ב"ה יום רביעי, ט"ו אדר א' תשע"ט | 20.02.19
להתחבר לגוונים שבתוכנו ■ תובנות לפרשת תרומה

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
"וזאת התרומה... זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני...." (כ"ה, ג')

"מעין" ו"כגון" - משמעות הגוונים המצטיירים בעינינו להביע רגש בצלילי נגן שובי לב או בגווני קסם מרהיבים, הנשפכים מתוכי המכחול הנובע אלי יצירה דמיונית... והכול גומרים עליה את ההלל שהיא כה "מהממת"... כובשת"...

וכשהיא מתבצעת באופנה המנוטרל והעצמאי, שאינו מנווט ממעל, אנו תוהים, אנה עומדים כלי מבע מחוננים אלה, מתנות אלוקה עולמיות לכוון את אורחותיו של האדם ביצירות החופש האומנותיות שלו?

ביחוד, אנו תוהים, הכיצד יתמודד בנחשולי הים הקוצף במערבולת ההתמכרויות שלו הכרוכות בהתנהלות הספונטאנית והמשחררת שלו?

איה יובילוהו מפרשי הרוח בכישוריו המנשאים והמרחפים בעיתות של גילופי ההתפרקות בתאי נגן שואגים וביצירות נטולות צורה, תוכן וערכים?

השמא, יטלטלוהו כנפי הרוח המשתוללת שלו, שיכור אלי סיכוני האפיק הבלתי נודע?

לראות בהוד זיוום של ששת הגוונים המדהימים ומעוררי ההתפעלות המתנוססים מולינו בהתגלמות צבעי הזהב והכסף, הנחושת והתכלת, הארגמן ותולעת השני שהעם נתרם להביאם למשכן - כלים...

מכשירים... אמצעים המצמצמים את עוצמת אור האינסוף והממחישים ומדגימים לנו אותו באופנו החי של הרגש האלוקי, עד שאף אנו עשויים להתמזג בתפארת הזו - זוהי היצירה האדירה ביותר שאנו עשויים לחולל בעולם הזה.

כל גוון ספיציפי הנמשך אלינו ממעל הוא מעין משל המאפיין והמתדמה לרגש האלוקי המופשט, אך בשל ההשגה הזאת שלנו בדבר... בשל המודעות והתפיסה הזו שנעשתה צלולה וחיה יותר באופן ההשאלה והדמיון - נלמד כיצד להתחבר עם האור, מבלי ללכת לאיבוד.

האור האלוקי הוא אינסופי ואין לו גוונים, אך כלי התפיסה שלנו חוצצים מגבילים את העוצמה הזו והוא מצטייר ברוח עינינו בגוון זה או אחר.

ככול שאנו מעפילים למקור האור בעולמותיו העילאים יותר, יהיה אור זה משמעותי ומעשי ותכליתי יותר לגבינו.

המושג 'גוון' נלקחה מהמילה 'כגון' והמביע רעיון של 'מעין' כמו.. שהעין תופסת בדמיונה היא, כי הגוון הוא התגלמות של האור האלוקי בעינינו, מעין המשל באופן של השאלה.

ואכן, הזוהר לפרשת תרומה מבהיר כי בערב שבת מתאחדות שש המידות האלוקיות שירדו בשבוע זה לעולמנו להחיותו ושוב מתעלות הן ושבות (שבת) למקורן והן נתפסות במודעות שלנו בבחינת ששה גוונים אותם תרם (תרומה) העם למשכן.

א) הגוון הזהוב המתגלה באופנו האדום והנוצץ בעוצמה נמשך אלינו בר"ה והוא מגלם את מידת הדין והגבורה. עוצמה שהיא מצמצמת וחותכת כבכוח הבינה, ושהיא חותכת ומפרטת ומהווה כוח מניע להתפקדות של דין.

ב) גוון הכסוף מורה על אדמומיות האש שנתלבנה, על חטאים שיום כיפור ליבן וזיכך אות, על מידת החסד..

ג) בסוכות נמשך לנו גוון הנחושת המסמל את הנחש ואת אומות העולם. אז אנו מקריבים שבעים קורבנות למענם.

ד) בפסח נמשך לעולם גוון של תכלת המגלם כסא של מלכות היות וגוון זה בא לבטויו בשמי התכלת האדירים הנפרשים עלינו במן אצילות שכזו..

תכלת המים היא השתקפות של הרקיע. ועל הים שנבקע בקריעת ים סוף, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל. הדבר מעורר בנו בטחון ואמון לפדות. ואילו בעיני אומות העולם מצטייר גוון זה ככוח מכלה (תכלת)

ה) גוון הארגמן מתגלם בשבועות. אז קבלנו את התורה שנמשכה לנו ממקורות עילאיים כ"כ ונצטמצמה (בגבורה כשהמקור הוא חסד) לרמת תפיסתנו, הרי שמעורים כאן התמזגות של מידות החסד והגבורה ובגוון הארגמן מהולים גווני הלבן והאדום.

ו) בחמישה עשר באב לבשו בנות ישראל מעטה פנימי אדום של "שני" אך  מעליו התכסו בשמלה לבנה.

הגוון הלבן שהוא צח והכולל את שאר הגוונים, הינו סמל  למידת החסד של המשפיע ואילו הגוון השני מורה על כיסופים וגעגוע וצמאון.

הגוונים האלה כגון צלילי הנגן המה עבורינו כלים. אמצעים הממחישים את התגלמות אור האינסוף בעולמו עבורנו בבחינת רגשות, ואולם, כשהאור הוא אדירביותר, אי אפשר לסברו לאוזן ולכן הוא נטול גוונים.

הגוון הירוק הוא המשכה של מידת התפארת, המתמזגת ע"י הגוון הלבן (חסד) והגוון האדום (גבורה) והמנ מרכיבים את מידת הרחמנות, שמקורה תפארת.

הגבורתיות שבנו בסמל של גוון אדום להאבק בכוחות הרשע עבור האדם החף והחסד שהיא מקור הגוון הלבן והמקור לתחושות שלאהבה והאכפתיות עבורו - בונים את הצבע הירוק והוא סמל לרחמים.

זוהי הסיבה שביום הדין אנו טובלים את התפוח בדבש, היות וגווני האדום והלובן שבו הופכים אותו לתפוח בגוון ירוק וסמל לרחמים, בה מידת הדין מתמתקת בעוצמת הדבש.

המקור במידת הרחמים והתפארת הוא תחושה של אהבה בגוון טהור של לובן החסד והמעוררת את מידת הדין להאבק ולכבוש ולהכניע את מניעי העוול באופן של דבש מכווץ... כובש ומכניע ואפילו עוד הופך את המרירות שבדין למתיקות עזה יותר של חנינה ואהבה במידת החסד.
ג' באדר א' תשע"ט