ב"ה מוצאי ש"ק, י"ג חשוון תשפ"א | 31.10.20
על הטוב ועל היושר בעיני ה' ■ תובנות לפרשת ראה

מגזין 'עונג חב"ד' מגיש מאמר שבועי תורני ומעמיק, מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: על הטוב ועל היושר בעיני ה' - תובנות לפרשת ראה עפ"י דא"ח כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, ניו-יורק
הלוואי שאף אחד מאיתנו לא יחמיץ את הזדמנות הפז של הברכה הפלאית הזו והמסוגלות לראות, (ראה) להבחין, להרגיש ולחיות ולחוות את התובנות העמוקות והטמירות (בהשקף תורת החסידות) שעומדות על פרק הפרשה.

האושר הזו היא היכולת להכיר את התובנות המגלמות את ההשקף של עיני ה' על ערכי היושר והטוב מתוכי המחשך וההסתר הגלותי, ולהפכם לחטיבה בלתי נפרדת מההויה שלנו.

הכיצד נאמץ לעצמינו מלבד התרי"ג גם את ערכי הטוב והיושר עליהם שחות פרשיות "ואתחנן" ו"ראה" כך "שייטב" גם לנו ושנשיג את אותו טווח של תחום המרחק בו יקלע בנו האושר "ישירות" מבלי שיעקוף אותנו ויסובב בדרכים מרוחקות, עקלקלות ותועות?

הטוב (בחולם) הזה הוא המקור הנעלם והסמוי, הפוטנציאל לטוב (בשורוק) הממשי שאמור להימשך אלינו במידה של חסד.
הטוב הזה היא השלכה של וויתור, של צו הקורא להיכנס לפנים משורת הדין ושלא להניח למידת הגבורה השוטפת בשצף שכזה לדון אותנו בקפידה של כחוט השערה ולקטרג.

הטוב הזה הוא אור של תפיסת האמת. זוהי המציאות שהנציח אותה עבורינו יעקב אבינו איש האמת. נקודת המפתח שלה והבריח המרכזי שלה מונעים ע"י מידת הרחמים.

והרחמים העצמיים הינם מהווים, אפוא, פתח לרחמים על הזולת, ושעת הכושר ללמוד לאהוב ולהוקיר מתוך מידת האמת ומתוך תנועות של יושר והגינות המפעפעות מתוכי הבריח התיכון שבתוכינו, המלכד אותנו לדמות מאוזנת... יציבה. האומנם? הכיצד?

כשהטוב הזה נשפך עלינו שלא מתוך מידת "היושר" אך מסערת ה"תוהו" אזי האנרגיה הזו גואה ושוטפת והגעש הזה חולש במידת הגבורה שלו על ממדי ההגיון והשכל הישר וכלים אלה אינם יכולים עוד לאחוז באורות עצומים אלה והם נשברים...

ואנו לעומת זאת, נעשים אז, למרבית הדאבה, קרבן פגיע לשצף הסוער הזה ולחימה זועפת, שהיא מבקרת תמידות ודנה ומקטרגת ושופטת ורומסת את ישותנו פנימה... מתוכי הצר המבצבץ בנבכי נפשותינו.

ואולם, כשהטוב הזה נשפע אלינו מתוכי נכס חיינו, קו היושר, אזי אין הגבורה חולשת עוד על המערכת הפנימית שבתוכינו ואינה מתנהלת לה עצמאית ללוא רסן והכוונה, אזי אין היא עשויה להיות מהרסת ומרסקת אך אדרבה,  היא בונה ומעצבת להפליא. היתכן?...

אדם ישר, אכן, אינו מהלך בדרכים עקלקלות ואינו נוטה וסוטה מהדרך הישירה, אך כיצד מתבטאת ומתגלמת מהותה של דרך יושר זו?

היושר הזה היא מערכת של שלום, המחזיקה ברכה ובה מתמזגים כל המידות ביושר כזה, כך ששום כוח אינו דוחה והודף וחונק את השני. פה כולם משרתים בצוותא בתוכי מצב של שוויון והגינות, ולכן הגבורה חודרת לכלי של מידת החסד ואינה מהרסת אותה.

כאן מידת הגבורה עוד מעצימה את מידת החסד של האדם הישר שיצלח על מאוויו הוא ויכבוש את אהבת עצמו ושיבצע וויתורים גבורתיים...

שלא יפנה את כל משאבי נפשו רק אל תחום עולמו המעניין את נפשו הוא, אך שיצטצמם בגבורתיות ובמסירות נועזת שכזו אל עולמו של הזולת ויתחבר עם עולם זה וילמד על אופיו עד שהוא ישכיל להשפיע את הטוב הזה למי שמשתוקק לו כ"כ.  

הטוב הזה והיושר הזה נועדו להורות חטאים בדרך וליישר אותם כבהיותם בתחילה. שאלו לחכמה: "הנפש החוטאת מה ענשה"? ענתה מות והתורה קבעה קרבן חטאת אך ה' שהוא טוב וישר יורה חטאים בדרך.

מגמת הטוב הזה והיושר הזה בעיני ה' היא לעורר ולחזק בתושיה את הלבב המדוכדך של מי שהתדרדר למשעולים תועים בתוך המחשך הגלותי שהאפיל לו על אור האמת, כך שהוא יקום לתחיה וירצה בתשוקה שכזו ויחפוץ במהות הטוב והאמת ושוב יחזור למעמדו הישר...

בראש עולמו ובמרכז חייו של הטוב הזה אין עומדים מאווים נפסדים לתפוס את הזולת בקלקלתו מתוך תאווה רצחנית ולכוונו למידה של מרוק ועונשים כבדים, אך הטוב הזה ממציא למי שכשל ושגג שבילים ונתיבות להימלט מאימת הדין לחסותם המגוננת של ערי המקלט..

שם כשתנוח עליו דעתו וירגע, הוא עשוי לעשות חושבין והאור הטוב הזה יציץ ויבצבץ בין הסדקים שבין קירות הסלע הקשוחים של ליבו והאור הטוב הזה עוד ירכך את הנוקשות הזו והיא תימס.

ואת החושך האפל הזה שבו הוא התהלך, הוא עוד יהפוך בעבודת התשובה לאור מבהיק ביותר שאפילו הצדיק טרם זכה לו (אלא, אם כן יחולל תשובה אף הוא במצבו ומעמדו הוא).

הטוב הזה אינו רק ממלא את מה שחסר ונעדר בחינת דרכו השגרתית של הצדיק, אך הגבורה הנועזת הפועמת במידת החסד של הדמות הישרה והמתדלקת את הטוב הזה שיקלח, מעוררת באדונה עוצמה של חרוף ומסירות נפש נועזת וגבורתיות לפעול מעל ומעבר לממדי ההגבלה של השכל וההגיון הישר...

ואולם, אזי נמשך גם אל דמות ישרה זו אור שופע שאינו רק ממלא את החוסר אך אור זה שופע ממקורו המתנשא והמקיף והסובב ונמשך ישירות לתוכי ההכרה והמודעות ומעשיר אותן באושר של חיים ובשמחת עולם מבלי ששום כוח בעולם יעכב וימנע זאת.

להיות בחינת אדם בוגר שפרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות היא הגדרת הרמבן על עשיית היושר. זוהי דמות של אדם שעדיין שומר על נוי תכונותיו כפי שהן התגלמו בשלמותן כשהגיע לפרקו ולהיות נוח ומעורה בין הבריות בחינת הבריח התיכון, כשבתוכיות שלו מתבצעת הרמוניה של פאר במידותיו מתוך נימים טהורים של קידוש ה', היא התגלמותה של מידת היושר.

הבריות האלה מהוות עדות לאלוקים על הנוי הזה של הדמות הישרה והוא הממשיך את השפע והאור האלוקי הסובב והנשגב הזה ישירות גם לעולמות החיצוניים והמציאותיים בם נוכח האדם שפרקו נאה.

והאור הזה נמשך ישירות ובעוצמת של "מישרים אהבוך" וכפירוש רשי "אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה ורכסים... ואהבת מישרים זו הופכת את החושך לאור.
כ"ד במנחם-אב תש"פ