ב"ה מוצאי ש"ק, י"ב כסלו תשפ"א | 28.11.20
השליח הרב לנדא (מימין) עם ידידים ומקורבים בתקופת טרום הקורונה
השליח הרב לנדא (מימין) עם ידידים ומקורבים בתקופת טרום הקורונה צילום: ארכיון שטורעם
שריפת חמץ, ארבעת המינים, הערבות החבוטות והקורונה / הרב שניאור לנדא

השליח במכללה האקדמית נתניה, הרב שניאור לנדא, כתב לסטודנטים טור אישי באווירת הימים הקשים של מגפת קורונה, עם תובנות ומסרים חזקים ביהדות ובאמונה ● אתר חב"ד-'שטורעם' מגיש את הטור המלא ● לטור המלא >>>
הרב שניאור לנדא, שליח הרבי במכללה האקדמית נתניה
הימים האלו מזכירים לי את חג הסוכות. תשאלו מדוע? אז זהו, שיש הרבה סיבות, אבל סיבה אחת היא גם מצווה של ממש. מצווה שאנחנו זוכים לקיים בחג הסוכות בכל שנה באופן מיוחד.

נתחיל עם המאפיינים הטכניים של המצב:

1. התחושה שהכל כאן בהגדרה של "דירת ארעי". המצב וההתנהלות היומיומית לא יציבים. תחושה של מצב ארעי.. כאילו עברנו לגור בסוכה..

2. כשהילדים בבית, בימים שבהם אנחנו כל שנה מנקים ומבריקים לפסח, משהו כאן לא מתואם.. יותר מרגיש שאנחנו מתארגנים לישיבה בסוכה מאשר לשולחן ליל הסדר. שלא נדבר על זה שהערבה כבר חבוטה לגמרי מהבשורות שאנחנו מתבשרים בכל יום..

3. היום יותר מתמיד ניכר ונראה שראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת. האחדות והערבות ההדדית בין כל העם, והדאגה לכולם, מדהימה! נדמה שפתאום כל התחרויות וכל הקנאה בדשא של השני, כבר אינם ולפחות אינם נראים לעין, כי בקורונה כולנו באמת שווים, היא אינה מבדילה בין יהודי כזה ליהודי אחר. כל ארבעת המינים מאוגדים יחדיו באגודה אחת ומנוענעים לארבעת רוחות העולם. כולנו ראויים לישב וגם יושבים בסוכה אחת ממש!

4. וזו הנקודה אליה רציתי להגיע בטור הזה:
יש מצוות שאנו מקיימים עם איבר ספציפי. עם היד עם הרגל, עם הפה וכן הלאה. אבל יש מצוות שאנו עושים אותם עם כל הגוף.
כמו ישיבה בסוכה שהמצווה מתקיימת עם כל הגוף, שכולו יושב ומוקף בסוכה. כך גם בטבילה במקווה שכל הגוף טובל במים.

ובימינו, כמו בסוכות נוספה כעת מצווה נוספת: לשבת בבית!
כאשר אנחנו יושבים בבית ולא יוצאים, אנחנו מקיימים מצווה עם כל הגוף. מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". שמירה על החיים!
בעצם הימנעותנו מיציאה החוצה, קיימנו מצווה.

ובמחשבה נוספת.. יש כאן גם הקשר חזק לקרבן פסח ומכת בכורות, גם אז נצטוו בני ישראל להישאר בבית, כדי להינצל ממכת בכורות:
"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
הנה לשון הפסוק:

"ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.
ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף".

גם השנה, עם כל המורכבות והקושי, נתארגן לפסח וניזהר ממשהו חמץ. בל יראה ובל יימצא!

אך בעיקר ניזהר, מהחמץ הפנימי שלנו, שלא יהיה בנו שמץ של גאווה עצמית (שהחמץ התופח מסמל אותה) ויהירות האומרת "לי זה לא יקרה".. "אני לא מבטל את דעתי בפני הוראות הרבנים והרופאים /הגורמים המקצועיים"..

אין לנו רשות להזיק לגוף שלנו, ובטח שלא להזיק לגופו של הזולת!

בשריפת חמץ השנה כשנשרוף את החמץ וכנהוג נצרף אליהם יחד את הערבות החבוטות מהושענא רבה, עם הלולבים והאתרוגים, אין תזכורת חזקה מזו!

ארבעת המינים מסמלים את החיבור והמאחד בין כל עם ישראל ואת אי הויתור שלנו על כל יהודי מכל סוג. החמץ מסמל גאווה. וחביטת הערבה מסמלת "המתקת הדינים".

הבה נזכור יותר מתמיד:
הגאווה הזו כמו החמץ, דינה בשריפה!
היא גאווה שמסוכנת לאחדותנו הרוחנית ולאחדותנו הגשמית. גאוה זו מעודדת בידוד! הסגר! חולי רח"ל!

נשמור על ההוראות ונישאר בבית. נדאג לשלמות ולבריאות כל יהודי, מכל סוג!

ועם הנהגה כזו, נוכל לפנות לקב"ה בתפילה: ראה עד כמה הערבה חבוטה.. ראה כמה עלים כבר נשרו ממנה רח"ל..

זהו! כולנו מאוחדים! הגיע הזמן להמתיק את הדינים ולהביא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה! ולזכות בחג הפסח הקרוב גם להקריב את קרבן הפסח וגם לשבת בסוכה.. בסוכת עורו של לוויתן!
ה' בניסן תש"פ