ב"ה יום ראשון, ד' אייר תשע"ז | 30.04.17
"הרב צייטלין היה ה'עשה לך רב' שלי". הרב צייטלין ברוסיה עם יבדלחט"א הרב לאזאר
"הרב צייטלין היה ה'עשה לך רב' שלי". הרב צייטלין ברוסיה עם יבדלחט"א הרב לאזאר צילום: ארכיון שטורעם.נט
הרב לאזאר חושף בראיון מרגש ומרטיט ל'שטורעם': "הרב צייטלין היה ה'עשה לך רב' שלי"

ביום חמישי האחרון קיבלנו כולנו, משפחת חסידי חב"ד והשלוחים בארץ ובעולם, בצורה קשה וכואבת את דבר פטירתו הטראגית של השליח המסור הרב אהרן-אליעזר צייטלין ע"ה והוא בן 62 שנה בלבד ● בראיון בלעדי ומיוחד ל'שטורעם' מגולל רבה הראשי של רוסיה השליח הרב בערל לאזאר את פרטי ההתוועדות הטלפונית האחרונה שלהם יחד בערב 'שבת בראשית' > מגלה את סיבת החיבור המיוחד של הרב צייטלין לרוסיה בכלל ולמוסקבה בפרט > שופך אור על אישיותו המיוחדת ועל הרעיון שעמד מאחורי הנסיעות שלו עם התלמידות לרבי > וחושף את הקשר הכי אישי שלו עם 'אהרן-לייזר': "איבדתי את ה'עשה לך רב' שלי"... ● וגם: מדוע בעת ביקוריו ברוסיה חבש הרב צייטלין דווקא 'קסקט'? ● בסוף הראיון: גלריית תמונות מביקורים שונים של הרב צייטלין ע"ה במוסקבה וברוסיה עם ה'קסקט' ● ראיון פרידה עם דמעות >>>
שימי סגל
לאחר פטירתו של השליח הרב אהרן-אליעזר צייטלין ע"ה ניסינו במערכת 'שטורעם' לאתר אישים שונים שהיו איתו בקשר אישי ומיוחד. תוך זמן קצר מאוד הסתבר לנו כי רבים הם ואי-אפשר לפורטם. שלוחים וחסידי חב"ד רבים חשו קרובים באופן אישי לדמותו הסוחפת ולאישיותו החסידית הקורנת.

לצד העובדה הזו, עבודה מעמיקה נוספת גילתה קשר באמת יחיד ומיוחד של הרב צייטלין ע"ה עם רוסיה ומוסקבה בכלל, ועם יבדלחט"א הרב הראשי לרוסיה השליח הרב בערל לאזאר בפרט.

בתחילה סירב הרב לאזאר להתראיין בכל הקשור לרב צייטלין ע"ה, אך לאחר הפצרות ניאות לבקשתי, ולו בכדי שבני משפחתו, מכריו ומוקיריו יגלו עוד טפח מאישיותו הבלתי-רגילה של ה'שליח קודש' של הרבי בארץ הקודש. תוך כדי הראיון והתגלית האישית שחשף הרב לאזאר בקשר המאוד אישי שלו עם הרב צייטלין, הבנתי מדוע סירב בתחילה לדבר עליו ברגעים קשים כל-כך. ראיון פרידה חסידי, מרתק ומרגש במיוחד:

שלום הרב לאזאר. לרב היה קשר מיוחד עם הרב צייטלין ע"ה. מתי בעצם נוצר הקשר הזה?

"הקשר איתו נוצר כבר בהיותי בחור בישיבה ב-770, אבל כמובן שהקשר התהדק מאוד בשל הביקורים של הרב צייטלין ברוסיה במהלך השנים. כך הכרנו זה את זה קרוב יותר.

הרב צייטלין היה מוכר לכולנו כשליח אמיתי ודוגמה לחסיד בלו"נ. נסה להיזכר בנקודה אחת ממנו שיכולה ללמד את כולנו מהי התקשרות אמיתית לרבי.

"ההתקשרות שלו לרבי היתה בכל כ"ד שעות היממה, הוא חי את הרבי בכל רגע, בכל מצב ובכל עניין בו הוא עסק. בכל נושא הוא שאל את עצמו: "מה הרבי תובע ממני", "מה הרבי רוצה כעת". קשה להתמקד בנקודה אחת, אבל הוא היה דוגמא ומופת של אדם שאלו החיים שלו. כך הוא חי.

"כשביקרתי אותו בבית הרפואה ראיתי כיצד למרות כל הייסורים הקשים שעובר, למרות כל הקשיים שהוא היה נתון בהם – הוא המשיך להתעסק במבצעים של הרבי, ומתוך מאור פנים. הוא כל כך שמח, כל כך היה מאושר, מכך שעוד יהודי הניח תפילין. הוא פשוט התחנן ליהודים, שמעולם לא הניחו תפילין, שיעשו זאת.

"אפילו ברגעים הקשים ביותר הוא חי את לימודי שיעורי ה'חת"ת' והרמב"ם. הוא היה מסור למבצעים ולהוראות של הרבי – הוא פשוט היה חי בזה, זו הייתה כל המציאות שלו. לא הייתה לו מציאות אחרת חוץ מאשר הרבי. הוא היה סמל ודוגמא של מימוש דרישת חז"ל: "כל מעשיך לשם שמים" והדרישה במשלי: "בכל דרכיך דעהו". זה לא היה עוד פתגם אצלו, אלו היו החיים שלו, הוא חי את הרבי בכל רגע".

מתי נפגשתם בפעם האחרונה ומה אתה זוכר מאותה פגישה?

"בקיץ האחרון נסעתי לניו יורק לבקר אותו, ישבנו והתוועדנו במשך כמה שעות. למרות הכאבים שלו, הוא סבל ייסורים נוראים, אבל ישבנו יחד ואפילו אמרנו קצת 'לחיים'. בנוסף, שוחחנו בטלפון פעמים רבות, עד היום האחרון ממש.

"לפני 'שבת בראשית' צלצלתי אליו, ובמהלך שיחתנו ביקשתי ממנו: 'תגיד בבקשה איזה ווארט, שנוכל להתוועד איתו בשבת זו, שבת בראשית". , והוא ענה לי: "מה אתה רוצה, שאוציא משהו מהבטן שלי, ככה בלי כל הכנה, איזו צורה יש לזה"... עניתי לו: "מה 'שיוצא מהבטן' של אהרן לייזר – יכול להספיק עבור התוועדות של שבת שלמה עבורנו...".

"במענה לכך, הוא אמר לי: "לכאורה מה שנדרש ונתבע מאיתנו כעת – זה "הקהל". "כאשר חושבים על "הקהל", אמר לי הרב צייטלין, "לכאורה אפשר לחשוב מה המשמעות של המבצע הזה, הרי זו הפעילות הרגילה שלנו בכל שאר השנים - עושים כינוסים, מוסרים שיעורי-תורה, נושאים הרצאות, מדברים עם אנשים בפורומים כאלו ואחרים, אז מה ההבדל בעצם בין 'שנת הקהל', לאותה פעולה בשנה שעברה או שנה הבאה?".

"והוא הסביר: אנו רואים בשנת הקהל האחרונה, בשנת תשמ"ח, אחרי כ"ב שבט, שהרבי קישר כל דבר לנושא של "והחי יתן אל לבו". כל התביעות של הרבי היו תחת הנושא הזה: "והחי יתן אל לבו". גם דברים שהרבי דיבר עליהם בעבר, דברים שהוא תבע בעבר – כעת הוא קישר את הכל לנושא הזה.

"הכותרת – זה השוני", הטעים אהרן-לייזר, "תעשה את כל מה שעשית עד היום, אבל עם חיות של כותרת חדשה. שונה. היום הכותרת היא "הקהל", הדברים השגרתיים מקבלים כותרת וחיות מחודשת. הקהל. צריכים שיראו עליך כותרת חדשה, כותרת שונה. שאתה חי נושא חדש. "ס'גייט א הקהל איד". כל המציאות שלך מוקפת וחיה בנושא זה, בכותרת החדשה, הקהל".

"הוא לא רק היה "נאה דורש", הוא היה בעיקר "נאה מקיים". כך הוא חי. הוא איש שחי בכל המציאות שלו עם נקודה אחת - עם הרבי. והוא לא רק "חי" כך, אלא הוא היה "חי להחיות". הוא כ"כ חי עם הרבי, כ"כ התעצם עם זה, עד שזו הייתה כל המציאות שלו, וזה מה שהוא הקרין על הסביבה. כשהוא היה, כששמעו אותו, כשראו אותו – כולם חשו שאי אפשר אחרת. לא שייך אחרת".

אחד הפרויקטים שאפיינו את הרב צייטלין ע"ה היה הנסיעה שלו עם התלמידות לרבי. האם שמעתם ממנו משהו על כך?

"הוא עסק בלהט ב"להביא יהודים לרבי", ב"לקשר יהודים עם הרבי". החיות הזו, הלהט הזה, היו בו כל העת, בין לפני ג' תמוז ובין אחרי ג' תמוז. הוא המשיך בזה בכל המרץ.

"זכינו שהרבה מהקבוצות שהוא הביא לרבי, עברו דרך מוסקבה. גם קבוצות שהוא היה מלווה ל'ציונים' ברוסיה או באוקראינה, הוא היה עובר איתן דרך מוסקבה. הוא טען תמיד שחלק נכבד מהנסיעות הללו מבחינתו, זה בעיקר להראות איך "חב"ד לעבט היינט"', לראות את ה'יתיר מבחיוהי' של הרבי, לראות את השלוחים, את המוסדות ואת הפעילות.

"בנסיעות הללו של כ"ב שבט, הוא לא רק רצה לקשר את הבנות עם הרבי, אלא הוא השקיע כוחות אדירים שהתוצאות תהיינה כך שכל אותן נערות, כל מי שנסעה לרבי - תהפוך להיות שליחה, כל מי שנסעה שתהיה "חי להחיות" בעצמה. שתהיינה מסורות לרבי בלב ונפש. אני יודע על מקרים רבים - אנשים או בנות - שהתוועדות אחת שלו איתם, או שיחה אישית שלו - עשו להם שינוי של ממש בחייהם".

כאשר היה מגיע למוסקבה, וזה קרה פעמים רבות, היה נדמה עליו שהוא מצוי טפח מעל הקרקע. נראה כי נהנה מאוד מהשהייה שלו במחיצת הרב והשלוחים במוסקבה. הייתה סיבה מיוחדת לכך?

"אכן לר' אהרן-לייזר היה קשר מיוחד עם רוסיה. ראשית, כי המשפחה שלו גדלה כאן. אחד הדברים שהעסיקו אותו פעמים רבות כשהגיע לרוסיה, היה הרצון למצוא הקבר של הסבא שלו שנקבר במדינה ולא נודע היכן. הוא הרגיש למקום קשר אישי ומשפחתי.

"ככלל, למען השלוחים ברוסיה הוא היה מוכן לעשות מעל ומעבר. הוא ביקר פעמים רבות במוסקבה בכלל ואצל השלוחים בערי השדה בפרט. הוא עזר להם ולנו הרבה. הוא היה מסור מאוד לנושא והשלוחים חשו זאת. אם כי חשוב לציין שהרגשה כזו הייתה לשלוחים בכל מקום בעולם בו הוא ביקר. אנשים נקשרו אליו מאוד.

"הוא ביקר לראשונה ברוסיה כבר בשנות המ"מים, והיו לו סיפורים רבים על אותן נסיעות. בשנים לאחר מכן, כאשר הגיע שוב וראה את המהפכה הרוחנית שהתחוללה במקום – זה השפיע עליו עמוקות. כשהוא ראה את ה'בעלי-תשובה' כאן, את ה'תמימים', את הילדים במוסדות החינוך – הוא כ"כ התרגש, והיה אומר: "אלו הם הילדים של הרבי".

"כל הילדים של פעילות השלוחים בעולם הם ילדים של הרבי, אבל רוסיה הייתה קרובה ללבו של הרבי, ואם רוסיה הייתה בבת עינו של הרבי – אז זה היה חשוב אצלו במיוחד. הוא הסתובב ברוסיה, במוסדות, ועיניו האירו. הוא פשוט קרן מאושר לראות את זה.

"בתמונות רבות מביקוריו ברוסיה, רואים אותו שהוא הסתובב עם 'קסקט'. הוא הרגיש בזה מעין סגירת מעגל והמשך אחד של הימים ההם עם הזמן הזה. זה היה סוג של ביטוי שלו שי"ט כסלו - י"ב תמוז, וימינו אנו – זה המשך אחד. הוא ראה ברוסיה את הניצחון של הרבי ושל תורת החסידות על העולם. כשהוא הסתובב ברוסיה וראה את הנעשה כאן, הוא אכן היה טפח מעל הקרקע.

"אחד הדברים שהוא עסק בהם ממש לאחרונה, לפני שהמחלה תקפה אותו – היה מסע ביקורים אצל השלוחים בערי השדה. הוא התמסר לשלוחים, לא דאג על הנוחות או הכוחות שלו. הוא נסע ימים ולילות, כדי לעודד ולחזק את השלוחים. את חג החנוכה האחרון, במקום לעשות בביתו ועם משפחתו – הוא עשה עם שלוחים במזרח רוסיה - בוולדיבוסטוק, חברובסק ובירובידזאן.

"הוא לא רק ביקר במקום, אלא התוועד עם בני הקהילות, עם משפחות השלוחים, שוחח איתם, חיזק אותם. גם אחרי הביקורים הוא שמר על קשר קרוב, כתב לנו דו"חות, מה לדעתו כדאי לחזק ולתמוך.

"לדאבוננו, הבשורה שהוא קיבל מהרופאים, הייתה ממש ערב נסיעתו למסע נוסף אצל השלוחים. אך הוא, למרות שהרופאים אסרו עליו לנסוע, הוא התעקש ולחם איתם, עד שפשוט הם היו צריכים ללחוץ עליו שלא ייסע. וגם אחרי הלחצים הללו - הוא שאל חוו"ד של רבנים האם עליו לשמוע לרופאים...

"ברגע האחרון הוא ביטל את הנסיעה המתוכננת, תוך שהוא מבטיח שבל"נ ובעז"ה הוא יגיע בעתיד לבקר. אני מאמין בלב שלם שבקרוב יתקיים הייעוד "והקיצו ורננו שכני עפר" והוא יחזור לממש את הבטחתו". 

עד כה שמענו מהרב על הרב צייטלין יותר בפן הציבורי, אך אם אפשר לשאול: מי היה הרב צייטלין שאתם הכרתם?

"אגלה לך: הרב צייטלין היה "עשה לך רב" שלי ... ראיתי דמות של חסיד אמיתי, ראיתי איך הוא תובע מעצמו, בלי הקלות או הנחות, לא פחות ממה שהוא דורש מאחרים. הוא תבע מעצמו, כפי מה שהוא שיער שהרבי תובע מאיתנו.

"אתן לך דוגמא פרטית: כשמלאו לי חמישים שנה, שאלתי אותו מה לעשות לרגל יום הולדת זה והוא נתן לי רשימה של הוראות שונות, כשאחת מהן הייתה לחיות עם מה שהרבי חי כשהוא נהיה בן חמישים - ללמוד את השיחות של ניסן תשי"ב ואילך, ואח"כ לעבור לתשי"ג וכן הלאה.

"דבר נוסף", הוא אמר לי, "כשמלאו לרבי שבעים שנה, הרבי דרש שיקימו 70 מוסדות חדשים. אם הרבי סיפר לנו זאת, אם הרבי תבע מאיתנו זאת – כנראה שגם אנחנו יכולים להגיע לזה. כמובן שהרבי תובע מכל אחד לפי האפשרויות והיכולות שלו, אבל אם הרבי סיפר לנו זאת – עלינו לדעת שהדבר בכוחנו, וממילא זה נדרש ונתבע מאיתנו. הרבי לא תבע מאיתנו דברים לא ריאליים".

"כשהיה מגיע תאריך מסויים, או חג מסויים, או תקופה מסויימת – הוא חי את מה שהרבי חי בנושא זה. הוא לא חיפש "חכמות" או חיים קלים, הוא לא חיפש חיים קלים או תירוצי התחמקות. הוא שאף לטפס הכי גבוה שרק אפשר.

"מעבר לאובדן הכללי כחסיד חב"ד, כשליח, איבדתי ביום חמישי האחרון את ה"עשה לך רב" שלי!"...

לסיום, לצערנו, בשנים האחרונות אירעו כמה אסונות קשים בקרב משפחות השלוחים בארץ ובעולם. היינו רוצים לשמוע מהרב עצות כלשהן לחיזוק ודברי התעוררות, גם עבור אנ"ש.

"אחד הדברים ששמעתי ממנו לאחרונה - כאב לו שיש שלוחים וישנם אנ"ש שאין להם "עשה לך רב". הוא ממש לא הבין איך יכול להיות מישהו שאין לו רב על ענייניו הפרטיים, ועל ענייני הפעילות עם אחרים. איך זה שחסיד או שליח אין לו עם מי להתייעץ?! "במיוחד בזמנים כשלנו, הדרישה הזו מתעצמת. זו חובת גברא", אמר.

"בשנה האחרונה, בזמן האחרון, איבדנו דמויות של חסידים אמיתיים. הרמב"ם אומר שאסור שהאדם יחשוב שזה רק "נקרה נקרית", אלא זה תובע מאיתנו, בטח במקרים שכאלו.

"האסונות הללו, מחד נותנים את ההרגשה שאנחנו מתקרבים לגאולה, אלו חבלי משיח האחרונים, ותיכף ומיד נזכה שהרבי יוציא אותנו מהגלות, אבל מאידך, זה תובע מאיתנו, זה דורש מאיתנו שעלינו לתקן את עצמנו, ובראשונה - בנושא של אחדות בין החסידים, בנושא של אהבת ישראל.

ואת הנקודה הזו במיוחד ראו אצל ר' אהרן-לייזר באופן מפליא. הדאגה שלו לשליח שני, האהבה שלו  לחסיד שני – זו הייתה אהבת אחים של ממש. חבל על דאבדין והקיצו ורננו שוכני עפר - והוא בתוכם - תיכף ומיד ממש".
ה' בחשוון תשע"ו