ב"ה יום חמישי, כ"ד תמוז תשפ" | 16.07.20
מהדרין מן המהדרין - נס מעלי נס ■ תובנות לחנוכה

אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס מגישה מאמר חסידי ועמוק לימי החנוכה, מבוסס על שיחת של הרבי משנת תשי"ז - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ■ למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
איזה קסם אדיר מתגלם לו מבינות ה"ההדר" והנוי המשתקפים להם ומשתפכים מתוכי הנוף המרהיב ואיזה נופך שובה הם מוסיפים לו וכובשים בפאר הזה את העין הניבטת בו...

ומה רבי השפעה הם על הנפש וכמה מרוממים, כובשים וממוגגים הם תווי הנגן המתמזגים במקצב מתדלק של דברי חכמה המתנגנים מתוך תפארת של וודאות שכזו ומתוך בטחון ועוצמתיות אישית.

אך כשהטבע נטול זריחת הדר ומתגלה בצללים אפורים וקודרים באפלולית של דברי חכמה הבאים לבטויים  באופן כה עלוב והופעתם היא אומללה כ"כ, הרי, שאז "חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים" משלי, ט', ט"ז)

ולכן כשהאדם רוחש חיבה עזה לערך מסויים הוא לא יניח לכך להתגלם בצורתו הבזויה, הערטילאית (ערום) והעלובה אך הוא ישקיע רבות בנכס יקר זה. הוא יפאר ויטפח, יקשט ו"יהדר" אותו וינהג עימו בכבוד ובגדולה.  

אז מדוע דווקא בימי החשמונאים חש ה' את החיבה היתרה כלפי העם ואמר לפאר אותם וליקר אותם כ"כ, כך שבניו שיתגלמו בעולם ברוב הדרם וגאונם בבחינת "מהדרין מן המהדרין", בהדר שבהדר כזה?

כלומר, את הניצחון האדיר שלהם ופלאיו גילם ה' לא רק בבחינת  "הידור" של "נס" גרידא, החולש מעלי הטבע של מסירת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים...

אך ה' חולל "נס שבנס" בחינת "הידור מן ההידור, ולא נהג עימם בבחינת נס גרידא ורק המציא להם פך שמן שאינו טהור ושאינו חתום בחותמו של הכהן ואף לא שמן בחינת כתית, שהרי, לכאורה, המתכונת הזאת הבלתי מושלמת כלל, יכלה להתאים לשעה זו כשהעם עדיין טרם טוהר מטומאתו.

אך ה' המציא להם ה' את הערך היקר הזה של שמן זית זך, כתית למאור בחותמו של הכהן הדול, בבחינת שלימות של "נס שבנס" ו"מהדרין מן המהדרין".

מדיניות זו עוברת וחולשת מעלי תפיסת המציאות הגשמית של העולם, ועוברת את הנס שהופך את ממדי הטבע, אך ה' התנהל עימם באופן של נס מעלי נס שמתרומם ממגע בעולם ומתנשא אלי עולמות רוחניים נשגבים.  מדוע נהג ה' כה דווקא אז ואילו השלכות יש לדבר בנוגע אל העדן שלנו, עכשיו??

ה' ראה בנוהג שלהם התנהלות שאינה טבעית בלבד, וגם לא רק בבחינת הידור, אך העם הביע אז אופן של עבודת ה' בחינת מהדרין מן מהדרין. הכיצד?

ואת הערך הזה ביקש ה' להנציח, לפאר ולהדר בבחינת מהדרין מן המהדרין, שעה שהוא חולל להם נס מעל נס.

מה, אכן, עורר אז את חיבתו הרבה של ה' אל העם לנהוג עימם בדרך של מהדרין מן המהדרין וכיצד התבטא הדבר באופן מעשי וממשי? מהן ההשלכות של דרך זו לגבינו עתה בימינו אנו?

ואכן, זו היתה עמדת העם שנבעה מתוך התנועה העוצמתית של תנועת מסירות נפש עילאית של "מהדרין מן המהדרין" והיא טישטשה כליל וביטלה את מציאות ה"יש" ששקקה בתוכם והביאה אותם לדבקותם המוחלטת בה' והיא שהכריעה את הכף לטובתם בחינת מהדרין מן המהדרין.

היות והעם לא ראה את מציאות עצמו במרכז עולמו. ושעה שהעם מימש את הצו האלוקי, הוא לא ייחס לעצמו כלל כל יוקרה וחשיבות אישית בשל הזכות והיוקר לבצע את השליחות האלוקית בעולם.

א) בני ישראל דאז לא קיימו את הצו האלוקי באופן טבעי של מצווה כתיקונה בחינת "אם בחוקותי תלכו...

ב) ולא באופן המתקדם יותר של "הידור" מצווה גרידא, מתוך התלהבות אדירה משום שהדבר מסב להם עונג והנאה אדירים...

ג) אך הם ראו בשליחותם בעולם את מגמת חייהם וייחלו רק, שהעיקר שהיעד האלוקי הזה יתממש... והם לא חששו כלל אם השליחות הזאת לא תעשה על ידיהם כך שהם לא יוכלו, אפוא, לסגל ולזקוף לעצמם את הקרדיט ואת הזכות הזו..
אך הם נאותו לכך ובלב שלם שהדבר ימומש ואפילו ע"י האחרים...

את הנוהג הזה ראה ה' בחינת "מהדרין מן המהדרין" ולכן המשיך להם ה' נס מעלי נס ובבחינת "מהדרין מן המהדרין". הכיצד?

היוונים ברשעותם האיוולת רצו לעקור את האמונה התמימה ואת הדבקות הקדושה של העם בה' ולכן הם טימאו את כל השמנים כשמגתם מאחורי לצעד מעוות זה היתה להאמיר את ההתקשרות הזו של העם בה' בשמן טמא, המסמל את חכמת הפילוסופיה הזרה ואת תפיסת החיים בתובנות ומושכלות יוון הטמאות.

את השמן הטמא הזה... את השכל הנכרי הזה, דחה העם בשאט נפש ולא הניח להחדירו לתוכי עולמו, בייחוד, הרוחני והמקודש.

ולכן לא ביצעו בני העם את המצווה עפ"י השכל הישר וההיגיון הבריא, ולא הניחו לשכל הזה לעורר בהם תחושות של עונג והנאה מקיום המצווה.

אך העם התנהל לאור המבזיק והקורן משלהבת הנר של חנוכה, באמונה טהורה ומתוך מסירות נפש עילאית ובחרוף ועוז אדירים.

המה מאפיינים את חג החנוכה והם אלה החולשים מעלי מגבלות המדידה של השכל הבריא וההיגיון היש הנטולים מאזן ויציבות והתמדה ותפיסה ריאלסטית מציאותית, אך עשויים להיות מושפעים באופן ניכר ובולט מתנודות הרגש ומתמורותיו התכופות.

וממש כמו שהעיקרון המאפיין כל חג מתגלם במשך כל ימות השנה, כן מהווה ההתעלות הרוחנית הזו של מסירות נפש נועזת והתבטלות מוחלטת בדבקות בה' את הסמל הנצחון העם על העם היווני בחנוכה ואת המודל לנוהג העם בהמשך כל ימי חייו לעולם.

נוהג של נס בנס של האלוקים עם היהודי יכול להתבטא בכך, כשהאחד מצליח ליצור ולפעול ולהגיע להשגים עצומים מבלי להבין הכיצד?

והרי, הוא לא צפה מראש בכלים ובכל אפשרות שיועילו לו להגיע  לכל להספק.

רק בדרך של נס מעלי נס, שה' מחולל עימו בדרך שהיא מתנשאת מעלי כלי הטבע מאמין היהודי שהוא מגיע למה שהוא מגיע.

ונצח ישראל לא ישקר בבחינת נר חנוכה שמוסיפים על אורו לפי שיטת בית הלל באופן של מהדרין מן המהדרין והנצחון הזה של נס מעלי נס יהווה מקור לתנופה ונר לרגלנו לעולם לגבור על האיום שבחושך. אמן

חג חנוכה מאיר ושמח!

(עפ"י לקוטי שיחות חלק א' מאמר נר חמישי לחנוכה שנת תשי"ז) 
א' בטבת תש"פ