האבל הכבד שאופף את היהדות החרדית מאז אתמול, עם הסתלקותו של כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל, הוא גם אבלו הפרטי של הרב יעקב יצחק בידרמן, שליח חב"ד בוינה, אחיינו של האדמו"ר המנוח.
בראיון מיוחד למחרת מסע הלוויה רווי הכאב, עונה הרב בידרמן לשאלותינו ומספר לשטורעם על דמותו רבת האנפין של האדמו"ר, אחת המיוחדות ויוצאות הדופן בדור האחרון.
"אבי ז"ל, נהג תמיד לומר על אחיו רבי שמעון, שמילדותו היה עובד אלוקים. הוא עבד על עצמו ביגיעה עצומה. הדבר התבטא בהתמדה המיוחדת, הוא למד לילות שלמים, אך בעיקר הדבר התבטא במסירותו לזולת, להתעניין במצבו של יהודי ולהרתם לעזור בכל כוחותיו, למרות שבאופיו היה מאד מופנם, מסוגר ומקמץ בדיבור, ולמעשה לא אדם שחיפש חברה. כמו כן עבודת התפילה שלו היתה ביגיעה רבה, דרך אגב משך עשרות שנים נהג לומר מדי יום את כל ספר התהילים. אפשר לומר עליו בפה מלא שהיה ירא מרבים, מקפיד על קלה כבחמורה, ומאד זהיר עד הפרט הכי אחרון, והכל בצניעות ובפשטות.
תמונה אחרונה, בערב יום כיפור (צילום: יעקב נחומי, בחדרי חרדים)
"במשך כחמש עשרה שנה התגורר בקראון הייטס. בשנים הללו ישב בצינעה כמעט מסוגר על התורה ועל העבודה, אפשר לומר שהרבי אז פשוט אימץ אותו. הרבי טיפל בו ממש כבן, הרבי דאג לו לויזת מגורים בארה"ב דרך ה'מרכז לענייני חינוך'. הרבי גם היה מתעניין דרך הרי"ל גרונר שהי'ה שכנו בדבר צרכי משפחתו הגשמיים ודאג לכל מחסורו. עם זאת, מעניין כי למרות שהיה בטבעו מתמיד וכל הפרעה מלימוד לא היתה קלה עבורו וגם חי אז בעוני גדול , בכל זאת הפך את ביתו לאכסני'ה לכל משולח מארץ ישראל שחפץ בכך, הוא קיבל אותם בסבר פנים יפות ואפילו שימש אותם, נהג להכין להם לפעמים בעצמו אוכל ולעיתים גם עזר וליוה נזקקים לבתי נדיבים".
"בצעירותו הוא למד תקופה מסויימת בתומכי תמימים בתל אביב. אם זכרוני לא מטעה אותי שמעתי מאבא ז"ל שהמלמד שלהם היה רבי רפאל כהן ע"ה. כמדומני ר' שמעון גם מופיע בספר התמימים.
היו לו קירובים מאד מיוחדים מהרבי. גם בשנים האחרונות, לפני ג' תמוז תשנ"ד, בהם כבר לא גר בקראון הייטס.
"בשנת תשמ"ה הוא הגיע, יחד עם דוד נוסף, רבי אלתר זצ"ל ליחידות אצל הרבי זי"ע בשליחות הסבא זצוק"ל. חלק מהיחידות היתה עם מלווים ותוכן הדברים כבר נדפס וכמדומה יש הנחה מוגהת מזה. אך לאחר מכן הם נשארו בערך עוד כ50 דקות לבד ביחידות, בשעתו סיפר לי הדוד זצ"ל כי בין שאר הדברים, הרבי ביקש מהם למסור לאביהם, הסבא רבי משה מרדכי זצוק"ל, שמצבו הבריאותי היה כבר אז בכי רע, כי היות ויש לו השפעה בגור ובבעלז, לכן למרות מצבו הוא מבקש להטריח אותו ולבקש שיתערב וישתדל לקרב בין החצרות הללו שהיו אז במתיחות מסויימת. לדאבון לב כשהם חזרו ארצה הדבר לא יצא לפועל כי הסבא כבר היה מאד חלש והדבר לא היה בכוחו ולכן אף לא יכלו למסור לו על הבקשה של הרבי.

בהתוועדות חב"דית בצפת, בשנה שעברה (צילום: ארכיון שטורעם)
דרך אגב באותה יחידות יש קטע שהיום במבט לאחור יותר מובן לי, מתוכן הדברים (גם בדפוס, אבל יותר ברור הדבר בקלטת) נראה שר' שמעון מנסה לקבל מהרבי הסכמה שצפת היא עיר מקלט, הרבי מגיב שהרי אינה מוזכרת בתורה כעיר מקלט, ורבי שמעון בשלו, נשמע כזה לוחש מתעקש, מעין אולי בכל זאת... ואז הרבי אומר – אלא אם כן צפת תהי'ה לעתיד לבא ממ"ב ערי הלווים שקולטות... (אכן מעין זה כתוב בספר "חסד לאברהם" מתלמיד האר"י שצפת תהי'ה עיר מקלט לעת"ל) . היום אני מבין שהדבר הי'ה נוגע לו אישית, בכל הזדמנות הוא העדיף לשהות בצפת ושם הרגיש טוב בגשמיות וברוחניות, פעם התבטא שהוא מרגיש שנשמתו שייכת לצפת."
"כשאבי ז"ל אושפז בבית הרפואה, בשנת תשנ"ב, הוא היה מקשיב לקלטות מהרבי. פעם הגיע אחיו רבי שמעון לבקרו וגם אני הייתי שם. בקלטת הרבי נשמע אומר ש"משיח כבר כאן, ורק צריך לפקוח עיניים ולהתכונן לבואו". אחד מהנוכחים בחדר הפטיר, מעין מתגונן, "הרבי לא מתכוון לעצמו, אלא מתכוון לעניין". רבי שמעון, הקשיב שוב ושוב לקלטת ואז פלט משפט קצר בתקיפות החרישית שלו: "הוא כן מתכוון לעצמו, הלוואי, רק שלא יפריעו לו"....
"הוא היה תלמיד חכם שקדן ועמקן. בתקופה מסוימת שימש גם כראש-ישיבה, כידוע חיבר את הספר "הר הבשן" על הרמב"ם. שהתקבל בהצלחה רבה בקרב חוגי הלומדים, די התפלאתי מדוע הפסיק להוציא לאור את חידושיו, כששאלתי פעם את אבא, סיפר לי שאמנם הסבא נתן לו מכתב הסכמה לספר הראשון אך בהזדמנות אמר לו אביו בהקשר זה את הפתגם הידוע מרבי דוד מלעלוב עה"פ "בליבי צפנתי אימרתך למען לא אחטא לך" ופירש אחטא מלשון חסרון... וכך נעצר העניין.."
"לפני כמה שנים התקשר אלי כדי לברר פרטים על בחור מסויים באירופה, במסגרת שידוך שנשאל עליו ממשפחה מסויימת בניו יורק. הוא לקח מזמנו והתעניין ביסודיות בפרטי פרטים, רק אז הבנתי עד כמה השתנה סדר העבודה שלו במקום להיות שקוע בעולמו הרוחני, התמסר לגמרי לכלל ולצרכיהם המגוונים. עד היום פלא בעיניי שאדם מופנם כמוהו הסכים לקבל על עצמו הנהגה של ציבור. לו בגלל עניין זה הוא בעיני דמות ודוגמא של עובד ה' אמיתי שעבד בכל רמ"ח ושס"ה לשנות טבעו למען השי"ת ועמו ישראל".
איך שהיה מתייחס לכל אחד
ממש לבכות ולבכות ושוב לבכות איך שצדיק הלך לאנחות
חי בדחקות גדול ולולי מחותנו ר' הערשיל כף מוויליאמסבורג ור' מנדעל
פייעראייזען ומחותנו באכנער לא הי' לו פשוט מה לאכול . לדאבונינו אנ''ש
לא הזדקקו לו . והוא מעולם לא ביקש משום חי בעולם פרוטה .הייתי איתו פעם בהרי השדה בקיץ ופשוט עבד את השי''ת ולא רצה לקבל מאנשים כסף ...כי אז לפי דעתו הי' לו כבר מספיק . אך משעבר בעזרת ידידיו לבארא-פארק לרחוב 43 בין 14 ל15 אנשי ''סטמר'' הרחיבו את דעתו והיתה הרחבה
אצלו ובכל מוצש''ק עשו מלוה מלכה חסידת ודיברו מצדיקים ונהנו ממנו עצה ותושי' עם רב . יש הרבה לדבר איך מסר נפשו לתורה .
אכן טעות יש בכתבה, אולי של המראיין ואולי של המרואיין ואולי סתם פליטת הקולמוס, כידוע לא כל 15 שנותיו בניו יורק חי בקראון הייטס, אלא רק במחצית הראשונה ואז עבר לבורו פארק.
פרנקל על פרזידנט סטריט . עד שהשתדך עם מחותנו בוכנר .אך אפילו בימים אלו הי' עובד את השם . חותנו הי' גר בוויליאמסבורג והי' מתפלל בביה''ח של
חסידי באיאן .והי' לו חנות באיסט-סייד.לדאבוני לא השכלנו לקרב את הרבי מסקאלען כשהי' גר בשכונתינו וכן את האדמו''ר מסאדיגורא ואת האדמו''ר
מספינקא . כך שכולם עזבו והדברים ארוכים וצריך מאמר גדול על זה.
לא זוכר בדיוק הפרטים, ולמי שיש לו הרחבה בנידון אשמח לשמוע.
יהודי תלמיד חכם, עדין, פיקח, נעים הליכות, זך וישר, פשוט מתוק!
מאחר שהוא כינה את צפת "עיר מקלט", לא בטוח שהוא היה משיחיסט גדול....
ר' לייבל גרונר היה מביא לו מהרבי "השתתפות בהוצאות" מפעם לפעם ולקראת החגים. וגם מחותנו מר בוכנר ואחרים עזרו. לטוב יזכר יהודי יקר מאנ"ש מר גלרנטר מוכר הכובעים שכבר אז היה כרוך אחריו ודבוק בו, גם הוא השתדל לעזור לו ככל יכולתו.
מדובר בגאון עצום בכל חלקי התורה, שפשטותו (החיובית) קרנה ממנו עוד יותר מגאונותו.
עכשיו נשאר להביא ראיון עם חסידו הנלהב ר' יצחק דוד גרוסמן, אשר ממש נהנה ממנו עצה ותושייה.