ב"ה יום חמישי, כ" ניסן תשע"ט | 25.04.19
שבת הגדול – למכה מצרים בבכוריהם ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

השבת שלפני חג הפסח נקראת בשם "שבת הגדול", על שם ה"נס גדול" שהתרחש בשבת שלפני צאת עם ישראל ממצרים.

בשבת זו, בעשירי בניסן, וכלשון הפסוק "בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות", בני ישראל לקחו, על פי ציוויו של הקב"ה, כבשים להקרבה, וכשבכורי מצרים שאלו אותם למעשיהם, "אמרו להם זבח פסח הוא לה', שיהרוג בכורי מצרים". הלכו הבכורים לאבותיהם ופרעה בדרישה שישלחו את עם ישראל, ומשהם סרבו, הבכורים נלחמו בהם והרגו רבים מהם, וכלשון הפסוק: "למכה מצרים – בבכוריהם".

נסים רבים קדמו ליציאת עם ישראל ממצרים, ובלשון המשנה "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים", המצרים הוכו בעשר מכות – אך נס זה של "למכה מצרים בבכוריהם", אינו חלק מאותם "עשרה נסים", זהו נס מסוג אחר, נס עם הגדרה שונה:"נס גדול".

ההבדל בין שבירת מצרים על ידי עשר המכות לבין "נס גדול"זה של שבת הגדול, הוא בכך שעשר המכות נעשו על ידי הקב"ה ומשה ואהרן, ואילו "נס גדול"זה של שבת הגדול, נעשה על ידי מצרים עצמה, "למכה מצרים – בבכוריהם", בכורי מצרים הם אלו שנלחמו והכו את מצרים.

"בכורי מצרים", התוקף והעוצמה המצרית, מנצלים את מעמדם וכוחם, ותובעים מפרעה ומאנשי מצרים למלא את ציוויו של הקב"ה, ולשם כך הם אף מעמידים את עצמם בסכנה, "ועשו הבכורות עמהם מלחמה" כלשון השולחן ערוך, ובמלחמה ישנן אבידות לשני הצדדים הלוחמים.

העובדה ש"בכורי מצרים" עצמם נלחמים למען עם ישראל – נחשב לא רק כ"נס", אלא כ"נס גדול".

*

לעובדה ש"נס גדול"זה של "שבת הגדול", נס "למכה מצרים בבכוריהם" התרחש בתאריך העשירי בניסן, ישנו רמז בספר תהלים.

הפסוק "למכה מצרים בבכוריהם"מופיע בפרק קל"ו בתהלים, פרק המכונה "הלל הגדול" (בדומה לשם "שבת הגדול"), ופסוק זה הוא הפסוק העשירי הפרק, כרמז לכך שמאורע זה היה בי' בחודש.

הדבר מודגש עוד יותר, בסידורו של אדמו"ר הזקן, סידור שהוא מוגדר כ"סידור השוה לכל נפש", סידור המתאים לכולם, מהגדולים ועד הקטנים.

סידורו של אדמו"ר הזקן הינו על פי נוסח האריז"ל, אך כיון שהוא ייעד את הסידור שיהיה "שוה לכל נפש", הוא לא הכניס בו כוונות על פי חכמה הקבלה (מלבד מקומות בודדים, כגון באמירת עשר המכות בהגדה של פסח, שם כותב אדמו"ר הזקן: "ויכוון"...).

אחד המקומות הבודדים שאדמו"ר הזקן הכניס כוונות של חכמה הקבלה בתוך הסידור, זה "הלל הגדול" הנאמר בתפילת שבת, שם הוא מציין שעשר הפסוקים הראשונים של המזמור הם כנגד האות י' של שם הוי', חמש הפסוקים שלאחר מכן כנגד האות ה' של שם הוי', שש הפסוקים שלאחר מכן הם כנגד האות ו' של שם הוי', וחמש הפסוקים האחרונים הם כנגד אות ה' האחרונה של שם הוי'.

אדמו"ר הזקן אף לא כותב לפני הפרק הזה "ויכוון", שיש לכוון שהפסוקים הללו הם כנגד אותיות שם הוי', אלא הוא רק מציין את האותיות בתוך הפרק ללא כל הקדמה. בתוך הפסוק העשירי הוא הכניס את האות י', וכן הלאה – בכך מודגש שאין צורך ב"כוונה"מיוחדת, אלא זהו דבר "שוה לכל נפש".

אדמו"ר הזקן מדגיש בסידורו, שהפסוק העשירי, הפסוק של "למכה מצרים בבכוריהם", עומד לצד האות י' של שם הוי' – דבר המרמז על כך שמאורע זה התרחש בתאריך יו"ד לחודש ניסן.

*

דרישתם של בכורי מצרים מפרעה לשלח את עם ישראל ממצרים ולקיים את ציוויו של הקב"ה, ועד להעמיד עצמם בסכנה של "למכה מצרים בבכוריהם" – קשור במיוחד עם שם הוי'.

כאשר משה ואהרן באו אל פרעה ואמרו לו: "כה אמר הוי' .. שלח את עמי", פרעה השיב להם "לא ידעתי את הוי' ואת ישראל לא אשלח", פרעה לא מכיר את שם "הוי'" הנעלה, אלא רק את שם "אלקים", כדברי הפסוק: "אלקים יענה את שלום פרעה",

ואילו בכורי מצרים באים אליו בדרישה לקיים את הציווי של "הוי'", את הציווי "שלח את עמי". לא רק שפרעה לא יעכב אותם, אלא אף יסייע להם לצאת: "שלח את עמי".

בסופו של דבר, דרישתם של בכורי מצרים התמלאה. מחשש שמא גם הוא ימות, פרעה עצמו זירז את עם ישראל לצאת, "ויהי בשלח פרעה את העם", פרעה עצמו "בשלח" אותם. עוד לפני שעם ישראל יצא ממצרים, "ויהי בחצי הלילה", פרעה קם "ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו".

עוד לפני היציאה ממצרים, המצרים העניקו לעם ישראל כלי כסף וכלי זהב, עוד לפני היציאה ממצרים, עוד בזמן הגלות היה "למכה מצרים"על ידי "בכוריהם", הם דרשו שמצרים תשחרר את עם ישראל.

*

"נס גדול" זה, מהווה עבורנו הוראה, לזמן הזה שבו אנו עדיין בגלות, עוד לפני הגאולה העתידה.

"מצרים"משמעותו מצב של הגבלה, "מיצר-גבול", ואף יש לו משמעות נמוכה יותר, מלשון מציר-מציק, "מצירים לישראל".

מקומו האמיתי של יהודי הוא בד' אמות של תורה ותפלה, אך כיון שהוא חי בעולם הזה, ועליו לפרנס את אשתו ובני ביתו, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", אזי עליו לעסוק לפרנסתו. חלק משעות היום עוסק הוא "בכל דרכיך", וכל מעשיך", ועיסוק זה הינו "מצרים"בהתאם למקומו האמיתי.

עיסוק זה הינו "מצרים". עיתים זה "מצרים" במובן של "מיצר וגבול", ועיתים אף "מצירים לישראל".

על היהודי לדעת שלמרות שזמן רב מהיום עוסק הוא ב"דרכיך"ו"מעשיך", לא זהו מקומו האמיתי. העיסוק הוא "זבולון בצאתך", זו "יציאה"ממקומו. כל עוד לא הגענו לזמן הגאולה, הימים בהם יתקיים היעוד של "ועמדו זרים ורעו צאנכם", עלינו, בלית בררה, לצאת ממקומנו ולעסוק בחיי העולם.

ותפקידנו הוא, עוד בזמן הגלות, עוד לפני היציאה מ"מצרים", להביא לכך שיהיה "למכה מצרים בבכוריהם". גם כאשר ב"ה ישנה הצלחה רבה בעסקים, "בכורי מצרים" – עלינו לוודא ש"מצרים" תסייע לעבודת ה' של היהודי. לנצל את עניני העולם לעבודת ה', "כל מעשיך, יהיו לשם שמים".

היציאה לעסק צריכה להיות באופן של "יגיע כפיך", ואילו הראש יהרהר בעת זו בדברי תורה, כאשר אדם אוכל או שותה, עליו לנתב את האכילה והשתיה למטרת עבודת ה'. "למכה מצרים בבכוריהם".

*

ר' נחמיה מדוברובנא (מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן) עסק בעניני מסחר. כאשר הוא ערך פעם חשבון עסקי והגיע לשורה התחתונה, בה עליו לכתוב את ה"סך הכל" של החשבון, כתב: "אין עוד מלבדו". זו היתה התחושה הטבעית שלו, כאשר הוא חשב על הביטוי "סך הכל".

הוא ערך חשבון מתמטי עם מספרים (ולא עם אותיות בלשון הקודש, שהם בעלי ערך מספרי), מספרים שהוא משתמש בהם למסחר גם בעסקיו עם אומות העולם, הוא ערך חשבון כלכלי אמיתי, "משאו ומתנו באמונה", כדי לדעת כמה עליו לשלם, או כמה צריכים לשלם לו - אך כאשר הוא הגיע ל"סך הכל", הוא כתב בטבעיות: "אין עוד מלבדו".

גם בעת עיסוקו ב"מצרים", בענייני העולם, הוא היה חדור בהכרה שהקב"ה הוא המציאות האמיתית והיחידה שישנה", אין עוד מלבדו", והעיסוק נועד - כדי שבאמצעותו הוא יוכל לעבוד את ה' כנדרש. סיפורו זה הינו ביטוי להכרה של "למכה מצרים בבכוריהם". "מצרים" נועדה לסייע ליהודי בעבודתו.

*

כאשר נפעל בחיינו "למכה מצרים בבכוריהם", ננצל את ה"בכורי מצרים"שברשותינו למטרה האמיתית לשמה נבראנו - על ידי זה נזכה ויהיה "למכה מצרים בבכוריהם" גם בעולם שסביבנו. עוד לפני סיום הגלות - "מצרים", אומות העולם, יסייעו לעם ישראל במילוי תפקידם ושליחותם בעולם.

עוד בהיותנו בגלות, יהיה "לכל בני ישראל היה אור במושבותם", למרות ש"מושבותם"היו במצרים.

ויהי רצון שבקרוב ממש, עוד לפני חג הפסח, נזכה לגאולה השלמה, ואת חג הפסח נחגוג בבית המקדש, "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים", כולנו יחד, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו".

(משיחת שבת פרשת צו, שבת הגדול", תשמ"ב)

ז' בניסן תשע"ט