע תורה מפי מלך ישראל, בהתקהלות כל שכבות האומה הנבחרת. האישה הישראלית מהווה חלק בלתי נפרד מקיום מצווה זו, ככתוב: "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת".

חלקן המחודש של הנשים במצוות הקהל

עצם הכללתן של הנשים במצווה זו, יש בה שני חידושים הלכתיים וחריגה משני כללים תלמודיים הקשורים בחיובן הכללי של בנות ישראל במצוות.

(א) כלל תלמודי הוא: "כל מצוות עשה שהזמן גרמן, נשים פטורות". ועם זאת, נשים חייבות במצוות "הקהל" למרות שקבעוה בזמן מיוחד - "מקץ שבע שנים, במעד שנת השמיטה, בחג הסכות".

(ב) עצם החיוב של נשות ישראל במצווה הקשורה בתלמוד-תורה, יש בו משום חידוש. שהרי הן פטורות מעיקר מצוות תלמוד-תורה (למרות שאינה תלויה בזמן), משום גזרת הכתוב, שנאמר "ולמדתם אתם את בניכם", ודרשו רז"ל "בניכם ולא בנותיכם".

ידועה אמנם דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה על הציווי "הקהל את העם . . האנשים והנשים" – "אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע". מה ההבדל בין "ללמוד" ל"לשמוע"? מבאר ה"אור החיים" הקדוש: הנשים אינן באות למעמד "הקהל" כדי "ללמוד תורה", לימוד לשם לימוד (כולל, למשל, לימוד כזה שאינו מוביל למסקנה הלכתית-מעשית), שכן הן אינן חייבות במצוות תלמוד-תורה לשמה.

לשם מה אפוא מתקהלות הנשים גם הן במעמד הזה – כדי "לשמוע", לשמוע וללמוד את המצוות שמחובתן לקיים. כולל: כל מצוות לא-תעשה, כל מצוות-עשה שאין הזמן-גרמן, אותן מצוות-עשה שהזמן-גרמן ובכל זאת נשים מחויבות בהן (כמו: קידוש ואכילת מצה), או שקיבלו עליהן לקיימן (כמו מצוות תקיעת שופר).

כמו שפוסק אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך שלו: "נשים, חייבות ללמוד מצוות שלהן, לידע האיך לעשותן והאיך ליזהר מכל מצוות לא-תעשה שהן מוזהרות בהן כאנשים". כלומר, שחובת כל אישה ובת ללמוד את אותן הלכות שהן מחויבות בהן על בוריין. אמנם לא משום מצוות תלמוד-תורה, אלא כדי לידע את המעשה אשר יעשון.

דורש אפוא רבי אלעזר בן עזריה – לפי ביאור ה"אור החיים" הקדוש – שזוהי גם מטרת התקהלותן של הנשים במעמד "הקהל" – כדי לשמוע וללמוד, כדי שתדענה כיצד לקיים.

לא רק כדי לקיים
מכל מקום, יש מקום להצביע על חידוש מיוחד בחיבור של הנשים למצוות "הקהל", בנוסף להיות מצווה זו חלק מחובתן הבסיסית ללמוד תורה כדי לקיים.

ראשית, יסוד חיובן האמור של הנשים בלימוד תורה כדי לקיים, לא נכתב בתורה שבכתב, ואין בלימודן שום מצווה חיובית מן התורה. החיוב נלמד מכח סברא: הואיל והן מחויבות בקיומן של אותן מצוות, וקיומן הנו בלתי-מציאותי ללא לימוד פרטי ההלכה, הרי שכתוצאה מסובבת מכך, חייבות הן בלימוד.

לימוד התורה הנשי ב"הקהל", לעומת זאת, מיוחד בכך שהוא אחד ומיוחד מתרי"ג מצוות התורה. המצווה התרי"ב המפורשת בתורה שבכתב, מחייבת כל אישה להשתתף במעמד "הקהל" ולשמוע דברי תורה מפי מלך ישראל. ובהשתתפותה, הרי שהיא מקיימת מצוות-עשה דאורייתא. הנה לנו חיוב דאורייתא, אמנם נקודתי, ללימוד תורה לנשים.

מצוות הקהל עדיפה בכך גם על מצוות קריאת פרשת זכור (גם לסוברים ש'זכור' היא מצוות-עשה דאורייתא, וגם לסוברים שנשים מחויבות בה). שהרי מצוות קריאת פרשת זכור היא מצוות זכירת עמלק, ואין לה כל קשר עם מצוות תלמוד תורה.
שנית, אי אפשר לצמצם את מטרת נוכחות הנשים במעמד "הקהל" אך ורק כדי לשמוע וללמוד את המצוות שעליהן לקיים. הלא המלך קרא גם מצוות שנשים לא מחויבות בהן, ובפשטות, נוכחות הנשים הייתה בכל אותו מעמד.

שלישית, לאידך, אם אמנם נוכחותן נועדה ללמוד את המעשה אשר יעשון – וכי ניתן להסתפק בשמיעת דברים אחת לשבע שנים כדי להשיג את המטרה של ידיעת המצוות?!

"הקהל" כמתן תורה במעמד האנשים, הנשים והטף

כל האמור נותן מקום בראש למחשבה שמצוות "הקהל" יש לה תפקיד ומטרה ייחודית:

עבור גרי הצדק, כותב הרמב"ם הנחייה מיוחדת. נוכחותם של אלו במעמד "הקהל" זוכה להתייחסות מפורשת בתורה: "הקהל את העם . . וגרך אשר בשעריך".

אולם מה יעשו אותם גרים ש"אינן מכירים", ולא מבינים את שפתו של המלך. מנחה אותם הרמב"ם שהם "חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה וברעדה כיום שנתנה בסיני".

וממשיך הרמב"ם לצייר את הגישה הנכונה למעמד "הקהל": אפילו חכמים גדולים שיודעים את התורה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתירה, ומי שאינו יכול לשמוע מכווין לבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה, ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל.

הווי אומר: מעמד "הקהל" במקדש שבירושלים, הוא מעין מעמד מתן-תורה במדבר סיני, בו התייצבו למרגלות ההר כל קהל עדת ישראל, כולל ובמיוחד הנשים. ולא זו בלבד, אלא שבמתן-תורה קדמו הנשים לאנשים, שנאמר "כה תאמר לבית יעקב - ורק אחר כך - ותגד לבני ישראל".

אם "הקהל" כמוהו כמתן-תורה, מובן אפוא הצורך בנוכחות מוחלטת של כל העם.

נקל הוא לשער בעצמנו את ההשפעה העצומה על נפש המתקהלים ברבבותיהם, במקום המקודש ביותר, בהופעה מלאת-הוד של קדושה ומלכות. נכונים הדברים שבעתיים כלפי נשות ישראל, הקרובות מטבען לעולם הרגש, ומחוננות בהסתכלות פנימית של "בינה יתירה". כמו"כ על הטף הרך, המזין את עיניו במחזה-הקודש מרהיב-העין של מעמד הקהל, כשכל הפיות פונות לנקודה המרכזית והיא – השמעת תורת ה'!

האמור מסביר גם היטב את לשונו של בעל ספר החינוך לגבי מצוות "הקהל" – "כי זאת המצווה עמוד חזק וכבוד גדול בדת".

"הקהל" – הזנה בסיסית של הנפש היהודית

בספר התניא מקביל אדמו"ר הזקן בין הלחם שהוא מזון לגוף, לתורה שהיא מזון לנפש. וכך כותב:

"בידיעת התורה, התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם. לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש, כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחיה ויתקיים; כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם, שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו, והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה, מחיי החיים אין-סוף ברוך-הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וז"ש ותורתך בתוך מעי".

דברי אדמו"ר הזקן הנשמעים, מוסיפים נופך במשמעות הסגולית של לימוד ושמיעת התורה במעמד "הקהל":

מעבר למצוות לימוד התורה (שנשים פטורות ממנה), ומעבר לדרישה הבסיסית מכל יהודי שידע את המצוות ואת פרטי ההלכות שעליו לקיים, האנשים את מצוותם והנשים את מצוותן – יהודי זקוק ללמוד תורה כדי להיות יהודי.

אי-אפשר לאדם מישראל, יהיה מי שיהיה, איש או אישה, לינוק את החיות הרוחנית של נפשו ללא תזונה מתאימה ופנימית. תזונה זו היא היא תורת ה'. ואולי לכן חל חיוב בסיסי ומוגדר של לימוד תורה, על כל מי שהוא מבני עמנו, לכל-הפחות אחת לשבע שנים.

יתר על כן, גם הקטנים והגרים שאינם מכירים עדיין את התורה ואת שפתה, ולא מבינים את דברי המלך, זוכים בנוכחותם במעמד "הקהל" להזנה מינימאלית. בדומה למה שאמרה אמו הדגולה של רבי יהושע בן חנניה, בשעה שהכניסה כשהכניסה את עריסתו לבית-המדרש בהיותו עולל ויונק: "לא יכנסו באוזניו, אלא דברי תורה".
י"א בניסן תשע"ו