ב"ה יום חמישי, כ"ג חשוון תשפ" | 21.11.19
לא נמאס ממשיח • דעה

הרבי הציב לאחר חורבן אירופה את משיח על סדר היום • בעיני רבים משיח הוא פנטזיה בלי ממשות מעשית • הרב יוסף-יצחק יעקבסאן במאמר מיוחד


הרב יוסף יצחק יעקבסאן

אני יודע שמאמרי מערכת אינם המקום המתאים לסיפורים ואפיזודות. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל וברצוני להביא כאן סיפור ששמעתי ביום שני השבוע מ"כלי ראשון".

סיפר לי ר' בנימין וויליגר, חסיד צאנז, ששמע זאת בעבר מדודו ר' אהרן מרדכי פרלשטיין ז"ל שהיה גר בסטמר והיה חסיד מונקטאש נלהב. לחגים היה ר' אהרן מרדכי נוסע תמיד למונקאטש, אל כ"ק האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא (תרל"א-תרצ"ז) זצ"ל, בעל "מנחת אלעזר".

פעם נסע ר' אהרן מרדכי לרבי ממונקאטש לחג השבועות. באותה שנה החג נמשך שלושה ימים – שני ימי החג ושבת. במוצאי החג נכנס ר' אהרן מרדכי אל הרבי ממונקאטש - שהיה ידוע כאחד מגדולי הגאונים והלוחמים למען היהדות בדורו – כדי ליטול את ברכת הפרידה.

"רבי", אומר ר' אהרן מרדכי, "ברצוני לשאול משהו. במשך שלושת ימי החג הרבי דיבר רק על משיח. בכל "טיש", בכל תורה, בכל שיחה, כל כולו היה על משיח. משיח ושוב משיח. כמה אפשר לדבר על משיח?

"הייתי אצל הרבה רביים וגדולים אחרים" ממשיך ר' אהרן מרדכי, "והם מדברים על כל מיני נושאים ומסיימים את הדרשות שלהם ב'ובא לציון גואל ונאמר אמן'"...

נענה הרבי ממונקאטש, "אם כן, האם זה פלא שמשיח לא בא"?!

כך אמר גדול בישראל לפני שבעים-שמונים שנה. למה משיח לא בא? כי לציבור נמאס כבר לחכות לו. כמה אפשר לדבר על אותו נושא, חשבו יהודים.

ר' בנימין וויליגר, שבתור ילד זכה להיות אצל הרבי ממונקאטש, מצטט באזניי קטע מ"חיים ושלום" ספר של הרבי ממונקטאש, בפרשת ואתחנן. הוא אומר שם "ווארט" מופלא: הקב"ה הורה למשה רבינו "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". אל תתפלל יותר על הכניסה לארץ, כי אילו משה רבינו היה מתפלל על הכניסה לארץ עוד פעם אחת – 501 פעמים במקום 500 פעמים – הוא היה נענה!

יש אנשים, אומר המנחת אלעזר, הטוענים מה התועלת להתפלל ולבקש על משיח פעם ועוד פעם, לאחר שכבר מבקשים שלוש פעמים ביום בשמונה עשרה ולא נענים... אבל לומדים ממשה רבינו שלא להפסיק לבקש על משיח צדקנו, כי יתכן מאד שעוד תפילה אחת יכולה להביא את הגאולה המיוחלת. לנו לא אמרו "רב לך" ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לבקש ולדרוש שמשיח יבוא.

"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר". אם להשתמש בפתגם התלמודי הנודע – אם כבר בימיו של הרבי ממונקאטש, כאשר ארזי הלבנון האירו את מזרח אירופה, ה'מנחת אלעזר' התלונן על כך שלציבור נמאס ממשיח, מה נגיד אנחנו, יהודים בגלות אמריקה?

תודה לא-ל, מאז ימי שלמה המלך לא היתה לבני ישראל כזו הרחבה כפי שיש לנו היום. אנחנו מתענגים בלוקסוס של גלות אמריקה עם מסעדות סיניות ויפניות כשרות למהדרין מן המהדרין, אלפי ישיבות וכוללים, בתי כנסת, בתי ספר, פאניות, בארים כשרים של סופי, מקוואות חמות ורותחות, חצרות חסידיות, בתי מדרש ליטאים, אינספור ביטאונים, הוצאות ספרים וכו'. היום אפשר אפילו לנסוע לבית מלון לפסח ולשבוע שמונה ימים מפיצה ולזניה כשרים לפסח. בחברה שכזו, קל לשכוח שאנחנו חיים בגלות נוראה.

בא הרבי מליובאוויטש – כמו ה"חפץ-חיים" והרבי ממונקאטש בשנות השלושים – והסעיר שאסור לנו אף פעם לשכוח שאנחנו נמצאים בגלות חשוכה, שיהודים הם בבחינת "בנים שגלו מעל שולחן אביהם", וגם אם לבן יש את כל הון דעלמא, כאשר הוא מגורש מעל פני אביו ואמו הוא בגלות טראגית.

אשרי הרבי מליובאוויטש שלאחר חורבן אירופה הנורא הציב את משיח על סדר היום המעשי של כלל ישראל. אצל רבים – בואו נודה על האמת – נמאס ממשיח. כמה אפשר לדבר על משיח?! הרב מבריסק, רבי יצחק זאב ("ר' וועלוועלע") סולובייצ'יק אמנם אמר ש"אחכה לו בכל יום שיבוא" אין פירושו "אחכה לו בכל יום שיבוא" מי יודע מתי, אלא "אחכה לו שיבוא בכל יום", אבל זו בריסק ולא וואל סטריט. אפילו יהודים חרדים לעגו לניגון של הרבי מליובאוויטש "ווי וואנט משיח נאו" (הרבי התבטא פעם בפני ר' אלימלך ניימאן, איש גור, "אומריעם עלי שאני 'קרייזי' על משיח, וזו אכן האמת"...)

בעיני יהודים רבים משיח הוא רעיון נאה, חלום מתוק, פנטזיה. תמיד טוב לדבר על עתיד מזהיר, שמעניק יותר תוכן להווה, אבל אין לו ממשות מעשית. אז כמה אפשר לדבר ולהתפלל על חלום.

אבל יהודים מאמינים במשיח כמציאות ממשית. יום יבוא והקב"ה יעשה סוף לגלות שלנו ויגאל את העולם מהחושך הסמיך בו הוא שרוי. ובדיוק כמו שהבורא הוציא את בני ישראל ממצרים ונתן להם תורה בהר סיני, הוא יגאל גם את העולם מהגלות, יבנה את בית המקדש השלישי ויקבץ נדחי ישראל בארץ ישראל.

יהודים מקוים למשיח כל יום ומצפים לו. הם אומרים שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה "לישועתך קיווינו כל היום". כל היום אנחנו מייחלים לרגע שבו יבוא משיח. אסור ליהודים להפסיק לדבר על משיח, להתפלל על משיח ולתבוע מהקב"ה להביא את המשיח.

ומעניין: אתם יודעים למה אנחנו נוטלים ידיים לפני אכילת לחם? ההסבר ההלכתי הוא משום שמשיח מגיע במהרה בימינו, ויש להרגיל את הכהנים ליטול ידיים לפני שהם אוכלים לחם, כדי שלא יאכלו את לחם התרומה בידיים טמאות (שלחן ערוך הרב ומשנה ברורה, אורח חיים סימן קנח). הוי אומר שכל ארוחה יהודית במשך אלפיים השנים האחרונות אוצרת בחובה הלכה שמתרכזת כולה במשיח!

כי אסור שמשיח ירד מסר היום של היהודי היחיד ושל הציבור היהודי.

'דבר העורך' מאת הרב יעקבסאן, פורסם ב'אלגמיינער זשורנאל' האחרון ותורגם על-ידי מערכת שטורעם.

כ"ב בטבת תשס"ח
הגב לכתבה

תגובות
5
1. מה המקור?
"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר". אם להשתמש בפתגם התלמודי הנודע

כ"ב בטבת תשס"ח
2. דיוק קטן
שבת ושתי ימי חג, דהיינו החג התחיל במוצאי ש"ק
ולא שתי ימי חג ושבת, כי יום א' של שבועות לא יחול ביום חמישי
כ"ב בטבת תשס"ח
3. ל1
מועד קטן כה ע"ב
כ"ב בטבת תשס"ח
4. שאלת תם
אם 'לא אד"ו ראש ולא בד"ו פסח'

- האם יכול ו' סיון לחול ביום ה'?

ידוע הסימן א"ת ב"ש וכו'
שבאותו יום בשבוע שיחול ב' דחה"פ - יחול לעולם חג השבועות

ובטח צ"ל "שבת ושני ימי החג".

ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.
כ"ד בטבת תשס"ח
5. אשמח אם אוכל לקבל את המייל של הרב ע"מ לפנות אליו ישירות
ט' בכסלו תש"ע