ב"ה יום רביעי, ו' כסלו תשע"ט | 14.11.18
י"ז בתמוז שחל בשבת ● הרב אלי וולף

"בשנה זו שבעה-עשר בתמוז חל ביום השבת, ולכן התענית נדחית ליום המחרת, ליום ראשון. מה משמעותה של דחיה זו, ובכלל, יש להבין, מה משמעותה של דחיית תאריך או מאורע מסויים למועד אחר" ● מגזין 'עונג חב"ד' מתכבד להגיש את מאמרו של הרב אלי' וולף על י"ז בתמוז שחל בשבת
הרב אלי' וולף
במסכת שבת (קד) הגמרא עוסקת בכמה "אותיות צופן" של אותיות לשון הקודש.

אחד ה'צפנים' הוא: א"ת, ב"ש, ג"ר,  ד"ק. בצופן זה מחליפים את האות הראשונה של האל"ף-בי"ת, האות אל"ף, באות האחרונה, תי"ו. את האות השניה, בי"ת, מחליפים באות שלפני האחרונה, שי"ן. את האות השלישית, גימ"ל, מחליפים באות רי"ש, וכן הלאה, והגמרא מבארת את המשמעות הפנימית של צופן זה ושל הצפנים האחרים שהיא עוסקת בהם.

אחד הרמזים העממיים באותיות צופן זה של ,א"ת ב"ש אומר: אשר לפי נוסחה זו ניתן לדעת את קביעותם של תאריכים שונים בלוח השנה היהודי, באיזה יום בשבוע הם יחולו.

האותיות א ,ב, ג, ד, מסמלות את קביעות מועד ימי חג הפסח, יום א של חג הפסח, יום ב' של חג הפסח וכן הלאה, והאותיות השניות ת, ש, ר, ק וכו' – מסמלות תאריכים שונים. האות "ת" – היא ראשי תיבות של "תשעה באב", האות "ש" – היא ראשי תיבות של חג "שבועות", האות "ר" – היא ראשי התיבות של ימי "ראש השנה", וכן הלאה.

והצופן "א"ת, ב"ש, ג"ר" אומר - שהיום בשבוע בו חל יום "א" של חג הפסח, זה היום בשבוע בו יחול בשנה זו "תשעה באב". היום בשבוע בו חל היום השני של פסח, "ב" – זה היום בו יחול בשנה זו חג ה"שבועות". היום בשבוע בו חל יום "ג" של פסח – זה היום בו יחול "ראש השנה" של השנה הקרובה, וכן הלאה.

מה משמעות הדבר שהיום בו חל היום הראשון של פסח – זה היום שבו יחול תשעה באב (ובדרך ממילא גם היום בו יחול שבעה-עשר בתמוז, היום הראשון של ימי 'בין המצרים'), מה הקשר התוכני ביניהם?

*

בשנה זו שבעה-עשר בתמוז חל ביום השבת, ולכן התענית נדחית ליום המחרת, ליום ראשון.

מה משמעותה של דחיה זו, ובכלל, יש להבין, מה משמעותה של דחיית תאריך או מאורע מסויים למועד אחר.

כאשר דבר מסויים נדחה מהתאריך המקורי שלו לתאריך אחר, בחלק מהמקרים הדבר מאבד מעט מעוצמתו ותוכנו, ובמקרים אחרים אין כל שינוי בדבר.

כאשר מילת תינוק נדחית מהיום השמיני ללידתו למועד אחר – הגם שמצוות המילה שהתקיימה במועד האחר היא מילה כשרה לכל פרטיה, אבל אין זו "מילה בזמנה", בתינוק לא התקיימה הוראת התורה (ויקרא יב, ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".

גם יום תענית שחל בשבת, כתענית שבעה עשר בתמוז או אפילו תענית חמורה יותר כתשעה-באב - כאשר הם נדחים מיום השבת ליום ראשון שלמחרת, התענית מאבדת מעוצמתה המקורית.

כאשר מלים תינוק ביום השמיני ללידתו, והיום השמיני חל ביום ראשון בשבוע, שהוא עשירי באב, כך שזהו היום בו מתענים את צום תשעה באב שנדחה ליום ראשון – ההלכה קובעת (שולחן ערוך סימן תקנט) שלמרות התענית, אבי הבן, "מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו, לפי שיום טוב שלו הוא". חומרת צום תשעה באב, מאבדת מעוצמתה אצל אבי הבן.

לעומת זאת, יש דחיה שונה, בו הדחיה אינה מאבדת כלל מעוצמת הדבר:

כאשר ראש השנה חל ביום השבת, ותקנת חכמי הגמרא היא שביום זה לא תוקעים בשופר – בכל זאת ראש השנה לא מאבד את מעלת תקיעת השופר.

מבואר בספרי חסידות, שבקביעות שכזו, כל הפעולות הנעלות שנפעלות על ידי תקיעת השופר של האדם, הרי שבראש השנה שחל בשבת, הפעולות הללו נפעלים מעצם מעלת יום השבת, ללא מעשיו של האדם.

כך שבמקרים כאלו, הדברים החיוביים נותרים בעינם ביום המקורי, למרות דחיית יום המועד.

דברים אלו אמורים גם לגבי דחיית צום יום שבעה עשר בתמוז שחל ביום השבת.

*

בצום שבעה עשר בתמוז ישנם שני נושאים: יש לו תוכן חיובי נעלה, ויש בו גם תוכן שלילי.

ביום זה "הובקעה העיר" ירושלים והחל חורבן בית המקדש, ובשל כך אנו מתענים. ובקביעות כמו בשנה זו, ששבעה עשר בתמוז חל בשבת - התכנים השליליים הללו של היום, נדחים ליום המחרת.

אולם התוכן החיובי של יום זה, העובדה שיום זה נקבע כצום, ומהותו של צום הוא - כפרה על מעשינו: "שיהא מיעוט חלבי ודמי, כאילו הקרבתי קרבן לפניך", תוכנה של הקרבן וכפרה היא שהאדם "יהיה לרצון לפני ה', ומרוצה וחביב לפניו יתברך, כקודם החטא", יום צום הינו "עת רצון" כדברי הנביא ישעיהו (נח, ה) – ופרטים אלו אינם נדחים מהיום המקורי, הם נותרים בעינם גם ביום השבת.

תוכנו החיובי של יום הצום, העובדה שיהודי מתקרב אל הקב"ה ביום זה – נותר בעינו למרות שבשל הקביעות הנוכחית, לא מתענים ביום זה.

יום השבת, הוא יום קדוש ונעלה, על השבת נאמר "אין עצב בה", היא מרוממת משלילה, עד כדי כך שלמרות שבדרך כלל אכילה ושתיה עלולים לגשם את האדם, ומשום כך הגמרא קובעת שיש כאלו שאסורים באכילת בשר, כיוון שאכילת בשר עלולה לגשם אותם – בכל זאת ביום השבת כל יהודי, יהא מעמדו אשר יהא, מצווה לאכול בשר. ביום השבת אכילת הבשר הופכת להיות מצווה, באמצעותה אנו מקיימים את מצוות "וקראת לשבת עונג".

כאשר שבעה עשר בתמוז, יום שלילי לכאורה, חל בשבת – אזי החלק החיובי הנעלה שבו נותר בעינו, הפעולה החיובית שנפעלת באמצעות התענית, נפעלת ביום זה מכוחה של יום השבת.

*

כאמור לעיל, מלבד העובדה שהתכנים הנעלים של יום התענית נותרים בעינם ביום השבת - כיון שבקביעות שכזו, בשל יום השבת הדברים השליליים נדחים ליום אחר, אזי הם מאבדים מתוקפם.

במסכה מגילה (ה) מסופר על רבי (רבי יהודה הנשיא) שאמר, שבקביעות שכזו שהצום נדחה, אזי: "כיון שנדחה – יידחה". כיום שיום הצום נדחה, אז הוא מאבד את מקומו לגמרי, ואין צורך כלל לצום.

ההלכה אמנם לא נקבעה כדעתו, כיון שדעת הרוב, דעת חכמים, היא שיש לצום ביום המחרת, אבל מצד מהותו של 'רבי', כפי ש'רבי' מביט על מצבם של עם ישראל – הוא טוען "כיון שנדחה, ידחה", על ידי דחייתה של התענית מהתאריך המקורי שלה, אזי יש לדחותה לגמרי.

ולאמיתו של דבר, לא רק לפי דעתו של רבי דחיית הצום גורמת לו לאבד את ערכו, אלא גם לדעת חכמים הסוברים שיש לצום ביום המחרת - כאמור לעיל, בקביעות שכזו, ההלכה היא שהצום מאבד מעוצמתו. במקרים מסויימים יש הקלות שונות בצום, שאין אותם כאשר מתענים ביום הצום המקורי.

*

פסח הוא חג החירות והגאולה, החג בו יצאנו לחירות, וכאשר היום הראשון של פסח חל ביום השבת, אזי מתווספת בו עוד מעלה, מעלתה של יום השבת. הודות למעלת יום השבת, שהיא מרוממת משלילה - החירות והגאולה של חג הפסח הינם נעלים יותר.

כאשר היום הראשון של פסח חל בשבת, אזי "א"ת, ב"ש" – כבר ממועד חג הפסח אנו יודעים "א"ת". ימי התענית של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב, יידחו ממקומם, האבלות והחורבן יאבדו מעוצמתם.

חג הפסח שחל בשבת מעניק כח זמן רב מראש - לביטול החורבן, ל"דחיית" הנושאים השליליים שבתוכן ימי תשעה באב ושבעה עשר בתמוז. הוא מעניק כח לגאולה וחירות.

ויהי רצון, שכפתגם רבותינו נשיאנו (ספר השיחות הש"ת, 157) בקביעות שכזו: "כיון שנדחה, הלוואי והוא יידחה לגמרי, וייפך לששון ולשמחה"  - שתוכנם השלילי של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב יידחו, יקויים בהם דבריו של רבי "כיון שנדחה, נדחה", ויישאר רק תוכנם הנעלה, עובדת היותם ימי רצון וכפרה, ימים של התקרבות אל הקב"ה - ובקרוב ממש.

(משיחת שבת פרשת בלק, י"ז תמוז, תשל"א)
ט"ו בתמוז תשע"ח