ב"ה יום ראשון, י"ז כסלו תשפ" | 15.12.19
איסורי גדילה / חלק א'

"כשתגדל תבין", ככה אמר לי אתמול אבא. זה היה קצת מעליב, כי אני כבר גדול, בן 14, אבל לא הראיתי לו שנעלבתי, רק חייכתי ביבושת וישבתי להשלים את החת"ת. מחר כבר אבקש משניאור החבר חדר שלי שיסביר לי, יש לו פלאפון, ושם אפשר לכתוב כל דבר ולקבל תשובה, לפעמים גם יש תמונות שמסבירות. ● טור מטלטל, הנכתב על-ידי איש מקצוע על צניעות וחינוך מזווית של נער בן ארבע-עשרה, חובה לכל הורה לנער מתבגר
מאת פיטשע


הטור הרגיש הבא נכתב לאחר התייעצות עם רבנים ואנשי חינוך. בתפילה ותקווה שלא יצא מכשול תחת ידנו ואדרבה, יביא לתועלת:

"כשתגדל תבין", ככה אמר לי אתמול אבא.

זה היה קצת מעליב, כי אני כבר גדול, בן 14, אבל לא הראיתי לו שנעלבתי, רק חייכתי ביבושת וישבתי להשלים את החת"ת.

מחר כבר אבקש משניאור החבר חדר שלי שיסביר לי, יש לו פלאפון, ושם אפשר לכתוב כל דבר ולקבל תשובה, לפעמים גם יש תמונות שמסבירות.

גם שניאור בחור מאוד חסידי, אבא שלו משפיע, הוא יודע את כל הניגונים הישנים מנעוול, ומקפיד על מקווה, שמתי לב שבסדרים הוא נמצא הרבה בשירותים, וכשהוא חוזר הוא מחביא משהו בחליפה שלו, שאלתי, והוא גילה לי, שזה פלאפון חדש, ושהוא אוהב לקרוא בדיחות, הוא השביע אותי שלא אגלה, אבל זה היה מיותר, כי אני לא 'שטינקר', ועכשיו שגם הבטחתי לו, אני לא רוצה לשקר.

אז מדי פעם הוא מראה לי שם דברים מצחיקים, או מפחידים, או מבלבלים, אבל יש שם הכל.

אבא שלי אדם מאוד חכם, ומבין, ורגיש, וכייפי, ומדבר אתנו על הכל, כאילו כמעט על הכל, חוץ מעניינים של צניעות כמובן, שעל זה לא מדברים, "הצניעות יפה להם" ככה הוא אומר.

בשבת, בקריאת התורה ראיתי ברש"י משהו שלא הבנתי, המתנתי עם השאלה, כי אני לא מדבר בקריאת התורה.
ובמוצאי שבת, כשהוא שטף כלים, (יש לו קטע מצחיק כזה, כל מוצ"ש, הוא מפשיל את השרוולים מוגזם כזה, ומספר איזה סיפור מהרבי על העניין, תוך כדי שפשוף הסירים) שאלתי אותו את השאלה, והוא חיבק אותי, ואמר, "כשתגדל תבין".
אני אוהב את הבית שלי, מאוד, אני אוהב את המרק של אבא, את הסיפורים של אמא, את אוסף הלגו שיש לי מגיל 5, את הכרית הישנה שלי, וגם לישון אני אוהב, אבל אבא חושב שזה קצת מוגזם.

מוזר לי שהחברים מדברים על ההורים שלהם בזלזול, לפעמים בכעס, או בהתנשאות, אבל כנראה שיש לי באמת הורים מיוחדים.

באלול רציתי לספר לאמא, על מקרה שקרה לי בקעמפ, זה יושב לי על הלב כבר חודש, ולפעמים איני מצליח להירדם בגלל זה, מאוד התביישתי בזה אבל אני לא רוצה להסתיר דברים מההורים שאני כל כך אוהב, וגם כי באמת זה לא היה באשמתי, זה המפקד.

אז התחלתי לספר לה שהמפקד לקח אותי ל"שיחת נפש" והתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות מוזרות, והיא כבר הבינה מה הכיוון של השיחה, ואמרה, שזה נושא שקשור לבנים, ושאדבר עם אבא, לקח לי איזה חודש, עד שקיבלתי אומץ, כי אבא הוא אדם רציני, ואני לא רוצה להטריד אותו עם "דבורים בטיילים" , אבל בסוף זה כבר כאב לי בבטן, ולפעמים גם בראש, אז לקחתי נשימה ארוכה וניגשתי אליו, כשאבא הבין את כיוון השיחה, ראיתי שמשהו קורה לו, הוא נהיה רציני לכמה שניות, הניח עלי את ידו, ואמר בקול שקט, תראה, זה נושא מאוד מורכב, אבל הכי טוב זה פשוט להסיח את הדעת, וכדאי שאדבר עם המשפיע. אמרתי לו שאני מתבייש מאוד, והוא עזר לי, וכתב הודעה למשגיח שידבר איתי.

המשפיע שמע בסבלנות עד הסוף, הוא ממש מבין בנפש, ככה כולם אומרים, ובסוף אמר שכל הכבוד לי שסיפרתי, רק הוסיף בעדינות שחבל שלא שמרתי על הגבולות, ונתתי לזה לקרות.

הוא ממליץ  ללמוד את 'קונטרס העבודה' אות ב', וגם ללכת לאיש מקצוע, מטפל רגשי או משהו כזה, כי יש לי תסבוך רגשי כנראה.

הוא גם אמר משהו על בור עם מים, ונחשים ועקרבים, ואין מים אלא תורה, לא ממש הבנתי, אבל עשיתי עם הראש, כי רציתי כבר ללכת משם.

אז קבעו לי פגישה למטפל בשבוע הבא, זה מלחיץ אותי, ובעיקר לא נעים לי, כי אני לא ממש מבין מה הבעיה שלי, לכן החלטתי לשתף אתכם בפרק הזה של היומן האישי שלי, ולשאול אתכם, מה הבעיה שלי? אני לא מספיק מבוגר? מתי ההורים שלי יוכלו לדבר איתי על הכל? אולי המטפל יעזור לי?

לא יודע, אבל אם יהיה לי אומץ אספר לכם בשבוע הבא איך היה אצלו.


(מייל המערכת, לתגובות שיעוברו לכותב הטור: ganisrael5777@gmail.com)


 

י"ט בחשוון תש"פ