ב"ה יום שני, ב' טבת תשע"ט | 10.12.18
השופט הנאור ■ תובנות לפרשת שופטים

מאמר שבועי חסידי ומעמיק, מלא בתובנות לחיים, מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאנו על פרשת השבוע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
השופטים בשערי הנפש שלנו - איה הם?
 דמותו של שופט עוצמתית, בעלת חוסן  נפשי ועוז אישי פנימיים. מאין הוא שאב את החיל הזה?
אישיות מחוננת. שקולה... ברת דעת, מבריקה ומשכילה בחקר המשפט ובתובנותיו ויורדת לעומקם של סבך הפרטים המורכבים והיא דולה מסקנות האמת והטוהר והיושר...
מאין  הצלילות הזו לה? איך היא מאבחנת סיטואציה במבט רחב אופקים ורב ממדי כ"כ?
הכלום, העוז הזה הוא העילה לעמדה נקיית כפיים נחרצת כ"כ ולמאווים של זוך להשכין שלום בסביבתו ולהוציא לאור את אותו דין הוגן של  מציאות לוטה בערפילים, שחלילה, הנשפט החייב לא יפגע באותם אישים זכאיים שלא עוללו כל עוול?!
או, שמא, המצב מהופך הוא ומידות הטוהר והיושר וההגינות  הקורנות משופט זה, המה העילה לעוצמתיות והעוז המשקפים אותו?!
ומה אכן, מקנה לו את הצלילות הזו ותפיסת חיים שהיא בהירה וזורמת. הכלום, רכש הוא אוצרות של תבונה ודעת מבורכים כ"כ מטבע הולדתו או שנתיבות החכמה המדודים והזהירים שלו באורחותיו הם שפערו לפניו את שערי החכמה הנרחבים וחשפו לפניו את המסר המסקנתי ברחשי לבו?!
השופט הנערץ הזה וזה שמעורר בליבותינו נימה של חלחלה ושל יראת הרוממות כלפיו, אמורה לגלם את אישיותינו אנו ובכל רגע קט בחיינו החולפים אנו נעמדים על דוכן המשפט שופטים ונשפטים.
כיצד נפענח ונמצא פתרונים לאותם סודות צפונים (צופנת פענח) למצב מאתגר כ"כ כשההיבט השופט שלנו אחוז לבטים המתעתעים בינות אותה זיקה של מידת החסד העוממת בנו והמייחלת להקל על מחמד נפשנו... על גוזלנו הרך... לזכותו ולשחררו מאימתו של גזר נחוש ונחרץ למרות היותו, אולי, חייב?...
 וכשהדים בוקעים מתעלומות לבנו באותה קריאה להוצאתו לפועל של דין  אמת וצדק גבורתיים, של נשפט שהיא דמות זרה לנו ואינה שובה אותנו בקסם אישיותה ובתכונות הקריזמה הקורנות מתוכה..
 או שמא, בשל היות הזיו והתואר שלה אינם כובשים... וכשאין מוניטין של תהילה מהלכים לפניה  והיא אינה מקרינה יחוס משפטי מתנשא או עמדה האוחזת בהון ושפע כלכלי נרחב אנו נאחזים אז אסורים בתוכי עבותות של "צדק ויושר אמינים"?..
ואז בצפונות לבנו אנו תובעים אז... לדייק מאוד ולחייב במגמה מקודשת של אידיאל של השבת הסדר על כנו ולשמר את החוק... את המשפט שהוא אורח חיים מותווה ומקובע באופני נוהלו ואין לחרוג ממנו ולו אף קמעה..
ואנו יוצאים אז בקריאה של החלטתיות עיקשת שלא להניח "לחייב" לפגע ולעשוק ואנו מייחלים בציפור הנפש לגונן ולהושיע את אותם "חפים ותמימים" שלא יינזקו ממשפט מעוות...
 הכלום אין הנטיה האישית הזו שלנו שהולכת שולל והנסחפת לשביה במלתעות (שיני) מחדלינו ואותה עמדה של הכרת הפנים המטה את המשפט ומסלפת אותו אינן  עובדות המאמתות את מציאות צללי השוחד שאוחז בנו?
השוחד "שהוא חד" מאבד בתוכינו צלם של כלי תפיסה צלולים... זכים וההשקף שלנו נעשה אז ערפילי ומטושטש ולוקה...
אז אותם זיקים של ברק המבריק במוחין המבזיקים במוחינו באותם רגעי החקר שלנו בתפיסת סינוריות קשות לפיענוחן והמבקשים לקבל צורה להגי המופשט הזה ולבוש לרעיונות מוגדרים ...
 ל"ב נתיבות מחסמים אז ואותם שבילים שהם צרים האמורים להוביל הגי זה  למרחקי האין סוף את האור הגלום בהם להומ=צאה לאור של דין המשרה שמחה וטוב לבב - קופאים משותקים בתנועה של דום חנוקים וממיטים כאב נאנק...
 ואיו זיקי חכמה מבריקים אלה זורמים עוד בנתיבותיהם ואינם באים בתוכי שערי הבינה הנפערים, שם היה הזיק הזה לובש צורה פראקטית ומוחשת של תמונה בהירה השוחרת שלום ושלווה וצדק ואמת...
ואותה דמות משוחדת הסוקרת ושוקלת ומודדת בחקר המשפט מאבדת את ההיבט הניטרלי.. הזך והטהור והצלול והיא מהלכת בצללים עכורים...
אז, אנא, בכל לשון של תחינה ובקשה... בהיותינו נתונים בכנו של משפט כהורים, מחנכים, רעים נאמנים או סתם כזרים בזירה של משפט ואנו נקלעים לתנאים בהם התגובה השופטת שבנו מתודלקת...
ואז מתוכי המעמד המתנשא הזה לפתע ברגעים של פז הבה נתפלל ונתנצח בגינוני הקרב שהלוואי שנבחין  בשערים מזהירים כך שהמודעות שלנו תהא חווה... חיה ומודעת אל הזריחה המקודשת והאלוקית של מי שמתנשא מעלינו.
מתוכי השערים של נפשותינו, דרכם אנו מתבוננים אל העולם שסביבינו וההיבט הזה הוא שאחראי להשערותינו (שער) ומחשבותינו ולתפיסת חיינו הנסערת (הנשערת - שער)
 היות והעמדה שלנו נקבעת בהתאם למידה ושעור (שער)  יכולותינו האינטלקטואליות והנפשיות ואז מתעצבת בנו מודעות של "נודע בשערים בעלה".
בשערי ההשקף האלה נעמיד שופטים ושוטרים והמה יגמדו את הנפש השאננה הזו והמסתוללת והשובבה בשפיטה פזיזה ונחפזת של בוסר... שהיא פגה ואינה בוגרת ומבכירה ונטולת השקעה שהיא שקולה ומדודה החוזה מראש בהשלכות של כל צעד לוקה...
המעמד הקט והצנוע הזה בחינת התום הנובע מתוכי הנפש של הפעוט הזך והטהור הוא מהווה את מקור העונג האלוקי והחיבה שהוא רוחש לנו ומעניק לנו את השי הזה לשפוט שלא כחוקות הגויים אבל מתוכי הנפש היחודית שהוא שמעצב בנו...
ומשם אנו רוכשים  את החיל והחוסן והנחישות הנחרצת הזו שלא ללכת שולל אחרי מניעים של הבל ...
העמדה הבטלה והענווה הזו היא שמזרימה בנו זיקוקים של אור אל נתיבות החכמה שלנו והיא שמניעה אותם לבוא בתוכי שערי הבינה הפעורים והנחשפים שבנו.
שם מקבלים זיקוקי חכמה אלו אור של תובנות חיים המחלחלים אל לבותינו , של תמונה בהירה צלולה שיש בה טעם והרגש (געפיל)
וכך נוציא לאור את הצדק והיושר וההגינות הנצחיים הכבויים נעלמים בצפונות ואז הסדר יבוא על כנו...
ואותם גורמים מעוותים שבקשו להסתולל ולמחוץ ולפגוע חוששים עתה לקרב הלום מפני אימת הנחישות והעוז הקורנים מתוכינו.
ואולם השופט הנערץ המודע והמכיר באמת החיים בשל הזריחה שבשעריו בשל הזוך והטוהר ועמדה מצטנעת וענווה המעטרים אותו - משכיל להתנצח על השחור ולעורר במחשכים ערגה בלבבות הפוסחים והמפספסים את האור לחדול מהעושק ולשוב בהרהורי  חרטה...
ואז גם הם נתפסים בעיניו של השופט הנכבד כדמות נקיית כפיים כאילו לא עיוותה מעולם.
זהו השופט הנאור שבכוח הגבורה שבו הוא יודע לכבוש בקרבו ולצמצם את האור האדיר הזה של מוחין ולבב שופעים בתבונות ובתפיסת מרחבי האינסוף שאינה חדלה ולהגביל את השפע הזה ולתאם אותו לתפיסת הנורכמה שגם אליה יזרום האור.     
(ע"פ לקוטי הצ"צ ערך משפט ושופט וע"פ אור התורה לצ"צ חלק ב' פרשת שופטים)
ח' באלול תשע"ח