ב"ה יום רביעי, כ"ד מנחם-אב תשע"ז | 16.08.17
100 גליונות: ה'משפיע' האישי של הילד החב"די בדורנו

המחזה חוזר על עצמו מידי שבוע, ילדי השלוחים אצים אל תיבת הדואר כדי לבדוק אם 'העיתון שלהם' הגיע ● אלפי הילדים במוסדות חב"ד 'משגעים' את המורה האחראי כש'העיתון שלהם' עוד לא הגיע ● לרגל הופעת המגזין המאה! במספר, הזמנו למערכת מגזין 'עונג חב"ד' את אנשי המפתח מאחורי סיפור ההצלחה, ששינה את מפת ה'חסידישקייט' בין ילדי חב"ד ליובאוויטש, הכניס חיות חסידית נלהבת בתוככי משפחות אנ"ש, ושמענו מהם על התוכניות הגדולות לעתיד ● ראיון חסידי תוסס עם המוחות מאחורי המגזין לילדי חב"ד בשפה האנגלית "החייל"
כתב שטורעם בארה"ב
ההתרגשות הייתה ניכרת על פניהם של אלפי ילדים חב"דיים בעולם בשבת האחרונה, כשהם מחזיקים את הגליון ה-100 של המגזין 'החייל'. יש מהם המלווים את המגזין למן יומו הראשון בחודש אלול ה'תשס"ח, לפני חמש וחצי שנים.

לא קל היה להושיב אותם לראיון, אולם לאחר תיאומים חוזרים ונשנים, ודחייה של הרגע האחרון עקב טיפול דחוף בכמה ענינים בוערים, הם התרצו לדבר.

בחדר ישבו כמה אנשים, אולם הקודקודים היו נציגי שני הארגונים החתומים על ההצלחה הזאת. הרב שמעון וויינבאום או 'שימי' הנפוץ יותר בקרב הילדים שאוהבים אותו כל כך, מטעם הנהלת ארגון תנועת הנוער העולמית של חב"ד ליובאוויטש "צבאות השם" שהקים כ"ק אדמו"ר זי"ע בשנת ה'תשמ"א, בראשו עומד הרב ירחמיאל בנימינסון. והרב מנחם מענדל שאנוביץ, מטעם הנהלת הארגון המיוחד עבור ילדי השלוחים "מיי שליח" מטעם המרכז לעניני חינוך, תחת חסותו של סיו"ר המל"ח הרב משה יהודה קוטלרסקי, ובנו ויד ימינו מנהל 'מרכז 302' הרב מענדי קוטלרסקי.

לפני שהם הסכימו לדבר על הסיפוק בהופעת המהדורה המאה, וציון הדרך המרשים, הם הרגישו חובה לחזור אחורה במנהרת הזמן, לתקופה שלפני הופעת המגזין.

בכל מהלך הראיון אנחנו משלבים את הזוית של ילדי אנ"ש (בעיקר מפי ר' שימי) והזוית של ילדי השלוחים (בעיקר מפי ר' מענדי). כולם שייכים לאותה תנועה, לאותה חסידות חב"ד, אולם העובדה שאלו גדלים בחממה חסידית, צועדים לבית ספר חב"די מידי יום ופוגשים חברים בדמותם ובצלמם, וילדי השלוחים לא. מציבה אותם לצורך הענין בשתי קטגוריות שונות. המגזין הזה בעצם טיפל בשני בעיות דומות אך שונות בפתרון גאוני אחד.

 
מידי שנה, לאחר כינוס השלוחים או כינוס השלוחות, מתקבל דוא"ל עם טפסים למילוי. משוב לאחר הכינוס. ממה הכי נהניתם. איזה נואם היה המוצלח ביותר. את מי תרצו לשמוע שוב בשנה הבאה. וכן הלאה.

יותר משמונים אחוז של התשובות! מתייחסות לילדי השלוחים. אנחנו זקוקים ליותר הכוונה, דרוש פתרון יסודי יותר. זה הדבר העובד בגרון של כל שליח ושלוחה בעולם, ולא משנה איפה הם נמצאים. זוהי לבת הר געש פעילה מאוד.

האתגר הוא לא חדש, אולם הוא גם לא משתפר עם הזמן. כל ילד של שלוחים שגדל בחממה לא חסידית או חב"דית, בסביבה של ילדים המנוכרים מטבע הדברים לחינוך שהוא מקבל בבית, הוא פרויקט בפני עצמו. 

אז נכון, שיש את ה'בית ספר נט' ויש פה ושם יוזמות מקומיות, אולם המענות האלו מקיפים מספר מוגבל ומצומצם של ילדים, באיזורי מגורים שונים, בגילאים שונים. זוהי לא תשובה מקיפה.

הורגש הצורך למשהו כוללני, כללי אבל גם פרטי.

ובמחנה אנ"ש, הילדים הגדלים בקהילות ממוסדות עם תלמוד תורה לבנים ובית ספר לבנות, עם חנות גלידה כשירה ו'ישיבת ערב' לשעות הפנאי. גם פה נוצר ביקוש.

היה זה קיץ ה'תשס"ח. בשבועות לאחר יום ההילולא ג' תמוז. 14 שנה...

החלו שיחות טלפון, ופגישה שרדפה פגישה. מן דכדוך של חוסר מעשה, חוסר תחושה של גאוות יחידה, הברק החסידי והשנינות החב"דית עומעמה קצת אצל ילדים רבים במוסדות החינוך.

הורגש הצורך למפנה כלשהו. משהו שיסחוף את כולם כלפי מעלה.

ואז הם החליטו להתגייס. קבוצה מצומצמת של אברכים מאנ"ש, החליטו שהם יביאו את השינוי. לבד מיועצים חינוכיים, ופרוייקטים באינטרנט, הוחלט על משהו שיהווה 'משפיע אישי' לכל ילד. כל ילד יהיה מחובר ל'חונך חסידי'.

הארגון 'מיי שליח' = 'השליח שלי', מתווך בין מאות בחורים או אברכים המהווים חונכים אישיים של מאות מילדי השלוחים. הפרויקט הוא מצליח מאוד, ודורש כתבה ארוכה בפני עצמה.

במקביל, הוחלט ליצור כלי עוצמתי שיתן מענה יומיומי לחשיבות שיש למפגש של הילד עם חומר איכותי, חומר קריאה, תוכני ברמה המתאימה. ערוך בצורה מושכת. וכך נולד הגליון הראשון של מגזין 'החייל'.

על השער הודפס האיור הידוע והמוכר, של העגלה המובילה קבוצת חסידים בראשות המשפיע אל הרבי. החסידים יושבים ומתוועדים, עם בקבוק משקה. והעגלה כולה מתרוממת אל על, גבוה מעל בתי העיירה והדרכים המובילות אל היעד.

בראש העמוד, שם המגזין 'החיל' ראשי התיבות של חסיד ירא שמים ולמדן, ולצידו איור של חייל בצבאות השם וחיילת בצבאות השם, מחזיקים דגל צ"ה עם הכרזה 'אנו רוצים משיח עכשיו', כשהילד מחזיק חומש והילדה נר של שבת קודש.

בשולי העמוד, מזמינים את הילדים להעמיק בציור עם המסר החסידי. מי מוביל את העגלה, לאן העגלה נוסעת, מה החסידים עושים עליה, ומה ידוע להם על סיפורי המופת עם העגלון והעגלה של הבעל שם טוב במסעותיו עם חסידיו.


א' מחברי המערכת, מחדד את הבעיה הניצבת לפתחם. דור המבוגרים שוכח לפעמים שעבור הילדים, אלו שנולדו וגדלו אחרי ג' תמוז. יום הבהיר ה' טבת, זה עבורם בדיוק כמו י"ט כסלו עבורינו. אנחנו אולי זוכרים את ההלם וההפתעה כשהרבי דיבר על כך בהתוועדות, ימי המשפט, והדידן נצח הגדול, שבעת ימי המשתה. הערעורים עד הפסק הסופי והחזרת הספרים. זה משהו חי ומוחשי, למרות שעברו מאז כמעט שלושים שנה. אבל עבורם זה משהו רחוק מאוד, כמו אירועי המאסר והגאולה של י"ט כסלו. והאתגר הוא להפוך את החגים של הדור השביעי או את המושגים האלו למשהו יותר מוחשי וקרוב. 

א' השלוחים אתם שוחחנו לצורך הכנת הכתבה, שיתף אותנו ברגע מכריע בחייו כהורה לילדי השלוחים. הוא מספר שבא' הימים הם צפו ביחד כל בני המשפחה בסרט של JEM 'אמריקה אינה שונה' בה נראים צילומי צבע נדירים של מעמד קבלת האזרחות של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע. עבורי  - הוא אומר - זה כמובן משהו נדיר ומיוחד, משום שלא זכיתי לראות את הרבי הריי"צ, וההסרטה הזו שאורגנה ומומנה על ידי חתנו של הרבי 'הרמ"ש' השאירה מזכרת נצח לדורות הבאים. בעוד אני מהרהר, צמרמורת חלפה בגווי. הסתכלתי על הילדים שלי, והבנתי שכאשר הם מסתכלים על וידאו של הרבי. כל וידאו של הרבי. תחושת אי ההיכרות או הריחוק, היא אותו הדבר. נעשה לי שחור בעיניים. אבל זו המציאות. ומיד החלטנו אני ואשתי, שנעשה כל מה שיש ביכולתינו, כדי להחדיר את המציאות של הרבי, של המשלח, בחיי ילדינו, שיחיו אותו ואיתו בדיוק כשם שאנחנו, שזכינו לראות ולשמוע אותו, חיים.


ימי הבראשית

הרעיונות נבטו, אבל כמו כל דבר טוב, צריך גב כלכלי. מנהל ארגון צבאות השם הרב בנימינסון הסכים לבצע את הדבר, אולם בתנאי שיש לו שותף מרכזי, בדמותו של הרב קוטלרסקי. שניהם הבינו את חשיבות הענין ואת גודל השעה, והתמסרו למימון הפרויקט החדש.

המטרה הייתה יומרנית אך פשוטה מאוד. לגרום לכך שכל! ילדי אנ"ש כולל ובמיוחד ילדי השלוחים הנמצאים בערי השדה, יגדלו להיות חסידים יראים ושלימים, חדורים בכל ערכי החסידות, מקושרים לרבי בכל נימי נפשם. ואת הדבר הזה בונים במאמץ יומיומי, שבועי, חודשי, שנתי וכן הלאה.

הם נזכרים בפגישות עם הרב קוטלרסקי. הוא תיאר בפניהם את השנים הראשונות לנשיאותו של הרבי, כאשר כל העבודה של השלוחים ושל הבחורים במרכז שליחות היה להפיץ את ה'שיחות לנוער'. באיזה שהוא מקום, הייתה התחושה שאנו ממשיכים את הפרויקט ההוא, רק בכלים יותר עדכניים, הם אומרים.

המגזין החל בתקופה הראשונה בצורת ירחון. מידי חודש היה מופיע מגזין עמוס בתכנים חסידיים. נבחר צוות של כותבים ועורכים, מעצבים ומגיהים. צוות פיקוח רוחני שהורכב מאישי חינוך, שלוחים, ואנשי מעשה בתחום ההוצאה לאור החב"דית.

משפחת ראהר הנכבדה גוייסה על ידי הרב קוטלרסקי, וזה היה 'מבצע הקהל' של שנת ה'תשס"ט - שנת הקהל. הסיסמא הזו של 'לאחד את כולם בכל החזיתות' הודפסה על שער הגליון הראשון. בסוף השנה, נכנסו האברכים לפגישה עם הרב קוטלרסקי. מוכרחים להמשיך, הם אמרו לו. אנחנו יודעים שהצלחת לקבל תרומה לשנה אחת, שנת הקהל. אבל זהו מכשיר חיוני מאין כמותו, ממש הצלת נפשות.

הוא אמר להם כדברים האלו: בדרך כלל, אני לא ניגש לשום פרויקט ללא שאני יודע מהיכן יינק צמח זה. זו אחריות גדולה מאוד. אבל פה אני מרגיש שממש חייבים להמשיך.

והם מדגישים שוב ושוב לאורך כל הפגישה, כי ללא התמסרותו האישית של הרב קוטלרסקי ומסירות נפשו להבאת התקציב המלא, הם לא היו מסוגלים להמשיך הלאה עד עצם היום הזה, בציון הדרך של הדפסת הגליון ה-100.

המשוב האדיר, החיובי והנלהב, שמגיע כל העת ללא הפסקה, ממנהלי מוסדות החינוך, מההורים, מהשלוחים ומהשלוחות, חיזק את השאיפה שלהם להצליח יותר ולהרחיב יותר את הפרויקט.

ואז הוחלט להפוך את 'החיל' מירחון למגזין שבועי. הם נטלו סיכון, של עמידה בלוח זמנים, בלחץ של זמנים. זוהי מערכת שלימה של אנשים שצריכה להיות מוכנה מידי שבוע, עם חומר טרי חדש ומושך. אבל הם עומדים במשימה בהצלחה. יש אלפים שמחכים מהעבר השני. זה צינור חמצן שאי אפשר להפסיק אותו. זו התחושה במשרדי המערכת.


המגזין הוא כבר מזמן לא רק אוסף של דפים עם עיצוב מושך. המגזין הוא מרכז החיים של כל משפחה חב"דית בדורנו. המגזין מרכז בעצם את הפעילות החסידית בשעות הפנאי של הילדים.

שותפים ל'משימות' של חיילי וחיילות צבאות השם, כל ילדי הבית. ודגש רב ניתן על כך בחומרי ההדרכה המפורטים שמקבלים ההורים והמחנכים מטעם ראשי הפרויקט.

כברת דרך ארוכה עשו גם המדורים השונים. במשך הזמן נעשו אסיפות רבות של סיעור מוחות, והוחלט להקדיש מדור לכל קבוצת גיל, לכל רמה. לכל ילד או ילדה יש משימות לפי ערכו, חנוך לנער על פי דרכו מיושם כאן ללא פרשנויות מיותרות.

מעבר לכך, יש עדיין את הדברים שמאחדים את כל ילדי אנ"ש, הניגון השבועי, הסיפור השבועי, והשיחה השבועית של הרבי המעובדת לילדים.

מערכת המגזין אספה בעבודת מחקר ארוכה, את כל! השיחות שהרבי דיבר בפני הילדים, אודות הילדים, ועבור הילדים. ומעבדת אותם מידי שבוע, בשפה המובנת לילדים. זוהי מהפיכה של ממש שעוד לא נעשתה עד הופעת המגזין.

לבד מהמגזין עצמו, עמודי כרומו מלאים חיות וצבע. מקבלים ההורים (של ילדי השלוחים) או המחנכים (של ילדי אנ"ש) אוגדן עם הדרכה איך לגרום לילד להתעניין במה שמעבר למה שהוא קרא במגזין, באיזו נקודות לגרות אותו לשאול עוד ולדעת עוד וכן הלאה.

דבר חשוב מאוד שנוצר, מדגיש בפני א' הנוכחים בראיון המיוחד, הוא תחושת ה'יחד' של הילדים. ילד של שליח שגדל לבדו בעיר במרכז אמריקה או סביבה אחרת שלא משופעת בילדים חסידיים כמוהו, מרגיש פתאום שייך למשהו גדול. הוא מודע לכך שיש עוד אלפים כמוהו. הוא פוגש מידי שבוע, במדורים השונים, שמות אמיתיים, פרצופים עם תמונות של ילדים כמוהו. הוא חסיד של תנועת ליובאוויטש, הוא שייך אליה. זה צעד חיוני ביותר לעתידו של הילד, ולהחלטה שייקח מה הוא רוצה לעשות בחיים ולמה הוא רוצה להשתייך.

ולא רק ילד של שליח. גם ילד חב"די הגדל בקהילה של אנ"ש, בתלמוד תורה, מקבל פתאום תחושה של גאוות יחידה, כאשר הוא מחובר לרשת הגדולה הזאת. קנאת סופרים תרבה חוכמה.

לכבוד יום ההילולא כ"ד טבת, יצרנו מבצע מיוחד לרגל שנת המאתיים, מספר הרב ויינבאום. הצענו שכל ילד ילמד כמה שורות תניא בעל פה. הבאנו את המקורות, הסברנו את המושגים, את החשיבות ואת התועלת. כשאנחנו ראינו את התוצאה היינו בהלם. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב שהילד פתאום הרגיש שהוא חולל שינוי ענק בעולם. הוא עם הכמה שורות שהוא למד, והחבר שלו במדינה אחרת, והחבר השלישי בקהילה במדינה שלישית, יצרו שרשרת שהביאה את התוצאה המדהימה. 200,616 שורות תניא נלמדו על ידי הילדים!

המגזין רואה אור בסמיכות ליו"ד שבט, יום ההילולא ה-100 של הרבנית הצדקנית מרת רבקה ע"ה. והילדים למדו על דמותה במגוון מדורים מרתקים. 

כשאנחנו מנסים לברר את הערך התועלתי של מגזין מודפס בעידן בו הילדים להוטים אחרי פלפונים מחשבים ושאר מכשירים אלקטרוניים, הם מיד משיבים: ראשית, ההורים והמחנכים שמים את הגבולות על שימוש במכשירים אלו ככל שניתן, אבל כשאין אלטרנטיבה כשירה זה הרבה יותר קשה. כאן אנו מציעים אלטרנטיבה. שנית, יום השבת קודש אסור גם כך בשימוש בדברים אלו, ואז הילד חופשי ומשוחרר כדי למלאות את זמנו בחומר קריאה מודפס. 

א' המדורים המיוחדים, זה ה'סיפור בהמשכים'. לא סיפור עלילה דמיוני. לא המצאות של סופרי מתח. אלא כתיבה מושכת וקולחת של עיבוד מתוך 'ספר הזכרונות' של הרבי הריי"צ. כותבים מוכשרים ובעלי חוש חסידי עברו על כל החומר, סידרו אותו לפי נושאים ולפי סדר כרונולוגי, ועיבדו זאת מחדש בשפה מובנת לילדים. 

ומה התוכניות הלאה?

כעת המגזין יוצא רק בשפה האנגלית, אולם בימים אלו כבר נבדקים שיתופי פעולה עם מוסדות ושלוחים במדינות שונות בעולם, כדי להוציא זאת לאור בשפות המקומיות.

א' השלוחים מספר לנו: החלום שלנו הוא להחדיר לילדים דברים הכי פשוטים ויסודיים. נעגל וואסער ליד המיטה. חת"ת ורמב"ם. יומא דפגרא. לפעמים במרוצת הזמן אחרי עבודת השליחות והמטלות הגשמיות הכרוכות בזה מכורח הדברים, לא מוצאים את הזמן. אבל גם אם כן, לפעמים הילד מקבל תחושה שמחייבים אותו ודוחפים אותו מידי. פתאום נוצר מצב הפוך, הילד קורא את הדברים האלו במגזין קריאה מהנה, ואז הוא מגיע אלינו בדרישה שנעזור לו לקיים את הדברים האלו. זה נכנס הרבה יותר חזק, ומחזיק מעמד הרבה יותר זמן. זה משהו שלו, שהגיע ממנו.

השאיפה של ראשי הפרויקט הזה, הוא באמת להגיע לכל ילד חב"די. הם כבר עובדים בשיתוף פעולה עם מרבית מוסדות חינוך חב"ד בארצות הברית, ועם מרבית משפחות השלוחים. אבל יש כאלו ילדים שעוד לא הצטרפו. מי ייתן ויצליחו בכך.

לסיום, ניגשנו למחשב הראשי, לבדוק את הכתובות אליהם נשלח המגזין מידי שבוע ביבשת אירופה ורוסיה לדוגמא, לבד מכל מדינות ארצות הברית, ומצאנו את המדינות האלו: טורקיה. דנמרק. שבדיה. צרפת. בלגיה. אנגליה. רוסיה. אוקראינה. הולנד.
 
בתחתית הכתבה ניתן לראות את הסמלים המעוצבים שהופקו לפרויקטים השונים, וכן את עיטורי הדרגות ל'חיילים, מפקדים וגנרלים' בצבאות השם. 
י"ח בשבט תשע"ד