ב"ה יום רביעי, כ"ד מנחם-אב תשע"ז | 16.08.17
שער הספר החדש
שער הספר החדש
בשעה טובה ומוצלחת: יצא לאור תורת מנחם כרך נ"ו

רבים מאנ"ש ותלמידי התמימים, שלוחי רבינו וכלל לומדי ומעייני תורתו, מיהרו לרכוש בחדווה מיוחדת את הכרך הטרי של 'תורת מנחם-התוועדויות' חלק נ"ו, הכולל בתוכו את המאמרים והשיחות של 3 חודשים מתוך שנת ה'תשכ"ט ● גם אל שולחן המערכת מיהרנו להביא את הספר החדש, והננו מגישים סקירה קצרה ותמציתית, בבחינת טועמיה חיים זכו, להרוות צמאונם של קהל החסידים לגילוי אור זה עם חידושים רבים שעוד לא באו בדפוס מעולם ● איזו תקרית התרחשה בש"פ ויקרא וש"פ צו בנוגע לשיחות על פירש"י? ומי היה האורח החשוב שרצה להשתתף ב'סדרים' של הרבי ולא הרשו לו להגיע? ● מתי והיכן הכריז הרבי "לא יושבים עם 'שליח' על אותו כסא!..."? ואלו קירובים מיוחדים הראה הרבי לתלמידים השלוחים שחזרו משנתיים רצופות באוסטרליה? ● איך משפיעה ההנהגה בחיזוק שכונת קראון הייטס, והיפך הנסיגה והבריחה ממנה, להזמת מסירת השטחים לאויבים בארה"ק ● סקירה על הספר החדש המכיל 400 עמודים גדושים בדברי תורתו הק' של הרבי
מערכת שטורעם

בסמיכות ליום ההילולא הע"א של כ"ק הרה"ק הרב לוי יצחק שניאורסאהן זצוק"ל, אביו של הוד כ"ק אדמו"ר זי"ע, הופיע הכרך החדש בסדרת 'תורת מנחם – התוועדויות', הכולל את שיחות הקודש ומאמרי דא"ח מש"פ ויקהל מבה"ח ניסן עד ש"פ שלח מבה"ח תמוז ה'תשכ"ט.

חברי מערכת 'ועד הנחות בלשון הקודש' בניהולו הנמרץ של הרה"ת ר' חיים שאול ברוק שיחי', הוציאו מתחת ידיהם ספר נוסף הגדוש בדברי תורתו של רבינו, רבים מהם באים כאן בפעם הראשונה בדפוס. עוד זאת, אשר מלבד המאמץ הבלתי נלאה להגיש את ההתוועדויות בשלימותם, ובתרגום ללה"ק על מנת להקל על רבבות לומדי ודורשי תורת רבינו להרוות הצמא לתורתו הרחבה מני ים, מעוטרים הדברים במפתחות מפורטים, הערות ומראי מקומות במלאכת מחשבת.

את כרך נ"ו בסדרה ניתן להשיג בימים אלו בחנויות קה"ת ובבתי מוכרי ספרים מובחרים, ובמהלך השבוע קיבלו זאת חברי מועדון המנויים המיוחד היישר לבתיהם. הכרך החדש הוא השלישי במספר של שנת ה'תשכ"ט, ובו כלולים 13 מאמרי דא"ח אותם אמר רבינו בהתוועדויות בתקופה זו, כאשר 3 מתוכם הוגהו ברבות השנים וי"ל במהדורה מיוחדת בקונטרס בפ"ע.

מלבד השיחות שנאמרו בעת ההתוועדויות, נכללו בספר גם שיחות קודש שנאמרו בפורום מצומצם יותר, כגון השיחה להתלמידים השלוחים שיחיו שנסעו לאוסטרליה ביום ה' ר"ח ניסן, שיחה אותה הגיה הרבי לאחר מכן, ובסופה העניק 36 דולרים לכ"א מהמשתתפים. וכשחזרו חברי הקבוצה הראשונה של התלמידים השלוחים מאוסטרליה אמר רבינו בפניהם שיחה מיוחדת בכ"ז ניסן אותה שנה. כן באו בפנים שיחות שנאמרו בעת ה'סדרים' וה'סעודות' בחג הפסח, שביעי ואחש"פ, וחג השבועות. וגם השיחות לתלמידות המסיימות 'בית רבקה' ולמדריכות של קעמפ 'מחנה אמונה'.

כפי הסדר באותם שנים, לאחר שהיו רושמים את ה'הנחה' היו מכניסים אותה אל הרבי להגהה קודם פרסומה, ולפעמים צורפו שאלות להבנת הנאמר, כדי שיוכלו להכין זאת לדפוס כראוי. הרבה פעמים קרה שהמענה היה מחדש בתוכן השיחה, מבאר ומבהיר אותה. על כן מלבד המענות ששולבו בתוך השיחות שנדפסו בשלימותן בזמנו בליקוטי שיחות, שולבו מענות מיוחדים אלו שמתפרסמים כאן לראשונה בשוה"ג במקומות המתאימים. כך למשל ניתן למצוא בכרך החדש: מענה על 'למכה מצרים בבכוריהם' שהמשיך גם לאחרי י' ניסן; השגחה פרטית בהדפסת הליקוטי שיחות; בדין תלמיד האוכל בפני רבו בחג הפסח; ברש"י בפרשת שמיני אודות דברי אהרון ואמירת משה; והמסתעף מפלוגתת ר"י ורבנן גבי יום מתן תורה.

לרגל הוצאתו לאור של הספר החדש, מיהרנו לרכוש אותו בהזדמנות הראשונה והננו להגיש כמה פנינים מן הגורן ומן היקב, ובוודאי שהדברים אינם מהווים תחליף ללימוד שיטתי ומסודר של הספר מתחילתו ועד סופו, כל אחד לפום שיעוריה דיליה.

1.

בראש חודש ניסן ה'תשכ"ט, לאחר תפילת שחרית אמר הרבי מאמר דא"ח. מעיון ביומני אותה שנה נראה שלא התקיימה התוועדות שלימה ולא נאמרו עוד שיחות אלא רק מאמר דא"ח זה. בשוה"ג מציינים העורכים לפשר הדבר. הרב מיכאל ליפסקר, שהיה באותה עת שליח במרוקו, הגיע אל הרבי עם ספר תורה מיוחד מתנת תלמידי בית הספר 'אהלי יוסף יצחק' בעיר מקנס.

הרבי קיבל את ספר התורה בחדרו הק', כשהוא לבוש בסירטוק משי וחגור אבנט, ואמר להרב ליפסקר 'יישר כח', כן הוסיף 'חמרא למרי' טיבותא לשקייא'. אחר כך נכנס הרבי לבית הכנסת ב-770 עם ספר התורה בידיו והכניסו לארון הקודש. לאחר קריאת התורה, הורה הרבי שיערכו התוועדות שבה יספר הרב ליפסקר מהנעשה בעבודת השליחות במרוקו, ולקראת התחלת ההתוועדות נכנס הרבי שוב לבית הכנסת, הורה לומר 'לחיים' על יין שהביא מחדרו הק', ואמר את המאמר ד"ה החודש הזה לכם (השני בשנה זו, לאחר שבש"פ ויקהל פקודי - החודש, אמר הרבי מאמר דא"ח עם אותו דיבור המתחיל).

כך גם בל"ג בעומר יומא דהילולא דרשב"י, נכנס הרבי לבית הכנסת לבוש בסירטוק משי, ואמר במשך כרבע שעה מאמר דא"ח ד"ה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

ביומנו האישי של א' המזכירים, מצאנו רשום כך:

ג' י"ח אייר, תשכ"ט

בא בשעה 1:45; נסע ליוניון [למקוה]. חזר בשעה 2:45; נסע לאוהל בשעה 3:30 (בלבוש משי (ועם אבנט מתחת הבגד)); חזר מהאוהל בשעה 8:20. יצא למנחה בלבוש משי.

אחר מנחה הלך לשולחן שבו מתפלל מנחה בעש"ק וש"ק ואמר מאמר ד"ה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ששהה כרבע שעה לערך. אח"ז נכנס לחדרו לרגעים אחדים ויצא לערבית בשעה 9:00. נסע לביתו בשעה 9:45.

[בהמאמר דבר ע"ד האויפטו של הרשב"י לחבר נסתר בנגלה, בעבודה מס"נ (בכל מאדך) בעבודה הרגילה (בכל לבבך ובכל נפשך). בהנהגה מלמעלה, למעלה מן הטבע בטבע ובפרט באה"ק ה' צלך ה' על יד ימינך, לגרש האויבים משם וכו']. ע"כ מרישום היומן.

2.

בשנת ה'תשכ"ה החל הרבי לבאר מידי התוועדות א' מפסוקי הפרשה עם פירש"י כאשר הוא סולל דרך חדשה בהבנת הפרשן העיקרי של התורה. לאחר תקופה, החל הנוהג שמכריזים מראש על איזה רש"י יתעכב הרבי בעת ההתוועדות כך שהקהל יוכל להתכונן ולעיין קודם ההתוועדות.

בבוקרו של ש"פ ויקרא הכריז הגבאי ב-770 שהרבי יתעכב על פירש"י בפרשת ויקרא פ"ב פסוק ה', אולם היה זה מעשה קונדס של כמה שמסרו לגבאי מידע מוטעה, שלא הגיע מהרבי כלל משום שלא תוכננה באותה שבת התוועדות.

הגבאי שהבין לאחר מעשה את מה שעוללו לו ואת העגמ"נ שגרם לרבי בהכרזה בלתי מבוססת זו, מיהר לכתוב לרבי התנצלות ובקשת סליחה, וזה היה המענה שקיבל: "הרי הטעוהו ואנוס הי', ולחקירתו הוא מיהו הראשון כו' – עיין בלקו"ש שנדפסו דוקא לש"ק העבר ויתבונן בהשגח"פ מלמעלה שרואים – במוחש – אשר מאי נפק"מ לדידי' שהרי הרבה שלוחים למקום".

בשבת שלאחר מכן, ש"פ צו שבת הגדול, קודם שהחל לבאר את הרש"י השבועי, התייחס הרבי למה שקרה:

"לפני הביאור בפירוש רש"י, יש צורך להזכיר אודות המאורע שאירע בשבת שלפנ"ז, שהוא ע"ד המשל שנאמר לגבי ירידת גשמים בסוכות מ'עבד שבא למזוג כוס לרבו' וכו' כפי שמסיים שם – שלא אירע דוגמתו בשנים שלפנ"ז, ולא שמעתי שאירע דוגמתו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר ואצל רבותינו נשיאינו שלפניו!", בין הדברים בשיחה יוצאת הדופן הזו, נשמעו הרבה ביטויים נדירים, וגם חריפים מאוד, וכדאי לעיין בפנים.

לשלימות הענין כדאי לציין שבהמשך להכרזה של הרבי כי "כיון שאירע מאורע הנ"ל, יש מקום לומר שזהו 'סימן' שמלמעלה יש קפידא הנהגה זו, ולכן אבטל את המנהג להודיע ולהכריז מראש איזה פירוש רש"י יתבאר בהתוועדות.. כשמודיעים מראש שידובר אודות פירוש רש"י זה, כך שיש שהות להתכונן ולעיין כו', הנה כאשר לא מונחים בזה, הרי זו לא רק פגיעה בכבודו של פלוני בן פלוני, אלא זוהי פגיעה כביכול ברש"י עצמו!.. ולכן, לעת עתה יפסיקו להכריז ולהודיע מראש הפירוש רש"י שידובר אודותיו", אותו אברך שיזם את הענין והיה מעורר ע"ד העיסוק בהרש"י שיחות מתוך שטורעם, ביקש והתחנן אצל הרבי ופעל בסופו של דבר שהרבי יחזור להודיע מראש את הרש"י אודותיו ידובר בהתוועדות.

כן, באותה התוועדות, הפתיע הרבי ואמר "כיון שבפועל הכריזו אודות פירוש רש"י בפרשת ויקרא, אף שאינני יודע מדוע נטפלו לפירש"י זה דווקא.., הרי זה בודאי בהשגחה פרטית, ולכן יש צורך לבאר גם פירש"י זה.. והוסיף בבת שחוק: שהרי רש"י אינו אשם בכך שעירבו אותו בפרשה זו..

3.

עם הקמתה של הישיבה החב"דית הראשונה על אדמת יבשת אוסטרליה, החליט הרבי לשגר קבוצה נבחרת של בחורים, שהיו הקבוצה הראשונה של 'התלמידים השלוחים' לאוסטרליה, שם שהו במשך שנתיים תמימות. קורות השליחות המיוחדת (והמשכה עד עצם היום הזה), פורסמו במספר מקומות ואף בספר מיוחד שי"ל לפני כמה שנים.

בש"פ תצוה ה'תשכ"ז הקדיש הרבי התוועדות מיוחדת עבור השלוחים, ובכ"ד אד"ר נכנסו ל'יחידות' מיוחדת קודם נסיעתם, קיבלו לידיהם עלי הגהה ממאמר דא"ח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ, עליו התבסס המאמר שנאמר בהתוועדות לכבודם, וכן ג' בקבוקי יין לשמחות במשפ' אנ"ש שם וכן להתוועדות פורים. וכן נכנסו שוב ליחידות במהלכה קיבלו ספר תניא אישי, ולאחריה יצא הרבי יחד עם כל תלמידי הישיבה בבית חיינו ללוותם אל הרכבים שלקחו אותם לשדה התעופה. (ראה תורת מנחם חמ"ט ע' 114).

כשחזרו כעבור שנתיים, הזמינם הרבי לשולחן ה'סדר' שערך בבית חיינו בקומה הב', והורה שיביאו כסאות 'עבור השלוחים'. כאשר א' הנוכחים נדחק לשבת על כסא יחד עם א' הבחורים השלוחים, פנה הרבי לעברו ואמר "לא יושבים עם 'שליח' על אותו כסא!"...

כאשר זיהה הרבי שהבחורים נרתעים מהכבוד המיוחד הזה, אמר שלא יתפעלו משום 'ששולחנם גדול משלהם'. לקראת סיום הסדר בליל א' דחג הפסח שאל הרבי את התלמידים השלוחים אם כבר אכלו את ה'אפיקומן', ומזה הבינו שהרבי רצה לתת להם מהאפיקומן שלו, ולכן בליל ב' לא סיימו את אכילת האפיקומן לעצמם, והרבי נתן לכ"א מהם מהאפיקומן שלו.

לקירוב מיוחד ונדיר זה היה המשך, בסעודת יום ב' דחג הפסח. במשך הסעודה נסב הדיבור אודות השלוחים שחזרו מאוסטרליה, והזכירו את העובדה שהרבי נתן להם מהאפיקומן שלו. ועל כך הגיב הרבי: "הלשון בהגדה הוא "ויחלקו לכל בני ביתו!..." ואחר הוסיף "זיי האבן זיך אויסגעמאטערט משך פון צווי יאהר!"

4.

באותה שנה, עורר הרבי רבות על החיוב המוטל על בני ישראל לחזק ישובם וסביבתם ולא לברוח ח"ו בגלל סיבה זו או אחרת, בהדגשה על העזיבה של קהילות וכמה חצרות חסידיים את איזור קראון הייטס מפחד האינם יהודים. בהתוועדות אחש"פ הקדיש הרבי שעה ארוכה לנושא זה, וחלקם צורפו לשיחות מהתוועדויות אחרות וי"ל בקונטרס בפ"ע שהוגה על ידי הרבי בג' תמוז ה'תשכ"ט.

כהקדמה לדברים החריפים והכואבים אמר הרבי: "כאן המקום אתי לדבר אודות מה שבזמן האחרון נתפשטה בין אחינו בני ישראל שי', כמו 'מגיפה' רחמנא ליצלן, תופעת ההגירה משכונות יהודיות. וכתוצאה מזה – מכירת בתים בשכונות אלו לאינם יהודים. ויתירה מזה – גם בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', מערערים על ידי זה או מחריבים כליל פרנסתם של כמה וכמה מבני ישראל וכו'. ואף שבאמת תיקון הדבר היה צריך להיעשות על ידי עסקני ציבור וע"י רבנים מורי הוראה – ואי"ז מעניני להורות פסקי דינים בדברים כאלו – אולם היות שנתפשטו שמועות שונות ומשונות שעתה גם דעתי כאילו מסכמת ח"ו לעובדות הנ"ל, לכן אף שאין דרכי להכחיש את כל השמועות שאין להם יסוד כו', כי אין לדבר סוף, אבל מכיון שענין הנידון נוגע הוא לרבבות מישראל, מוכרחני להביע את דעתי בזה גלויה וברורה".

ובין הדברים אמר: "ובנוגע לפועל, כל אלו שיתנהגו על פי שו"ע וישארו כאן, אלו שיחזרו ואלו שיבואו להתיישב בשכונה זו – תבוא עליהם ברכה בטוב הנראה והנגלה במוחש ממש למטה מעשרה טפחים. ועי"ז תרום קרן ישראל – לא רק כאן, אלא בכל מקום שהם, גם עבור אלו שגרים מאז ומתמיד בווילאמסבורג, בארא פארק, וושינגטון הייטס, וגם עבור בנ"י בערים אחרות, בבולטימור, בשיקגו, בדטרויט, בפיטסבורג ובוושינגטון, וכן נוגע הדבר ליהודים שגרים במלבורן ובלונדון, ונוגע גם שלא יחזירו ח"ו שטחים בארץ ישראל לגוים, שכן, בימינו אלה כל העולם הוא כמו ד' אמות על ד' אמות – לא בנוגע להלכה, אלא לגבי זה שההנהגה כאן פועלת גם במקומות אחרים, כיון שכל בנ"י הם קומה אחת שלימה".

כ"ז במנחם-אב תשע"ה