ב"ה ערב ש"ק, י"ז מנחם-אב תשפ" | 07.08.20
"ראה נתתי אלוקים לפרעה"
"ראה נתתי אלוקים לפרעה" צילום: אילוסטרציה
דברים שרואים משם / מירי שניאורסון

"ראה נתתיך אלוקים לפרעה". לעיתים, בשביל לראות, צריך משקפים של מישהו אחר ● אין ממה לחשוש, יש לנו את הכוח למלא את השליחות גם כאשר נדמה לנו שלא ● דברים שראיתי משם - גב' מירי שניאורסון בטור שבועי קבוע במגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ויש גם מתכון שבועי ● לטור המלא >>>
מערכת שטורעם

ליטאי, רבאהרל'ה וליובאוויטשער נפגשו בעיר קיט מושלגת בסופו של חודש טבת תשע"ה. לא, זו לא התחלה של בדיחה וגם לא סיפור חסידי מהסוג הישן והטוב. זה אכן קרה במציאות.

שלושתם הגיעו למקום עם נשותיהם. האישה עטויית כיסוי הראש המהודק בנוסח עדות חסידות תולדות אהרון על שלוחותיה, אימא לתריסר ילדים; הליטאית המוקפדת שהיא גם מחנכת מסורה ונערצת והחב"דניקית החסידית, נפגשו אף הן והתארחו, איך לא, בעוד אחת ממעצמות השליחות המפוארות של נשיא דורנו.

על חווית ביקורי במוסדות השונים של הקהילה היהודית והחסידית של אודסה השוכנת לחופי הים השחור, כבר כתבתי בעבר ואכתוב עוד, גם את ההתרגשות העזה שחוו הנשים האמורות בביקורן בבית היתומים שהקימו שלוחי הרבי בעיר והבכי המטלטל שאחז אותן, לא אתאר כאן.

אסתפק בתחושותיי ובעיקר בתחושותיהן של אותן נשים לנוכח האימפריה היהודית העצומה שקמה מכוח חכמתו וקדושתו של הרבי שלנו (בעצם, של כווווולם!).

היה קשה מאוד להתעלם מעיניהן הסקרניות של הנשים שאינם חב"דניקיות. ממבטיהן המעריצים ומנקודת המבט שלהן. לנו, כחסידיו של הרבי, נראים הדברים מובנים מאליהם. על-כך גדלנו, על מסירת נפש ליהודי אחר, על עשייה בלתי פוסקת, ועל תביעה עצמית מתמשכת, עד שלרוב איננו רואים את גודלה של העשייה שלנו. צריך שמישהי אחרת, שנשים אחרות, מחוגים שונים, יפקחו לנו את העיניים ויזכירו לנו את חשיבותה של שליחותנו כחסידי ליובאוויטש.

לראות את עיניהן הנוצצות של נשים חרדיות "זרות" ואת האלם שאוחז בהן לנוכח פעילות השלוחים, אלם שנובע מהעדר מילים, לשמוע אותן מתרגשות למראה הדור החדש של יהודי אוקראינה, מהווה נתינת כוח ותביעה מחודשת להשקיע את עצמנו בשליחות שהוטלה עלינו – להאיר את העולם ולעשותו מוכן לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

פרשת וארא מזכירה לנו להסתכל, לראות שוב, לראות מנקודת מבט אחרת, את מה שאנו יודעים מזמן. בדיוק כמו לראות את הדברים מנקודת מבטה של מישהי אחרת.

 ●●●

שבעה ימים "מתווכח" משה רבנו עם הקדוש-ברוך-הוא אודות השליחות האלוקית שהוטלה עליו - לגאול את עם ישראל מארץ מצרים. זה מתחיל כבר בפרשה הקודמת וממשיך גם בפרשה הנוכחית: "ויאמר משה לפני ה', הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה?!".

משה רבנו עליו השלום מציין את חולשתו וחושש ממנה. חושש שהיא תמנע ממנו למלא את שליחותו. הן אני ערל שפתיים, אדם שקשה לו לבטא את עצמו.

כמה פעמים בחיים אנו חוששות לבצע את השליחות שלנו בעולם, להביא את הגאולה האישית שלנו לידי ביטוי, הן מול עצמנו, הן מול בן-הזוג ומול הילדים שלנו. כי אנו ערלי שפתיים, מתקשים לבטא את התחושות שלנו בעולם ציני שמתקשה להתרגש, שמחפש בכל דבר את הקאצ'.

ה"גאולות" הקטנות והיומיומיות, הן אמנם לא גאולה אחת גדולה שהופכת עולמות ומסעירה את הלב ומצליחה לרגש גם ציניקנים מושבעים, אך הן שזורות בחיינו המלאים בהרבה "גאולות קטנות" שפזורות על הדרך. כל ניסיון – וגאולתו בצדו. כל קושי – שמביא עמו גאולה "קטנה" שממתינה מעבר לפינה.

פרשת וארא מעניקה לנו את הכוח לראות ולהראות את העוצמה הפנימית שיש בתוכנו, ולהתגבר על כל הפחדים והחששות שבנינו וטיפחנו לעצמנו במשך שנים, הו, כמה שהם משתקים אותנו...

"אני לא מסוגלת", "זה לא בשבילי", "אינני בטוחה", "ומה יהיה אם?...". כולנו מכירות את המשפטים האלה. כל אלה מעכבים אותנו מלהתקדם ולבצע את שליחותנו בחיים, גם מתי שאנו יודעות ומרגישות בבירור שמילוי השליחות הוא הדבר הנכון, הטוב ביותר והמועיל ביותר לחיינו, הן בפן הרוחני, הן בפן הנפשי ו...כן. גם בפן הגשמי. שהרי גם גשמיות של יהודי היא רוחניות.

ה' יתברך אומר לנו כבר בתחילת הפרשה שאין לנו שום סיבה לדאוג מהיצר: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה". נתתי לכם את הכוחות לעשות את השינוי, לנצח את היצר הרע ואת החולשות האישיות ולהתחיל בתהליך שיוביל לגאולה אישית וגאולה כללית.

כל מה שצריך הוא רק לרצות. לרצות להיגאל.

קער איבער די-וועלט (הפכו את העולם).


(המתכון בשיתוף עם 'ידיעון הכפר')

===========

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: Mirisch1@gmail.com

כ"ו בטבת תשע"ו