ב"ה יום רביעי, י"א אלול תשע"ח | 22.08.18
בשבילי החינוך ■ תובנות לפרשת דברים

מדי שבוע אנו מגישים כאן ב'שטורעם' מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: קטעי הגות ופרפראות של התעלות לפרשת דברים ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
עקב בעקבות אגודל בשבילי החינוך

להכות בסלע או לדבר אליו? להוכיח את העם באופן חמור ובוטה או לעוררוו בדרך של רמז וברוך ועדינות?

משה היכה בסלע וגם אמור היה לדבר. משה הוכיח את העם בלשון קשה ומייסרת אך גם השתמש בשפה של רמזים של "תופל ולבן" וגם עשה זאת לאחר שממלכות סיחון ועוג נחלו את מפלתם כך שתחושות הרווחה והשחרור של העם הכשירו את לבו להיות נאות לשמוע למוסר מפיו של משה...

הוא גם הוכיח אותם סמוך לפטירתו כי חשש שמא יפגשו בו אלה שספגו את התוכחה והדבר יסב להם חרפה וקלון...

מה,אפוא, הניע את מנהיג הדור לנקוט בדרך האחת או בזו שכל כולה מהופכת? מה היו שקוליו?

ושמא יהוו המה נתיבות עבורינו ונר לרגלינו  עת אנו נתקלים בלבטים של חינוך ובמבוכותיו...

לו היינו מודעים לעובדה כי ההכרה באידיאלים שלנו... במשאלות החיים.. בבקשה הנפשית שלנו שצפה לה על גדות לבנו  ובציפיות שלנו באתגר זה היא,למעשה,  העיקרון ראשי להשגים מעולים בדרכנו בחינוך.

ואולם, לעולם לא נדרוש מהמחונך האחר להשקיע מאמצים נלאים כ"כ ולהשיג יעדים נעלים מידי ורמים יותר מכפי מסוגולותיו, אליהם עשוי האחר להגיע בנקל..

משה רבינו ירד לסוף דעתם של אנשיו והשכיל להבין מה, אכן,  הציק להם והטריד אותם ומה בעצם היה המוקד והמניע לסוג המופרעות שאפיינה כל כיתה ביניהם.

התפיסה הזו היא שהויתה את נקודת המוצא לשיקוליו ולהחלטתו כיצד לנקוט עם כל גוף כשלעצמו.

כשאנו מבקשים לעורר את אותן נקודות אור סמויות בלבב של הילד וכשאנו מנסים לחתור לתעלומיו היות והוא משקף ציניות מה... קרירות וחוסר שביעות משווע  ועונג מאותן הזדמנויות פז שאנו מציעים לו בהן ציפינו שיתלהט ויתלהב כ"כ...

אזי תגובתנו תהיה דוממת יחסית וצנועה ורק בלשון רכה וברמז מה, ניתן להצית בו שביבים.

ההתעוררות היא הבחירה שלו ואת הזיקים העדינים והכבויים שבו לא אנו עיצבנו ועיבדנו ויצרנו..

מילות של עידוד ודברי חסידות מחממי לב יועילו יותר ממבע מאוכזב וכואב וסבר חמור וזועק ומייסר ומכה את הסלע...
אז מדוע ציווה ה' את משה ליטול עימו את המטה כשלא היה אמור להכות בסלע אך לדבר במי מריבה,?

כי העם נזקק העם אז לרגעי התעוררות ורוך כדי להטות (מטה) את הלב בדיבור...

הדיבור מעורר את הכוונה שבלב, את הבינה והשרש שלה (של הבינה) נעלה מכוח החכמה ונוצרת אז זרימה של הארות וזיקי חכמה למוחין וכך ניתן לעורר...

היה זה לאחר 40 שנות נדודים ותלאות במדבר המייסר והעם כבר לא היה אותו גוף עז ועיקש ונוקשה כמו בראשית המסע..
 וכשמשה היכה בסלע במקום לדבר כי נתכוון לשאוב עוד התעוררות בדרך של גבורה -הוא נענה מלמעלה כי לא זו הדרך!

וכשאנשיו תפלו על הלובן שבמן, (תופל ולבן) הוא הבין כי הזריחה של אור הקדושה המפציע מהמן  חולש על יכולת התפיסה וההשגה שלהם והם בקשו לחם מן הארץ כמשל חלכמה שהיא ארצית ושהיא נתפסת בתחושות שלהם... בהשגי המוחין...

והוא הבהיר להן כי באותו מקום שיכולות התפיסה - תמות וכלות, המה הרגעים שהאמונה חודרת למערכת. אמונה היא הכרה של אותם עקרונות של יהדות שאינם נקלטים.

ואולם בשונה לאילו שתפלו על המן, בקשו שבט ראובן, גד וחצי שבט מנשה לשבוע רק מהמן ולמרות שהיה בחזקתם צאן רב, הם לא שחטוהו היות ובקשו רק את המן.

הם סירבו להיכנס לארץ ישראל היות ושלב זה של עזיבת המדבר  - חותם את ירידת המן.

המן היה אמור לזכך את העם וביחוד את אותם גורמים ומניעים נמוכים ביותר במערכת חייו הביולוגים, כגון אכילת בשר ע"מ לזכך ולברר אותו.

שניים וחצי שבטים אילו לא היו מעוניינים בקיום של מצוות ובהזדככות של העולם בתור יעד והשקעה...

הם בקשו להיות רועי צאן ןלהתבודד מתוך שלווה ומנוחה ולהתענג על הקודש ולהתבטל אליו.

צעדים אלה מזכירים מאוד את מגמת המרגלים והדבר היה זקוק באופן נחרץ לתיקון   חותך ומעצב בנחישות.

כאן אין שפת רמזים מועילה! כאן יש דברי מוסר המייסרים - הקושרים (אוסרים) את הנפש שאינה יוגעת מעצורים והיא נוקטת צעדים פראיים ומופרעים.

כאן נדרשת תוכחה של לכו וניווכחה כדי להכיר נמציאות האוטנתית!

ואנו מוצאים שני אופנים אלה בהפטרה:

חטאים שהם אדומים כשני (גוון של שושנה) וחטאים אדומים במשל לגוון האדום שמפיקה תולעת השני.

הראשונים מעודנים יותר והם יזדככו כשלג, בעוד הסוג הנוקשה יותר יהיו לבנים כצמר.

שלג צחור יותר ומתאים לאותו סוג של חטא של מזיכוך הנשמה ושאינו חמור כ"כ כתיקון מעשים פגומים וההזדככות בסמל של שלג האופיינית ל"ציון" תעשה ע"י המשפט ובו היא תיפדה...

ציון - המה בחינת הזיקים העדינים ... הסימנים (ציונים) שעוממים בנשמה וע"י המשפט - דברי פנימיות התורה המלבבים - תבוא ההתעוררות...

ואילו אילו שעולם המצוות אצלהם פגוע - הצדקה המתגלמת במימוש המצוות כהלכתן - תיגאל אותם.

ואולם, על אף שהשלג זך יותר ומקביל לנשמה העדינה והזכה, הצמר, למעשה, גובר עליו ביסוד הגבורה שבו, בה יוכל הצמר להפוך את הקדרות שבעולם החומר והמעשה והנוקשה לאור בהיר בעוד השלג עשוי לזכך רק את הנשמה אך אינו מסוגל להתמודד בחשכת החומר ולהופכו.

התשלובת של הגישות השונות בהתאם למצבים השונים המה ראשוני הניצנים לפדות ילדינו הטהורים.
ח' במנחם-אב תשע"ח