ב"ה יום שלישי, ז' חשוון תשע"ט | 16.10.18
הרב אלי וולף - מגזין >>ימי הבריאה והתורה שבעל פה

הרב אלי' וולף במאמר מיוחד לשבת בראשית המבוסס על שיחותיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע
מאת מערכת שטורעם
בראשית – ימי הבריאה והתורה שבעל פה

ביום שמחת תורה סיימנו את קריאת חמשה חומשי תורה, את קריאת פרשת וזאת הברכה, ומיד לאחר מכן קראנו בפרשת בראשית על בריאת העולם בששת ימי בראשית.

סיימנו את קריאת הפרשה האחרונה, המסתיימת במילים "לעיני כל ישראל", ובכך סיימנו את קריאת עיקר התורה שבכתב.
התורה שבעל פה, שעיקרה הוא המשניות, באה מיד כהמשך לתורה שבכתב, והדבר בא לידי ביטוי גם באות המסיימת את התורה שבכתב, ובאות הפותחת את התורה שבעל פה.

חמשת חומשי התורה מסתיימים באות ל: "לעיני כל ישראל", והאות הבאה בסדר האל"ף בי"ת היא האות מ', וזו גם האות הפותחת את המשנה הראשונה, את התורה שבעל פה: "מאימתי קוראין את שמע בערבין".

רצף זה של המשך האותיות, האות מ' אחרי האות ל', מדגיש את השייכות והרצף של התורה שבכתב עם התורה שבעל פה.
(גם כאשר נחשב בתורה שבכתב את ספרי הנביאים והכתובים, נראה שגם סיומם הוא באות ל' (דברי הימים ב לו, ס):  "מי בכם מכל עמו, ה' אלוקיו עמו, ויעל").

*

האפשרות לכך שקיבלנו את התורה שבעל פה, נוצרה בעקבות ירידה וחסרון בעם ישראל.

כאשר משה רבינו ירד מהר סיני עם לוחות העדות, לא היתה בהם את התורה שבעל פה. חז"ל אומרים (נדרים כב): "אלמלא (לא) חטאו אבותינו, לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד", וכאשר משה רבינו ירד מהר סיני והלוחות בידיו, והוא ראה את הירידה הרוחנית של עם ישראל בעשיית חטא העגל, הוא שבר את הלוחות, ולאחר מכן, מספר המדרש (שמות רבה מו א): "התחיל משה מצטער על שיבור הלוחות, אמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניות אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב "ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה"".

התורה שבעל פה ניתנה לנו, רק אחרי וכתוצאה מהירידה של החטא, מחטא מעשה העגל ושבירת הלוחות הראשונות.

*

האפשרות למציאות החטא ככלל, של היתכנות לירידה רוחנית, נוצרה ביום השני של ששת ימי בראשית.

היום הראשון לששת ימי בראשית מכונה בשם "יום אחד", כי זה יום שהקב"ה "היה בו יחיד בעולמו", אבל למחרת היום, ביום השני לבריאה, כאן נוצרה חלוקה בין "מים תחתונים", לבין "מים עליונים". על בריאת היום השני לא נאמר "וירא אלוקים כי טוב" כי כדברי חז"ל "מפני שבו נבראת מחלוקת".

יתרה מזו, במדרש נאמר: (בראשית רבה ד, ו) שביום זה לא נאמר "כי טוב" בגלל "שבו נבראת גיהנם". כך שביום השני לבריאת העולם נוצרה האפשרות הראשונה למציאות הירידה הרוחנית, חטא ככלל, וחטא עיקרי כחטא העגל –
וכיון שאחרי חטא זה ושבירת הלוחות הראשונות שבעקבותיו, קיבלנו "כפליים לתושיה", את התורה שבעל פה – לכן סדרם של סדרי המשניות (תורה שבע פה) תואם את סדר ימי הבריאה החל מהיום השלישי לבריאת העולם (היום שבעקבותיו היתה הירידה של חטא העגל).

היום השלישי הוא היום שבא אחרי הירידה של המחלוקת, בריאת הגיהנם, הוא היום המתחיל את סדר התורה שבעל פה.
*
סדר המשניות הראשון של ששה סדרי משנה הוא סדר "זרעים", העוסק בדיני גידולי הקרקע, והוא תואם לבריאה שנבראה ביום השלישי (בראשית א, יא), "תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע".

המשניות לאחר מכן הינם סדר "מועד", שענינו הוא מועדי וזמני השנה, והוא תואם לבריאת היום הרביעי (שם יד), "יהי מאורות הרקיע השמים .. והיו למועדים".

לאחר מכן משניות סדר "נשים", וביום החמישי אומר הקב"ה לראשונה את הציווי (שם כב) "פרו ורבו".
סדר המשניות שלאחר מכן הוא סדר "נזיקין", והדבר תואם את מאורע היום השישי לבריאה, חטא עץ הדעת, החטא שהביא נזק לבריאה כולה.

סדר המשניות הבא הוא סדר "קדשים", העוסק בהקרבת הקרבנות, והדבר תואם את מעשהו של אדם הראשון ביום המחרת, ביום השבת:

חז"ל מספרים (עבודה זרה ח), שאחרי שאדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת, "כיון ששקעה עליו חמה, אמר אוי לי שבשביל שסרחתי, עולם חשך בעדי .. כיון שעלה עמוד השחר, אמר מנהגו של עולם הוא. עמד והקריב שור".

כך שהקרבת הקרבן של אדם הראשון תואם את תוכן סדר המשניות, סדר "קדשים".

סדר המשניות האחרון הוא סדר "טהרות", העוסק בדיני טומאה וטהרה, ותוכן זה תואם את יום הראשון בשבוע, היום שאחרי השבת הראשונה.

חז"ל מספרים (פרקי דרבי אליעזר כ. מובא גם בילקוט שמעוני בראשית, רמז לד):

"בין השמשות של שבת, היה אדם יושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבוא הנחש שהטעה אותי בערב שבת .. נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמור עליו .. שמח בלבו .. ופשט ידיו לאור האש, ובירך "בורא מאורי האש" .. "ברוך המבדיל בין קודש לחול" .. באחד בשבת (יום ראשון) נכנס אדם במי הגיחון העליון עד שהגיע המים עד צווארו ונתענה .. ואמר .. ריבון כל העולמים, העבר נא חטאתי".

אדם הראשון טבל את עצמו במי הגיחון מתוך רצון להיטהר, דבר התואם את סדר "טהרות".

*

העובדה שההתאמה בין סדר התורה שבעל פה לבין ימי הבריאה מתחיל מהיום השלישי בשבוע, תואם את תוכנם הזהה של היום השלישי ושל התורה, על היום השלישי אומרים חז"ל שזה יום "שהוכפל בו כי טוב", זה יום שמסמל את ה"טוב" באופן מיוחד, ותוכן זה תואם גם את תוכנה של התורה.

חז"ל אומרים (מנחות נג) "יבוא טוב, ויקבל טוב מטוב לטובים", ותוכן הדברים הוא: "יבוא טוב – זה משה .. ויקבל טוב - זו תורה .. מטוב - זה הקב"ה .. לטובים - אלו ישראל".

כך שתוכנה של התורה, שמוגדרת כ"טוב", תואמת את תוכנו של היום השלישי של הבריאה שגם בו מודגש נושא ה"טוב".
('רשימות' חוברת יג)

כ"ו בתשרי תשע"ט