ב"ה יום שלישי, י"ד חשוון תשפ" | 12.11.19
היונה השלישית ■ דברים לזכרו של בערק'ה ע"ה

בימים כתיקונם, רגע אחרי סיום מאורע מוצלח כזה או אחר, הוא היה נכנס לאחד ממשרדי הממשלה, 'מתנחל' על הטלפון, ומעביר דיווח למזכיר של הרבי, היה מתיישב ומכין דו"ח מפורט מה היה, מי דיבר, מה היה על פני השטח, ומה הניואנסים המסתתרים, שרק חושיו המחודדים יכלו להבחין בהם, ומעביר אותו לרבי ● הרב אלי וולף בטור לזכרו של ר' בערק'ה
הרב אלי וולף


ישבתי לידו ביציע האח"מים המשקיף על מליאת הכנסת, וברקע ישב שם קרוע, קרוע בנפשו.

מחד, שרי ממשלה וח"כים רבים ישבו במליאה, הם עלו ודיברו זה אחר זה, היה זה מושב מאוד מוצלח מבחינתו של ברקע, אבל מאידך – כזה ארוע, כזו הצלחה, אבל החיים התהפכו עלינו, השמש שקעה לא מכבר. איך, מה, לאן, למה.

ג' אב תשנ"ד. יום ה'שלושים' אחרי ג' תמוז תשנ"ד. הלב מדמם, המוח מטושטש, העיניים דומעות מעצמם, הכאב זועק. הוטחנו למצב מבולבל, השמים נפלו עלינו.

ברקע ע"ה, שכבודו של הרבי יקר לו, ברקע שחי רבי, נושם רבי, אוכל רבי, ישן רבי, הרבי היה כל עולמו, ברקע שמבנה ה'כנסת' היה ביתו הראשון, או השני אחרי משרדו בישיבה בלוד, ואילו ביתו הפרטי היה רק השלישי ברשימה, וחברי כל סיעות הבית היו ידידים קרובים שלו – איחד כעת את שני הדברים הללו למקשה אחד.

יום מיוחד ב'כנסת', המוקדש לכבודו של הרבי.

בית הכנסת שבבנין ה'כנסת', לא תמיד מלא בעת תפילת מנחה של יום רגיל, אך היום, ג' מנחם-אב, הוא היה מלא עד אפס מקום, ואף מחוצה לו עמדו רבים. שרים וח"כים רבים, כולל כאלו שאינם פוקדים את היכל בית הכנסת בשגרת ימות השנה שלהם, והכיפה לראשם יושבת בחשש-מה - הגיעו היום אל בית הכנסת.

היום, לאחר תפלת מנחה, מתקיים שיעור-תורה לכבודו של הרבי. הרב הראשי לישראל, הרב לאו, יישא את השיעור המרכזי, וח"כים נוספים יאמרו דברי תורה.

ולאחר התפילה, מתקיימת באולם מליאת הכנסת, ישיבה מיוחדת לכבודו של הרבי.

ח"כים מכל סיעות הבית, כולל גם מסיעות כמו מר"ץ, עלו בזה אחר זה ודיברו על אישיותו של הרבי, על הערצתם אליו, על הביקורים שלהם אצל הרבי, על עשייתו למען עם ישראל וארץ ישראל.

וברקע יושב ביציע האח"מים, משקיף עליהם מלמעלה,  יושב דרוך. רגע הוא מחויך ומאושר, ורגע לאחר מכן עננה כבדה רובצת עליו. חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בלבאי בסטרא דא.

בימים כתיקונם, רגע אחרי סיום מאורע מוצלח כזה או אחר, הוא היה נכנס לאחד ממשרדי הממשלה, 'מתנחל' על הטלפון, ומעביר דיווח למזכיר של הרבי, היה מתיישב ומכין דו"ח מפורט מה היה, מי דיבר, מה היה על פני השטח, ומה הניואנסים המסתתרים, שרק חושיו המחודדים יכלו להבחין בהם, ומעביר אותו לרבי, גם כעת הוא יושב ורושם לעצמו נקודות –

ואילו היום, שלושים יום אחרי ג' תמוז...

*

לקראת סוף תקופת המבול, נח שולח שני סוגי שליחים, העורב והיונה. העורב הוא סמל של מי שלא עשה את שליחותו, והיונה היא סמל של מי שמילאה את השליחות באמונה ובתום.

אך לא יונה אחת שלח נח, אלא שלושה יונים, ולכאורה יש מקום לומר, ששלושת היונים, הם כנראה שלוש פרטים, או שלוש שלבים, במסירות לשליחות, במילוי השליחות נאמנה.

בעבר כתבתי לימודים שונים שאפשר ללמוד משלושת היונים האלו, על התורה נאמר "הפך בה והפך בה דכולא בה" - ואולי אפשר לומר בזה עוד, "ואם שגיתי, ה' הטוב יכפר"...

היונה הראשונה, יצאה לדרכה, והיא חזרה אל נח כלעומת שיצאה, "ותשב אליו את התיבה". היונה השניה יצאה לדרכה, והיא כבר חוזרת עם "עלה זית טרף בפיה". ואילו היונה השלישית יצאה לדרכה, אך לא חזרה לראות את נח, "ולא יספה שוב אליו עוד".

כל היונים הם "יונה", הם לא "עורב", הם ממלאים את שליחותו של נח - אבל אלו שלושה יונים, שלוש רמות שונות, שלבים שונים, במימוש הנאמנות של השליח ל"נח", זה מעל זה. זה עמוק מזה.

היונה הראשונה – היא היסוד, הביטוי הבסיסי של הקשר הנפשי של היונה עם נח, של השליח עם המשלח. למרות שאתה נשלח אל הלא נודע, אך הנפש קשורה כל העת עם המשלח, הוא הבית שלה, ולכן השלב הראשון הוא: "ותשב אליו".

היונה השניה – לא זו בלבד שהמשלח הוא החיים שלה, ממנו היא יוצאת ואליו היא חוזרת, אלא תפקידה הוא גם להביא תוצאות, פירות, מקורבים, להביא את העולם אל נח. היונה השניה מביאה אליו "עלה זית טרף בפיה".

היונה השלישית – היא ביטוי של קשר הרבה יותר עמוק עם נח, עם המשלח. קשר שנשמר במלוא העוצמה, היא נשארת השליח של נח, גם כאשר המצב הוא שאי אפשר לחזור ולראות את נח בעיני בשר. היא לא מתפעלת מכך שעדיין יש "מים על פני כל הארץ", היא יוצאת לדרכה, היא קשורה כל הזמן עם נח, גם כאשר "ולא יספה שוב אליו עוד".

*

כשאנחנו נמצאים כיום, 25 שנה אחרי ג' תמוז, כאשר הדברים כבר נכנסו לצערינו לשגרת חיים - הדברים כבר כביכול "ברורים", יש לנו משנה סדורה, אנחנו "יודעים" כיצד להתנהל, מה סדר חיים של תמים או אברך או שליח,

אבל אז, באותם ימים, ימים ספורים אחרי ג' תמוז, היה צורך לסלול את הדרך. ללכת בעיניים בוהות בחשכה, בברכיים כושלות, …
ל' בתשרי תש"פ