ב"ה ערב ש"ק, כ"ב מנחם-אב תשע"ט | 23.08.19
"המנהיגים היהודיים כשלו; היו עסוקים בשוחד עצמי"

בעקבות הטור מעורר ההדים שפרסמנו כאן ב'שטורעם' ובו וידוי של כתב ה'ניו יורק טיימס', על פרעות השחורים בשכונה החב"דית בניו יורק, נדרש השליח הרב דוד אליעזרי לסוגיה, ומעלה תהיות על תפקודה של התקשורת ושל המשטרה בימים האפלים של מנחם אב ה'תשנ"א
השליח הרב דוד אליעזרי
לפני עשרים שנה, פרצו בריונים לרחובות קראון הייטס לאחר תאונה בה נהרג ילד שחור. יהודים התבצרו בבתיהם. מכוניות הוצתו, יהודים הוכו.

יעקב רוזנבאום, סטודנט יהודי מאוסטרליה, נרצח על ידי ההמון. המשטרה נמנעה מלהתערב, בפקודת ראש העיר הלא יוצלח.

המדיה יצרה מצב דמיוני, במקום לדווח על העובדות. היא כתבה: ישנם עימותים בין שחורים ויהודים.

אמרתי לעורכת אחד העיתונים שהיא טועה. אף יהודי לא תקף, הייתה זו מלחמה חד צדדית. בסופה של השיחה, מתוך תסכול עצום צעקתי עליה: יהודים נהרגים ואת משקרת!

עם המנהיגות היהודית העניינים לא היו טובים יותר. באותו שבוע, ה-ADL - ארגון שמטרתו להילחם באנטישמיות - עסק בכתיבת הודעות לעיתונות בנוגע לגלוחי ראש במדינת איידהו. ה"אמריקן ג'ואיש קונגרס" והתנועה הרפורמית שיבחו את ראש העיר וביקשו שתוקם וועדה שתבדוק אפליות נגד שחורים.

אייב רוזנטל היה העיתונאי האמיץ היחיד שכתב מאמר בניו יורק טיימס, מספר שבועות לאחר הפוגרום, על התגובה הרופפת של המנהיגות היהודית.

מכשירי הפקס הפראיים של אותם מנהיגים פלטו מכתבי ניחומים דיפלומטיים לכל המעורבים.

לאף אחד מהארגונים ה"רשמיים" לא היה האומץ לקרוא לילד בשמו: הפוגרום האמריקאי הראשון.

מה עמד מאחורי המהלך הזה של המנהיגות הממוסדת? מדוע התקשורת הייתה כה נחושה לשנות את הסיפור על פי הלך רוחה? מדוע התקשורת אז נתנה לאל שרפטון יש כניסה חופשית לרחובות קראון הייטס כדי להסית נגד היהודים?

● והמנהיגות שותקת

הרב יצחק גרינברג כתב לאחר הפוגרום בעיתון ג'רוזלם פוסט כי המנהיגות היהודית שתקה, משום שהדם שניגר ברחובות היה של חסידים.

"חשבו לרגע: אם שחורים היו תוקפים יהודים בשכונת אופר ווסט סייד במנהטן, האם האירגונים ADL ו-AJC היו יושבים מאופקים, מבקשים בנימוס שהאלימות משני צדדים תפסק? האם היו מכריזים אז על הקמת וועדה שתבדוק את זכויות השחורים?

"האם הם, כפי שג'רום חנעס – מנהיג הJCRC בניו יורק לשעבר - מתאר, שני עשורים אחרי, את הפוגרום כ"התפרעות", עדיין דבק בטענה שהפוגרום לא היה אנטישמי?".

מנהיגים יהודים ליברליים נכשלו כאשר לא הצליחו להתעמת עם השוחד העצמי שלהם. עמוק בתוך הלב הם הרגישו שהחסידים גרמו לבעיה. "הדתיים האלה נראים שונים, מתנהגים שונה. הם יותר מידי יהודים, הם בולטים. לו רק היו מתאימים את עצמם לכללים האמריקאיים בצורה טובה יותר, כל זה היה נמנע."

המדיה לא הייתה שונה מהם: "כוכב" הניו יורק טיימס, ארי גולדמן, כתב מילים אמיצות בשבוע שעבר, וגילה את השקרים וחצאי האמת בדיווחי הניו יורק טיימס בזמנו. אבל אז, לפני 20 שנה, גם הוא הלך עם התלם, והיה עובד נאמן של העיתון.

הסיפור האמיתי הוא שהחסידים בקראון הייטס היו אזרחים שומרי חוק. המנהיגות הקהילתית דרבנה את היהודים שלא לקחת את החוק לידיים ולא להגיב באלימות. יהודים מקומיים בטחו בממשלה וחיכו בחרדה למשטרה שתגיע לשמור על האזרחים.

● הבית הלבן מתערב

לאחר הלילה השני של שבוע הדמים, כל רבני חב"ד ברחבי ארה"ב קיבלו פקס נואש ממנהיגי הקהילה בקראון הייטס וזה לשונו: "ראש העיר לא עושה דבר, המשטרה לא מגנה עלינו, אנא התקשרו למנהיגים הנבחרים שלכם ובקשו שהם יפעילו לחץ להפסקת האלימות."

גם אני קיבלתי את המסר הזה, ומיהרתי ליצור קשר עם חבר הקונגרס המייצג את איזור מגורי. בנוסף, התקשרתי לבית הלבן. בכל ארה"ב ידידיי השלוחים עשו כנ"ל. כנראה שהמהומה הלאומית דרבנה את הבית הלבן ליצור קשר עם מושל ניו יורק ולדרוש להציב כוחות אבטחה גדולים.

באותו לילה, שבה המשטרה לקראון הייטס.

כעבור חודש ביקרתי בקראון הייטס ומצאתי שוטר בכל פינת רחוב. שאלתי את אחד מהם על תחושותיו בעקבות המקרה. הוא אמר לי בכאב כי "במשך יומיים לא נתנו לנו לבצע את התפקיד שלנו".

לא רק המשטרה צריכה להכות על חטא. מנהיגי הארגונים הגדולים המתגאים במלחמותיהם - בגזענות ובאנטישמיות - זקוקים לעריכת חשבון נפש נוקב. הם צריכם לשאול את עצמם על השוחד העצמי שבו חטאו.

מדוע, כאשר יהודי קראון הייטס התבצרו בבתיהם מתוך חרדה לבאות, לא היה להם את האומץ להצהיר באומץ ולקרוא לילד בשמו: הפוגרום האמריקאי הראשון?

י"ז במנחם-אב תשע"א
הגב לכתבה

תגובות
1
1. כל הכבוד על הכתבה
י"ח במנחם-אב תשע"א