ב"ה מוצאי ש"ק, ל" סיון תשע"ז | 24.06.17
השליח הרב פנחס וישצקי
השליח הרב פנחס וישצקי צילום: ישראל ברדוגו, שטורעם.נט
וידאו: עוצמת האמונה של הרב פנחס וישצקי

בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, נאלץ השליח הרב פנחס וישצקי מדונייצק, לעקור מהעיר בה שימש בשליחות למעלה מ-20 שנה ● למרות היותו פליט הוא ממשיך לדאוג לחברי הקהילה המפוזרים ברוסיה ואוקראינה ● במוצאי שבת, הוא נאם בפני חבריו השלוחים, וחשף באומץ לב נדיר את הרגעים בהם נשבר בבכי כשכתב לרבי המשלח שהוא נאלץ לעזוב ● ואיזה ניגון הוא שר ביחד עם אלפי השלוחים, שבכו יחד אתו, בכי של הזדהות, של כאב, אך של התפעמות מעוצמות האמונה והבטחון
צוות שטורעם בכינוס השלוחים העולמי

(הוידאו בתחתית הכתבה) 

עין לא נשארה יבשה, בעת ה'מלווה מלכה' של כינוס השלוחים העולמי, כאשר הרב פנחס וישצקי שיחי' שליח ראשי של כ"ק אדמו"ר זי"ע בדונייצק - אוקראינה, תיאר את רגעי הפרידה מספרי התורה בבית הכנסת המפואר שבנה במו ידיו, לפני שנאלץ לגלות ממקום שליחותו, בעיצומה של מלחמת האזרחים שמשתוללת באוקראינה.

"יש מצבים בחיי השליחות, שבהם הכל מצליח ב"ה, ומרגישים טוב, אפילו בגשמיות. במשך יותר מ-20 שנה האחרונות בהיותנו בשליחות, הקהילה גדלה והתפתחה ב"ה, המוסדות בפריחה, שלוחים נוספים הגיעו, והרגשנו בכל רגע ורגע שההצלחה היא לא משלנו, אלא של המשלח, הרבי.

"אולם, יש מצבים גם אחרים, מצבים קשים. התחילה מלחמה קשה וחזקה באוקראינה, וכתוצאה נהיה שינוי במצב, המצב התהפך מן הקצה אל הקצה. משפחות השלוחים, ומאות משפחות יהודיות, נאלצו להשאיר הכל מאחוריהם, ולעזוב. מוסדות יהודיים, בתים מלאים, עבודה, הכל. יש שלא הספיקו לקחת אפילו בגדים לחורף הקרב. שואלים אותנו: "כיצד אתם יכולים להכיל דבר כזה קשה?" אומר לכם באחריות: זו לא רק עניין של אמונה שהרבי איתנו. את זה הרגשנו ממש על כל צעד ושעל.

"ידידיי השלוחים, אומר לכם בגילוי לב: זהו רגע קשה מאוד! לשליח שנמצא במקומו כבר למעלה מ-20 שנה, לעזוב הכל וללכת. כשהמלחמה החלה להתנהל ברחובות במלא עוזה, משפחות השלוחים שלחו משם את הילדים הקטנים. לאחר מכן המצב החמיר וגם השלוחים עצמם עזבו בלב כבד. כשמהצב נהיה ממש מבהיל, "ידידים מבינים" אמרו לי שחייביים לעזוב, זה ממש סכנת נפשות. התישבתי וכתבתי מכתב לרבי. התיישבתי, ופרץ דמעות הרטיב את המכתב. "האם להישאר, או לעזוב?" ביקשתי מהרבי סימן והארה, שאני לא עושה טעות וזאת הדרך הנכונה.

"כשסיימתי לכתוב את המכתב ולאחר ששלחתי אותו לציון הק' של הרבי, ירדתי מהמשרד שלי ונכנסתי לאולם בית הכנסת הגדול בדונייצק. הדלקתי את האורות, הבטתי סביב, וניגשתי לקדמת בית הכנסת. פתחתי בדחילו ורחימו את ארון הקודש, והבטתי על שבעת ספרי התורה. כל ספר – עם סיפור חיים משלו. והנה אני נזכר בספר התורה הזה, עם הריקמה הזו. איך היתה הכנסת הספר תורה מרגשת, והמשפחה שתרמה אותו לזכות יקיריה. אמרתי: "מי יודע מתי אראה אתכם שוב? אני מבקש מכם מחילה, אינני יודע מתי אזכה להשתמש בכם שוב", ופרצתי בבכי.

"לפתע, בעוד דמעותיי זולגות על מעילי ספרי התורה, לפתע החל להתנגן לי ניגון בראש: "טייערע ברידער". ואני מוצא את עצמי שר ובוכה, שר ובוכה. באותו רגע, הרגשתי שהרבי שלח לי "הארה". באותו רגע הרגשתי שהרבי נמצא ממש איתי. הבנתי שהחלטתי היתה נכונה, וכך אפעל. זהו ניגון של פרידה, של כאב על נסיעה, אבל אם תקווה להתראות שוב, ולראות שוב את הרבי...

"שהקב"ה ישלח רק מצבים טובים. אני "בעל נסיון" בזה, ופשוט שהרבי נמצא איתנו. בכינוס הנעלה ובזמן הנעלה אני מברך את משפחות השלוחים, שהירידה תהיה לצורך עלייה, ויראו כולם שה' חשבה לטובה.

"ברצוני לציין כמה יחידים שעומדים לימין השלוחים בזמנים הקשים הללו, ראש לכל ידידיי וחבריי הטובים השלוחים הרב דוד מודנשיין והרב שלמה חיים פלס, שדואגים לחבריהם השלוחים, וחושבים "מה הם יכולים לעזור. דוד ושלומי, יישר כוח!!!"

"ברצוני להודות לשליח הרב בנצי ליפסקר מפטרבורג, שעוזר להרבה שלוחים בכלל וגם לנו בפרט.

"תודה מעומק הלב לשכני לשליחות ב"עיר הסמוכה לספר" הרב שמואל קמינצקי, בדנייפרופטרובסק - העיר של הרבי, שעוזר ביד רחבה ובנפש חפיצה למשפחות היהודיות שנמלטו מאיזורי הקרבות".

"וברצוני להודות למי שדואג לנו, ומיוזמתו התקשר וסיפר שיש לנו תרומה מיוחדת מהנגיד ר' יקותיאל יהודה (ג'ורג') ראהר, הלוא הוא מי שמתמסר למען השלוחים בכל העולם, הרב משה יהודא קוטלרסקי

  

ג' בכסלו תשע"ה