ב"ה יום רביעי, י"ב תשרי תשפ"א | 30.09.20
הרב קרומבי עם הרב שלום דוכמן
הרב קרומבי עם הרב שלום דוכמן צילום: ישראל ברדוגו
'משפחה' על הרב זאב קרומבי

עיתון 'משפחה' מקדיש את המדור "אחד משלנו", לרב זאב קרומבי, מנהל מוסדות החסד של 'כולל חב"ד' בצפת שמספר על העשייה הגדולה. לקריאה
מערכת שטורעם

עיתון 'משפחה' מקדיש את המדור "אחד משלנו", לרב זאב קרומבי, מנהל מוסדות החסד של 'כולל חב"ד' בצפת:

הרב זאב קרומבי, יליד אנגליה בשנת תשי"ז, גדל בחיפה, שם למד באחד התיכונים היוקרתיים בעיר, חזר בתשובה והיום הוא תושב צפת, מנהל מספר מוסדות חסד של ארגון  "כולל חב"ד", מנהל את ההוסטל לחולי טרשת נפוצה במגדל העמק, מקים ומנהל שלושה בתי תבשיל בצפת, מקים ומנהל מרפאה לנצרכים בעיר צפת.

בתור ילד צעיר עליתי לארץ מאנגליה. התגוררנו בחיפה בשכונה יוקרתית על הכרמל, שם למדתי. לאחר שירות צבאי כלוחם בגולני, התחתנתי ונסעתי עם אשתי לנוטינגהם שבאנגליה כדי ללמוד צילום, ועד היום אני חובב צילום. הייתי רחוק לגמרי מיהדות, והפעם הראשונה בחיים שלי שעמדתי מול זהות יהודית כלשהי, היתה כאשר שוחחתי עם שני חברים גויים, ואחד אמר לשני בזלזול: "אל תהיה כזה יהודי", כשלמעשה התכוון לומר: "אל תהיה קמצן". המשפט החריד וזעזע אותי. איך אנו, הנקראים "העם הנבחר", נחשבים לבעלי תכונות מוסריות שליליות בקרב הגויים? החלטתי שעלי לבדוק ביתר עמקות את זהותי היהודית.

טלית שכולה יהדות

המקום היחיד בו מצאתי חומר על יהדות היה  בספריה העירונית של נוטינגהם, שם התחלתי לחפש ולהשלים את כל החומר שנמנע ממני כשהתחנכתי בבתי ספר ממלכתיים במדינת ישראל. למעשה, בספריה זו חזרתי בתשובה, בלי הדרכה, אך הבורות שלי עדיין היתה גדולה כל כך, עד שהנחתי תפילין בכל יום, כולל שבת. כשהתחלנו לשמור שבת, השארנו אש דולקת כל השבת, אבל לא העלינו על דעתנו, שאסור לבשל עליה...

כעבור שנה וחצי, כשברור היה לאשתי ולי שאנחנו רוצים לחיות כמו יהודים, שבנו לחיפה. ברשותי היתה טלית ישנה וקטנה שהיתה שייכת לאבי ז"ל. חיפשתי להחליף אותה בטלית גדולה יותר, ופניתי אל הרה"ח ראובן דונין ז"ל, חסיד חב"ד שעסק לפרנסתו בהפעלת ציוד מכני כבד, שהתגורר בשכנותנו. הוא קנה לי טלית חדשה, קירב אותי מאוד והזמין אותנו לשבתות בביתו.

הרגע המרגש בחיי היה כשהגעתי לרבי וראיתי את הרבי רוקד בהקפות שמחת תורה, הרגשתי כאילו אני נמצא בבית המקדש...

בין המקרוני לגמ"ח

לפני עשרים שנה התחלתי לעבוד בארגון  "כולל חב"ד", מוסד הצדקה הוותיק בארץ ישראל שקיים למעלה מ-220 שנה, ונוסד על ידי כ"ק האדמו"ר הזקן מליובאוויטש. בשעות היום עבדתי בחינוך, ובשעות אחר הצהריים הקמתי בביתי סניף של עזרה לזולת, שהלך וגדל בפעילותו. הענקנו מענקים כספים למשפחות נזקקות והקמנו גמ"ח להלוואות. אנשים היו נוקשים על דלת ביתנו, ונכנסים בעת ארוחת הערב לקבל את ההלוואות, ואני הייתי מחלק אותם על שולחן הסלון, בין צלחות המקרוני של הילדים, לבין הרישומים שלי.

אשל הנצחה

כשהתרחבה הפעילות ורבו הנזקקים, הקמנו בית תבשיל בעיר העתיקה של צפת, שיועד לנצרכים מכל תושבי העיר (הוכרז על ידי ועדה עירונית כ"יקיר העיר צפת"). באחד הימים התקשר אלי מנכ"ל כולל חב"ד, הרב שלום דוכמן, וציין כי חברו, פייטל לוין, יגיע מניו יורק לקבר אביו בצפת והוא מבקש שאארגן ביאהרצייט מניין במקום.

לאחר שמר לוין סיים את אמירת הקדיש, עלינו לבית התבשיל שהתנהל באולם קטן וטחוב, שהארוחות בו התבשלו במקרוגל. ציינתי בפניו, שאביו היה איש חסד שקבור בצפת, ואולי מן הראוי שינציח את זכרו בבית תבשיל נאה יותר. הרעיון מצא חן בעיניו והוא אכן נאות להקים את "אשל בנימין צפת" על שם אביו.

שכן לפעילות ו...לקבר

כשפייטל לוין העניק לי שיק פתוח לרכישת מקום חדש והולם לבית התבשיל, כולל ציוד מתקדם, חיפשתי במשך חודשים ארוכים מאוד מקום מתאים בעיר העתיקה, עד שמצאתי אולם השייך לתשעת היורשים (!) של מנהל בנק בשם קלינגר. אחד היורשים, בכיר לשעבר בעיריית  צפת, משך אותי במשך חצי שנה עד שהודיע לי: "הערב נפגשים כל היורשים ונדון בעניין". למחרת התקשרתי אליו ושאלתי אותו מה המחיר. הייתי מוכן לשלם מחיר הוגן, אולם האיש השיב באדיבות: "החלטנו שלא למכור לך את המקום!" נאלמתי דום. "אבל אם אתה רוצה, ניתן לך אותו במתנה!...", המשיך. "סיפרתי לכולם על הפעילות המדהימה של בית התבשיל, והחלטנו לתרום את הנכס לטובתו!"

בכספי מר לוין רכשנו ציוד מתקדם לבית התבשיל לרווחת הנזקקים. וכשהגיע כ"ה באדר, הבן בא שנית מניו יורק ושוב ארגנו מניין לאמירת קדיש ליד הקבר של ר' בנימין לוין ביאהרצייט שלו. למרבה התדהמה, כ-20 מטרים מהקבר, גילינו את הבכיר בעירייה ובני משפחתו עומדים ליד הקבר של הסבא קלינגר, אומרים אף הם קדיש ביום היארצייט של הסבא, הזהה בדיוק ליום היארצייט של לוין... עד היום חולפת בי צמרמורת כשאני נזכר ב"צירוף המקרים" של ההשגחה הפרטית כאן.

חסד של סנדוויץ'

בעקבות הדרישה הרבה לאוכל מצד נזקקים, הקמנו בית תבשיל נוסף בהר כנען בצפת, וגם מרכז חסד שמספק ארוחות לבתים של קשישים ואנשים מוגבלים. את עשרות הארוחות החמות לבתים, מעבירים לנו בסיסי צבא מהאזור. בסך הכל מסופקות בכל יום  300 ארוחות בבתי התבשיל. בנוסף, הקמנו "פרויקט סנדוויצ'ים" הנשלחים לבתי ספר דתיים וחילוניים בצפת. בכל ערב מגיעים מתנדבים,  תלמידי בתי ספר, שמכינים 500 כריכים לחבריהם, שהוריהם אינם יכולים לצייד אותם בכריך לבית הספר...

 מ-2 יוצא 18

לפני מספר שנים התבקשתי ע"י הנהלת כולל חב"ד לנהל גם הוסטל לנכים קשים במגדל העמק, שנקלע לקשיים כספיים גדולים. ביקשתי את עזרת מר דוד גראבסקי, יהלומן בלגי שאינו דתי, לסייע לנו לרכוש שתי דירות בבניין מגורים עבור ההוסטל. הוא ראה את המקום, וקבענו שאגיע לבלגיה ושם נסכם את העניין. כשהגעתי לבלגיה, אמר לי שבניין כזה לא מתאים למוסד רפואי, שכן ראה שהשכנים תולים כביסה על הסורגים של החלונות... "אם כך", שאלתי, "לשם מה הבאת אותי לבלגיה?" הוא התחייך והשיב: "יש לי רעיון אחר – אולי נוכל  לרכוש את כל הבניין?" וכך היה. הוא רכש את 18 דירות עבורנו, אותן שיפצנו והקמנו הוסטל לתפארת לנכים פיזיים קשים.

בבניין זה היו גם שתי דירות השייכות למשרד השיכון, אך פרוצדורת הרכישה היתה סבוכה ביותר. במאמצים גדולים הגעתי עד לבכיר במשרד בשם "יעקב", שיצא מגדרו לעזור לנו בנבכי הביורוקרטיה הישראלית, עד שרכשנו גם דירות אלה.

גלגל החסד

בני, הרב מנחם מנדל קרומבי, משמש שליח של חב"ד בדרום הודו. באחד הימים קיבל הודעה,  שלא רחוק מהמקום בו הוא שוהה, נפגעו אח, אחות ואחיינית בתאונת דרכים קשה, והוא מתבקש לסייע להם. בני התמסר לפצועים מספר ימים עד שהגיע הליקופטר במיוחד לפנות אותם מבית החולים ההודי לישראל. במקום נוכח צוות תקשורת ישראלית, שהסריט את פעילות בית חב"ד לקראת ראש השנה, ואף את פעילות ההצלה של אותם פצועים. לאחר כמה חודשים, כשבני חזר לארץ, הוא הקרין בפני את הסרט. תהיתי, האם יש לו קשר עם הפצוע שהציל, והוא השיב בחיוב: "נעשינו ידידים טובים. שמו "יעקב" והוא בכיר במשרד השיכון...", אותו ה"יעקב" שיצא מגדרו לעזור לנו...

ללמדך שהקב"ה לא מקפח שכר בריה ובריה, ומגלגל את מעשי החסד כגלגל בעולם.

החיים על פי ההוסטל

ב"מרכז שיקום גראבסקי" מטופלים במסירות 25 חולים בטרשת נפוצה מכל רחבי הארץ, ולמעלה מ-50 עובדים מעניקים להם את הטיפול החם והטוב ביותר, שאין לו אח ורע. ההוסטל כבר כמעט מלא, ועכשיו אנחנו מוסיפים חדרים לדיירים נוספים וגם פותחים מרכז יום. ההוסטל שלנו נחשב לטוב ביותר בארץ, לא רק בגלל המבנה המדהים והציוד שהושקעו בו יותר מ-15 מיליון שקלים, אלא בשל היחס הלבבי, על פי מה שהדגיש לנו הרבי , לתת את הכבוד האנושי לאדם שנברא בצלם אלוקים. במוסדות מסוג זה הקושי הוא עצום, בשל ההתמודדות הגדולה מול המראות, והשחיקה העצומה. רק לפני חודשיים חווינו פטירה כואבת של דיירת, דבר שלקח מאיתנו כוחות נפש רבים... מי שמחזק אותנו הם המתנדבים מכל שכבות הציבור. למשל, קבוצה של חיילי יחידה נבחרת, פלוגת סיור בחיל השריון, שבחרה להקדיש חלק מחופשתה לפעילות עם דיירי ההוסטל. בסיום ההתנדבות הודה באוזני הקצין: "למדנו לראות את החיים בפרופורציה קצת שונה. אנו מרגישים צורך לשוב ולהגיע לכאן פעמים נוספות".

צום מרצון

אחד הדיירים שלנו, בן קיבוץ, לשעבר חייל בצנחנים, השתתף עם אריק שרון בלחימה בסיני וצלח את תעלת סואץ, חלה באמצע חייו בטרשת נפוצה, עד שנאלץ לעזוב את אשתו והילדים בקיבוץ המרוחק בדרום ולהגיע אלינו. מבחינה שכלית מצבו תקין לחלוטין, אבל למרבה הצער, יכולותיו הפיזיות מוגבלות ביותר. עד שהגיע אלינו, מעולם לא צם ביום כיפור. היום, בעקבות השהות בהוסטל, החליט מעצמו, מבלי שבכלל מישהו דיבר איתו על כך, לצום את כל הצומות, ולהניח מדי בוקר תפילין.

אחות להתנדבות

בהוסטל ב"מרכז שיקום גראבסקי" נמצאת דיירת צעירה נכה מלידה, שמיד לאחר שנולדה הועברה למשפחה מאמצת והמשפחה הביולוגית איבדה כל קשר איתה. אחותה הצעירה ממנה בכשנתיים, ניסתה במשך שנים לאתר אותה, עד שגילתה אותה אצלנו. היא החלה להגיע אלינו על תקן של מתנדבת צעירה, ורק כעבור שנתיים גילתה לאחותה שהן בעצם אחיות. המפגש המרגש הזה חקוק בתודעת כולנו לעד.

לא לבית אבות

בביקורנו בבתי אבות חרדיים, ראינו לא אחת חולי טרשת נפוצה ונכים צעירים שאין להם מסגרת מתאימה, ובלית ברירה חולקים מבנה עם אנשים המבוגרים מהם בחמישים שנה לפחות. עקב כך, ובעקבות הדרישה לקבל אנשים נוספים אלינו, אנו מקימים עכשיו  הוסטל נוסף באזור ירושלים לציבור החרדי.

החור והשן

פעילות ייחודית בצפת היא מרפאה שהקמנו, המעניקה את כל טיפולים הרפואיים הנצרכים למעוטי יכולת, בעיקר טיפולי שיניים. אנו נמצאים בעיצומה של הקמת מרפאה בשיתוף קרן לוטוס שתיתן את כל טיפולי השיניים בחינם לילדים שיופנו על ידי מחלקת הרווחה של העירייה, או מנהלי בתי הספר, שמכירים מקרוב את המצב הקשה שבבית. הגענו למסקנה, שאם אנשים אינם יכולים להרשות לעצמם לצייד את ילדיהם בכריך ללימודים, כנראה  שהם לא יכולים להרשות לעצמם טיפולים של אלפי שקלים, וילדים רבים מסתובבים עם שיניים כואבות מלאות בחורים...

הדלק שלי

על אף הסיפוק העצום שיש בעזרה לנצרכים, העבודה מתישה ביותר. לכן עם כל העומס הגדול של הפעילות, אני שואב את הכוחות מהידיעה שאני ממלא את שליחותו של הרבי ומהשיעורים היומיים בבוקר ובערב ומהקלטות שאני שומע בנסיעותיי הארוכות. השיעורים מחיים אותי, בפרט לאור העובדה שחסרתי שנים ארוכות מלימוד, אותם עלי להשלים. הנחת שלי? הילדים והנכדים...

כ"ט באדר א' תשס"ח