ב"ה יום ראשון, כ"ב אלול תשע"ט | 22.09.19
פרקי אבות – משה קיבל תורה מסיני ב'פרדס' ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

בשבת זו נתחיל ללמוד פרקי אבות.

המשנה הראשונה פותחת במילים: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'".

מפרשים רבים מתעכבים על ההדגשה, שמשה רבינו קיבל את התורה "מסיני". מדוע המשנה מדגישה את המקום בו ניתנה התורה, הר סיני, וצריכים להסביר את משמעות הדברים – כדברי רבנו עובדיה מברטנורא בביאורו למשנה – שהכוונה היא "ממי שנגלה בסיני".

לכאורה היה מתאים יותר לכתוב: "משה קיבל תורה מהקב"ה".

הסברים רבים ניתנו לכך, וכיון שהתורה נלמדת בארבע רמות, "פרד"ס התורה", בדרך הפשט, הרמז, הדרש והסוד - כך גם את הסיבה שהמשנה מציינת ש"משה קיבל תורה - מסיני", אפשר להסביר בארבעת הדרכים הללו:

*

בדרך הפשט:

כמה שמות יש לו להר זה, "הר האלוקים", "הר חורב" וכדומה, אך המשנה נוקטת דווקא בשם "סיני". משמעותו של שם זה, היא כדברי חז"ל (שבת פט): "מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו".

תוכנו של הר סיני הוא, "שנאה" לרדיפה אחרי תאוות העולם הזה, "סור מרע". תוכנו של "סיני"הוא, נתינת התורה עליו עם כל הרעש הגדול, מתוך קולות וברקים, דבר שגרם לעם ישראל יראה מהקב"ה, וכדברי הפסוק (יתרו כ, טו): "וירא העם וינועו". גם חז"ל מדגישים את היראה שהיתה בעת מתן תורה (ברכות כב): "באימה וביראה וברתת ובזיע".

ולא רק בעת מתן תורה, אלא גם היום, לימוד התורה שלנו צריך להיות מתוך אותה תנועת-נפש. ההקדמה ללימוד התורה היא היראה מהקב"ה, "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע - אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיע".

בעל ההגדה אומר: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן את התורה דיינו". הדרך וההקדמה ללימוד התורה, עוד לפני "נתן לנו את התורה" - היא "קרבנו לפני הר סיני", שלילת הרדיפה אחרי תענוגי העולם הזה, להתקרב ל"הר סיני", אל תוכנו של ההר, "הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו".

מאז מתן תורה על הר סיני, אי אפשר לרדוף אחרי תאוות העולם ויחד עם זאת להיות למדן.

בארץ מצרים, לפני מתן תורה, יכלו אולי לנוח תחילה, לאכול ארוחה דשנה, ויחד עם זה ללמוד תורה. אך מאז ש"משה קיבל תורה מסיני", מאז ש"קרבנו לפני הר סיני", הדרך ללימוד התורה היא על ידי הקדמת היראה, הביטול של האדם, "באימה וביראה וברתת ובזיע", או כלשון חז"ל (שבת ל) "שפתותיו נוטפות מר".

לכן מדגישה המשנה: "משה קיבל תורה – מסיני".

*

בדרך הרמז:

בספרי הרמז מובא (לקוטי שושנים מהרב שמשון מאוסטרופולי, יא), שהמילה "מסרה" ("משה קיבל תורה מסיני - ומסרה"), היא ראשי תיבות:מרה (אומדבר),סיני,רפידים,הר.

אלו ארבע מקומות בהם עם ישראל קיבל מצוות מהקב"ה, והמשנה מרמזת בדבריה, שגם המצוות שניתנו במרה או ברפידים – הקב"ה חזר ומסר אותם לעם ישראל בעת מתן תורה בהר סיני.

לביאור זה יש גם משמעות הלכתית: הרמב"ם בפירוש המשניות שלו כותב (חולין, פרק ז) "כל מה שאנו .. עושים היום, אין אנו עושים אלא במצוות הקב"ה על ידי משה רבינו עליו השלום (במתן תורה), לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו", (כגון מצות מילה לאברהם אבינו, ומצות איסור אכילת גיד הנשה ליעקב אבינו).

כמו שאת מצוות מילה ואי אכילת גיד הנשה, אנו מקיימים אותם כיום כי הקב"ה הורה עליהם בעת מתן תורה בהר סיני,

כך גם כל המצוות שניתנו ב"מסרה", במרה, ברפידים וכדומה – אנו מקיימים אותם כי הקב"ה הורה עליהם בסיני.

"משה קיבל תורה - מסיני".

*

בדרך הדרוש:

כאשר יהודי ניגש ללמוד תורה, עלול היצר הרע לנסות לקרר אותו, ולמנוע אותו מללמוד. הוא בא אליו בטענה: מי אתה, אדם פשוט, שתלמד את תורתו של הקב"ה?!

כדי לעמוד מול טענה זו, על היהודי להיות "הר סיני".

צריך שיהיה בו תוקף והתנשאות של "הר", הוא צריך להגביה את עצמו, שיהיה בו תנועת-נפש של "הר", לא להתפעל מטענותיו של היצר הרע, ובכח "הר" זה הוא ילמד תורה.

אך ההגבהה הזו של "הר", לא צריכה להיות יתר על המידה, אלא רק במידה מינימלית, וכדברי הגמרא (סוטה ה) "שמינית שבשמינית", מידה מועטה של תוקף וגאוה.

בדומה ל"הר סיני", שאמנם הוא היה "הר", אך הוא היה ההר הנמוך ביותר, ובלשונו של רבי יונתן בן עוזיאל בתרגומו (שופטים ה, ה. תהלים סח, יז): "מכיך מכל טוריא", הנמוך מכל ההרים.

זהו תוכן דברי המשנה "משה קיבל תורה מסיני", לימוד התורה צריך להיות באופן של "הר סיני", על האדם להחזיק בשני הקצוות: נדרש ממנו לעמוד בתוקף של "הר", ויחד עם זאת "מכיך מכל טוריא".

*

בדרך הסוד:

בספרי קבלה מובא ש"סיני" בגימטריה 130, וזו הגימטריה של חמש פעמים שם "הוי-ה" (26). הדבר מרמז על דברי חז"ל האומרים (ברכות ו) ש"התורה (שניתנה בסיני) ניתנה בחמשה קולות".

תוכנו של "קול", הוא גילוי, המשכה מהמדבר לשומע, ובעת מתן תורה היו "חמשה קולות".

ב"סדר ההשתלשלות" ישנם ארבע דרגות, בהתאם לארבע האותיות של שם "הוי-ה", ואילו בעת מתן תורה, ב"סיני", ניתנו "חמשה קולות", גם גילוי נעלה שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, חמש פעמים שם "הוי-ה".

משמעות הדבר בעבודת האדם: בנפש האדם יש חמש רמות – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

"נפש"זהו כח המעשה. "רוח" אלו מדותיו של האדם. "נשמה", אלו כוחות השכל שלו. "חיה" זהו כח הרצון הנעלה, ואילו "יחידה" שבנפש, זהו נקודת החיבור הנעלית של האדם עם הקב"ה, כח מסירת הנפש של היהודי.

בהר "סיני" היו "חמשה קולות", הקול הנעלה מסדר ההשתלשלות נמנה וניתן יחד עם ארבע הקולות הנחותים יותר –

כך גם באדם, כח מסירת הנפש, החיבור העצמי של היהודי עם הקב"ה, צריך להיות חלק מארבע הכוחות הנחותים יותר, הוא אמור לחלחל ולהיות נרגש בהכרת שכלו, ב"נשמה", ברגש מידותיו, ב"רוח", ועד לביטוי מעשי, במעשה בפועל, ב"נפש", בלימוד התורה וקיום המצוות היום-יומיים שלו.

"משה קיבל תורה מסיני", עלינו להביא לכך שכמו ה"סיני", חמש פעמים שם "הוי-ה", כל ה"חמשה קולות", הגילויים שהקב"ה גילה בעת מתן תורה הינם "חמשה"יחד – כך גם חמש הרמות שבנפש שלנו, יהיו חמש יחד, שכח ה"יחידה" הנעלה, יבוא לידי ביטוי ממשי, עד כח ה"נפש", המעשי, הנמוך.

(משיחות שבת שמיני, מברכים החודש אייר, תשל"א)

כ"ח בניסן תשע"ט