ב"ה יום שלישי, ז' חשוון תשע"ט | 16.10.18
כי תצא – התביעה לנחמה שלמה • הרב אלי' וולף

הרב אלי' וולף במאמר מיוחד לפרשת כי תצא, המבוסס על שיחותיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע
הרב אלי' וולף
ההפטרה הקבועה של פרשת כי תצא, היא עשרת הפסוקים הראשונים של פרק נ"ד בספר ישעיהו, הפותחת במילים: "רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי לא חלה".

הנביא מכנה את ירושלים כ"עקרה לא ילדה", הוא מכנה אותה כאשה ש"לא חלה", לא חוותה מעודה חבלי לידה – והקב"ה מנחם אותה, מבשר לה טוב, ואומר לה "רני", תרוני ותשמחי, "פצחי רינה וצהלי". הוא מבטיח לה בנים רבים: "כי רבים בני שוממה", רבים יהיו בניה של העיר שהיתה שוממה.

הפטרת כי תצא מסתיימת בדרך כלל בפסוק "כי ההרים ימוטו, והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה'". אלו הם פסוקי ההפטרה ברוב השנים.

אך בשונה מכל שנה, השנה נוסיף עוד כמה פסוקים. בהמשך לפסוקים אלו, נקרא גם את שאר פסוקי פרק נ"ד בספר ישעיהו, ונוסיף עוד מספר פסוקים מפרק נ"ה. בסיומה של ההפטרה הרגילה לפרשת כי תצא, נוסיף השנה פסוקים הפותחים במילים: "עניה סוערה לא נוחמה".

הסיבה לכך היא: בשנה זו ראש חודש אלול חל ביום השבת של פרשת ראה, כך שאחרי קריאת התורה לא קראנו בציבור את הפטרת השבת, את הפטרת "עניה סוערה לא נוחמה", אלא קראנו את הפטרת שבת ראש חודש, הפטרת "השמים כסאי והארץ הדום רגלי".

ובשבת זו, פרשת כי תצא, אנו "משלימים" את ההפטרה החסרה וקוראים אותה כרצף-המשך להפטרת כי תצא.

הצורך ב"השלמה" זו להפטרת "עניה סוערה" שלא נקראה השנה, דורש ביאור:

העובדה שראש חודש חל ביום השבת היא לא מאורע נדיר, היא חלק מלוח השנה הרגיל, ובכל שבת שכזו קוראים את הפטרת "השמים כסאי" ולא את הפטרת הפרשה של אותה השבת, אך אף פעם, לאורך השנה, לא מתקנים ומשלימים את קריאת ההפטרה החסרה בשבת אחרת, ומדוע דווקא את הפטרת "עניה סוערה" אנו משלימים את קריאתה?

המחשבה שמא צריך להשלים את ההפטרה בכדי שיהיו "שבע דנחמתא" - שבע שבתות של קריאת הפטרות בעלי תוכן נחמה – אינה נכונה. כי הרי לא מוסיפים שבת נוספת לקריאת הפטרה שביעית של נחמה במקום שבת ראש חודש אלול.

את פסוקי הפטרת "עניה סוערה" אנו קוראים כהמשך לפסוקי הפטרת "רני עקרה לא ילדה", כך שלא מרוויחים כאן שבת נוספת של נחמה, כך שהשאלה מדוע יש להשלים ולקרוא את פסוקי הפטרת "עניה סוערה", במקומה עומדת.

[ובאשר לצורך ב"שבע דנחמתא", שיהיה שבע הפטרות של נחמה, ובשנה זו לכאורה ישנם רק שש – מבואר בספרים שבהפטרת "השמים כסאי" ישנם  כמה פסוקים שתוכנם הוא נחמה, כך שגם בשנה זו יש שבעה שבתות של "שבע דנחמתא"].

*

יתרה מזו: לא זו בלבד שנדרש להבין מה המיוחד בהפטרת "עניה סוערה לא נוחמה", שבגינה אנו משלימים וקוראים אותה בציבור –  השאלה העיקרית היא: גם אם יש צורך להשלים אותה, מדוע היא באה כהמשך להפטרת "רני עקרה לא ילדה", בשעה שתוכנן של הפטרות אלו אינו תואם זה לזה.

בספר אבודרהם מובא מדרש המבאר את סדר שבע ההפטרות של "שבע דנחמתא", שהם כעין רצף של דיבור עם הקב"ה. שבעת ההפטרות הינן: (א) "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם", (ב) "ותאמר ציון עזבני הוי', וא-דני שכחני", (ג) "עניה סוערה לא נוחמה". (ד) "אנכי אנכי הוא מנחמכם". (ה) "רני עקרה לא ילדה". (ו) "קומי אורי כי בא אורך". (ז) "שוש אשיש בה'".

הקב"ה מורה לנביאים ללכת ולנחם את עם ישראל, הוא מורה להם: "נחמו נחמו עמי", לכו ותנחמו את העם שלי. כאשר עם ישראל רואה שהקב"ה שולח אליהם את הנביאים, ולא הוא עצמו זה שבא לנחמם, הם חשים שהקב"ה עזב אותם, הוא שכח מהם: "ותאמר ציון – עזבני הוי', וא-דני שכחני".

כיון שכך, הנביאים חוזרים אל הקב"ה ומוסרים לו את התחושה הקשה של עם ישראל, הם אומרים לו שהעם לא מתנחם: "עניה סוערה לא נוחמה", הם רוצים שאתה תנחם אותם.

כאשר הקב"ה רואה שאלו הם פני הדברים, הוא אומר שאכן עם ישראל צודק, והוא עצמו ייגש וינחם אותם: "אנכי אנכי הוא מנחמכם", והנחמה של הקב"ה לעם ישראל הינה שתי ההפטרות שלאחר מכן: "רני עקרה לא ילדה", ו"קומי אורי כי בא אורך", וכאשר הקב"ה עצמו בא ומנחם את עם ישראל, הם שמחים ואומרים: "שוש אשיש בה'".

לאור ביאור זה, מיקום פסוקי הפטרת "עניה סוערה לא נוחמה" כהמשך לפסוקי "רני עקרה לא ילדה" – דורש ביאור שבעתיים. הקב"ה כבר אמר "אנכי אנכי הוא מנחמכם", ולא זו בלבד שהוא הסכים עם טענת עם ישראל, אלא הוא כבר התחיל לנחם אותם, הוא כבר אמר "רני עקרה לא ילדה" – אזי איזה מקום יש כעת לטענת עם ישראל "עניה סוערה לא נוחמה", הם הרי כבר מנוחמים מהקב"ה עצמו?!

אך למרות שאלה זו, אחרי הפטרת "אנכי אנכי הוא מנחמכם", ואחרי פסוקי "רני עקרה לא ילדה" – אנו קוראים השבת בציבור את המשך פסוקי הפרק, את ההפטרה והתביעה של עם ישראל "עניה סוערה לא נוחמה", כך שיש מקום לטענה זו, ורק אחרי קריאת הפטרה זו נקרא בשבוע הבא את ההפטרה, את נחמתו הנוספת של הקב"ה: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

*

ההסבר הוא: ידועים הם "שבעת התורות" שאמר הבעל-שם-טוב בגן עדן, בשנת תרנ"ב, תורות על פסוקים שונים, על הפסוקים "והיה כי תבוא אל הארץ", "אשרי העם יודעי תרועה" וכן הלאה - והתורה השביעית הינה תורה קצרה על הפסוק "קומי אורי כי בא אורך", ותוכנה מכוון כלפי נשיאי עם ישראל, המנהיגים הרוחניים של העם:

"אתם נשיאי ישראל, שאתם מניחים הצידה את התורה והעבודה שלכם בשביל טובת הרבים, מה יהיה איתכם (עם שכרכם) – על כך אומר הקב"ה "קומי אורי", באור הפרטי שלכם לאור הכללי, "כי בא אורך"".

תורה זו לכאורה דורשת ביאור, מה היא השאלה "מה יהיה איתכם", הרי דבר ברור הוא שנשיאי ישראל יקבלו שכר רב על כך שהם הדריכו והנהיגו את העם. הם קיימו את מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך", הם קיימו את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", כך שהם זכאים לשכר. מה עוד שהם עושים זאת מתוך מסירת נפש, הם הרי מניחים על הצד את תורתם ועבודתם בשביל טובת הרבים – הרי לבטח שהם זכאים לשכר רב.

וכיון שלמרות הבנה זו, נשאלת השאלה: "מה יהיה איתכם", הרי שמובן שהשאלה היא נעלית יותר. למרות שהם אכן יקבלו את השכר האמור, אבל באם במקום לעסוק בטובת הרבים הם היו עוסקים בתורת ועבודה, בהתעלות רוחנית אישית, ומתוך מסירת נפש – הם היו מעפילים לפסגות רוחניות גבוהות מאוד, ועל מצב נעלה זה, שהם לכאורה הפסידו, עומדת השאלה "מה יהיה איתכם". ועל כך באה התשובה בתורתו של הבעל שם טוב "קומי אורי, באור הפרטי לכללי, כי בא אורך" –
לא זו בלבד שה יקבלו "אור" ושכר בכמות מרובה, אלא הם גם יקבלו אור ושכר באיכות נעלית ביותר, "באור הפרטי לכללי".

*

זו גם טענת עם ישראל: "עניה סוערה לא נוחמה". למרות שהקב"ה הודיע "אנכי אנכי הוא מנחמכם", למרות שהוא כבר התחיל לנחמם ואמר "רני עקרה לא ילדה", היא אמנם מוגדרת כ"עקרה לא ילדה", והקב"ה מבשר לה "רני", עליה להיות בשמחה – עדיין בני ישראל לא מסתפקים בכך והם טוענים שהנחמה אינה מושלמת, עם ישראל ממשיך וטוען: עדיין "עניה סוערה לא נוחמה".

עם ישראל תובע את הנחמה במידה המרבית ביותר, כהבטחתו של הקב"ה לנשיאי ישראל. כמו שהם יקבלו לא רק שכר של כמות בגין עבודתם ב"ואהבת לרעך כמוך", אלא גם "קומי אורי כי בא אורך", שכר באיכות נעלית וגבוהה מאוד, "באור הפרטי לכללי" – כך גם עם ישראל תובע נחמה במלוא המידה, הן בכמות והן באיכות. "עניה סוערה לא נוחמה",
ואכן ההפטרה של השבוע לאחר מכן היא, בדומה להבטחה אל נשיאי ישראל: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

אור ונחמה של "קומי אורי כי בא אורך", שהינו נעלה בהרבה מהפטרת "קומי אורי" של כל שנה אחרת. "קומי אורי" מרומם הבא אחרי טענה של "עניה סוערה לא נוחמה".

ובפרט כאשר יהודי פועל על יהודי אחר, והוא עושה זאת מתוך מסירת נפש, כך שאופן עבודתו דומה לעבודתם של נשיאי ישראל - עבור כך הוא יקבל שכר לא רק על מצות "ואהבת לרעך כמוך", אלא גם שכר נעלה בהרבה. שכר של "קומי אורי כי בא אורך", אור נעלה של "האור הפרטי לכללי".

(משיחת שבת כי תצא תשל"א)

י"ג באלול תשע"ח