ב"ה יום שלישי, ה' כסלו תשע"ט | 13.11.18
קלויזנר ושיף בשיחה משותפת על רקע חגיגת ל"ג בעומר
קלויזנר ושיף בשיחה משותפת על רקע חגיגת ל"ג בעומר צילום: מאיר אלפסי
ל"ג בעומר: יום הסתלקותו רשב"י? ■ מאמר מיוחד

לפני שנתיים התפרסם בעיתון האינטרנטי רב התפוצה 'בסוד שיח' מאמר המטיל ספק אם יום הסתלקותו של רשב"י חל בל"ג בעומר. המאמר גרר תגובות נזעמות ● בשבוע הקרוב יפרסם הרב יששכר דוד קלויזנר, מאמר המבוסס על כתבים המוכיחים מעל כל ספק , של"ג בעומר לפי כל המקורות, הוא יום הסתלקותו של רשב"י ● המאמר הוענק לשטורעם לפרסום באדיבות העורך ר' שאול שיף
הרב יששכר דוד קלויזנר

{לפני שנתיים פרסמנו ב'בסוד שיח' [בחקותי תשע"א - גליון 121] מאמר המטיל ספק אם יום הסתלקותו של רשב"י חל בל"ג בעומר. המאמר גרר אחריו תגובות רבות, ביניהן גם נזעמות, והבאנו אז שתיים מהן [בגליון נשא 123].

המאמר המתפרסם להלן, נכתב על ידי הרב ישכר דוד קלויזנר, המבוסס כולו על כתבים אמינים ופרשנות הגיונית שמוכיחים מעל כל ספק , של"ג בעומר לפי כל המקורות, הוא יום הסתלקותו של רשב"י נ"ע - הילולא דרבי שמעון. שאול שיף.}

* * *

מסורת ישראל מאז ומקדם, שיום ל"ג בעומר - יומא דהילולא של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, הוא לכבוד יום פטירתו. בשנים האחרונות מתחולל פולמוס עז סביב המקור הקדום ביותר למסורות זו בכתובים. מן הראוי להדגיש כי מסורת ישראל אין לה שום צורך וחיזוק בכתובים וכוחה גדול לפעמים עד כדי עקירת הלכה, וכלשונו של הגה"ק רבי נחמיה בירך מדוברובנה (נכדו ותלמידו של 'בעל התניא' ובעל שו"ת 'דברי נחמיה') כי "המפורסמות אין צריכות ראיה שכבר נתפרסם בכל העולם מכמה דורות ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר ומסתמא יש מקור לזה בזוהר או בכתבי האר"י ז"ל", עם זאת מאחר שנשמעו בענין זה כמה דעות, מן הראוי להביאן כהלכה.

כידוע על אף שגורי האר"י מסרו לנו שהאר"י הקדוש נסע מירונה כבר לפני ל"ג בעומר, ושהיה מרקד שם ושמח שם בכל כוחו, וכן עשה שם תגלחת לבנו, עם זאת לא נמסר לנו באותה עדות שרבינו האר"י אמר כי יום זה הוא יום פטירתו של רשב"י. כיון שכך, היו שבאו לטעון כי המקור הראשון לכך הוא מספר 'חמדת ימים' שהודפס לראשונה בשנת תצ"א, שם כותב (חלק מועד פרק ב ליל לג): "מצאתי כתוב בספר הקדמונים, שיום ל"ג בעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא, ונוהגים לקבוע בליל זה לימוד ברזין דחכמתא דיליה ובאדרא זוטא, וששים ושמחים בהילולא דיליה, אשרי אנוש יעשה זאת".

דא עקא, כידוע שהספר 'חמדת ימים' שלמדו בו רבים מגדולי ישראל יצאו עליו עוררין, ועל כן חלק מגדולי ישראל הדירוהו מעל שולחנם, ולפיכך יתכן שעדיף לא להסתמך ולומר כי 'חמדת ימים' הוא המקור הראשון להפצת מסורת של כלל ישראל, אע"פ שהוא עצמו מציין כי מצא כן כתוב בספר הקדמונים.

והנה לכאורה המקור הנכון הוא ספר 'פרי עץ חיים' (כתבי רבינו חיים ויטאל שנערכו בידי גדולי תלמידיו ובהם רבי מאיר פאפריש בעמח"ס 'אור הישר' ו'אור צדיקים') שם כתוב (שער ספירת העומר פרק ז) "נראה מכל זה שיש שורש ליציאה זו . . והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ"ל שמתו בספירת העומר הנ"ל". - לכאורה הרי זה מקור נאמן למסורת ישראל שרשב"י נסתלק ביום ל"ג בעומר.

ברם, דברי ה'פרי עץ חיים' תמוהים וכפי שעמד עליהם בשו"ת 'דברי נחמיה' הנ"ל (אורח חיים סי' לז), ומשום שבגמרא (יבמות סב, ב) מבואר שרשב"י הוא מתלמידיו של רבי עקיבא שהעמיד לאחר שנסתלקו כ"ד אלף תלמידיו, וכיצד יתכן לומר שרשב"י נפטר ביום ל"ג בעומר כפי שנפטרו באותו יום שאר תלמידי רבי עקיבא? ומה גם שרשב"י האריך ימים אחר רבי עקיבא ולא נפטר על פניו כשאר כ"ד אלף התלמידים. ולפיכך מציין בדברי נחמיה כי ככל הנראה גירסת ה'פרי עץ חיים' שלפנינו משובשת.

ואכן, בשנים האחרונות התגלה כתב יד קדום של ספר 'פרי עץ חיים' ששכן כבוד בספרייתו הגדולה של רבה של פראג הגאון רבי דוד אופנהיים. הגאון רבי דוד ששימש גם נשיא ארץ ישראל, היה ידוע כאוהב ספרים מושבע ויכול היה לנסוע למרחקים עצומים כדי להשיג ספרי קודש. עם השנים התגלגלה ספרייתו כולה לספרייה הגדולה שבאוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה (ספריית הבדוליאנה). ובאותו כתב יד קדום (נכתב לפני שנת תעב - עשרים שנים לפני הדפסת ה'חמדת ימים') מופיע הנוסח כדלהלן:

"וטעם שמ/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמ/ ל"ג לעומר..."

כך בשינויים קלים - כמעט לא מובחנים נתיישבו כל תמיהותיו של ה'דברי נחמיה' שאכן הסיק אל נכון כי ישנם שיבושי דפוס בספר 'פרי עץ חיים' שלפניו. שכן ב'פרי עץ חיים' שבדפוס היתה שרשרת של שגיאות קשות, שנגרמו על ידי המדפיס. תחילה פתח בטעות את ה'שמ/' הראשון ל'שמת', ולכן שינה (בהתאם) מ'וטעם' ל'והטעם' שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא 'שמתו בספירת העומר' - כאן [- ב'שמ/' השני] לאחר שכבר לא יכול היה לפתוח את הקיצור 'שמ'' - שמת, מאחר שכבר פתח באופן זה את הקיצור הקודם, פתח המדפיס את ה'שמ'' השני ל'שמתו'. אלא שכעת לא יכול היה להשאיר את הנוסח בל"ג לעומר, שהרי תלמידי רבי עקיבא מתו בכל ימי הספירה ולא בל"ג בעומר, ולכן שינה את זה ל'בספירת העומר'. כעת נולד נוסח הכלאים המשובש שרשב"י נפטר בל"ג בעומר כשאר תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימי הספירה.

אמנם, פתיחה אחרת של ראשי התיבות בכתב יד, תיישב את קושיותיו של בעל 'דברי נחמיה' וכן תעמיד מקור קדום למסורות קדומה. שכן אם נקרא זאת כך: "וטעם שמחת רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמת ל"ג לעומר...", הרי שהכל יבוא על מקומו בשלום - טעם שמחת ל"ג בעומר הוא מפני שזהו יום פטירתו של רבי שמעון שמת באותו יום, כמסורת המקובלת בכלל ישראל מדורי דורות.

בנוסף נמצא לאחרונה כתב יד נוסף. הפעם מדובר בעצם כתב יד קודשם של רבי חיים ויטאל ובנו הגה"ק רבי שמואל לספר 'שמונה שערים' (שאחד השערים בו הוא 'שער הכוונות' המפורסם). שם מופיע שינוי קל בדברי רשב"י לאר"י הקדוש בנוגע לרבי אברהם הלוי שאמר נחם בל"ג בעומר על הציון. בעוד שבנוסח המפורסם (המובא בגוף המאמר) מופיע "אמור לאיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו" הרי שבכתב היד הנוסח הוא "... כי למה אומר נחם ביום שמועתינו". כאשר בין שני המושגים יום שמחתינו ליום שמועתינו פעורה תהום של ממש. בעוד שיום שמחתינו היינו ההילולא הגדולה הנערכת בל"ג בעומר, שאין הכרח המקשר אותה ליום הסתלקות רשב"י, הרי ש'יום שמועתינו' מתקשר להסתלקות באופן ישיר.

כידוע, המקור הקדום ביותר להנהגות יומא דהילולא הוא בדברי הגאונים המובאים בפירושו של רש"י לש"ס (יבמות קכב, א. ד"ה תלתא ריגלי): "כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".

באותו מעמד של יומא דריגלא הקדום כאשר היו מושיבים ישיבה על קברו של האמורא ביום פטירתו, היה המנהג לחזור על שמועותיו, וכך היה המנהג הקדום גם בל"ג בעומר כאשר כדברי החיד"א (בספר 'מורה באצבע') "ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג בעומר בי עשרה, ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזהר ואדרא זוטא" [בפ' האזינו רצו, ב].

כי זהו יום שמועתו של רבי שמעון בר יוחאי - אותו יום קדוש בו מתאספים כלל ישראל להילולא שלו, ונוהגים כאותו מנהג קדום לחזור את שמועותיו ודברי קדשו, וכפי שהיה ביום הסתלקותו כאשר שנה לתלמידיו את האדרא עד הסתלקותו מתוך עמוד אש קודש.

ב'אגרות קודש' (כרך ד ע' ערה) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש (פסח שני תשי"א): "כמה טעמים נאמרו בשמחת ל"ג בעומר וחגיגתו, ואנו אין לנו אלא האמור בכתבי האריז"ל ומובא בדא"ח, אשר יום זה הוא יום הסתלקותו של רבי שמעון בן יוחאי - הילולא דרבי שמעון".

ובהערה שם כתב מקורו 'בכתבי האריז"ל' ומובא בדא"ח [='דברי אלקים חיים']': "פרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"ז, דרוש כ"ק רבנו הזקן )הוזכר בשו"ת דברי נחמיה חאו"ח סי' לד ס"ז). סידור שער הל"ג בעומר, ובלשון מהר"נ מדובראוונא (שם): כבר נתפרסם בכל העולם מכמה דורות ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר", עכ"ל.

הרבי זי"ע במכתבו לרב זוין כותב שאין פרי עץ חיים [מודפס] בו נכתב שרשב"י נפטר בל"ג בעומר [כי כל הדפוסים משובשים]. וגם ה'חיד"א' וה'בן איש חי' מעולם לא אמרו של"ג בעומר אינו יום הסתלקותו של רשב"י ח"ו, הם רק העירו על הנוסח המשובש שבדפוס 'פרי עץ חיים' הנ"ל, כמו שהעיר ה'דברי נחמיה', ותו לא.

ונראה, דאילו הרבי זי"ע היה רואה את מה שנאמר בעצם כתב יד קדשם של רבי חיים ויטאל ובנו רבי שמואל ב'שער הכוונות' שב'שמונה שערים' את הנוסח "... כי למה אומר נחם ביום שמועתינו" - ולא "יום שמחתינו" - היה מציין בהערותיו גם [בעיקר ובראשונה] ל'שער הכוונות' הנ"ל.

* * *

בימים אלו ביקרתי בספריה הלאומית בירושלים, וראיתי שם מיקרופילמים של 3 כת"י עתיקים של 'פרי עץ חיים', ובכולם ראיתי את הקטע המפורסם אודות ל"ג בעומר שהוא יום ההסתלקות של רשב"י זי"ע.

אחד הכת"י הוא המפורסם שבו מופיע פעמיים "שמ/" - שזה מספריית אוקספורד משנת ת"ס - 1700 שאנו מכירים היטב - שה"שמ/" הראשון אינו "שמת" - כמו שפענחו בטעות בכל הדפוסים. וה"שמ/" השני, פענוחו הוא: "שמת", ואז הכל בא על מקומו בשלום. והדברים עתיקים כנ"ל.

והנה כעת ראיתי שם 2 כתבי יד עתיקים של 'פרי עץ חיים' נוספים לא ידועים שדוקא מחזקים את מה שאמרנו, ואלו הם:

כת"י קדום יותר מהנ"ל [ב-49 שנים] משנת תי"א - 1651, וזה לשונו (בע' ריח):

"וטעם שמח/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמת ל"ג לעומר".

כת"י נוסף – אוקספורד - משנת תק"כ - 1760 נאמר כך (בע' רלח):

"וטעם שמחת רשב"י ביו/ ל"ג בעומר כי הוא הי/ מתלמידי ר"ע והו/ שמת בל"ג בעומר".

ולפ"ז מובן בפשטות שהכת"י אוקספורד הנ"ל - הידוע לנו מכבר משנת ת"ס - 1700 (בע' קפח – 188) שנאמר בו:

"וטעם שמ/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי ר"ע שהוא שמ/ ל"ג לעומר"

הכוונה והפענוח הוא רק: "וטעם שמחת רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמת ל"ג לעומר".

ורצו"ב צילומי כתה"י הנ"ל:

 

י"א באייר תשע"ג