ב"ה יום שני, י" תשרי תשפ"א | 28.09.20
הסתובב בעיירות וקרא לאחיו היהודים. הבעל שם טוב
הסתובב בעיירות וקרא לאחיו היהודים. הבעל שם טוב צילום: שטורעם.נט
בכורה זו אחריות או זכות? / מירי שניאורסון

בפרשה מזהיר משה רבנו את פרעה: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים", או אז תבוא גם אתה אדוני המלך, להתחנן שנצא ממצרים ● היה זה בשבילי יותר מאשר סגירת מעגל. חצי יובל שנים לאחר שעזבתי את ספסל הלימודים, חזרתי אליו ללמוד חסידות בדרך חדשה ומאירה, זכיתי ויחד עם לימודי החסידות והקאוצ'ינג ● הגב' מירי שניאורסון בטור שבועי קבוע במגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ויש גם מתכון שבועי ● לטור המלא >>>
גב' מירי שניאורסון
הקב"ה פוקד על משה רבינו "בא אל פרעה" ומורה לו לדרוש את שחרורו של עם ישראל.

בפרשה מזהיר משה רבנו את פרעה: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים", או אז תבוא גם אתה אדוני המלך, להתחנן שנצא ממצרים.

לפני כמה שנים הייתה תקופה מאוד קשה בחיי. "על הפנים" כמו שאומרים. כמה חודשים קודם לכן פוטרתי מעבודתי, הייתה זו שנת האבל על אבי מורי עליו השלום שנפטר לאחר שנה קשה של אשפוזים וייסורים.

ודווקא באותו קיץ קשה נפתח בכפר חב"ד קורס של בית הספר "תורת הנפש" - פסיכולוגיה חסידית על פי תורת הבעש"ט.

היה זה בשבילי יותר מאשר סגירת מעגל. חצי יובל שנים לאחר שעזבתי את ספסל הלימודים, חזרתי אליו ללמוד חסידות בדרך חדשה ומאירה, זכיתי ויחד עם לימודי החסידות והקאוצ'ינג (ידוע הדבר שכל יסודות הקאוצ'ינג נכתבו כבר קודם בתניא) הדברים עלו על דרך המלך, וצעד אחר צעד מצאתי את דרכי בעסק שלי, השיעור המכונן היה שיעור המבוא, שיעור שהיה כעין סקירה היסטורית אודות הסיבות והנסיבות שהביאו את הבעש"ט לייסד ולהפיץ את תורת החסידות.

וכך באר לנו המרצה, הרב ניר שיחי': כידוע שאדם ששרוי בעילפון קוראים בשמו כדי לעוררו מתנומתו. וזה בדיוק מה שעשה רבנו ישראל בעל-שם-טוב. הוא הסתובב בערים ובעיירות וקרא בשמם של אחיו היהודים שהיו בעילפון רוחני וחשו ריחוק מאביהם שבשמים. דמעות הציפו את עיניי כאשר שמעתי בראשי את קולו של אור שבעת הימים, הזועק בכיכרות ובבתי הכנסת "ישראל. ישראל. בטח בהשם". למותר לציין כי שמו של אבי ע"ה היה ישראל רפאל..

---

בשבוע שבו הלך לעולמו המחזאי והפזמונאי דידי מנוסי, שהיה, בציטוט מהתקשורת הכללית "מאושיות התרבות הישראלית". דידי או נכון יותר ידידיה בשמו המלא, היה בן קיבוץ גבע ורחוק מאוד מדרך ישראל סבא.

הגעתי לניחום אבלים ומצאתי את עצמי יושבת לצדן של אשתו צילה ובנותיו קרן ודנה. שלושתן לא ממש מצאו את עצמן במנהגי השבעה.. בתום ההלוויה הותקנה לראשונה מזוזה בבית אביהן הנפטר וכל המנהגים היו זרים להם.

בנו יחידו של מנוסי, הרב ניר, הוא המרצה שהחזיר אותי לפני שנתיים וחצי למקום הטבעי שלי, של כל יהודי, לאורה של תורת הבעש"ט. ניר הוא זה שאחראי לקביעת המזוזה ולעובדת קיומם של שלושה מניינים מידי יום בבית האבלים..

כאשר ישבתי ושוחחתי עם הבת הבכורה – קרן, לא יכולתי שלא להזדהות עם האבל והכאב שלה. למרות השוני בינינו, רק בת בכורה יכולה להבין את האבל על מותו של אב. בכורה זאת בכורה ולא סתם מכה.

אמנם אבא שלה היה יהודי שלא חי בדרך ה' ואילו אבי היה חסיד ומקושר לרבותינו נשיאנו בכל נימי נשמתו. אבא שלה חי 86 אביבים ואבא שלי הספיק רק 65 חורפים. אבא שלה היה אשף של מילים וחרוזים ואבא שלי היה בעל מנגן של ניגונים חסידיים, אך הבכורה, האחריות והמחויבות שהיא מטילה, אם זה לאימא ואם זה לאחים ולאורחים הרבים שפקדו את הבית, זהה בשני המקרים. ממש מכה - מכת בכורות.

---

עם ישראל זקוק לניעור וטלטול כדי שהיציאה ממצרים תמשיך להתרחש בכל אחד מאתנו בכל דור ודור ובכל יום ויום. לולי הבעש"ט שנחלץ לעורר אותנו מהעילפון, מי יודע היכן היינו.

ועדיין תורתו ממשיכה לעשות זאת ומקרבת אותנו לגאולה האמיתית והשלימה. ללמוד חסידות, לחיות משיח, כי הוא כבר כאן. עלינו להתעורר ולגלות בעצמנו את קיומו.

עוד פרק מהספר החדש "פרשה באהבה" לחצי כאן

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: Mirisch1@gmail.com
ד' בשבט תשע"ו