ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשפ" | 06.12.19
אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: מאיר אלפסי, שטורעם
"שלום לר"מ של מענדי שלי" ● מאמר מרגש מאבא דואג

דוקא ביום הגדול הזה, אני רוצה לפנות אליך, הר"מ המיועד של בני. במספר שורות מלב של אבא דואג ● שתסביר לו פנים. שירגיש נעים לשאול אותך אם הרשב"א היה 'ראשון' או 'אחרון' בלי שתלעג לו. שתתן לו את הכלים הנכונים ללימוד. שידע שיש לו אצלך אוזן קשבת. אני רוצה עוד להעיז ולבקש, שאפילו תדע עם מי הוא ישן בחדר. מותר לי להעז ולבקש עוד? אז הנה. כשאתה מתוועד איתם, עשה זאת בכבוד. זכור שגם לתלמיד שלך יש צלם אנוש
מאת שליח בחו"ל

שלום לר"מ של מענדי שלי,
(או למשפיע, למשגיח, למדריך, ולכול אנשי הצוות בישיבה)

הנה זה בא, היום הראשון בישיבה. הן רק אתמול פסעתי אני במדריגות הללו. בדיוק כמוהו. הלחץ. ההתרגשות. פרפורי הבטן. הלילה ללא השינה. המזוודה מלאת הבגדים המגוהצים. התיקים המלאים הנוספים הנישאים בידי ההורים האוהבים. וכבר הנה הוא בני נכנס לשיעור אל"ף ישיבה קטנה.

מחשבות רבות ממלאות את ראשי ביום זה. לא עוד יום הוא. המשך של שושלת ארוכת שנים של מסורת מפוארת. של השתייכות למוסד קדוש כתומכי תמימים. הוא מתחיל היום את הדרך הארוכה והאמתית בה פסעו חסידים מדורי דורות.

דוקא ביום הגדול הזה, אני רוצה לפנות אליך, הר"מ המיועד של בני. במספר שורות מלב של אבא דואג. של מי שהופך להיות השותף הסמוי והגלוי שלך בגידול בני – תלמידך - התמים הבא בתומכי תמימים:

שתסביר לו פנים. שתדע היכן הוא אוחז בלימוד הגמרא ושידע הוא היכן אתה אוחז בשיעור. שתקפיד על כך שיבין את הפשט לפני שיבין את התוס' ואת המהרש"א. שידע שהחשוב מכל הוא הבנת כל שורה כנדרש, ולא ריצה מטורפת בין עשרות דפים 'בשביל ההספק'.

שירגיש נעים לשאול אותך אם הרשב"א היה 'ראשון' או 'אחרון' בלי שתלעג לו. שירגיש נעים לשאול שוב ושוב את אותה שאלה בזמן החזרה ואתה תסביר לו בסבלנות פעם אחר פעם ובודאי לא תקפיד עליו על כך. שירגיש נעים לומר לך שהיום הוא קצת מסוחרר ואולי אתה מרשה לו ללכת לנוח קצת (כן, לפעמים זה אמיתי!).

שתתן לו את הכלים הנכונים ללימוד. שידע מהו עיקר ומהו טפל. שידע ושירגיש שאצלך באמת לא חשוב הציון אלא ההתמדה. ושעזרה לחבר בלימוד חשובה לא פחות מההצלחה שלו עצמו. שימצא את מקומו. שימצא חברותא מתאימה לרמתו.

שידע שיש לו אצלך אוזן קשבת. שהוא יכול לספר לך על בעיה אישית. שלא תלעג. שלא תזלזל. שלא תדחה אותו בקש. ובודאי ובודאי שלא תספר את שסיפר לך והבטחת שלא לספר הלאה. לעולם לא.

שתתן לו את ההבנה ואת ההרגשה שלכולם יש עליות וירידות. שנפילה איננה כשלון, היא רק עוד צעד בדרך ארוכה ומלאת מהמורות. שגם אתה הייתי בדיוק כמוהו כשהיית בן גילו.

אני רוצה עוד להעיז ולבקש, שאפילו תדע עם מי הוא ישן בחדר, מהם תחומי ההתעניינות שלו. על מה הוא מדבר בשעת ההפסקות ובחדר האוכל. שתנסה לתקן את הדרוש תיקון ולעודד ולחזק את הטעון חיזוק.

מותר לי להעז ולבקש עוד? אז הנה. כשאתה מתוועד איתם, עשה זאת בכבוד. כולנו יודעים את חשיבותה של התוועדות חסידית ואת שביכולתה לפעול. אבל כבר לימדנו הנסיון רב השנים, שבכבוד, באהבה ובסבלנות משיגים הרבה יותר מאשר בתוכחה, בעונש או בבפגיעה חלילה.

זכור שגם לתלמיד שלך יש צלם אנוש. גם הוא רוצה להיות טוב וללכת בתלם. לא תמיד זה קל. או ליתר דיוק זה אפילו קשה. הבן לליבו ולך איתו יחד. הצע לו לשוחח איתך. ללמוד איתך חמש דקות בחברותא פעם בשבוע. זה יחולל פלאים כמו ששום קנס לא יחולל.

זכור שבכל מה שלא תעשה או תאמר, חשוב יותר איך תגיד מאשר מה תגיד.

ובעצם, למה לי להאריך כל כך? פשוט, התייחס אליו בדיוק באופן שבו אתה מצפה שיתייחסו לילדיך שלך. ואז כולנו נרווה ממנו נחת.

בתודה, בכבוד ובהערכה,
אבא של מענדי.

* * *

שלום לך אבא של מענדי,

הנה זה בא, היום הראשון בשנה. היום שבו אני מתרגש בכל שנה מחדש. התלמידים שעוברים כרגע משלב הילדות לשלב הבחרות. היום הראשון בתומכי תמימים.

אני רואה אותך מגיע לישיבה עם מענדי. אתה מחזיק את המזוודה, עוזר לו להתאקלם. לוחץ ידיים, מרגיע אותו קצת מהלחץ והולך לך לדרכך. תמיד אני מביט בך מהחלון בשעה שאתה יוצא מהישיבה ורוצה לבקש ממך כמה דברים ביום הגדול והחשוב הזה:

שתדע, שהחל מהיום, החינוך של מענדי הוא שותפות של שנינו. אני זקוק לך בדרך. שלא תחשוב שבזה שהשארת אותו בישיבה הכי טובה עם הצוות הכי טוב והילדים מהמשפחות הכי טובות הרי שסיימת את תפקידך וכרגע תפקידך הוא רק לקצור את הנחת. צר לי לאכזב אותך, אבל ממש לא. אנחנו רק בתחילת הדרך.

שתהיה מעורב בחינוך של מענדי באופן פעיל. שתתקשר אלי מפעם לפעם ולא רק לבקש אישור יציאה לשבת. כן, שיחת טלפון לפחות פעם בחודש. זה מקובל וסביר בהחלט. שתתעניין באמת במה שקורה איתו. שתבין את הגישה שלי ותציע גם פתרונות משלך.

שתדע איזו מסכת הוא לומד. מי החברותא שלו. למה הוא רוצה להחליף אותה באחרת. שתדע מיהם חברי החדר שלו. שתדע במה הוא מתעניין, שתדע מהן השאיפות שלו בחיים.

שלא תשכח אותו. שתבוא לבקר אותו בישיבה מפעם לפעם (לא להגזים!). שלא לוותר לפחות על שיחת טלפון פעמיים בשבוע. שלח לו חבילות מפעם לפעם. אין לך מושג עד כמה חבילת שוקולד עם פתק מעודד יכולה לעשות לבחור בפנימיה. שכמובן לא תשכח את יום ההולדת שלו!!! לפחות שיחת טלפון מיוחדת. וגם ביקור לא יזיק.

שכשאתה מקבל טלפון או מכתב מהישיבה על התנהגות בלתי נאותה, או על עונש מסוים, חשוב שלוש פעמים לפני שאתה מגיב. זכור שדיבור בנחת יביא לתוצאה חיובית יותר מאשר התפרצות של כעס שבדרך כלל תהיה הרסנית.

אני מרשה לעצמי לבקש ממך שתנסה להשרות בביתך אוירה שבה ערכי הישיבה וערכי הבית חד הם. שדבר שנאסר בישיבה, הרי גם מבחינת ההורים אינו בא בחשבון. גם אם לא נראה לך שזה מוצדק. הראה לו שצוות והישיבה וההורים פועלים למען מטרה אחת. עבורו. ביחד.

זכור שמכשירים אלקטרוניים, או טלפונים סלולריים אסורים בחלק מהישיבות. זה לא בגלל שהישיבה איננה מבינה את הטוב הגלום במכשירים הקטנים והחכמים הללו, אלא בגלל שהנסיון הוכיח שיותר קלקלו והזיקו מאשר עזרו ושיפרו.

אל תשכח שהבן שלך לא עזב את הבית לצמיתות. אם אתה רוצה שעבורו הבית ישאר המקום החם והטבעי ביותר עבורו, דאג לכך. אל תפנה את המיטה שלו, או את שולחן הכתיבה או את הארון שלו. אל תחטט בדברים שלו, ואל תפתח מכתבים הממוענים אליו ללא רשותו.

זכור שיחס של כבור ממך אליו, יביא יחס של כבוד ממנו אליך.

זכור שהבן שלך מאוד רוצה להביא לך נחת. הוא מאוד היה רוצה להיות בין התלמידים המצטיינים ושתהיה גאה בו. אבל לפני שאתה כועס שזה לא כך. עצום את העיניים וזכור את התקופה שבה גם אתה היית תלמיד בישיבה. זכור את הקשיים החברתיים. את גיל ההתבגרות. את השינויים הגופניים. זכור אל תשכח. כך גם תרגיש אחרת ובודאי שתגיב ותפעל באופו מחושב וחינוכי יותר.

זכור שבידך לבנות ובידך להרוס. זכור שאחרי כל מה שבחור שומע ומקבל בישיבה, הדמות העיקרית שתהיה לו לדוגמא בחיים היא אתה. יותר ממה שאתה דורש ממנו, הוא יסתכל מה אתה דורש מעצמך. הנהגה חסידית. קביעות עיתים לתורה. תפילה במנין, מבצעים. סור מרע ועשה טוב.

אני לא יכול לסיים בתחינה ובבקשה אליך שותפי היקר. אנא. חשוב היטב והבן ביחד עם זוגתך, כי השקעה של שלושה שבועות בישיבה יכולה לרדת לטמיון בשיטוט קצר באינטרנט בצהריי יום שישי של שבת חופשה. אז אולי היום הראשון של הבן בישיבה הוא גם הזמן המתאים להתפטר מהשרץ המאיים על חייהם הרוחניים של ילדינו הנקרא אינטרנט? אנא, שקול זאת ברצינות. למען כולנו.

שתרווה ממנו רוב נחת, שתהיה גאה בו.

בשם שאר אנשי הצוות,
הר"מ של מענדי.

נכתב על ידי ר"מ לשעבר, ואבא בהווה.

כ"ט במנחם-אב תשע"א