ב"ה מוצאי ש"ק, ל" סיון תשע"ז | 24.06.17
הרב אליעזר ברוד
הרב אליעזר ברוד
שנה בלתי נשכחת בישיבת תות"ל מגדל-העמק ■ טור

זו הייתה שנה מיוחדת עבורנו, בעיקר כי מאוד נהנינו מהשיעורים ומההתוועדויות של הצוות שהיה אז לא רק צעיר ברוחו כמו היום, אלא גם צעיר בגשמיות ● במהלך השנה הזו החדירו בנו את ההתקשרות לרבי, את העניין של שליחות ושכל אחד צריך להיות חסידישער איד. אני חושב שלכל אחד ואחד מאיתנו השנה הזו תרמה הרבה מאוד לכל החיים
מאת הרב אליעזר ברוד

ביום שלישי הקרוב, אור לט"ו באלול, אגיע גם אני - בעזרת ה' - בשמחה רבה לדינר של המוסדות במגדל העמק, משום שלכל לראש אני בוגר של "מגדל". למדתי שם בשנת תשמ"א כבוגר המחזור השלישי. המחזורים הראשונים היו, בשונה מהיום, של שלוחים. הייתי שליח בישיבה הצעירה שאותה הקים הרב גרוסמן, יחד עם קבוצה של 15 בחורים.

המעבר מהישיבה בכפר חב"ד, שבה למדו המוני בחורים, לישיבה קטנה עם 20 תלמידים בלבד, היה לא קל - אבל הייתה לנו תחושת שליחות. באנו לפעול בעיר ולהקים משהו חדש.

הישיבה הייתה קרן אור של פעילות בעיר ובכל האזור: עזרה לבתי חב"ד ומקורבים; היא גם הייתה הבסיס לישיבת 'תומכי תמימים' במגדל העמק.

זו הייתה שנה מיוחדת עבורנו, בעיקר כי מאוד נהנינו מהשיעורים ומההתוועדויות של הצוות שהיה אז לא רק צעיר ברוחו כמו היום, אלא גם צעיר בגשמיות.

במהלך השנה הזו החדירו בנו את ההתקשרות לרבי, את העניין של שליחות ושכל אחד צריך להיות חסידישער איד. אני חושב שלכל אחד ואחד מאיתנו השנה הזו תרמה הרבה מאוד לכל החיים. שנה אחר כך היינו בקבוצה ואז זה חדר יותר עמוק, אבל במגדל קיבלנו שיעור משמעותי לחיים. במבט לאחור זה תרם רבות לכל אחד מאיתנו.

אנחנו נמצאים כעת בפרשת כי תבוא, שעניינה – בין השאר – הבאת הביכורים. גם עלינו מוטל להביא ביכורים: צריכים לבוא ולומר תודה. תודה על מה שהישיבה הזו נתנה לי.

אצלי אישית זה לא רק עבורי, אלא גם עבור הבנים שלמדו במגדל העמק במסגרת של שלוש שנים. הם הצליחו שם וקיבלו הרבה. אני מרגיש חובה להגיד תודה ולהשתתף בדינר גם בשל עובדה זו.

מעבר לכך, אני מרגיש חובה וצורך, ברמה האישית, לעזור לחבר טוב שלי – מנכ"ל המוסדות ר' לוי וילימובסקי. בכלל, אני מציע למי שנמצא בידידות עם ר' לוי להגיע. לא כדאי יהיה שלא לבוא...

אני מודע לגודל ההישגים שהוא הגיע אליהם: ממקום מאוד עלוב בגשמיות, הוא פיתח קריה שלימה שהיא דוגמא להרבה מקומות; קריה שמביאה הרבה נחת לרבי וגורמת להרבה קידוש שם ליובאוויטש.

זה המקום לשבח ולהודות לשאר חברי הצוות: כולנו מודעים למסירות הנפש שהייתה להנהלת הישיבה במשך שנים ארוכות וקשות. למרות הכול, הם החזיקו במקום בדביקות ובמסירות כדי שהמוסדות לא יסגרו, חלילה. הם רעבו ללחם, כפשוטו, בגלל שלא קיבלו משכורות. וכן, גם היום, למרות הבניינים הגדולים והמוסדות המפוארים המצב אינו פשוט ועל כולנו להירתם.

כחבר טוב של לוי אני יודע, למרות החיוכים, כמה קשה לו; כמה הרבה הוא עוזב את הבית למען המוסדות. אני מכיר את המחיר האישי הקשה שהוא משלם. האמינו לי שלא תמיד הוא במצב שאפשר לחייך, בייחוד בימים אלו - כאשר כולם יודעים את הקשיים באחזקת מוסדות.

חובה על כל חסיד לחזק את המוסדות במגדל העמק: חובה על כל בוגר לבוא ולומר תודה, חובה על כל אבא לתלמיד בעבר או בהווה להודות, חובה על כל חבר של לוי להצדיע לישיבה, חובה על כל חסיד חב"ד להשתתף בפעילות העצומה הזו.

זה יהיה ערב של קידוש שם ליובאוויטש והכרת הטוב להנהלה הגשמית והרוחנית. אני קורא לכל מי שעניינים של הרבי יקרים לו לבוא ולתרום את החלק שלו עבור הישיבה כדי שהיא תצא מהמקום שאליו הגיעה. וידוע שהרבי לא נשאר בעל חוב ובטח ובטח יברך את כולנו בכלל ואת המשתתפים בדינר בפרט לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

י"ב באלול תשע"ד