ב"ה יום שני, ט"ו אייר תשע"ט | 20.05.19
הפאר שבתפארת ■ תובנות לפרקי אבות

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
תובנות לפרקי אבות (פרק ב', א')

א) מהו יושר?

האומנם, ישנם בינותינו כאלה, המתנהלים על מי מנוחות, כשזרימת החיים שלהם כה חלקה וקולחת ואין הם מתנים כי הינם מהווים בחינת קורבן מנוצח?!

הכלום, תמיד מסוגלים הם להכריע את המערכת המאתגרת הנטושה שלהם בחיים, ואין הם מקשים "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם?!

השמא, אין צפור הנפש שלהם זועקת ונאנקת לעיתים במפח ומתוך מועקה של לחץ, כי בחברה בה הם מעורים, מקננים מניעי אנוש קנאים ורודפי כבוד ושררה?...

ודמויות עויינות אלה מעכבות בתוכם ומשתקות בשיטתיות את מבע "הפאר" של סודות הנפש הטמירים שלהם ומרסקים באכזריות שכזו כל שביב וזיקה להתבטאות מחיה השוקקת עלץ וחדוה?!

ואולם, אילו מתוכינו שהמזל האיר להם והם אינם נמנים על הנ"ל, היות והתמודדויות התכופות התוקפות אותם ומאתגרות אותם, מערימים עליהם קשיי חיים והם, אכן מקשים "איזוהי הדרך?"ומשם, למרבה האושר, מובילה אותם הדרך לחיים רוויי סיפוק ושלימות נפשיים. הכיצד?

ואין הם מסתפקים בפרשנות של המושג "יושר" המביע גרידא, רעיון של תום והגינות בלבד... או אורח שהוא אינו מעוקל ומעוקם ואינו עובר על חוקיות...

שהרי, סברות אילו מובנות מאליהן. מהו, אפוא, החידוש שבגירסת המשנה כאן והמעניק לחיים שי להתקדמות מאושרת ומספקת יותר?

ב) לברור או לברר?

דרך ישרה, מבהירה תורת החסידות, היא שממזגת שני קווים נוגדיים באורחות החיים ומעמידה את בעלה בנקודת התווך הממצעת...

הקושי בעמדה כזו כרוך בכך שאין הדבר תמיד מעניק לסביבה שביעות רצון מאקט זה והוא אינו זוכה בדברי פאר והלל של חברה מעתירה עליו...

וכשהוא מנסה לרצות את הזולת, הוא עשוי, לעיתים לחוש פגוע, נאכזב ומקופח בעצמו...

אזי, איזוהי, אכן, הדרך שהיא בחינת תפארת לאדם ותפארת לו אף מהאדם סביבה לו, הנהנה מהתנהלותו זו?

איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? המושג "לבור" מורה על צרוף וזיכוך, והברקה ומרוק והברשה וצחצוח וחיטוי וכהנה וכהנה...

הדרך הישרה המיועדת עבור האדם הנבון היא להסיר מתוכו בעמל נפשי ומפרך את תאוותו הנפסדת של מידת ההתפארות שלו, כשהוא מבקש להתקבל ע"י החברה בכך שהוא מפאר ומשבח את עצמו ומצפה להלל ושבח מהזולת, כרק אז יזכה להוות בחינת דמות נערצת, ושהכול יגמרו עליו את ההלל...

הדרך הישרה התואמת וההולמת את האדם המבקש חיי נועם ועדן היא להלך מתוך תחושה בטוחה ועצמאית בנתיבות היושר מתוך הנאה ועונג נפשיים עמוקים והיבטו אל הסביבה יהיו מונעים ע"י מידות של חסד וחנינה ומועקתו הנפשית ומחדליו לא יתפרצו החוצה באמתלת האשמת הזולת וייחוס של עוולה ופשעים כבדים כלפיה.  
 
ג) מה זו תפארת?

והפאר והשבח שיחלקו עליו אז, שעה שהוא מביא תפארת והתמזגות באורחותיו, יהיו אז כנים ואמיתיים ויגיעו ממקום פנימי של נפש הזולת...

ועל אותן דמויות המתעלסות להציק לו, יתעוררו רחשי חמלה עמוקים ורחמים שלו והוא יעתר לאלוקים שיחונן אותם בבגרות נפשית ובבינה לחדול...

היכולת שלו למזג במידת ה"תפארת" את הזרמים השונים המפעפעים בו, בכיווני כלות נפש והתרוממות של "רצוא" עד לשיא עם קו של "שוב" והמשכה מטה לתוך עולם מעשי של חנינה וחסד ברוח שהיא מקודשת וזכה...

והמסוגלות להמשיך את הסודות הרוחניים, הטמירים והעמוקים ביותר בנבכי הנפש האישית שלו ולהביאם להרמוניה של תפארת עם אותם אורחות חיי הגשם שלו, כשהסוד הזה ישתקף בפרטים הזעירים ביותר בהליכותיו עלי ארץ בחינת עדינות וזוך ורוך בת בבת עם יחס של רגישות לזולת...

וכשהיעד למזג תנועה של כובד ראש של יראת שמים בהקפדה על קלה כבחמורה בת בבת עם שמירת כבוד הזולת וגילויי רגישות בולטים לנאקתה ולשמחת חייה באופן המתאים והמתקבל...

יהפכוהו בחינת נר מאיר המקרין מאורו על סביבתו והופך לתפארת של משפיע.
ה' באייר תשע"ט