ב"ה יום שני, כ"ט אדר תשע"ז | 27.03.17
הרב מפעי
הרב מפעי
אז למה לא כל יום פורים? ■ המומחים

היועץ הזוגי רב המוניטין ר' ישראל מפעי בטור מיוחד, לתועלת גולשי 'שטורעם', במסגרת מדור "המומחים"
מאת הרב ישראל מפעי

אחרי אירועי הפורים, זכתה אסתר המלכה שמגילה נכתבה על שמה, ספר שלם בתנ"ך. היא הייתה מוכנה להקריב את נישואיה, ובעצם את כל חייה, אם היה בכך כדי להציל את עמה. למרות שהמטרה המוחלטת שלה הייתה נטו לשם שמים, זכתה אסתר במעמד מרשים כשכר על מאמציה לטובת עם ישראל שתיכתב מגילה שלימה דווקא על שמה.

לאורך כל ההיסטוריה דאגו נשיאים, ראשי ממשלות, שרים וחברי כנסת, למורשת שישאירו אחריהם. כשתקופות הכהונה שלהם קרבות לקיצן, אפשר ממש לראות איך שהם מתאמצים לעשות משהו גדול ומשמעותי כדי שההיסטוריה תזכור אותם לטובה – ובגדול.

רק מעטים עמדו במצבים כאלה ורק לעתים נדירות אנחנו נקראים לעשות מחוות אדירות כאלה. ובכל זאת, זה לא אומר שהחיים שלנו פחות משמעותיים וראויים פחות ל"מגילת כבוד" משל עצמנו.

האם זה נוגע גם אלינו? התשובה היא בהחלט כן! גם אנו צריכים להבטיח לעצמנו מורשת ודרך חיים סלולה בה נצעד אנו וצאצאנו ונדאג גם שדרך זו תיזכר לטובה לאורך ימים ושנים.

אבל זה כמובן לא צריך להיות צעד גרנדיוזי שיחולל שלום כלל עולמי או משהו דומה, זה יכול להיות משהו קטן, משהו שאינו זוכה להכרת הציבור, ובכל זאת - צעד חשוב ומשמעותי בעל ערך חשוב ביותר.

הייתי טוען אפילו את ההיפך. בהתנהלותנו השגרתית במטלות היומיומיות ובעבודתנו המורכבת בבניית הבית האישי שלנו – בניין עדי עד, אנחנו יוצרים את המורשת האישית שלנו שאותה ננחיל בעז"ה לדורות הבאים ובייחוד אם אנו עושים זאת בשמחה.

הנה רשימה קצרה של מעשים 'קטנים' ופעולות 'פשוטות' שיוצרים רזומה מרשים שיכול לזכות אותנו ב'מגילת כבוד' על שמנו:

(אתם מוזמנים להוסיף רעיונות משלכם)

אם אנו מכבדים ומעריכים זה את זו ומייקרים ביותר את בן הזוג שלנו.

אם אנו חושבים קודם על טובת הזולת (בן הזוג או הילדים) לפני טובתנו אנו.

אם אנחנו מגדלים יחד את ילדינו (להיות חסידים יר"ש ולמדנים) ומראים להם דוגמא אישית בידיעה שזה הדבר הטוב ביותר עבורם, למרות כל הקשיים הכרוכים בזה.

אם אנו יודעים לוותר על הנוחות האישית שלנו (ועל האגו) לטובת בן הזוג שלנו.

אם אנו נדרשים לעזור לבן הזוג בזמן הכי קשה והכי לא נוח גם כשהמיטה קוראת לנו.

אם אנו מסכימים לחיות חיים פחות חומריים ופחות נהנתנים, לטובת חיים יותר רוחניים ויותר ערכיים.

אם אנחנו מסתפקים בצניעות הראויה (גם בלבושים) ולא מתפתים לראוותנות נוצצת.

אם אנחנו עובדים קשה ובהתמדה על שלמות בחיי נישואינו גם בעולם כזה שמטפח אגו, שחרור ועצמאות אישית.

אם אנחנו עושים את כל זה בשמחה, ועוד יותר מתוך סבלנות.

אז בוודאי שראויים אנו שתיכתב מגילה על שמנו, גם אם לא יקראו אותה קבל עם ועדה בכל שנה, וגם לא היינו רוצים שזה ייעשה. אבל זו ודאי תהיה לפחות מורשת אמיתית ומרשימה ביותר.

י"ט באדר תשע"ה