ב"ה יום ראשון, י"ח תמוז תשע"ט | 21.07.19
צילום: מאיר אלפסי וארכיון ליובאוויטש
כשהגוף כולו שר ורוקד ■ שמחת תורה במחיצת הרבי

מי שיעיין ביומני התמימים - משנת תש"י והלאה - על ימי שמיני עצרת ושמחת תורה בליובאוויטש, ימצא תיאורים סוחפים, שמחים ומיוחדים, כמעט בלעדיים (להוסיף אולי את חג-הפורים), מהשמחה העצומה במחיצת הרבי באותן 48 שעות שבהן ניתן למלאות "דליים" של ברכה ושמחה לשנה החדשה. פניו הצהובים של רבינו, העידוד הנמרץ לשירה ולזמרה הבוקעת מפיות אלפי החסידים ומקורביהם והשעות הרבות של ההקפות וההתוועדויות – עשו את חג שמיני עצרת ושמחת-תורה לימים השמחים ביותר של השנה, לימים של גילויים מיוחדים ושמיימיים
כ. מאירוביץ'

ליל שמיני עצרת

ה'תשי"א. בלילה הלכו אנ"ש והתמימים לשמח בבתי-כנסת, כמידי שנה. ההקפות נערכו בחדר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ. היה קהל גדול מאוד. בעת אמירת פסוקי "אתה הראת" וכן בעת ההקפות בכה הרבי. בהקפה הראשונה רקד עם הרש"ג. גם בעת אמירת הקדיש שאחרי משניות בכה. אחרי ההקפות ירד הרבי להקפות הנערכים בבית-המדרש למטה, כמידי שנה, ורקד עם הציבור הקפה אחת.

ה'תשי"ז. בליל שמיני עצרת הונהג זה כמה שנים שהתמימים וצעירי אגו"ח הולכים לבתי הכנסת שבעיר לשמוח ולשמח בהקפות את המתפללים שם (וכך עושים גם בליל שמחת תורה) ואחרי שגומרים כאו"א במקומו, מתאספים כולם בבית הכנסת אחד בברונזויל ומשם הולכים כולם לבית הכנסת של הרבי, דבר שעושה רושם גדול בעיר. גם השנה הלכו כמאה איש כ"י.

בבואם לבית הכנסת של הרבי בערך בשעה 9 היה בהתחלת אמירת פסוקי אתה הראת, בפסוק הראשון ובפסוק האחרון מכבדים את הרבי ובשאר מכבדים את רבני וזקני אנ"ש. בפסוק ויהי בנסוע הארון צוה הרבי לכבד את תלמידי הישיבה שיאמרו אותו כולם יחד.

בכל שנה חוזרים על אתה הראת ג' פעמים והשנה שהיו הרבה אורחים (כלשון הרבי אאוראזשאי אויף אורחים) חזרו על הפסוקים ד' פעמים. אחרי אמירת הפסוקים התחיל כ"ק אדמו"ר בניגון של שמחה וכולם רקדו בשמחה גדולה.

סדר ההקפות הוא שמכבדים את הרבי בהקפה א' וז' יחד עם גיסו הרש"ג שליט"א ורוקדים יחד על כתף וסביבם כל הנמצאים שם. אחרי ההקפות בערך חצי שעה אחרי חצות הלך הרבי לסעודת יו"ט.

בערך אחרי שעה בא לסוכה ונעמד באמצע על ספסל ובקש שיגישו לו משקה. והכריז שעכשיו יחלק משקה לאלה שיקבלו עליהם הוספה בלימוד החסידות ואלה שעוד לא התחילו, שיתחילו, ונגשו בתור כולם לקבל מידו הק' משקה. באמצע ביקש מהמנגנים שיגשו אליו ולימד את הניגון כי אנו עמך ואתה אלקינו וכו', וחזר כמה פעמים עד שכולם התלמדו אותו, ובגמרו לחלק המשקה היה זה אחרי שעה שש לפנות בוקר.

ה'תשכ"ח. הרבי נכנס להקפות בערך ב-9.15. הסדר הוא שאומרים ג' פעמים אתה הראת ובלילה הראשונים לא מוכרים אלא מכבדים. המכריז הי' ר' זלמן דוכמן בפעם הג' קרא לו הרבי ואמר לו להכריז שהיהודים מרוסיה יאמרו פסוק ג' פעמים וביקש גם לומר בג' פעמים הוי חזקה.

וכן כיבדו באופן הנ"ל את האורחים מארץ-ישראל וכן את תושבי כפר-חב"ד ואח"כ תמכין דאורייתא ואח"כ התלמידים והר"י בראשם.

אחרי כל פעם שגומרים אתה הראת הרבי שר ניגון שמח כשעומד על הבימה ומסתובב לקהל, הניגונים הם ופרצת, הושיעה את עמך, ניגון של אביו, וניגונים בלי מילים, הסדר הזה של אמירת ג' פעמים כל פסוק הוא חידוש לגבי שאר השנים.

בהקפה הראשונה והאחרונה רוקד עם הרש"ג. בשאר ההקפות הם לפי התנועות של הרבי, ההקפות הם קצרות. אחרי התפילה אמר ג' פעמים 'א גוט יו"ט' והקהל ענה ג"כ כנ"ל ואח"כ אמר בג' פעמים הוי חזקה. ב'אתה הראת' מכבדים את כ"ק אד"ש פסוק ראשון ואחרון.

ה'תשל"א. בהמשך להתוועדות יום ב' דחג-הסוכות השנה על האו"ם ו"האו"ם", הרי שבליל שמיני עצרת, באמצע ההקפות, מינה הרבי את ראשי המדינות, ושלח אותם להקפה מיוחדת... כאן בחר הרבי את ה'ביג פאר' (המדינות שיש להן זכות וטו): הרב שמואל לוויטין – ארצות הברית, הרב בן ציון שם-טוב – אנגליה, הרב יהודה קולשער – רוסיה, והרב יוסף גולדברג צרפת.

מדינות נוספות: ישראל – הרב חיים שלום סגל, ראש ישיבת "עץ חיים", הרש"ג נבחר לייצג את מצריים משום שהוא הגיע עם הרבי הריי"צ נ"ע, ועבר דרך מצרים... אבל הרבי בחר נציג נוסף, למולדבה, שלא נכח כלל בהקפות, הלוא הוא הרב זלמן אבלסקי שי'.

ה'תשל"ח. בין השמשות יצאו אנ"ש והתמימים והאורחים לבתי-כנסיות כדי לשמח יהודים בשמחת החג. כנהוג, בליל הא' יוצאים לשכונות קרובות יותר כדי שיוכלו לחזור לפני ההקפות של הרבי.

תפילת ערבית בזמנה. כשהרבי הגיע למקומו התחיל לנגן את ניגון ההקפות של אביו נ"ע. אחרי התפילה התחיל לנגן "הושיעה את עמך".

בשעה 9 נכנס הרבי להקפות. בית-הכנסת היה מלא. השנה היו הרבה יותר אורחים מאשר בשנים קודמות. הקהל נאמד בכמה אלפי איש ולכל אורך ורוחב הקירות הוקמו פירמידות שהיו עמוסות עד אפס מקום.

כשהרבי נכנס רקדו ושרו. בכל הדרך לבימה הורה בידו להגביר את השירה וכשעלה לבימה פנה לעבר הקהל הרחב ומחא כפיים בחוזק במשך כמה דקות.

אחר-כך התחילו באמירת פסוקי "אתה הראת" (באחד היומנים: קודם "אתה הראת" ביקש הרבי שיקצרו הערב בהקפות. ביומן אחר מובאת שמועה שאמר כן למזכיר הרב גרונר קודם שירד לבית-הכנסת).

הרבי נתכבד באמירת פסוק ראשון ופסוק אחרון. אחרי הפעם הראשונה שסיימו "אתה הראת" הסתובב אל הקהל והתחיל לשיר "ושמחת" ומחא כפיים בחוזק רב. גם בפעם השניה נתכבד בפסוק ראשון ואחרון וכשסיימו הסתובב לקהל והתחיל לשיר "הושיעה את עמך" ומחא כפיים.

גם בפעם השלישית נתכבד כנ"ל ואחריה התחיל לשיר "פרזות תשב" והורה בשתי ידיו להגביר את השירה וכן מחא כפיים. שלושת הפעמים של אמירת "אתה הראת" והניגונים שביניהם עברו די מהר, כחצי שעה.

בעת הניגונים הייתה מורגשת על הרבי עייפות כל שהיא, זאת על אף השמחה שהייתה נסוכה על פניו ומחיאות הכפיים הסוערות.

התחילו בסדר ההקפות. הרבי נתכבד בספר-תורה הראשון (הקטן) בהקפה הראשונה. את הס"ת מסר הרב בנימין אלטהויז שגם דיבר עם הרבי שחייך אליו. בשאר הס"ת נתכבדו זקני אנ"ש (הרב חודקוב ועוד). הרבי יצא להקפה כשהוא הולך לאט (אחריו ר' יעקב כ"ץ (משיקגו) הש"ץ להקפה) ואחריו גיסו הרש"ג וזקני אנ"ש.

רבים עמדו קרוב לשביל בו עבר הרבי ונישקו את הס"ת שבידו כשהם מאחלים "דערלעבט איבער א? יאר", והרבי עונה: "גם אתם". הרבי הגיע למרכז בית-הכנסת – שם הוכן מקום מיוחד להקפות, מוקף בשולחנות – והמתין עד שיגיע הרש"ג.

כשהגיע הרש"ג נעמד הרבי באמצע והמתין עד שיגיע ספר-תורה של משיח. כשהגיע ונעמד ליד השולחן הניח הרבי ידו הימנית על כתפו של הרש"ג, שהניח אף הוא ידו על כתף הרבי, ביד השניה הס"ת, והתחילו לרקוד כשכל הקהל שר את ניגון ההקפות. רקדו משך זמן, והרבי היה בהתלהבות יותר מהרגיל, עד שהרש"ג נאלץ להפסיק והרבי תמך בו.

בהקפה השניה התכבדו בס"ת זקני אנ"ש המתפללים בביהכנ"ס. שרו "נודע ביהודה". כשהתחילו לשיר הסתובב הרבי במקומו לכיוון הקהל ומחא כפיים משך כמה דקות וחייך לעבר הרבה אנשים.

בהקפה השלישית התכבדו האורחים מארץ-ישראל. הרבי הסתובב וחייך הרבה. הורה לרב יואל כהן שיצטרף גם הוא להקפה זו. התחילו לשיר הניגון עם המילים "חיילי אדוננו מורנו ורבינו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנק'ן לארצנו עם המבצעים ונש"ק בידינו". על פני הרבי נראה חיוך קל אך לא הגיב במחיאות כפיים.

לפתע פנה אל הרב חודקוב ואמר לו כמה מילים תוך שהוא עושה תנועה בידו, ותיכף התחיל למחוא כפיים בחוזק רב במשך כמה דקות, כשהוא מביט לכל הכיוונים ומסמן שימחאו כפיים וירקדו [באחד היומנים רשום שזו הפעם הראשונה שהרבי עודד שיר זה]. פנה למר שמואל הכהן (אבידור) וחייך אליו. בשתי ההקפות האלו, השניה והשלישית, הורגש שהרבי בעייפות יתירה, כאשר מחיאות הכפיים היו באיטיות ובמשך זמן קצר מהרגיל.

בהקפה הרביעית התכבדו האורחים משאר קצווי תבל. התחילו לשיר "על הסלע הך". הרבי הסתובב לעבר הקהל ומחא כפיים לא בחוזק – כפות הידיים בקושי נוגעות זו בזו – כשידו השמאלית נשענת על הסטנדר, למשך זמן קצר לפי ערך. פניו של הרבי נשתנו לחיוורים כסיד ופנה אל המזכיר הרב גרונר ואמר: "תביא לי כסא".

הרבי התיישב וקירב אליו את הסידור. כשישב נשען על המשענת ועצם עיניו ונראה היה שסובל כאבים. הרב גרונר הזעיק את אחד הרופאים שעמד ליד הבימה והד"ר אמר שיביאו מים.

צעקו שיביאו מים. המזכיר הרב בנימין קליין הושיט לרבי ספל מים אך הרבי לא רצה לשתות. הד"ר ניגש ורצה לשים מטפחת רטובה על היד אך הרבי מיאן, ובכלל לא רצה שיגעו בו. הקהל היה במתח היסטרי. צעקו להתרחק מהבימה ולצאת מביהכנ"ס כדי שיהיה אוויר יותר מרווח.

תוך דקות אחדות התרוקן כמעט כל ביהכנ"ס. נשארו פחות ממאה איש. גם עזרת נשים התרוקנה ונפרצו החלונות שם בכדי שיכנס דרכם אויר צח וקריר. ניגשו אל הרבי רופאים לבדוק את הדופק, אך הרבי לא נתן להם.

המזכיר הרב בנימין קליין, שישב על הריצפה ליד הרבי, ביקש מהרבי כמה פעמים שישתה את המים שהביאו, אך הרבי לא הגיב. ר' לייבל ביסטריצקי (מ"הצלה") הגיע בריצה כשבידיו מכשירי חמצן וכשהרבי הבחין בכך חייך. אחרי זמן הורה לרב גרונר שיסיימו את ההקפות.

להקפה החמישית קם הרבי מכסאו ומחא כפיים משך זמן קצר (לפי נוסחא אחת, נערכה גם ההקפה הזו – כמו השישית – במהירות, ללא שירה וריקוד) ואחריה התיישב. את ההקפה השישית ערכו בשקט, בלי שירה וריקוד, כדי שהרבי לא יצטרך לקום.

להקפה השביעית קם הרבי מכסאו. הציעו שיערכו את ההקפה ליד הבימה שלו אך הרבי מיאן, קיבל את הס"ת הקטן מידי הרב בנימין אלטהויז והלך עמו, באיטיות ובפנים חיוורות, למקום ההקפות במרכז ביהכנ"ס.

היו כאלו שרצו לנשק את הס"ת אך המזכיר הרב גרונר, שצעד לפני הרבי, מנע זאת מהם כדי שיסתיים מהר. אחרי הרבי הלך הרש"ג לבימת ההקפות. הרבי החל לרקוד עמו מעט אך הרש"ג – ביודעו ממצב הבריאות – הפסיק מיד.

כשהפסיק חייך הרבי ועשה תנועה של תמיהה. ההקפה הזו נמשכה בערך דקה. היה נראה כאילו הרבי צריך שיאחזו בו והרב גרונר ניסה לעשות זאת, אבל הרבי לא הסכים. אחר-כך חזר למקומו ואמרו "עלינו לשבח".

אחרי התפילה אמר ג' פעמים "גוט יום טוב" (בקול די חלש) כשהוא מניף שתי ידיו ומניע כל גופו. אחר-כך התחיל לשיר "ושמחת" ובדרכו לצאת מביהכנ"ס רמז בידו להגביר את השירה. כשהגיע למדרגות רצו לעזור לו אך דחה את העזרה.

כשנכנס הרבי לחדרו נשען פתאום על הקיר. הרב חודקוב שהיה עמו נפחד מזה ואמר לו הרבי שילך ל"מרכז" (חדר המזכירות) ולא ישאר בחדרו. דפקו על הדלת והרבי לא ענה.

אחרי זמן ירדה מקומה שלישית גיסתו ודפקה על הדלת, וכשלא נפתחה מיד דפקה חזק וצעקה את שם הרבי (השני) פעמיים, "... ... עפען אויף". הרבי פתח והיא שאלה "וואס הערט זיך?". הרבי אמר לה שהשבוע לא ישן וכל היום עמד וחילק לעקאח, "איך הא?ב ניט געגעסן א? גא?נצן טא?ג און ניט געשלא?פן", אבל הלילה ינוח ובעזרת השם מחר יהיה סדר רגיל.

חברי המזכירות וכל הקהל היו מבוהלים מאוד. הרב יהודה קרינסקי רץ יחד עם רופא אחד והתקדם לעבר הכניסה של 770.

קהל האלפים עמד בדרכם וכשלא הצליחו לפלס להם דרך צעק ודחף. המתח אצל הקהל גבר כאשר התניעו את האמבולנס החונה ליד 770 והציבור הבחין שמתוך האמבולנס מוצאת מיטה המוכנסת אל הבניין.

רבים התחילו לבכות אבל כעבור דקות ספורות יצא ר' לייבל ביסטריצקי והודיע שאת המיטה הכניסו עבור ילד שנפצע כאשר רץ בתוך הבהלה הגדולה. ההודעה הזו הרגיעה רק במעט, שכן הכל היו המומים ומתוחים ממה שאירע.

בתחילה רצה הרבי ללכת לביתו אך הרופאים התנגדו וגם הרבנית ביקשה שישאר, ואמר הרבי, "נו", שהיות וכך, אם יסדרו מיטה "וועל איך איבערנעכטיקן". בחדרו שהה הרבי כעשר דקות ואחר-כך יצא משם, לבוש מעיל, בכדי להיכנס סוכה. הקהל עמד מרחוק, מעבר ל"סרוויס-ליין", וכשנראה הרבי יוצא התחילו לשיר.

אחר-כך נכנסה לסוכה הרבנית (היא הייתה בבית שברחוב פרזידנט ובמהלך ההקפות רצו להודיע לה. ל-770 הגיעה דרך רחוב יוניון). לסוכה נכנסו גם הרופאים ואחד המזכירים. קודם לכן ביקשו שיאכל וישתה בחדרו אך הרבי שלל זאת באומרו שלא יאכל לפני קידוש ומחוץ לסוכה.

כשאחד הרופאים אמר שההליכה לסוכה תקשה עליו, אמר הרבי: איך יכול אני להשאיר את הרבנית לבדה כל הלילה, אם לא אעשה קידוש עבורה היא לא תאכל. כשנכנס הרבי לסוכה ישב והשעין ראשו על ידו.

הכניסו לשם אוכל ומיץ-ענבים אך הרבי אמר: "קידוש מא?כט מען אויף ויין, ניט אויף גרייפ?-דשוס!". הרבי קידש על יין ואחרי זה אכל לעקא?ח. הד"ר זעליגזא?ן אמר שלפי דעתו חסר לו סוכר בדמו ולכן הכניסו לשם מאכלים שיש בהם הרבה סוכר (הד"ר אבוחצירא אמר שצריך לשתות הרבה מיץ תפוזים והכניסו גם זאת). אחר-כך נטל ידיו ואכל חלה אותה טבל במלח שהיה נתון בכף על השולחן.

אכל סעודה קטנה ובירך ברהמ"ז. בסוכה שהה כחצי שעה. כשיצא – בפנים פחות חיוורות מאשר קודם – ועלה במדרגות הכניסה הסתובב אל הקהל הרב שהמתין בחוץ כדי לראותו. הרבי התחיל לשיר "ושמחת" וסימן בידו שישירו ואף מחא כפיים למשך דקות ספורות.

כאשר ישב הרבי בסוכה הכניסו לחדרו מיטה מדירת אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע שבקומה השנייה. הרבי פתח את דלת חדרו וביקש להודיע לקהל "מ'זא?ל זיך הא?לטן רואיג און מ'זא?ל גיין פ?רא?ווען שמחת יום טוב", ושאלו שעדיין לא עשו הקפות ילכו לערוך הקפות בשמחה.

המזכיר הרב גרונר יצא והודיע זאת לקהל. כן הודיע הרבי שהלילה לא ילך הביתה. אלו שלא עשו הקפות נכנסו לבית-הכנסת והשירה – ע"פ ההוראה הנ"ל – אכן נשמעה שם.

מספרים שהרבי אמר שהיות וכל הרופאים הינם יהודים, שידאגו להם לסעודת יום-טוב. כמו כן אמר למזכיר הרב גרונר שילך לאכול סעודת יום-טוב. הכינו לרופאים סעודת יום-טוב בסוכה וגם הרב גרונר יצא ידי חובה.

אחרי סעודת החג מיהרו רבים מאנ"ש לחזור ל-770 ולהתעניין במצב. החלו לדבר על הסדר שיהיה מחר בתפילה ובהקפות – שלא להסתיר את המזגנים ושיכנסו רק אורחים וכו' – שכן עדיין לא ידעו את המצב לאשורו. אט אט התגלו לאנ"ש פרטים באמצעות כמה שהצליחו להאזין לשיחות הרופאים שהתקיימו בגן-עדן-התחתון.

בשעה אחת אחר חצות אמר הרבי שיש לו כאבים בלב (עד אז לא אמר זאת). הגיעו ארבעה רופאים מומחים בתחום זה. הרבי אמר שמוכן לדבר איתם בתנאי שלא ימסרו את הממצאים לאף אחד, אף לא לקרוביהם וידידיהם.

היו שהציעו שייסע לבית-רפואה אך הרבי לא הסכים בשום אופן ושאל מה עושה אדם הנמצא במקום שאין בסביבתו בית-רפואה? הרבי הודיע לרופאים שהוא אינו נוסע אלא נשאר לנוח בחדרו ומחר יהיה בסדר.

גם הד"ר זעליגזא?ן סבר שאינו צריך לנסוע לבית רפואה. ב-770 היו אז שישה רופאים, כאשר רק אחד מהם נמצא כל הזמן בחדר הרבי. בערך באחת הגיע רופא נוסף שנכנס ורצה לבדוק את הרבי, אך הרבי סירב. כשראה הרופא שיש מספיק רופאים, עזב. בינתיים התקינו קווי טלפון לשירות הרופאים.

במשך הלילה עשו כמה בדיקות. בשעה 2:00 קיבל זריקה להרגעת הכאבים. מספרים שתחילה ניגש אחד הרופאים אל הרבי, שאל האם לתת את הזריקה הזו ונענה שאין צורך. אחד החסידים שנכח במקום אמר ברוגזה לרופא: כשאתה שואל באופן כזה ברור שהרבי יענה כך. הרי היום יום-טוב ולפי ההלכה מותר לתת זריקה רק בפקודת רופא! שוב ניגש הרופא אל הרבי והפעם אמר: כרופא אני מצווה על הרבי לקבל את הזריקה, שכן עוצמת הכאבים מסכנת את בריאותו. הרבי הסכים מיד. אחר-כך נרדם הרבי לזמן קצר.

בדיקות הרופאים העלו שהרבי עבר התקף לב קשה ביותר. מספרים שאחד הרופאים שאל את המזכירים האם בעת ההתקף – בשעת ההקפות – נאנק הרבי מכאבים, וכשנענה בשלילה ושמע שרק ישב על כסאו, אמר הרופא שזה לו כבר עשרות שנים בתפקידו ומעולם לא שמע על תופעה כזו, שכן מדובר בכאב שהוא למעלה מכוח הסבל האנושי.

במשך הלילה הביאו כמה מכונות מבתי-רפואה, ביניהן מכונה המראה כל הזמן את תנועות הלב. מספרים שהמכונה הזו הראתה על מצב לא תקין בפעילות הלב. בכדי שלא לגרום טורח לרבי, הביאו מכונה מיוחדת, יקרה מאוד, המעבירה את הבדיקה באמצעות גלים ולא באמצעות חוטים.

מספרים שהרופאים היו בהתפעלות גדולה מההתמצאות של הרבי כשראה את תוצאות הבדיקה. גן-עדן-התחתון וכן הזאל הקטן נראו כמו מחלקה לטיפול נמרץ, בגלל המכשירים הרבים שהובאו.

כוח החשמל ב-770 לא הספיק בשביל כל המכשירים ולכן פנו למשטרה שהביאו ממחסני החירום שלהם גנרטור מיוחד שסיפק את החשמל הדרוש.

היו רופאים שאמרו שיש לקחת את הרבי לבית-הרפואה אף שלא בהסכמתו, בעת השינה. קראו לרבנים לדון בדבר אך קשתה עליהם ההכרעה. קודם לכן הכינו עצמם הרבנים שאם ישאלו אצלם יאמרו שצריך לשמוע לרופאים.

כשהרבי התעורר אמר שבשום אופן לא ילך לבית-הרפואה ושעל הרופאים לשקול מול המעלות של השהיה בבית-רפואה גם את החיסרון שבאי-הנעימות שתהיה לו אם ילך לשם נגד רצונו, ולהכריע שטוב יותר שיישאר בחדרו.

לפי נוסחא אחת גם אמר שאם יהיה בבית-רפואה הדבר יעורר בהלה אצל החסידים, וכן אשר כאן בחדרו הוא בעל-הבית, ואילו בבית הרפואה הוא אחד בין הרבה חולים.

כשרצו הרבנים להיכנס לחדרו הורה הרבי למסור להם: היות ואני "א? פרומער איד" וצריך לשמוע בקול הרבנים, ממילא אני מבקש שלא יאמרו לי כל פסק כדי שלא אאלץ ללכת, שכן אין צורך שאלך.

ניסו לבקש מהרבנית שתבקש מהרבי שיסכים לנסוע, אך היא אמרה: "הוא יודע בדיוק מה הוא עושה".

בשלב זה, אחרי שארבעת הרופאים הנ"ל ראו שאינם מצליחים לשכנע את הרבי, הם הסתודדו ביניהם למספר דקות ולבסוף ניגש אחד מהם אל הרבי ואמר שלדעתם מדובר בסכנת נפשות. אם לא מסכים לנסוע לבית-הרפואה אין הם – הרופאים – יכולים להיות אחראים לבריאותו.

אחר-כך עזבו הארבעה את החדר. הרב יהודה קרינסקי הזמין את הד"ר אירא ווייס, רופא לב משיקגו, ממקורבי חב"ד שאף ביקר בעבר אצל הרבי (הוא היה ביחידות לפני נישואיו). הלה אמנם צעיר אך שמו הולך לפניו כרופא מוכשר ומבטיח. כשהתקשר אליו, לפנות בוקר, אמר לו הרופא שהוא עולה על המטוס הראשון הממריא לניו-יורק ומגיע ל-770.

באחד היומנים נרשם: בשעה 4:00 ראו במכשיר הלב שהרבי לא מרגיש טוב. המכשיר היה בחוץ, וקודם לכן אמר הרבי שרוצה להישאר לבד. דפקו בדלת ובמשך זמן הרבי לא פתח ונבהלו מאוד. רק אחר-כך פתח.

בשעה 6:00 בבוקר הייתה שוב התקפת לב חזקה וקיבל שוב זריקה וישן למשך כשעה. מישהו מבפנים יצא ואמר לקהל שיאמרו תהילים ושרצוי שלא יעמדו בחוץ ליד הבניין בכדי שלא לעשות רעש ולהפריע.

הרב גרונר יצא ואמר לרב יואל כהן שיקח עמו מנין וילכו לאוהל. קבוצה מצומצמת של אנ"ש והתמימים יצאה להתפלל על הציון. בשעה 11:00 יצאה קבוצה גדולה. קבוצה אחת יצאה לשכונות הרחוקות להודיע בבהכנ"ס שיאמרו תהילים. (המשך היומן משנת תשל"ח – ביום שמיני עצרת).

ה'תש"מ. ר"ז שמרלינג אמר להרבי בעת ההקפות שישמור על בריאותו ואמר שאם החסידים אינם דואגים, עליו לשמור בעצמו על בריאותו... וענה הרבי: הרי זה שמחת-תורה!!

ה'תשמ"א. בתפילת ערבית היה הקהל מועט יחסית, מאחר שרבים התפזרו לבתי-הכנסת בעיר במטרה לשמח את המתפללים. בהיכנסו לתפילה מחה הרבי מחיאות כפיים נמרצות והלהיב את השירה. לאחר התפילה התחיל לשיר את ניגון ההקפות לאביו נ"ע.

שעת ה"הקפות" נקבעה ל-9:00. בשעה זו ירד הרבי כשהוא מניף בדרכו את ידו במרץ. גם לאחר עלייתו על בימתו פנה אל הקהל ומחה כפיים. הרבי עמד קרוב לפינה השמאלית של הבימה וליד הקיר עמדו זקני אנ"ש.

כאשר כיבדו את הרבי באמירת הפסוק הראשון של "אתה הראת", עדיין לא נסתיימה הסדרת הסדר בביהכנ"ס. הרבי סימן בידו לסיים את העבודה ורק לאחר מכן אמר את הפסוק. בלילה הראשון אמר הרבי את כל פסוקי "אתה הראת" הראשון, וב"אתה הראת" השני והשלישי אמר רק את הפסוק הראשון והאחרון.

לאחר סיום אמירת הפסוקים של הפעם הראשונה התחיל את הניגון "הושיעה את עמך". לאחר סיום הפעם השניה התחיל לשיר "ופרצת", ולאחר סיום הפעם השלישית אמר את הפסוק "הנני מביא אותם מארץ צפון וגו'" (כבכל שנת "הקהל") ולאחר מכן התחיל את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. (בפסוק של הרש"ג נתכבד הרש"ג ואמרו אותו ראשי-הישיבות, הרמי"ם, המשפיעים והתמימים).

הקפה א': להקפה הראשונה קיבל הרבי את ספר-התורה הקטן והלך אחרי הש"ץ למקום ההקפות. אחריו הלכו הרב חודוקוב ועוד כמה מזקני אנ"ש. הזקנים הסתדרו בצורת "ח" ובתווך נשאר מקום לריקודו של הרבי.

הואיל והרש"ג לא השתתף, רקד הרבי לבדו (כשהוא רוקד במעגל). גם הניגון של הקפה זו לא היה כבכל שנה. הרבי התחיל את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. בידו האחת אחז את ספר-התורה ובידו השנייה (שהייתה מוגבהת מעל ראשו) עודד את השירה.

במהלך ההקפה חש ר"ז גוראריה ברע, נפל על השולחן כשהס"ת בידו, ונוצרה המולה סביבו. פני הרבי הרצינו ושאל: "מה נדחפים"? ניסו והוציא מרז"ג את סה"ת, אך הוא אחז בו בחוזקה וניסו להוציאה מידיו בכוח.

הרבי גער בהם באומרו: "האדם חשוב יותר!". הקימו אותו והשאירו בידיו את סה"ת. הרבי המשיך בהקפה, אך כעבור מספר דקות ראה שאין רז"ג חש בטוב והפסיק את ההקפה. ההקפה הייתה בת כחמש דקות. בדרכו חזרה ביקשו כמה אנשים ברכות מהרבי והוא ברכם. את כל מי שנישק את סה"ת שבידו בירך שיזכה לשנה טובה.

כשעלה הרבי על בימתו הורה לד"ר ווייס לבדוק את רז"ג, ולר"י קרינסקי הורה להביא כיסא עבורו. לאחר שהתיישב רז"ג והד"ר סיים את הבדיקה פנה אל הרבי ומסר לו על מצבו. הרבי קרא לד"ר פלדמן והורה לו לקבל את רז"ג תחת אחריותו ואת ד"ר ווייס שלח לבין הקהל לרקוד.

הקפה ב': בהקפה השניה עמד הרבי בצד ה"עמוד" ונשען עליו בידו האחת. מידי פעם מחה כפיים, אך פניו היו רציניות. במהלך ההקפה קם רז"ג והתחיל למחוא כפיים. הרבי רמז לו לשבת. בסיום ההקפה התיישב הרבי על כסאו. (מספרים שכשד"ר ווייס ראה שהרבי התיישב פנה אליו ושאל אם הכל כשורה. הרבי השיב לו שהוא צובר כוחות להקפה השביעית...).

הקפה ה': לקראת ההקפה החמישית קרא הרבי למזכיר רי"ל גרונר ומסר לו הודעה. המזכיר נחפז אל הגבאי והלה הכריז כי הרבי הורה לכבד בהקפה זו את הילדים, "צבאות השם", אלו שלומדים את אותיות התורה, "בן חמש למקרא" ו"בן עשר למשנה", ושהמלמדים יקיפו יחד עמם והם יחזיקו את סה"ת.

לשמע הודעה מפתיעה זו נוצרה המולה לא תתואר. ילדים מכל פינות האולם הובאו מעל ראשי האנשים לעבר מקום הקפות, ילדים מהגיל הרך ועד לבני י"ג. כולם הגיעו בשלום ורק היו כאלה שלא הבינו את המתרחש ופרצו בבכי...

המלמדים קיבלו את סה"ת וגם הרבי קיבל את סה"ת הקטן יחד עם הילדים. בדרכו אל מקום ההקפות שאל כמה אנשים אם הם מלמדים של ילדים מתחת לגיל בר-מצוה ולאלה שהשיבו בשלילה הורה לפנות את המקום עבור הילדים.

גם כשהגיע למקום ההקפות ראה שעומדים שם "זרים" והורה להם לצאת ממקום ההקפות. לכמה הורים שביקשו להשאר עם ילדיהם הפעוטים הרשה הרבי להשאר. את אחד הת' שעדיין נשאר שם שאל: "אתה מהילדים?! אתה מהוועד המסדר?!" והורה לו לצאת.

כשהתחילו לשיר הורה הרבי לשיר את הניגון "עוצה עצה" ושרו ניגון זה. הרבי רקד במעגל בין קהל הילדים הצפוף ולא פעם נדחף על ידם. הייתה שם צפיפות נוראה. בידו האחת החזיק הרבי את סה"ת, ובידו השניה שהייתה מוגבהת הלהיב את השירה. ההקפה ערכה כ-10 דקות.

בדרכו חזרה, עם סיום ההקפה, הורה הרבי להעלות את סה"ת של משיח אל עזרת הנשים כדי שהילדות יוכלו לנשק את הספר. הגבאי שאל את מי לשלוח, והרבי הורה לשלוח אדם בעל-כוח. את סה"ת של משיח העלו לעזרת הנשים ואת שאר סה"ת הכניסו לארון הקודש.

הרבי התיישב על מקומו והורה לא להמשיך את ההקפות עד שובו של סה"ת של משיח. על בימתו התרכזו עתה עשרות ילדים והרבי התחיל לשיר "עוצו עצה" ומחא כפיים אל הילדים. כעבור זמן התחיל לשיר "ושמחת" ושוב הלהיב את שירת הילדים.

היו ילדים שהרבי רמז להם לשיר והיו כאלה שרמז להם לשבת וכו'. בין השירים קרא למזכיר רל"ג ושוחח עמו זמן מה. בין הדברים הורה לו להביא את סה"ת של משיח גם אל עזרת-הנשים השניה. לאחר שהס"ת הובא גם לשם, החוזר אל ביהכנ"ס וכאשר ראה אותו הרבי קם ומחא כפיים במרץ.

הקפה ו': בהקפה השישית שרו "חיילי אדוננו" ובפעם הראשונה שר גם הרבי. בשעת ניגון זה הייתה הנפת ידו שונה במקצת מהתנועה הרגילה. ילד פעוט שעמד מול הרבי עשה גם הוא בידו תנועה זו וכמה פעמים פנה אליו הרבי בחיוך והניף ידו לעברו בצורה הנ"ל.

הקפה ז': סדר ההקפה השביעית היה כמו הראשונה וגם הניגון היה ניגון ההקפות לאביו נ"ע. הרבי רקד במרץ רב. מידי פעם היה מניף את סה"ת לעבר הקהל. באמצע ההקפה רמז לזקנים שעמדו בצד האחורי לזוז לצדדים ועבר לרקוד בחלק האחורי. ההקפה נמשכה כ-10 דקות. לאחר ההקפות עלה למקומו.

בסיום התפילה בירך את הקהל שלוש פעמים באמירת "גוט יו"ט" בקול רם, מלווה בהנפת יד, והחל לשיר "ושמחת". בדרכו החוצה הניף ידו בחוזקה להגברת השירה.

ההקפות נסתיימו ב-3:11. כעבור מספר דקות יצא הרבי מחדרו ופנה לבנין הספריה שם אכל את סעודות החג. ליד בנין הספריה המתינו לרבי ילדים בשירה והרבי מחא כפיים אליהם.

יום שמיני עצרת

ה'תשי"א. בסוכה הגדולה שבחצר 770 התקיים אחר-הצהריים כינוס לילדים. באמצע נאומו של הת' אליה גרוס נכנס לפתע הרבי בליווי הרב חדקוב והביט על הילדים במשך זמן רב. בכינוס השתתפו כ-300 ילדים.

בערב, הורה הרבי שהלילה ילכו שוב לשמח בבתי-כנסת, והוסיף שמפני זה יקדים את ההתוועדות כדי שגם לאלו ההולכים תהיה אפשרות להשתתף בה ולומר לחיים. הרבי נכנס להתוועדות לפני השקיעה. אחרי השיחה הראשונה אמרו כל התמימים לחיים ויצאו לבתי הכנסת.

ה'תשל"ח. בצהריים הוטב מצב הבריאות. תפילת שחרית התפללו במניין מצומצם בזאל הקטן וקריאת-התורה התקיימה בחדרו של הרבי על הסטנדר של הרבי. הרבי עלה לתורה ואמר את ההפטרה בישיבה.

את ההפטרה יכלו לשמוע גם בגן-עדן-התחתון, שם התפללו תפילת מוסף. דלת החדר נשארה פתוחה. אחרי ההפטרה שכב שוב במיטה. ב"הוא אלוקינו" וב"אתה בחרתנו" רמז בידו שיש לשיר ע"י שהכה קלות על המטה. אחרי התפילה התחיל לשיר "ושמחת בחגך" ואחר-כך ביקש שכל המתפללים יעברו לפניו ובירך את כולם ב"גוט יום טוב".

לכהנים אמר "יישר כוח". לרב שמערל גוראריה (מתל-אביב) הורה לדבר עם הגבאים אודות מכירת המצוות בשבת בראשית.

באמצע תפילת שחרית נודע לקהל הגדול שהיה בבית-הכנסת למטה שהרופאים קבעו שהמצב הולך ומשתפר. אחד השלוחים הכריז שכולם מקבלים על עצמם להשתפר ומבקשים מהקב"ה שישלח בקרוב רפואה שלימה לרבי.

במהלך התפילה הגיע הד"ר ווייס משיקגו, שאף הביא עמו כמה מכשירים מבית-הרפואה שלו, שבאמצעותם יוכלו לבדוק את תוצאות הבדיקות שיעשה כאן.

מספרים שכאשר הגיע ל-770 פרץ בבכי ואמר: תמיד ידענו שהרבי מחולל נסים ונפלאות לחולים וכו', ואני בעצמי נוכחתי בכך כשטיפלתי בכמה רופאים שהרבי שלח אלי להתרפאות, אך כעת עלי לבוא ולרפאות את הרבי. כשנכנס לחדר אמר לו הרבי שרוצה שיטפל בו כמו בכל פציינט רגיל.

מספרים שעצם הגעתו של הד"ר ווייס גרמה לרבי להיות במצב רוח מרומם. הד"ר ווייס אמר שאמנם קשה לטפל בחולה כשאינו בבית-הרפואה, אבל זה אפשרי. על עצמו אמר שאינו רופא גדול, אבל יודע מהו "רבי" ולכן מקווה שיוכל לתת את הטיפול הטוב ביותר.

הוא אמר שיישאר ליד הרבי עד אשר יבריא. הוא אף אמר שיש לשמוע לדעת הרבי ולאפשר לו להישאר בחדרו, ומנה כמה מעלות בכך: כאן יהיה הטיפול עם רופא צמוד, הרבי יוכל להביע דעתו על הטיפול וגם לא יצטער מהריחוק מהחסידים.

וכך היה סדר הבדיקות: אחרי שהתקבלו תוצאות הבדיקות היו מראים אותם לרבי שהיה קובע איך ומה צריך לעשות. הרופאים אמרו שאומר הכל בדיוק מתאים לשיטות הרפואה.

הגיע גם רופא מקליוולנד, בעל-תשובה, וכשנכנס אמר לרבי שכעת כשרואה את מצב הרבי חושב הוא שחילל יום-טוב בזה שבא. הרבי אמר לו שעדים שבאו לעדות החודש לפעמים קרה ובאו באמצע יום-טוב ובכל זאת קיבלו אותם הבית-דין.

אחר הצהריים התקבלה הוראה מהרבי שכולם ילכו לבתי-כנסיות וישמחו יהודים "מיט א? שטורעם". הרבי אמר שאלו שרוצים לעשות לטובת בריאותו שילכו לשמח יהודים.

כשאחד הרופאים בא לקחת בדיקת-דם שאל אותו הרבי מה גורם ליציאת הדם, אם דקירת המחט או הריקנות שנוצרת במזרק.

כשענה הרופא שהריקנות גורמת, סיפר לו הרבי שפעם הגיע אליו אחד שטען על עצמו שהוא ריק ואינו שייך לכלום והרבי אמר לו שאדרבה, הריקנות מושכת לתוכה בכוח חזק יותר ובמילא הרי הוא כלי לכל ענייני טוב וקדושה.

וסיים הרבי: בשמיני-עצרת נוהגים הרבנים לומר "סערמאנס" (נאומים) ומכיוון שאינני מורשה כעת לדבר לקהל לכן אמרתי לך מה שאמרתי ותמסור זאת לשאר.

מספרים גם כי הרופאים שאלו את הרבי מדוע לא סיפר כבר לפני כמה שבועות שמרגיש כאבים בלב, והרבי ענה שבכל פעם כשהרגיש כאב עשה לעצמו עיסוי והכאב חלף. כעת אמר להם הרבי שלא יפרסמו את המצב באם ישתנה לרעה.

אחת שעבדה כמשרתת בבית אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע וכעת סידרה משהו בחדר הרבי ביקשה רשות לשאול משהו. הרבי אמר שיכולה לשאול והיא שאלה אם מישהו אחר היה באותו מצב והיה שואל את הרבי האם לנסוע לבית-הרפואה, מה היה עונה לו.

הרבי השיב לה בשאלה: "ווא?לט ער מיר געפא?לגט?" וכשענתה שכן המשיך הרבי: "במילא דא?רף מען מיר איצטער אויך פא?לגן"...

אחה"צ נכנס לחדרו הרב שלמה אהרן קזרנובסקי (יחד עם הרב גרונר). כשנכנס איחל להרבי רפואה שלימה ופרץ בבכי והרבי אמר לו: "אם דואגים לבריאותי אזי יש להרבות בשמחה", ונתן לו שני בקבוקי משקה (שהכניסו אליו עוד בערב החג) והורה שבלילה תתקיים התוועדות כרגיל, שבודאי לא יחסרו בה דברי תורה, התעוררות ושמחה, ושאחריה יערכו את ההקפות ושיהיו בשמחה ושלא יגרע משמחת החג.

ה'תשמ"א. בבואו של הרבי ל-"770" שוחח עם ד"ר ווייס. סביבם התאסף קהל רב. הרבי לא היה מרוצה מכך ואמר: "לא כולם חייבים לשמוע את מה שמדברים!". נכנס לתוך "770" ואת הדלת הראשית סגרו. ד"ר ווייס סיפר שהרבי התעניין בשלומו של ר"ז גוראריה.

לפני תפילת שחרית ומנחה מחא כפיים במרץ. בכל פעם שהתחיל הש"ץ לשיר קטעים מהתפילה הורה בידו לקהל לצטרף אליו. לאחר התפילות התחיל ניגונים שונים. לפני תפילת מנחה התעניין הרבי בשלומו של הרש"ג, שכן בבוקר הלכו בחורים לבקרו.

ה'תשנ"ב. ה"פתיחה" הדרמטית הייתה בתפילת ערבית. עם כניסת החג נפתחו דלתות בת הכנסת וכל אחד מהאלפים מיהר לפינה ש"תפס" לעצמו מראש. ואל מול המראה של ההצטופפות בכל פינה אפשרית לאורך ולגובה בית הכנסת אי אפשר שלא להתפעל מהמון העם כ"י.

בערך בשבע וחצי נכנס הרבי לקול שירה אדירה של ניגון שמח (זה ששרים בו את המילים "כתיבה וחתימה טובה") שהלכה וגברה בדרכו של הרבי למקומו על הבימה המוגבהת שעל גבי הבימה הקבועה. בהגיעו למקומו הניח הרבי את הסידור על גבי הסטענדר ופנה לעבר הקהל השר בעצמה ועודד את השירה ביתר שאת במשך רגע ארוך, בידו הק', בתנועות נמרצות ביותר.

זו הייתה ההקדמה לתפילה והפתיחה לשמחת הלילה והיא הייתה ניכרת גם בתפילה עצמה, בעידוד השירה בקדיש ועוד.

אחרי התפילה הודיע הגבאי הרב פינסון כי ההקפות יהיו בשעה 9 וכי בסוכה הוכן קידוש עבור הקהל. הוא סיים ב"גוט יום טוב" מתנגן והרבי הגיב בחיוך רחב ו...להפתעת הכל, פתח בשיחת ק'. היא נמשכה כעשר דקות והיו בה, בין השאר, ברכות לפי סדר האל"ף בית.

הציבור התפעם מעצם השיחה בזמן זה, מהברכות המופלאות וגם מהמחזה של אמירת השיחה מעל הבימה המוגבהת. בביהכנ"ס נכח קהל עצום בלעה"ר, אך הרבי דיבר בקול רם ובחלק הקדמי נשמעו הדברים היטב. הרבי סיים בברכות לגאולה ונפלאות "בכל מכל כל" והתחיל את ניגון ההקפות לאביו.

הציבור המשיך את השיר והרבי יצא מבית הכנסת כשבדרכו ממשיך לעודד את השירה. מיד אחר כך מיהרו לסוכה הגדולה או לסוכות סמוכות ה ל"קידוש" ומשם בחזרה לביהכנ"ס ל"הקפות".

כתוצאה מהפתיחה לפני ערבית, השיחה לאחריה וה"לחיים" אחר כך, הרי כשהרבי נכנס לבית הכנסת הייתה השמחה גדולה ביותר. שרו "שובה ה' עד מתי" וכשהרבי הגיע למקומו הניח על הסטענדר את הדפים המצולמים של "אתה הראת" והפסוקים (אתם נכנס לביהכנ"ס, ללא הסידור) ופנה לקהל להגביר את השירה.

כאן היה לא רק עידוד לשיר אלא גם רמז לשרוק... אחרי הקדמה זו החלו באמירת פסוקי "אתה הראת" כשהגבאי הרב זאב כץ מנצח על המעמד. כנהוג, אומרים את הפסוקים שלוש פעמים.

בראשונה ובשלישית – הרבי אמר את הפסוק הראשון והאחרון. אחרי סיום כל פעם פנה הרבי לציבור והוא עצמו התחיל שיר. בפעם הראשונה – ניגון ההקפות לאביו ובשניה ובשלישית – "זאל שוין די גאולה" (המנגינה, ללא המילים). בכל פעם הלכה השמחה וגברה בעידודו המלהיב והמופלא של הרבי שכאילו "מכריח" גם את המיושב וה"קר" ביותר (אם משום מה נשאר כזה אחרי לילות חג הסוכות...) לצאת מכליו ולהתעלות מעולמו הצר אל שמחת התורה.

אחרי אמירת הפסוקים בפעם השלישית כבר התחילו להתכונן להקפה הראשונה, אך הרבי היסב פניו בחזרה ל"מזרח" ואמר את הפסוק "והיה זרעך . . ופרצת". הציבור חזר במנגינה בה הרבי אמר (כמו שאר הפסוקים) והרבי אמר את הפסוק בשנית וכך גם פעם שלישית. לאחר מכן חזר ופנה לציבור והתחיל את ניגון אביו. מובן שהשמחה הלכה וגברה עוד יותר.

בנתיים התחילו להוציא את ספרי התורה וללכת אתם לבימה והרבי התחיל לשיר "ופרצת" וההתלהבות גדלה...

רק עכשיו החלו ההקפות. את ספר התורה מסר לרבי הרב יוסף יצחק גוטניק והרבי פנה ללכת להקפה (כידוע שלהקפה הראשונה והשביעית הולך הרבי בעצמו). במתינות מסוימת צעד הרבי עד הבימה שבאמצע ביהכנ"ס, כשבדרך מתברכים מפה קדשו ומברכים אותו ותאמצים לגעת קלות בספר תורה כדי לנשקו.

אחרי שהקיף את הבימה ואמר את הפסוקים של ההקפה הראשונה, עלה הרבי על הבימה המיוחדת לכך (מדובר כידוע בחידוש מבורך של השנים האחרונות) והחל לרקוד עם ספר התורה. הניגון היה ניגון ההקפות לרלוי"צ והרבי הסתובב לכל הכיוונים כך שכל הנוכחים בבית הכנסת זכו לראות את המלך ביופיו ובהדרתו רוקד וספר-התורה בידו.

חמשת ההקפות הבאות היו עוד חמשה שליבות במעלה שמחת החג הזה. כשבכל אחת עודד הרבי את השירה, לפחות לקראת סיומה, בעוז. וזה היה סידרן: בהקפה ב' כובדו חברי המזכירות ועוד כמה מנכבדי הציבור ושרו ניגון שמחה. ג' – הקפה של האורחים מארץ ישראל. זו הייתה ההקפה הארוכה ביותר הלילה.

שכן לאחר שבודדים מבין האורחים הלכו אל הבימה, הורה הרבי לכמה נוספים שילכו גם הם (ביניהם סגן שר הבטחון מר עובדיה עלי) וניכר היה שרוצה שרבים מהאורחים יכלו. הללו אכן עשו כרצון הרבי ועד מהרה התמלא כל השביל וכל שטח הבימה בקהל רב שעד אשר הלך וחזר חלפו דקות ארוכות.

ניגנו את הניגון – "וכל קרני רשעים אגדע" והרבי עודד במיוחד לעבר הבימה עליה רקדו עם ספר התורה. ד' – אורחים ממדינות נוספות והניגון היה "שובה ה' עד מתי..." ה' – הרבנים וכמה מהמשפיעים והניגון היה "שיבנה . . אידעלך שרייט עד מתי..." ו' – הטנקניסטים ומנהלי בתי חב"ד. גם הקפה זו הייתה ארוכה במיוחד (אם כי לא כמו השלישית) ובחלק ממנה עמד הרבי ללא שמעודד את השירה אלאמביט על הצביור, ובמיוחד על הרוקדים על הבימה, במבט שמימי מיוחד במינו. הניגון היה השיר באנגלית שהפזמון החזור שלו הוא "שלוחי אדוננו".

כעת הגיעה ההקפה השביעית ושוב נוצרה תכונה לקראת ההקפה של הרבי. המעבר פונה והרב גוטניק מסר לרבי את ספר התורה והרבי החל לצעוד לכיוןן הבימה. פניו הק' האירו אותה שעה בצורה לא רגילה ובדרך הרעיף ברכות על כל מבקש.

עם עלותו לבימה התחילו את ניגון ההקפות הרגיל והרבי רקד כמה דקות כאשר כל העת מסתובב מצד לצד ואתו צד שאליו הרבי פונה מגביר ומחזק את שירתו. זה נמשך מספר דקות ואחר כך הרבי נעצר ודומה היה שההקפה מסיימת אך כאשר עוצמת השיר פחתה מעט, בעקבות זאת, התחיל הרבי שיר חדש "ופרצת" והשמחה חזרה והתעצמה.

זה נמשך דקות אחדות והרבי התחיל שיר נוסף – "ניעט ניעט" שהושר בעוצמה הולכת וגוברת. מובן שריקודים ושירים אלו הוציאו את הקהל מגדרו ומכל העברים נשמעה שירה אדירה וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו רקד על מקומו...

עם שוב הרבי למקומו, על הבימה שבמזרח, שרו "עלינו" (במנגינה המוכרת ממחנות הקיץ וכינוסי הילדים) וכן "אל תירא" ו"עוצו עצה" והרבי עודד הרבה בידיו הק' על גבי הסטענדר.

לבסוף הכריז "גוט יום טוב" ובטרם צאתו התחיל הרבי שוב את הניגון לאביו ויצא את בית הכנסת המלא קהל שנסחף בשירה ובריקודים עד זמן רב אחרי כן...

ליל שמחת תורה

ה'תשי"א. בהתוועדות מזג הרבי לכמה מהמסובים מכוסו, והתחילו כולם לבקש שימזוג גם להם מכוסו, ואמר הרבי: "הערט זין איין אידם", עכשיו יש להתקשר לרבי בעצמו, ואין צורך בממוצעים. זה שאני נותן לאנשים פרטיים משקה, זה ענין מיוחד כי היו גם בעבר עניינים שעברו דרכי, ולכן גם עכשיו הם צריכים לעבור דרכי, אבל בכלל – צריך להתקשר לרבי בעצמו.

בעת שאמר הדברים האלו התחיל לבכות מאוד, ותמך את ראשו הק' בשני ידיו והמשיך לדבר כשראשו הק' מורד, ובין הדברים התבטא: "וואס ווילט איר פון מיר". המחזה זיעזע את כולם, והרבה מזקני החסידים פרצו בבכי... ולפתע הפסיק הרבי לבכות.

אחד ביקש משקה מהרבי ומזג לו, וביקש עוד באמרו "זייט משפיע בלי הפסק" וענה הרבי: "עס קען זיין איין טראפען און דאס זאל זין עד אין סוף". אחד מהחסידים שישב מול הרבי בכה מאוד, ורצו לקחתו משם ואמר הרבי: "טשעפעט אים ניט", הוא אינו מבלבל, רק חבל שמבלבל את עצמו. בהתוועדות נכח קהל עצום והיו דחיפות איומות, עד שרבים התקשו לנשום.

ואמר הרבי: מדוע נדחפים, אין צורך להידחף, הרבי נמצא בכל מקום, ואילו הדחיפות מוכיחות על שייכות ל"קטני אמונה". לקראת סיום ההתוועדות הספיקו לבוא בחזרה כמה מהת' שהלכו לשמח בבתי הכנסת, ושאל הרבי: האם כולם כבר חזרו? הרי דובר שכל אחד יביא עמו לפחות יהודי אחד מבתי הכנסת... בעת ההתוועדות התענין הרבי אצל התמימים בנוגע להת' משה לברטוב (שהיה על האניה בדרכו מפאריז) כעבר הגיע לארה"ב.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 10:00 בלילה. הרבי עלה מיד לחדר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לתפילת מעריב והקפות. הש"ץ במעריב היה הרב שלמה אהרן קזרנובסקי. בעריכת ההקפות קיצרו מאוד. סדר ההקפות כבלילה שעבר. ההקפות הסתיימו בשעה 11:30 לערך.

לפני הקפות (בליל שמע"צ או בליל שמחת-תורה– המו"ל) קרא הרבי לחברי ההנהלה דישיבת תות"ל דמאנטריאל ודיבר איתם אודות מצב הישיבה, והורה לשלוח דו"ח בכל שבועיים. בסיום השיחה איתם שאל הרבי מי מקבל על עצמו לכתוב דו"ח, ושתקו כולם.

הרב מנחם זאב גריגלאס שהיה עמם סיפר שבאותו רגע הירהר במחשבתו באיזה "תואר" יפנה (בראש המכתב) אל הרבי באם היה כותב הדו"ח (שהרי עדיין טרם קיבל את הנשיאות בגלוי), ומיד אמר הרבי שבאם חושבים שיש בעיה עם כתיבת התואר, הנה אין למנוע משום זה הכתיבה, כי אפשר לכתוב סתם בלי שום תואר...

אחר-כך נכנס הרבי לסעודה בבית כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ. בעת הסעודה אמרו כולם "לחיים" לרבי. כשהורידו את הצלחת של הרבי מהשולחן חטפו כו"כ מאנ"ש שיריים. בסיום הסעודה בירך הרבי על הכוס. אחרי ברהמ"ז ניגשו כמה מאנ"ש (ביניהם הרב קזרנובסקי שהיה כבר לאחרי אמירת "לחיים"), וביקשו מהרבי שיתן להם "כוס של ברכה", הרבי סירב ושתה את כל היין שנשאר בגביע עד תומו והפך את הגביע לעיני כל המסובים.

למטה בבית-המדרש היה עדיין קהל גדול שרקדו ואמרו "לחיים", בשופי... ואליהם הצטרפו אלו שירדו מלמעלה מהסעודה. כשירד הרבי מהסעודה הבחין ברב קזרנובסקי שרקד והיה בגילופין, ואמר לו שלימד ברבים את שיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ משמחת תורה דאשתקד שנדפסה זה עתה, ושיקרא זאת בקול רם כדי שכל הנוכחים בבית-המדרש יוכלו לשמוע.

הרב קזרנובסקי התחיל מיד להקריא את הקטע הראשון של השיחה, וכל קטע הקריא מישהו אחר מהקהל. בינתיים החל הרב קזרנובסקי להרגיש שלא בטוב, והרבי נכנס לפתע לבית-המדרש ואמרו שימהרו לסיים את השיחה, ואחר-כך יאכלו סעודת יום-טוב, ואחר-כך ילכו מהר לישון... "בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים".

כשסיימו להקריא את השיחה כבר הייתה השעה 00:2 לפנות בוקר, נכנס הרבי לבית-המדרש והביא עמו חלה, ואמר שאלו שעדיין לא אכלו סעודת יום-טוב יטלו ידיהם לסעודה. הרבי קרא לכמה מאנ"ש והת' שיחיו בשמותיהם והורה להם ליטול ידים לסעודה.

כל הקהל נטלו ידים לסעודה וחטפו מהחלה ובינתיים חזר הרבי לחדרו הק'. ליד דלת החדר עיכבו אותו הרב אליהו נחום שקליאר והרב אריה לייב קרעמער ואמרו לו "לחיים". הרבי ענה להם ומיד הצטרף קל הקהל והתחילו לומר "לחיים", ואמר הרבי: "פארוואס זאל איך זיין א פורש מן הציבור?", וביקש שיתנו לו רביעית מלא משקה, ואמר (בחיוך) שלא יגלו לבני המשפחה, ואמר "לחיים" בתוספת שיחה קצרה. לאחר זמן מה נכנס לבית המדרש והביט על אלו שרוקדים עדיין, ועל אלו שכבר היו בגילופין.

ה'תשי"ב. אחר מעריב בא הרבי להתוועד למטה, ב"שאלאש", ועשה קידוש. בהתוועדות הזכיר שיושב במקום שאין בו סכך (כנ"ל שע"פ הוראתו נטלו קודם שמע"צ סכך מעל מקום מושבו), ואמר שציווה לעשות זאת להיכר, ועל כן מותרים כולם, אפילו העומדים תחת הסכך, לומר "לחיים".

ההקפות בלילה השני ארכו יותר מבלילה הראשון, והמעות ממכירת הפסוקים נועדו לטובת ישיבת תו"ת. ההקפות הסתיימו בערך בשעה אחת, ואחריהן המשיך הקהל לרקוד במשך זמן רב.

רקדו גם ברחוב והיו שם אנשים ממפלגות שונות, וכולם רקדו, והרכבים ברחוב לא יכלו לנסוע. בשעה 1:45, לאחרי הסעודה בדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, בא הרבי ונכנס בין הרוקדים. אחר-כך אמר: "אויב אזוי, איבער-א-נייעס "אתה הראת" און הקפות!".

אמרו שוב ג' פעמים את פסוקי "אתה הראית", וכיבדו את הרבי בפסוק ראשון ואחרון. בפעם הראשונה של הפסוקים, כשהגיעו לפסוק "ויהי בנסוע" הורה לכבד בו את הבחורים. אחרי שאמרו ציוה שיאמרוהו פעם נוספת, "שטארקער און לעבעדיקער", ואחרי הפעם השניה אמר "ס'איז נאך ניט דאס" ושיאמרו פעם שלישית.

גם אחרי הפעם הזו אמר "ס'איז נאך אלץ ניט דאס", אך מכיון שכבר אמרו ג' פעמים הרי "דריי מאל איז א חזקה". בפעם השניה של אמירת הפסוקים הורה שוב לכבד את הבחורים בפסוק זה, וכשהפעם אמרו בהתלהבות אמר: "עס איז שוין אויף א וועג".

וכן הורה לכבדם בפסוק זה גם בפעם השלישית, ובפעם הזו, כשהגיעו לפסוק "מלכותך," ציווה שיאמרוהו כל אלו שטרם כובדו בפסוק.

הרבי רקד בעצמו בכל ההקפות ובמעגלים גדולים. כן הורה לכמה אנשים להיכנס לריקוד, והניח ידיו הק' על כתפיהם להכניסם לאמצע הריקוד.

הקפה שישית ארכה זמן רב, שכן הרבי הורה לתת הקפה לכל מי שעוד לא הלך. בין הרוקדים היה אחד שבא מחוץ לעיר, ושאלו הרבי אם הייתה לו הקפה וכן אם כבר אמר פסוק מ"אתה הראית", וכשענה בשלילה הורה לו שיאמר פסוק בפסוק את כל ה"אתה הראית", וכשהגיע לפסוק "ויהי בנסוע הארון" הורה לו לחזור עליו כמה פעמים.

לר' משה יצחק גורקוב אמר: "פארוואס האסטו ניט דעהאט קיין הקפה? עס שטייט ניט אן צו טאנצן אין . . הקפה, ער דארף האבן דווקא א הקפה!", ולקחו והכניסו לתוך הריקוד.

כ' בתשרי תשע"ד