ב"ה יום חמישי, ה' תמוז תשע"ז | 29.06.17
הרב זירקינד ויבלחט"א והרב קרינסקי על רקע המכתב והמענה בכתב יד
הרב זירקינד ויבלחט"א והרב קרינסקי על רקע המכתב והמענה בכתב יד
הרב זירקינד כתב לרבי: "מצו"פ מתנה לבבית לכ"ק"

בסדרה מרתקת שפורסמה בעבר בשטורעם נחשף חלקו של הרב שמחה זירקינד ע"ה בהשבת מסמכי הספרים ● על המשלוח הנרגש ובקשת הברכה של השליח ● הפנייה הרשמית של ממשלת ארצות הברית לפולין ● ומדוע נכנסו כמרים נוצריים לתמונה? ● בעקבות פטירתו של השליח הרב זירקינד, מוגש הפרק המרתק לצד המסמכים הנדירים
מאת הרב ישראל זילברשטרום
 

1. אוסף הכתבים האישי:

עוד בהיותו צעיר לימים, היה הרבי הריי"צ אוסף בקפידה כל דבר חשוב שהגיע לידיו, אם זו שמועה, סיפור, דבר תורה, או פתגם. לצד הסדר המסודר בכתבים אלו, החל לרשום 'יומן' אישי שמתעד דברים שבעל פה. בעיקר ממה שזכה לשמוע מפה קדשו של אביו הגדול כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אך גם משאר בני משפחת בית הרב, כדוגמת הסבתא הידועה הרבנית רבקה ע"ה, אצלה גדל ועל ברכיה התחנך, בכל אותם זמנים בהם שהו הוריו או אביו בנסיעות לצרכי ציבור, הנהגה, או מנוחה ומרפא. כמו גם מה ששמע מגדולי וזקני החסידים, שלא חסכו מאומה מנפשו הצמאה והשוקקת של יורש העצר החב"די.

דקות פנויות רבות, שהפכו לשעות, בין סדרי הלימוד ועבודת הקודש, הקדיש הרבי לכתיבה. כך בימי עלומיו וכך במשך כל ימי חייו. כשרון הכתיבה הנדיר, שתיעד כל פיסת מידע, בסגנון המיוחד שאין שני לו, הנחיל לנו את אוצר השפע האדיר של ההיסטוריה החב"דית המהימנה והמקורית ביותר, שתועדה על ידי הרבי בעצמו, ממשיך השושלת. היסטוריה של מאתיים שנות תורה וחסידות, שפורסמו תחילה בחוברות וקונטרסים, בטאון 'התמים' 'הקריאה והקדושה' ודומיו, ואחר כך בסדרת הספרים, ספר השיחות, ליקוטי דיבורים, אגרות קודש, ועוד.

הרבי גם היה רושם 'הנחות' מהמאמרים והשיחות שאותם היה משמיע בפני קהל החסידים, וכן ממה ששמע מאביו. חלקם נדפסו בסדרת 'ספר המאמרים' של הרבי הרש"ב, וספר השיחות 'תורת שלום'. את הביאורים שהוסיף בעצמו לדרושים של אביו, ניתן למצוא בשולי הגיליון או בהוספות בסוף הספר.

2. אוסף כתבי היד ההיסטורי:

כפי שהעלינו בסקירה בפרק הראשון, כשיצא הרבי הרש"ב את העיירה ליובאוויטש, בעוד שאת אוסף הספרים הגדול הוא מסר למשמרת במחסן בעיר מוסקווה, הרי שאת אוסף כתבי היד הנדיר שעבר בשושלת מדור לדור, מאז ימי היווסדה של תנועת החסידות ובמיוחד חסידות חב"ד, לקח עמו לרוסטוב. אוסף זה, הועבר בירושה לבנו וממלא מקומו הרבי הריי"צ, כפי שמבואר בצוואה אותה ציטטנו לעיל.

מיד בשנים תרפ"א-תרפ"ב, לאחר ההסתלקות, עסק הרבי הריי"צ בסידור אוסף זה. הוא הכין רשימות מסודרות עם מפתחות, לכל הכתבים. את כל כתבי אביו הרבי הרש"ב, הוא סידר ומיפה לקראת הוצאתם לאור עולם. הדרושים של כל שנה ושנה הם בקובץ בפני עצמו, וכך גם מוכרים לכל 'ספר המאמרים תרס"ו' וכן הלאה. באותה צורה סידר גם את כל המכתבים ואגרות הקודש. כשביומנו האישי הוא רושם את המספרים הסידוריים שנערמים לאחר החלוקה והסדר.

בדומה לעבודת קודש זו, בה השקיע הרבי הריי"צ זמן רב, שהוקדש לסידור כתבי ורשימות הרבי הרש"ב. מתכונת דומה עשה חתנו של הרבי [הרמ"מ או הרמ"ש – באותה עת] לכל אוסף הכתבים והרשימות של הרבי הריי"צ עצמו.

כבר בשנת תר"צ, ה'שנה ראשונה' שלאחר החתונה המלכותית, אנו מוצאים רשימות בכתב ידו הק' ובהם מופיעים טורים טורים המתעדים את הסדר המופלא שערך באוסף הגדול.

פרויקט ההו"ל של ספר המאמרים ובו ההמשך הידוע 'המשך תער"ב', היה בבחינת מסירות נפש ממש, מס"נ רוחנית וגשמית של הרבי. וכפי שכבר התפרסמו השיחות והעובדות הנוגעות לזה, והתנאים המיוחדים של 'לקיחת האחריות' על הצעד הנועז הזה, מבחינת העבודה של הפצת המעיינות חוצה, המעיינות העמוקים ביותר של תורת החסידות. בעיצומם של ימים אלו גילה הרבי גם טפח מאותה תקופה של עבודה במחיצת חותנו הרבי הריי"צ. בשיחת כ' כסלו ה'תשל"ז, סיפר הרבי:

"... כשכ"ק מו"ח אדמו"ר נסע מביתו [לאה"ק ולארה"ב, מקיץ תרפ"ט עד קיץ תר"צ], חיפש מישהו שיוכל לסמוך עליו ולהשאיר בידו את הכתבים על מנת להחזירם בשלימות, וכנראה, שלא היתה לו ברירה אלא למוסרם בידי".

רשימות אלו שערך הרבי בשנת תר"צ, היו בסיס ראייתי ועובדתי חזק להצלחת פרויקט ההצלה אודותיו אנו מדברים כאן, וכדלקמן בפרק הרביעי.

*

דרמה לא קטנה עם אוסף זה, התחוללה בעת המאסר המפורסם של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז.

ט"ו סיוון. הרבי ששהה בביתו עם אמו הרבנית ובני משפחתו, נאסר לתדהמת העולם היהודי כולו, ונלקח כ'פושע מועד' על ידי המשטרה החשאית הסובייטית. באותה שעה היה אמור המיועד להיות חתנו, להגיע לפגישה עם הבת, הרבנית חיה מושקא. הרבנית חיכתה בחלון הבית, כדי לסמן מרחוק ולהזהיר מפני המתחולל בתוך הבית פנימה. כמובן שהמסר נקלט, וחיש מהר נעלם הרבי בין סמטאות העיר. נעלם, אך לא לזמן ארוך, בתבונתו הרבה הבין הרבי כי עליו להציל את אוסף כתבי היד מתוך הבית, לבל יוחרם ויולאם על ידי השלטון הרוסי.

מתוך חדר המעצר, משוטטת דאגתו של הרבי הריי"צ, בדיוק אל נקודה זו, וכה הוא רושם ביומן המאסר המפורסם:

"... מה נעשה בביתנו בשעה זו? .. ומה נעשה עם המיועד להיות חתני מר מנחם, שהלך אל מעונו של מזכירי מר ליבערמאן, האם ח"ו לא נתפס בכף .. התמונה הכללית הרהיבתני ושטף דמעה התפרץ מעיני, דמעות חמות מאד התגלגלו על פני, לבי מתרגש וכל גופי רועד: מי יודע פן ואולי ח"ו לוקחו הכתבים...".

הדאגה של הרבי הריי"צ היא בשניים, גורלו של הרבי, וגורלם של הכתבים. אך גורל אחד נפגש בגורל השני, מיד לאחר שהסתלקו כוחות הרשע מן המקום, נכנס הרבי [הרמ"ש] במהירות אל הבית, אוסף את כל כתבי היד ורץ החוצה, הוא מפזר אותם בין בתי אנ"ש הקרובים ביותר אל בית הרבי הריי"צ.

ההליכה אל ביתו של מר ליבערמאן המוזכרת ביומן, הייתה כדי להודיע לו על המאסר של הרבי, להזהיר אותו מפני פשיטה קרובה ומאסר שלו עצמו, להכחיד מיד את כל המסמכים 'המרשיעים', ולהציל את כתבי היד והרשימות של הרבי, על מנת לפזר אותם במחבוא בבתי אנ"ש עד יעבור זעם.

וכך אכן היה, היוזמה המקורית אך המסוכנת הוכיחה את עצמה, והחסידים החזירו את כל מה שנמסר להם מבית הרבי, ונשמר עד לאחר הנס הגדול והשחרור בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז. מעניין להביא התכתבות של הרבי בחלוף שנים רבות עם החסיד ר' שניאור זלמן דוכמן בנושא זה.

באיגרת מי"ב חשוון תש"ט, מעיר לו הרבי: "כמדומה שבימי מאסר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בפ"ב הי' הוא מאלו שנתתי להם להחביא את הכתי"ק?"

והרש"ז דוכמן עונה לרבי: שכת"ר נתן לי קארזונע גדולה כתי"ק, וההשגחה היתה כי ביום ג' י"ב תמוז בשעה ½ 1 הבאתי, וכת"ר ישב בזאל הגדול בצד מערבית, וכאשר מסרתי לכ' אמרו לי, אשלם לכם שכר טרחה בבשורה טובה כי אדמו"ר שליט"א יבוא על ש"ק.

כשנסעו חברי המשלחת המיוחדת בשנת תשמ"ח לרוסיה, על מנת לאתר את הספרייה האבודה, ולנסות לשחרר אותה מידי הסובייטים כפי המסופר בפרק א', הכניס הרב שלום דובער שיחי' לוין שאילתא אל הרבי, "אם אפשר הדבר שלא כל הכתי"ק הוחזרו אז, ואם כדאי לחפשם". על כך השיב הרבי: "הרי הוחזרו תומ"י!!".

*

בעת המנוסה מוורשה הבוערת, נמסרים שלושה ארגזים חתומים ובהם אוסף כתבי היד של הרבי הריי"צ שמאגד בתוכו כאמור את שני האוספים דלעיל, למשמרת בבניין שגרירות ארצות הברית בפולין. מתוך תקווה שאף אחד לא ייכנס לתוך שגרירות שהיא שטח טריטוריאלי של ארה"ב.

תקווה זו, כמו הרבה תקוות אחרות נמוגו בעשן של הרצחנות הנאצית. הם פורצים אל הבניין בוזזים אותו, ומחרימים את כל מה שנראה שווה ערך בעיניהם, ושלושה תיבות אלו בתוכם. יחד עם 3 תיבות אלו, גם 17 ארגזים של ספרים, נשארים אבודים מאחור כזכור, בעקבות סיבוכים של ניירת, מימון, ואוזלת יד של כמה גורמים.

האור בקצה המנהרה החל לנצנץ בערך בשנת תשל"ב. הספרייה הציבורית במחוז אוטווה שבקנדה, מקבלת מיקרופילמים של כל כתבי היד השוכנים בספריית ה"יידישער היסטארישער אינסטיטוט" של וורשה, אותה ספרייה אותה ניהל מר בערל מארק, שדיווח כזכור על המצאות הכתבים כבר בזמנו להרה"ח ר' פנחס אלטהויז, ולגאון הרה"ח ר' שלמה יוסף זווין.

השליח רב הפעלים, הנמצא בקשרים חמים עם גורמי ממשל ואקדמיה, ובכלל בחלונות הגבוהים בקנדה - עד היום הזה, הרה"ח ר' שמחה שיחי' זירקינד, שומע על כך, ובה בעת מתגנבת לאוזניו השמועה, כי מצויים גם המיקרופילים של כתבי יד רבים השייכים ל...ליובאוויטש. הזיק ניצת מיד. אין חסיד שלא שמע על האוסף האבוד של הרבי הריי"צ.

במהירות הוא מפעיל את קסמו האישי, וכך הוא מניח את ידו על התגלית. הוא אוסף כמה שהוא יכול, ושולח זאת בחדווה אל הרבי, שכאמור מרכז ומטפל בכל שביב מידע הקשור לניסיונות הבלתי פוסקים של איתור אוסף כתבי היד.

אנו חושפים כאן לראשונה, את המכתב ששלח השליח הרב זירקינד אל הרבי, ואת מענה קודשו:

2_420

ב"ה
כ"ג טבת ה'תשל"ג מונטריאל קנדה
כ"ק אדמו"ר שליט"א
מצו"פ מתנה לבבית לכ"ק: ספר (שנבנה ממיקרופילם שהגיע לקנדה מורשה) כולל מכתב מכ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע לכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, וגם מאמרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע משנת תרכ"ה-תרכ"ו (צלום מגוף כי"ק)
וגם בב' הקופסאות יש בערך 17,000 (שבע עשרה אלף) עמודים מחסידות ובניהם יש חלק חשוב מגוף כתב יד קודש, מכ"ק אדמו"רי הצ"צ ומהר"ש נ"ע, ולפי דעת המבינים כל הנ"ל בא מספרי כ"ק אדמו"ר מהריי"ץ נ"ע שנעזב בוורשה.
כ"ק, נא לקבל כל הנ"ל והמצו"פ במתנה
ממנו: שמחה ירחמיאל בן איידלא   פריידא חנה בת מאריישע
לזכותינו, ולזכות בני משפחתנו  לוי יצחק בן פריידא חנה
מנחם מענדל זושע בן פריידא חנה   שניאור זלמן בן
פריידא חנה, דבורה לאה בת פריידא חנה
שמחה ירחמיאל בן איידלא
צירקינד

על מכתב זה שנכתב בחדווה ובחרדת קודש, בצירוף כל האוצרות שהצליחו להוציא ולקבל, הואיל הרבי לענות בכתב יד קודשו, הנחשף כאן בפרסום ראשון ובלעדי:

הרבי הקיף את הקטע בו מביא השליח הרב זירקינד את השערת ו'דעת המבינים' שמדובר אכן באוסף כתבי היד האבוד של הרבי הריי"צ בוורשה, וכותב:

"ימסור עדכ"ז להררח"י שי' קרינסקי המתעסק בזה"

ועל כללות המכתב כותב הרבי בשולי הגליון בצד שמאל:

"נת' ות"ח ת"ח. אזכיר עה"צ."

*

את עובדת היותו קשור לכל העניין, אנו מגלים כבר במכתב שחשפנו בפרק הקודם, אותה פתקא שהכניס הרב קרינסקי אל הרבי כחצי שנה לפני כן, בט"ו מנחם אב ה'תשל"ב, בה כתב:

5_400_01

ב"ה, ט"ו מנחם אב תשל"ב
כ"ק אדמו"ר שליט"א
מצו"ב חבילות צילומים, דוגמאות בודדות, שנעשו ממייקראפילםס שנעשו מהביכלאך בהספרי' בווארשא, וביניהם כתי"ק הנשיאים, ובטח הם ביכלאך מהספרי' של כ"ק אדמו"ר נ"ע.
הגיעו לידי מדוב שי' פרשן, שקבלם משמחה שי' זירקינד (שעומד בקשר עם האנשים במונטרעאל שברשותם המייקראפילמס). כל הנ"ל אינם יודעים שבין הכתבים נמצאים כי"ק הנשיאים.
יש מקום לחשוב לאפשריות להשיג הביכלאך עצמם.
אם אין טעם לשלילה בדעתי להשיג המייקראפילםס מכל כי"ק הנשיאים שבהספרי' הנ"ל, וגם משאר הביכלאך שכוללים דא"ח שעדיין אין בנמצא כאן. (המייקראפילמס עצמם הם בבהירות יותר מהצילומים המצו"ב.)
חיים יהודא

מזכירו האישי של הרבי, הרב קרינסקי, שכיום מכהן בתפקיד החשוב של יושב ראש שלושת המוסדות המרכזיים: מרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל, הוצאת הספרים קה"ת, היה שותף סוד ופעיל בתחומים רבים ומגוונים, שחלקם עדיין חסויים, בפעילותו רבת האנפין וחובקת העולם של הרבי בכל משך שנות נשיאותו. כאן אנו מגלים טפח מאותה פעילות.

מנוסח הדיווח, שנכתב בדייקנות האופיינית לו, עולה כי הוא מדווח על הגילוי, על תחילת קצה החוט, וגם מנתח את האפשרות להשיג עוד צילומים, ולבסוף אף את הספרים וכתבי היד עצמם.

הוא שואל את רשותו של הרבי להמשיך ב'מבצע', ואף מעיר שכרגע הכל נעשה בחשאיות גמורה מבלי שיבחינו בלהיטות של ליובאוויטש, בכך שלא מראים את מה שנראה כמעט ברור שמדובר כאן באוסף ההיסטורי האבוד.

נראה, שהרבי אישר להרב קרינסקי את הפעולה, וכך – לאחר חמשה חודשים, מניב המבצע החשאי פרי, והרב זירקינד שולח את היבול הראשון אל הרבי, באותו מכתב שחשפנו לעיל.

כל זה מהווה כמובן רק מערכה ראשונה. משום שמדובר אחרי הכל רק בתצלומים מזעריים של האורגינלים המצויים מעבר לים, בוורשה. לאחר שהרבי יבדוק, ויכריע שאכן מדובר באוסף האבוד, או אז יש לגשת למערכה החשאית הבאה והיותר סבוכה, מכל הבחינות, להוציא ולשחרר או לפדות את כל האוסף מוורשה.

הצילומים עוברים את בדיקות המומחים, וחוות דעתו של הרבי מלמדת כי אכן זה הדבר האמיתי. אור ירוק ניתן למערכה – שלב שני.

כאן יש להפעיל מערכה דיפלומטית ומדינית. הרב קרינסקי פונה אל ידידו השליח הרב אברהם יצחק שיחי' שמטוב, שמלבד היותו השליח בפילדלפיה, מכהן כשליחו המיוחד של הרבי לוושינגטון, שם מצויים גורמי הממשל הבכירים של ארצות הברית, בבית הלבן, בסנאט ובקונגרס שבגבעת הקפיטול ועוד. אולי דרכם אפשר להתחיל ללחוץ במקומות שצריך, כדי לקדם את רעיון השחרור של כתבי היד. כזכור, האוסף הינו 'אמריקאי'. זהו רכוש של אגודת חסידי חב"ד של ארצות הברית. ועל כן, לכאורה, זהו אינטרס אמריקאי לשחרר אותו. אבל צריך לשכנע את אותם אמריקאים שזהו ה'אינטרס' שלהם. ובנקודה זו נכנס הרב שמטוב לתמונה, כאחד שיודע להסביר דברים שכאלו בצורה המיוחדת שלו.

לימים נזכר הרב קרינסקי, בראיון לעיתון כפר חב"ד, באותה תקופה: "הרב שמטוב, פתח בהפעלת קשרים מתאימים בוושינגטון. אני זוכר את הפגישה שקיימנו עם הנוגעים בדבר באחד מבנייני הממשל. הלחץ שהפעלנו הועיל, ובעקבות מאמציו של הרב שמטוב הגענו עד מי שהיה אז שר החוץ, מר הנרי קיסינג'ר, שהגיש לממשלת פולין בקשה רשמית לשחרור הספרים מטעם שגרירות ארצות הברית בוורשא. בד בבד עם הבקשה של השגרירות, פנו גם אנשי כמורה בדרגות גבוהות בארה"ב לגורמים נוצריים מקבילים בוורשא, בבקשה לפעול לשחרור הספרים".

התשובה שהגיע מוורשה, כמה צפוי: "איננו מצליחים למצוא את האוסף". אבל בידי ליובאוויטש היו "ההוכחות המרשיעות" כזכור. עובדה שעליה לא ידעו בשגרירויות או בין חוגי הכמורה.

הרב קרינסקי, בתור זה שמנהל את המבצע המיוחד ממשיך לדווח כל העת לרבי על ההתקדמות. להלן מכתב נוסף, שאנו חושפים כאן בפרסום ראשון:

1_400_06

ב"ה, כ"ד טבת תשל"ג
כ"ק אדמו"ר שליט"א
בהמשך להמייקראפילמס וכו' שהולכים ומתקבלים הנני להודיע שנתקבל היום בהספרי' מכונה חדשה לקריאת והדפסת מייקראפילמס.
חיים יהודא

ועל כך הואיל הרבי לענות בכתב יד קודשו:

" ויהא בשעטומו"צ"

כ"ה בתמוז תשע"ה