ב"ה יום שני, כ"א תמוז תשפ" | 13.07.20
וישב – מכירתו של יוסף ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

בפרשת וישב מספרת התורה בהרחבה על היחסים שבין יוסף לאחיו, עד לרגעים הקשים של השלכתו לבור ומכירתו לישמעאלים, מכירה שהביאה את יוסף בסופו של מסע להיות עבד במצרים.

כשאנו קוראים את המאורעות כפי שהם מסופרים ב"פשוטו של מקרא" - הם ניראים שליליים במאוד, אך בספר הזהר, פנימיות התורה, שם מובא המבט הפנימי יותר על מאורעות אלו.

בזהר על הפרשה נאמר: "גרים קוב"ה כל דא, בגין לקיימא גזרה דגזר בין הבתרים".

הקב"ה גרם את כל זה, כדי להביא לידי קיום-מימוש את גזרת בין הבתרים, את הירידה לגלות והגאולה שאחריה.

הקב"ה, הוא עצמו, הוא זה שסיבב את כל מהלך הדברים. הוא זה שגרם למכירת יוסף בידי אחיו – והכל נועד כדי לממש גזירת הירידה למצרים של בני ישראל.

*

כאשר מתבוננים בביאורי מפרשי הזוהר, 'אור החמה' ו'מקדש מלך', מגלים את עומק הדברים:

לכאורה, באם מטרת מכירת יוסף למצרים הינה כדי שתתקיים גזירת בין הבתרים, שיוסף יירד למצרים ולאחר מכן אביו ואחיו יירדו לשם – מהי הסיבה שמכירתו תהיה דווקא בידי אחיו, והלא הקב"ה יכול היה לסובב את הדברים שיוסף יגיע למצרים ללא שאחיו יהיו הם אלו שיעשו זאת, ובלשון ספר 'אור החמה' על הזהר: "יד אחיו אל תהי בו" –

אלא ההסבר לכך שהקב"ה סיבב שאחיו הם אלו יהיו אלו שמכרו אותו:

העובדה שאחי יוסף שלטו עליו, העובדה שיוסף הושלך על ידי אחיו לבור, ולאחר מכן הם היו אלו שמכרו אותו, וכלשון 'אור החמה', "כאדון המוכר את עבדו", וכל זה היה לפני ירידתו למצרים – בכך הוא נהיה, כלשון ה'מקדש מלך': "עבד של אחיו".

כיון שיוסף היה מעין "עבד של אחיו", עוד לפני ירידתו למצרים, דבר זה הביא לכך שכאשר אחי יוסף יירדו למצרים מאוחר יותר – למצרים לא תהיה שליטה מוחלטת עליהם.

על שאר האומות שהיו משועבדים במצרים, למצרים היתה שליטה מלאה, "לא היה עבד יכול לברוח ממצרים", אבל על עם ישראל, לא היתה למצרים שליטה מוחלטת,

היות והמצרים הינם עבדיו של יוסף, שהיה משנה למלך מצרים וקנה את כל העם כעבדים בתמורת לתבואת בשנות הרעב, ויוסף עצמו, על ידי מכירתו על ידם, היה "עבד של אחיו", כך שבמהות הדברים המצרים משועבדים לעם ישראל –

אזי למצרים לא היתה יכולה להיות שליטה מלאה עם עם ישראל, ואדרבה, כלשון הזהר: "ישראל דשלטו על כלהו", ישראל הם אלו השולטים.

*

מדברי זהר אלו המסביר את המשמעות הפנימית של מכירת יוסף בידי אחיו, הסיבה הפנימית לכך שהקב"ה הביא לעצם מכירתו, ולא רק את עצם המכירה, אלא גם את אופן המכירה, שהיא תיעשה דווקא בידי אחיו – נקבל הבנה עמוקה יותר במכירתו.

מבלי הבט על הכוונה השלילית של אחיו במכירתו – לפועל התברר בסופו של דבר שהכל הוא לטובה, וכלשונו של יוסף לאחיו אחרי שהוא התוודע אליהם: "למחיה שלחני .. לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה" –

לא זו בלבד שהמכירה היתה מעין גורם וסיבה לתוצאה הטובה לכל בני יעקב, בכך שיוסף נעשה משנה למלך ודאג לאחיו ממקומו הרם – אלא עצם המכירה, האופן בו היא התקיימה, העובדה שהוא נמכר דווקא בידי אחיו, היא זו שנתנה להם עצמם, לעם ישראל כולו, את הכח "לשום לכם שארית .. פליטה גדולה",

כיון שאחיו היו אלו שמכרו אותו, ובכך למצרים לא היתה שליטה על עם ישראל, כך שלגלות לא היתה שליטה - היא זו שהביאה בסופו של דבר את הגאולה מארץ מצרים.

אופן המכירה, הדבר השלילי, הוא עצמו הסיבה והכח לגאולה. בתוך השלילה טמון החיוב. בתוך הגלות טמונה הגאולה.

*

מכירת יוסף נשאה בתוכה קצוות מנוגדים, דבר והיפוכו:

מצד אחי יוסף, מצד כוונתם במכירתו, מכך שהם רצו שהוא יהיה עבד – המכירה הביאה למציאות של גלות מצרים.

אך מצד אותה מכירה עצמם, מצד אותה מחשבה של אחיו, אבל במבטו של הקב"ה שהוא זה שגרם לכך זה וסובב את הדברים שיתנהלו באופן הזה, "גרים קוב"ה כל דא" – המכירה הזו, דווקא על ידי אחיו, ודווקא כעבד, היא זו שהביאה את הכח לגאולה ממצרים, לכך שלמצרים לא תהיה שליטה מוחלטת על עם ישראל.

*

דברי זהר אלו, מהווים עבורנו הוראה נפלאה בעבודת האדם.

הזהר כותב "גרים קוב"ה כל דא", הקב"ה הוא זה שעשה את הדברים מרצונו הוא, בזה התממש רצונו,

הזהר אף כותב שם שגם יעקב אבינו לא חשד בבניו שהם מסוגלים לעולל דבר שלילי:"איהו לא חשיד עלייהו, דהוה ידע דכולהו הוו זכאין". יעקב לא חשד בהם, והוא ידע שהם כולם זכאים.

דבר זה מלמד אותנו כיצד להביט על יהודי:

כאשר אנו פוגשים יהודי שנכשל חלילה בדבר בלתי-רצוי, עד כדי כך שהנהגתו גורמת לכך שעם ישראל נמצא בגלות, בדומה למעשה השלילי של מכירת יוסף שהביאה לכך שבעקבות כך ירדו בני ישראל למצרים –

או באופן כללי יותר, "מפני חטאינו גלינו מארצנו", מעשי החטאים גורמים לגלות מארץ הקודש –

עלינו לדעת שכל זה הוא המבט החיצוני על התמונה, המעשים השליליים הם המעטפת החיצונית של הדברים,

אך לאמתו של דבר, מצד פנימיות הדברים, "כולהו הוו זכאין", כל יהודי בפנימיתו הוא טוב, הוא זכאי.

הסיבה לכך שבפועל ובחיצוניות ישנו דבר שלילי, מעשים שליליים שמביאים ל"גלינו מארצינו", לירידה לגלות – היא מצד "נורא עלילה על בני אדם", מכך שהקב"ה רואה לנכון לגלגל את הדברים באופן זה, "גרים קוב"ה כל דא" –

הקב"ה רוצה שנגיע לעליה הגדולה ביותר, והדרך להגיע לשם היא "ירידה צורך עליה", על ידי הירידה לגלות, ולכן הוא מסבב שיהיו חטאים ותהיה גלות – אבל המטרה הפנימית שלו, היא העליה שתבוא בעקבותיהם

מטרת החטאים שלנו, היא כדי שנגיע למעלתה של עבודת התשובה, והדבר דומה למטרת הגלות, שרצונו של הקב"ה הוא, כדי שבעקבות הירידה הזו נבוא לעילוי של הגאולה העתידה.

(לקוטי שיחות חלק כ, תורת מנחם תפארת לוי יצחק וישב)

כ"ב בכסלו תש"פ