ב"ה יום שני, י"א כסלו תשפ" | 09.12.19
אמא של חלום ■ תובנות לקראת שבת

נקודות של פרחי כוכבים בוקעות ומרצדות מתוככי ליבה של האם ● מאמר מרתק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
נקודה של אמת. מדוע היא כה חסויה ונעלמת? מדוע היא כה זעירה כמעט בחינת גוף "אין" ואינה מגלמת כלל עוצמת ענק, כוח אדיר, אטומי... אסטרונומי?

ואך מבינות לגוף המראה, משתקפת דמותה של הנקודה בתנועה מדהימה של אור חוזר.

וכיצד, אכן, היא מקרינה אלינו לפתע זריחה שוקקת ואור ותחיה?

אז מדוע אין היא מתגלית אלינו כמהות חשופה כמבעד לזכוכית שקופה, אך  הדמות שלה נתפסת לעייני האם מבינות לעדשת הלב באספקלריא שלה שאינה מאירה?

והיא משתקפת לה כמאותה גוף מראה (שפיגל) שחוצץ אותה מאחורה מעטה של גוף כסף דק של רגשות אם הומים ורוחשים, והמחזיר את דמותה של הנקודה... ורק את מה ש"דומה" לה ולא את מהותה.

היות והנקודה המזערת הזו היא גוף של "אין" והיא אלוקית ונשמתית ואדירה כ"כ ועצומה וענקית. אטומית ואסטרונומית והזריחה המבהיקה הזו מכה בסנוורים ולכן היא עולה אלי האם וצצה כדמות וכמשל ובמסווה של מחשך ואופל קודרים והאוטמים לעיתים את ליבה לב האם, והופכים אותו נוקשה כסלע...

האם אין דמותה של נקודת הנשמה הזו נעלמת עיתים מתת מודעותה של האם ונבלעת בתוכי העלטה האופפת אותה?

ושמא, ערפילים סבוכים מטשטשים את השתקפותה אל מודעותה של האם?

ואומנם, רק מי שעמל ומתייגע כ"כ ונושא תחינה דומעת לאלוקה שיחוננו בעין זכה ונפש טהורה, אולי, ישמע בתוכי נקודת נשמתו המזדככת הדי נשמה של ילד מהדהדים וזועקים... אולי...  

לו רק יכולנו להרגיש... ולהתחבר עם הנאנקה של הילד... עם המבע הקופא שלו נטול מלל בהיר ועם אותו עומק טמיר וכמוס במבוכות נפשו הזועקת בדממת הכפור השותקת ולהקשיב ללב הגועה...

הכיצד נאתר בתוך נשמתנו אנו את אותה נקודה פלאית ו"חלומית" של ה"חולם", התנועה המזדקרת כעטרת בראשה של האות וממנה, הלוואי, נמשיך לילדינו המשוועים "החלמה" (חולם) בשל עוצמת אבן "האחלמה" המפכה בנו?

וכשאנו דולקים שואטים אחר הנקודה המסתורית הפנימית והמזערת הזו שבתוכינו, היא מתרוצצת בינות החרכים שבסלע ליבנו ומחוללת במהלכיה תמרונים חדים ומהפכים דראסטיים.

רצינו לפתוח את ליבנו ולהאציל ולהשפיע אל הילד ללא רטט ולאין סוף בתנועת ה"פתח" שפע ללוא מעצורים ולא לחדול..
אך הנקודה הזו נצמדת לה בעקשנות שכזו בתחתית ה"פתח" ויוצרת מתוך הלב הנפער שבנו תנועה מכווצת, מקמצת של תנועת ה"קמץ"...

ובעוד טרם נתוודענו למציאות הזרה הזו, היא סוחפת אותנו לתחתית האות ומעצבת אותנו אז לתנועת "החיריק"  כשאיושות "חריקה" עולות מ"המרחק" (חיריק) הטמיר שבמבוכות ליבנו ואנו חשים את הכפור שזועק מקרת ה"קרח" (חיריק) החודר ללשד עצמותינו...

ואז נקודת החיריק מנתרת וסוחפת אותנו אל תוכי אות הו' ויוצרת מהוויתינו תנועה מלכותית השוהה בהיכל המלך, חבוקים וקשורים בו בתנועת ה"שורוק".

אזי בשל הזריחה המלכותית הזו מתגמד לו "השקר" (שורוק) במציאות הוויי חיינו ואנו חשים "מקושרים" (שורוק") בצילה של אהבה, בבחינת "נקודה בהיכלא", ו"כל כבודה בת מלך פנימה", כאותה הוויה בתוכינו שקודם בשל פגמיה גורשה לתחתית כחיריק, אך עתה היא שוהה כנקודה מלכותית בהיכל חבוקה וקשורה  בחיק המלכות כנקודה בתוכי הו'.

אך המרוץ טרם חדל ונקודה זו של נועם ורוך מצמידה אותנו לפתע, לנקודת "השבא" ואנו נעשים "קובוץ" וחשים את שפתותינו המקומצות וה"מקובצות" (קובוץ) בשל העוגמה שבמרחק הפער האדיר בשלוש הנקודות המשופעות משמאל לימין (שורוק) אליו נתדרדרנו ונואשנו.

אך פתע מנתרת הנקודה אל תחתית הצירה ואנו משתאים כ"כ ומשתוממים כשנעשינו לסמל של "סגול"...

מה פשר התמרונים האלה? אנו תוהים.

ואז נחשפת לפנינו טבלת הנקודות ואנו מגלים כי מלכים אנו וגם עבדים משרתים את המלך ונסמכים וחוסים בו  בתנועה של חירות!

"קמץ" היא תנועה מלכותית ועצומה שאינה מניחה לאנרגיה שבמשאבי הנפש להזין את הצד שכנגד בפחד שווא, בעצבות ובחימה והיא קומצת בגבורה נועזת את פיתחה שלא להזין זרים, אך היא מפכה אוצרות של חיות שוקקת רק למי שמעצים  את נשמת החיים שבה, בחינת ותעש הארץ לקמצים... הארץ התעשרה היות ויוסף חסם את הזרימה שלא תכוון לזרים...

ואולם מי יזרים את העושר הזה לאותה נשמה טהורה וזכה של הבן היקיר וילד השעשועים שלנו?

זוהי תנועת ה"פתח" של האם. "פיה פתחה בחכמה!

תנועת ה"פתח" מסמל את העבד. משרת של מלכות ומתוך שכחה עצמית נטולת ישות ויוהרה, בחינת הנקודה הטהורה, היא מזרימה מתוך חכמה ורוח בוגרת שפע ואור לילד. זוהי נשמת אהבה וזרימה של לב פתוח הממשיך את האוצרות שהיא עצרה עבורו ולא הניחה להם ללכת שולל!

ואם, חלילה, מתדרדר הילד כאותו גוף של שלוש נקודות משופעות, בבחינת "שורקה" שהוא ענף דק של גפן שענביו מועטים כאותו קובוץ (שורוק) ועימו מגיעה "שריקה" של כאב ונאנקה, אזי בנקודת האמת ובכוחות " הסגולה"של האם, בנקודת החיריק האדירה שבה, שיש בה איפוק ושליטה עצמית וקור רוח במשל של קרח וכפור, היא מרוממת אותו ומניחה אותו מתחת לצירה והופכת אותו לתנועת ה"סגול" של הגפן פוריה.

אזי הנקודה הימנית בצירה של הילד שגאתה בחשיקה של קליפת לב מתרחב לחמדנות העולם ישמעאלית ואזי כל מה שהעניקה לו האם עד כה, לא סיפק את מחסורו - עתה המרחב הזה שלא ידע את נפשו לשובעה, נעשה עניו וצנוע ומוקד של שמחה במעונו והסתפקות במועט.

והנקודה השמאלית שהיוותה בחינת עין צרה וקמצנית של עשיו במידת גבורת הקליפה שאינה מפרגנת, עתה נעשית כמשפיעה ומעניקה טוב לזולת ואת המהפך הנשמתי הזו, לראות בילד את "סגולת" החיים שלה מחוללת האם בנקודת החיריק של אהבת האם שהיא בחינת "אין" וכולה אומרת שכחה עצמית וחרוף נפש והקרבה ותנועה של התבטלות במשל לקרח (חיריק) והיא מלאת יראת ה' ואהבתה לילד אינה מותנית ואינה תלותית. זוהי אהבת עולם אסטרונומית!

האם הזו חוותה על בשרה את המישגים שבנסיונות העבר ונעשתה כ"נס" מתנשא, מלכותית וחסונה ולמדה כי רק מבעד לגוף המראה באספקלריה שאינה מאירה, כמוס לו וקמוץ לו האור ואת השפע הזה יש לקמוץ (קמץ) ולאצור בחינת אוצר ולכוון אותו לאפיקים הרצויים בלבד  ולא להניח לו להיזרות לכל עבר זר ולהזין כוחות מוחצנים של זעם וחוצפה

ופיה פתחה בחכמה... הפתח הזה הוא עבד... משרת את הקמץ שיגלם ויגלה את אוצר העושר שקמוץ ונעלם בו.

פיה פתחה בחכמה.. אך גם מידת הבינה המאפיינת אותה והיא מקור העוצמה שלה לחולל שינויים ומהפך עמוק באופיה ולהתעורר בתשובה עמוקה על אותם מחדלים של עבר.

תשובה זו בוקעת לה בקטע התפילה של "השיבנו ה' אליך"...

ורק הבינה הזו היא מקור התשובה וסוד העוצמה לתקומת שני המאורות הגדולים וייחודם המתגלמים בתנועת הציירה (החמה והירח) ולמציאות של עלית המלכות ביו"כ בשל התשובה העילאה.

והתפילה הזו מקבלת "ציור" ו"צורה" של תנועת ה"ציירה",  ובנקודת הימין של הציירה, שהיא מגלמת את פנימיות מידת החסד, מפצירה האם באלוקים "המכלכל חיים בחסד"..

וכשהיא חפצה בעושר וכבוד היא מתבוננת מבעד לצפונות פנימיות נקודת הגבורה והשמאלית שב"ציירה" והיא שואלת "מצפון זהב יאתה"  

וכך נעשית האם לעטרת בעלה ומתנשאת לנקודת החולם כעטרת והחולם הזה הוא רחש של עוצמה של אבן "האחלמה" ושל מערכה ומאבקים ו"לוחמה" שלא להיכנע למחדלי הנפש הצרים המגבילים ומצמצמים.

אמא של חמלה (חולם) ורחמים המרקידים את ביתה וחובקים אותו בתנועת "המחול" (חולם) בו עושה האם צעד אחורנית של מחול בגבורה נועזת, כשהיא מאופקת ומבליגה וקומצת את האוצרות לבל ינוצלו לשווא, ומיד לאחר זאת,  היא נמשכת  נסחפת קדימה חזרה למעגל המחול בצעדה קדימה , מחובקת עטופה באהבה.

אמא של חלום!

והיא שחה כי בחלומו של אחד הצדיקים הוא חזה בפרחי נקודות של כוכבים שהביעו כי מילות התפילה שלו, לא בוטאו בדיוק הנקודתי שלהן.

אמא של חלום, הופכת את זירת הבית למזור של חינוך לאהבה ושלמות.
   
(עפ"י ספר הליקוטים להצ"צ ערך 'נקודות ועפ"י שפת אמת לפרשת 'וארא' לנושא נקודת האמת ועפ"י ספרו של 'רבנו בחיי' בפרשת "ויירא" לנושא הנקודות)
ט"ז בתמוז תשע"ט