בשנת תשט"ו הגיע הרב נחמן סודק, השליח הראשי לאנגליה, ל770, בברכת הרבי.

למחרת בואו נכנס ליחידות הראשונה בחייו. היה זה ביום שני בשבוע בשעה שלוש לפנות בוקר.

הרבי דיבר אתו על מספר נושאים והתעניין היכן הוא מתעתד לישון. ר' נחמן, שהיה זה לו היום השני ב-770, לא ידע מה לענות.

באותה תקופה, לישון על ספסל ב-770 היה דבר רגיל, ור' נחמן ענה שבלילה הקודם ישן עם הבחורים. הרבי שאל איפה ור' נחמן אמר: "כאן". הרבי שאל: ב-770? ור' נחמן השיב בחיוב.

"לפחות בחדר השני?" שאל הרבי וגם על כך השיב בחיוב. הרבי המשיך ושאל: "האם על ספסל?" וגם על כך ענה הרב סודק בחיוב.

ואז אמר הרבי: "מי צריך את הסיגופים ומה זה נותן?", הרב סודק אמר שאצלו זה לא סיגופים וכי הוא רגיל לישון בתנאים כאלה.

הרבי שאל: לפחות יש לך כרית? והשיב בחיוב.

"מהשיחה הזו", מספר הרב סודק, "ראיתי את הדאגה העמוקה של הרבי לכל בחור.

מעניין לציין שכשנה וחצי לאחר מכן, בקיץ תשט"ז, כשבלתי ניתן היה לישון בפנימיה מחמת החום הכבד ששרר ובחורים רבים נשארו לישון על ספסלי 770. הרבי היה נכנס לזאל בכדי לראות את המצב. ובפעם הבאה שההנהלה נכנסה, אמר להם שלפחות יביאו לבחורים כריות"...