ב"ה ערב ש"ק, כ" אלול תשע"ט | 20.09.19
מדריכים וגנרלים מול מחנכים
מדריכים וגנרלים מול מחנכים
מה יש לגנרלים שאין למחנכים?

איך מצליחים דווקא הקעמפים עם בחורים חסרי ניסיון והכשרה להשפיע יותר ממחנכים עתירי ידע וניסיון • הרב אליהו וילהלם, עלה במחשבה


'מנדי חדש חזר הביתה' מהקעמפ וזמן לימודים חדש התחיל בכל מוסדות החינוך; אנחנו כבר בימי חודש הרחמים והסליחות, חודש חשבון הנפש על השנה הקודמת, אך אצל כל התלמידים יש דוקא בחודש זה תחושה של התחלה חדשה, כיתה חדשה, חברים חדשים, ר"מ ומשפיע חדש, מסגרת חדשה, התבגרו בשנה נוספת ומתחילים מחדש שנת לימודים נוספת.

בימים אלו הסתיימו הקעמפים והקייטנות לסוגם; עם תחילת שנת הלימודים מתבקש מאליו ליצור השוואה בין האווירה החינוכית והקניית יראת שמים חסידית שפועלים הגנרלים והמדריכים הצעירים בקעמפים, לעומת הפעילות החינוכית במוסדות החינוך במהלך כל השנה על ידי מורים ומנהלים מקצועיים מומחים ומנוסים.

לפחות מנסיוני כאב לילדים - קייטנים ומדריכים, אני ער לעובדה מענינת. דוקא הקעמפ שמנוהל על ידי בחורים צעירים, מצליח להשפיע עמוקות על השקפת הילדים והתנהגותם אולי אפי' יותר ממוסדות החינוך.

נשאלת השאלה איך יתכן הדבר? הלא מורים, מלמדים, רמי"ם, משפיעים, עוברים הכשרות שונות במהלך השנים, הם גם יותר מנוסים והרי "אין חכם כבעל הנסיון", ובסופו של דבר את הקעמפים מנהלים ומפעילים בחורים צעירים שהנסיון המקסימלי שלהם הוא ניהול והדרכה בקעמפ אחר בשנה קודמת במהלך מס' שבועות, ההכשרה המקצועית שלהם בנושא הרי שואפת לאפס, אם כן מה ההסבר להצלחתם הגדולה בהחדרת השקפות עולם לחניכי הקעמפים השונים?

*

ההסבר לכך הוא לכאורה פשוט, במוסדות החינוך מחנכים את התלמידים לא תמיד בדרך חוויתית, אם מוסדות החינוך יאלצו להשקיע בהעברת זמן חוויתית של התלמידים כפי שהם עוברים זאת בקעמפים, יאזלו הכוחות ו"הכיסים" של כל מפעילי מוסדות החינוך, וכפי שביטא זאת בפניי אחד המחנכים, "הלחם הוא הכי מזין אבל הקומפוט שמגיע אחרי הארוחה המזינה הוא הרבה יותר טעים".

הנקודה האמורה היא אכן נכונה, המחנך צריך להתמודד במהלך כל השנה כולה עם אין ספור מצבים וסוגי תלמידים שמנהלי הקעמפים אינם מכירים כלל.

אך ישנן 2 נקודות מרכזיות וחשובות שאני חושב שכדאי שבעלי התפקידים השונים במוסדות יקחו לתשומת ליבם מהצלחת הקייטנות.

1. מנהלי ומדריכי הקעמפים עובדים במסירות ללא גבול גם מבחינת הזמן וגם מבחינת כוחות הנפש, הרצון העז שיש להם להצליח במשימתם גובר על כל המכשולים המקצועיים העומדים בדרכם, אין ספק כלל שכל עובד במוסד חינוכי כלשהו שיתמסר לתלמידיו כפי שהמדריכים מתמסרים להם בימי החופש בקעמפים, ישקיע זמן וכוחות נפש להצלחתם, יראה הצלחות גדולות.

2. המנהלים והמדריכים בקעמפים הם קרובים מאוד בגילם לתלמידיהם והם יודעים להשפיע עליהם "בראש שלהם". הם לא מנותקים מהווי התלמידים ומשתדלים להכניס את התוכן הרוחני הנדרש בשפתם של הילדים, אין ספק שלעובדי מוסדות החינוך יש מה ללמוד מכך, צריך לדעת לרדת לראשו של התלמיד ולהשפיע עליו מהמקום שבו הוא נמצא, לא רק להנחית עליו הוראות והנחיות שונות, כשנכנסים לכיתת לימוד ורואים את כל האנרגיות של התלמידים כאנרגיות שיכולים לתעלם לכיוון החיובי הנדרש, ולא רק לדכא אותם, מצליחים הרבה יותר.

נקודה נוספת למחשבה:

הקעמפים והקייטנות הם כל שנה בחופשת הקייץ בלבד, אך גם במהלך כל השנה ניתן וצריך בנוסף למסגרת היומית הרגילה והכבדה, להקים מסגרת של לימוד וחינוך בדרך חוויתית, נראה לי שזוהי כוונתו הפשוטה של הרבי בהקמת מסגרת "צבאות ה'" במסגרת צבאות ה' הילדים בעצם משתתפים בקעמפ במהלך כל השנה כולה.

אני מכיר בתי ספר שהשכילו להכניס במסגרת הזו הרבה חיות ותחרות חיובית בין התלמידים בתחומי הלימוד והחינוך, הקמת מסגרת כזו בכל מוסד מועילה רבות, מצד אחד קיימת פעילות חוויתית במוסד במהלך כל השנה, ומצד שני אין זה מפריע לסדר הרגיל והתקין של המוסד.

ו' באלול תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
29
1. הנקודה נכונה - הכותרת מגזימה
אנחנו רואים היום שהקעמפים הפכו להיות חממה לחינוך הילדים, ולא משנה לאיזה חוג בחב"ד הם שייכים, "אורו של משיח"או "גן ישראל".

אבל לומר שהמחכים לא הצליחו זה מוגזם.
ו' באלול תשס"ז
2. גמרא וגמרא ומשניות
הרב אליהו שכחת שבחד לומדים כל היום .גמרא ומשניות וחוזרים ולומדים אין מלחמת התקשרות .אין טיולים אין בריכות .כשהמלמדים פעם בשנה יוצאים לטיולים אז גם הילדים נהנים ונהיים צדיקים ומקושרים וכו' וכו' .
ו' באלול תשס"ז
3. המחנך דמות אפורה
ההבדל הוא שכל ילד רוצה להיות גנרל. אין כמעט ילדים שרוצים להיות מחנכים.
ו' באלול תשס"ז
4. למה ללכת כל כך עקום
חשבת על זה שלגנרל ולמדריך אין שום עול על הראש? לא בעיות פרנסה, שלום בית, בריאות, חינוך ילדים, ועוד אלף ואחד ענינים המטרידים ומבלבלים מוחו של מחנך נשוי!!
אז מה יש להשוות בכלל? בוודאי שהבחור יכול להתמסר יותר במרץ ובשטורעם לעבודת החינוך במסירה ובנתינה ללא כל דאגות, ולהיות חלק מעולמו של הילד, שהרי דבר משותף לשניהם - אין דאגות מעניני עולם הזה.
ו' באלול תשס"ז
5. תגובה למאמר המלומד
בכללות הנקודה צודקת - שילד חוזר מקעמפ "חדש", בניגוד ללימוד בחיידר.
אבל תמיהני על ההשואה, בעוד חיידר זה לימוד סזיפי, קשה, ממושך, שצריך להשקיע, הרי שקעמפ זה רק ריגוש, וריגושים, לא צריך לגלות לך, כולם הרבה יותר אוהבים ומתמסרים לזה.
במילים אחרות, המשל שלך על הלפתן והלחם מאד נכון, אבל מכאן הרחקת לכת למסקנות שונות בתכלית כאילו מחנך לא משקיע כמו גנרל, שזו שטות מוחלטת.
עם כל הכבוד לעבודת הגנרלים, אי אפשר להשוות עם עבודה מאומצת ומפרכת שעושים מחנכים.
ו' באלול תשס"ז
6. מאמר נפלא
והוכחה לדברים: אם תקח גנרל ותשים אותו בכיתה בחיידר לשנה שלימה הכיתה לא תקרוס, והלימודים יתנהלו פחות או יותר תקין.
מה שאין כן אם תקח מלמד בחיידר ותשים אותו גנרל בקעמפ אני לא רוצה לדמיין מה ילך בקעמפ הזה.
ו' באלול תשס"ז
7. גם תגובה
אני מסתכל על שלושת הכותרות האחרונות שמופיעות כאן למטה למאמריו של אלי וילהלם:
1. רק הצעירים מסוגלים
2. אין הנהגה אחת לחב"ד
3. מה הם מחפשים שם?
ואני אומר לעצמי שהתובנה מהמאמר הזה הנוכחי היא שרק הצעירים מסוגלים, אבל מצד שני גם המחנכים עושים עבודת קודש אז בעצם אין הנהגה אחת לחב"ד, אז מה לעזאזל אתם מחפשים כאן?
ו' באלול תשס"ז
8. צודק
הרב וילהלם צודק בכל מילה הלוואי שהמחנכים ילמדו מהגנרלים בגן ישראל אה"ק
ו' באלול תשס"ז
9. מאמר חשוב
אני קורא את הביקורת לדברים של וילהלם ומנסה בסך הכל לתמצת את המאמר שלו למינימום ההכרחי והמסקנה היא שהמחנכים צריכים להשקיע יותר ולהתמסר לתלמידים, וגם לרדת לראש שלהם.
שזה מסרים מאד חיובים שכל מחנך היה חותם עליהם, רק מכיוון שנאמרו בסגנון קצת עוקצני עם השוואה לגנרלים אולי לא כל כך מתקבל במוחם של כמה מחנכים, אבל אם יחשבו לעומק ויצנזרו הכל מסביב יגלו שגם הם מסכימים להדברים הנ"ל.
ו' באלול תשס"ז
10. ל-4
אם פעם אחת עולי היית בקעמפ או שידעת מזה קעמפ אז אולי יכולת לדעת כמה דברים יש לגנרלים בראש לדיעתך הרבה הגנרלים הם אלה שמארגנים את הקעמפ הם אלה שעושים סדר והם אלה שלא הולכים לשון בלילות והם אלה שדואגים שלילדים יהיה כמה שיותר טוב אם אתה בחור אז אולי תנסה להתקבל לקעמפ גן ישראל ארץ הקודש ואז תראה מזה עבודה של גנרל מי יודע אולי אתה בעצמך תהיה גנרל אם זה כל כך קל בשבילך
ו' באלול תשס"ז
11. מנוסה
כל מי שהיה גם בחיידר וגם בקעמפ יודע שהרב וילהלם צודק.
ו' באלול תשס"ז
12. שים בחור בכיתה
שים בחור בכיתה ותראה איזה חגיגות יהיו הבחורים הם טובים בשביל הילדים רק בקעמפ .אבל ברגע שהם נסו להיות רצינים וללמד החגיגות יתחילו .תשאל את המנהלים מה קורה כשמביאים ממלא מקום בחור .ללמוד הוא לא יכול עם הילדים רק לספר סיפור ולשחק איתם .
ו' באלול תשס"ז
13. נקודה נכונה מאוד
גם הרב וילהלם כותב שהמחנכים עובדים קשה, ושהלחם פחות טעים מהקומפוט.

זה לא סותר את העובדה, שאם המחנכים יהיו מסורים וגם ישתדלו להיכנס לעולמם של התלמידים ולרומם אותם ממקומם - הם יצליחו הרבה יותר.
ו' באלול תשס"ז
14. החינוך של הגנרל הינו פרי של המחנך הותיק
יש גבול לחוסר הערכה לאנשי החינוך המשקיעים את הנשמה לגדל דור ישרים וכתוצאה מכך מוציאים כתבה כזו המזלזל באנשי מסירות נפש בשבוע שכל ילדי ישראל חוזרים ל"חדר"!
ז' באלול תשס"ז
15. למה צריך ללכת כ"כ רחוק
הרבי כבר אמר בשיחותיוש שבתקופה זו ניתן להחדיר לילד מה שלא יירצה לקבל במשך השנה.

ולגבי מה שכתב שהם צעירים, והם קרובים בגילם לחניכים, זה מזכירא לי ששרת החינוך אמרה שמורה לא יכול לעבוד יותר מחמש עשרה שנה כי אח"כ הוא כבר שחוק......

ז' באלול תשס"ז
16. איזה דמיונות שוא
קראחי הכתבה בתדהמה מוחלטת,האם הרעיון רק "עלה במחשבה" וירד מיד להקולמוס לצבור נקודות אצל פלוני או אלמוני, או שעבר תהליך מחשבה יסודית?
הלוא יכולים לשאול אותו שאלה על כל אבא ואמא שמתמסרים לחינוך בנם:למה לא הצלחתם באותה מדה שהמדריכים בקעמפ הצליחו?ומסופקני שימצא אפי' אדם א' בדעה צלולה שיאמר שהמדריך איכפת לו ומתמסר יותר מאבא ואמא!
אלא,ההסבר פשוט: כשילד הולך למסיבת שבת ואוכל מעדני מלך, ואין תובעים ממנו יותר מלשבת בשקט, לשמוע סיפור, ולאכול עם ברכה לפני' ולאחרי', לשיר ולמחוא כפיים, לצעוק הי"ב פסוקים יותר בקול וכו', ומן הצד בדרך אגב לקלוט כמה שורות של דברי תורה עם פרס לפני' ולאחרי', אז בודאי שהילד שמח וטוב לב!
אותו דבר בקעמפ, המדריכים אכן מתמסרים להצלחת הילד, אבל אין זו במסגרת לימודים ברמה של ישיבה! לא בכמות ולא באיכות!(וברוב המקרים זה הצלחה מהירה שאינה מחזיק מעמד לטווח ארוך, היות שאינו יסודי).
רוב רובם של המחנכים שאני מכיר, אכן מתמסרים בלב ונפש להצלחת התלמידים כמו האבא והאמא של הילד,והשקעתם שזה תהליך יסודי ומקצועי חודר לדם הילד ומייצב אותו במסלול הנכון לכל ימי חייו-גם כי יזקין לא יסור ממנו!
ז' באלול תשס"ז
17. מהי המסקנא של בעל המאמר
כבוד בעל המאמרת כותב כמה נקודות נכונות. אבל אולי כדאי לו להתבוננן אולי יכולים להסתכל מבחינה אחרת לגמרי ולראות ש"גנרלים" אולי מזיקים לתהליך של חינוך בישיבה באם אין הוא מצליח להחדיר בהילד הרגש וההנאה בלימוד התורה וקיום המצוות ויראת שמים במשך השנה?


ובאם כבודו צודק שהמהלך של הגנרלים צודק יש לסגור הישיבות והחדרים שפועלים ברוח של הישיבות ולפתוח קעמפים לכל השנה !

מענין לעניין: כיון שכבודו כבר מדבר בצורה כזו, א"כ באמת כדאי להתבונן דאולי אין המסגרת דלימוד מתאים לכל הבחורים, ומכיון שא"א להמלאות הזמן בלימוד רציני בנגלה וחסידות יש לשנות מסגרת הלימוד.

ואם כבר מדברים אולי באמת יש להתחיל לדבר אודות מסגרת אחר לבחורים איפה שיכולים לעשות משהו שירגישו שעושים משהו שירגישו טוב.

כמו שאמר כבוד הרב: יש "קאמפאט" טוב, אבל אין אדם חי בלי לחםם ובשר. צריכים להתבונן שאולי לחיות רק על קאמפאט אין זה בריא. הגם שזה חיוני ומועיל להוביל המזון למקומות הנכונים מ"מ בלי מזון אין הקאמפאט מועיל ואולי מזיק!
ז' באלול תשס"ז
18. למה תמיד לדרוך על אלה שעושים את העבודה הקשה
פשוט מאד אם הגנרלים יצטרכו להתמודד עם הילדים כל השנה
המצב יהיה אותו דבר בדיוק !!!
ז' באלול תשס"ז
19. ל-15
ישנו ביטוי מרבותינו נשיאנו שמלמד "זקן" לא כ"כ מוצלח
ז' באלול תשס"ז
20. ירי'ה לכיוון הנכון
עם כל הכבוד לידידי הרב וילהלם ולכל המגיבים שי', אולם לענ"ד החיצים אינם מופנים לכייון הנכון. ידועה האימרה:שלושה מתחבאים: תלמידים מהמורים (כל יום ),מורים מההורים (בשבתות),המנהל מהמורים (בסוף החודש). האם יש צורך בכל האצבעות של היד לספור את המנהלים המשלמים להמורים תוספת של עשרה אחוז (בהוראת הרבי)? האם לא יספיקו אצבעות יד אחת למנות את המנהלים המשלמים משכורת המורים באופן שוטף? הלא כולנו מודעים להמצב שמשכורת המורים (שבין כך מהנמוכות במשק) המצומקות לאחרי הניכוי (של מעשר) במקור ומשלומות במקרה הטוב לאחר כמה וכמה חודשים - למחצה,לשליש וכדו'.
מתי המורים כבר יפסיקו להיות השק החבטות של כולנו? כביטוי הידוע - על ג' הדברים העולם עומד - על כסף,כסף וכסף. האם לאחר אפיסת כוחות ב"זריקת מרה" ע"י התלמידים כל יום ולאחר " רציעת אוזן" בסוף השבוע ע"י ההורים, גם בסוף החודש צריכים המורים להגיע כ"עני בפתח" לדלת משרדו של המנהל להתחנן לשיקים דחויים?
הרב וילהלם הנכבד! - אפרופו הכותרת במאמרך-
- אין הבעיה במורים החיילים הנאמנים למלאכתם ולמשמרתם - הבעיה היא ב"הגנרלים"!!!
ז' באלול תשס"ז
21. גם בטיול השנתי כל הילדים מרוצים
אף אחד אינו אוהב לשבת לשמוע משהו לימודי


חוצמיזה בטיול השנתי כל הילדים נהנו מאד

מה יש בטיול שנתי שאין בכתה?
מה
מה
מה
מה
ז' באלול תשס"ז
22. אני ממליץ - על הרב וילהלם להיות מחנך!!!
אני מסכים אתך בהכל- אלא "קל להיות מבקר מאשר מחבר".
אדרבה תראה דוגמא אישית ותהיה מחנך.
ח' באלול תשס"ז
23. לכל המבקרים
מצבם של המחנכים הוא כל כך טעון שפשוט קשה היום לתת עצה פשוטה להתיעלות.

לא ראיתי בכל מאמרו של וילהלם ביקורת על המחנכים,הוא בסך הכל מעלה כמה נקודות למחשבה לכל העובדים במלאכת החינוך.

האם יש כאן אחד שחולק על הנקודות שהוא העלה?

אם רוצים לבקר בבקשה! אבל נא להתמודד עם דבריו ולא סתם להשמיץ!

וילהלם בכלל לא התיחס לטיולים ולחוויות של הקעמפים, הוא התיחס למסירותם של המדריכים וליחס האישי שלהם אל התלמידים.

כולנו מסכימים שזה קשה, אבל כולנו גם מסכימים שצריך להתחזק בזה.
ח' באלול תשס"ז
24. מהמגלשה לישיבה...

לידידי הרב וילהם יש לי חדשה מעניינת בשבילך ובשביל כל המגיבים.

בסוף שנהל"ל ערכתי מסיבת סיום לכיתתי באוירה עילאית ומיוחדת, נחלי דמעות זלגו מעיניהם התמימות והטהורות של תלמידיי- בניי מקושי הפרידה, בכיתי יחד אתם.בתור ילד הייתי בקעמפים ואיני זוכר אוירה רוחנית חסידית כזאת.

אך הרבה יותר מזה הקשב נא והקשיבו כולכם, בתום המסיבה -ההתוועדות פנו אלי מנין תלמידים (עשרה תלמידים! המהוים 60 אחוזים מהכיתה) ובקשו לוותר על חופשת בין הזמנים ולהמשיך את הלימודים, לנצל את השבועיים להכנה לישיבה.אתם יכולים לתאר לעצמכם את גודל ההתרגשות שלי והנחת החסידי שפני'ה זו עשתה לי. מיד נעניתי לבקשה ,(בתחלה חשבתי שזו התלהבות שעה של תלמידים ולא יגיעו כל יום) ואכן , משך שבועיים ימים מלאים עד יום לנפי הנסיעה לישיבה קיימנו ישיבת בין הזמנים וקיימנו סדר נגלה הכנה במס' ב"ב וסדר חסידות. והילדים הגיעו בחשק ובשמחה והיתה אוירה נפלאה.

יתר על כן מדי יום הזמנתי אישיות רבנית משפיע וכיו"ב שהתוועד עם הילדים, ביניהם הרב אוזדאבא שהי' כאן בארץ ועוד. ואת הצימוק השארתי לסוף. בין התלמידים שבקשו להמשיך את הלימודים הי' תלמיד מצטיין שהוריו קיבלו מילגה מלאה להשתתף בקעמפ, כשנודע לי הדבר מההורים ניסיתי לשכנע את הילד ואף ללחוץ עליו שלא יוותר על ההזדמנות וילך לקעמפ וכו'. כל נסיונותיי לשכנעו לא הצליחו והתעקש להשתתף בישיבת בין הזמניח באמרו: "אני לא רוצה להיכנס לישיבה ישר מתוך המגלשה".

הא לך תשובה נצחת למאמרך!!! ולכולם נזכיר עד כמה לחם הרבי נגד החופש ובין הזמנים במחננו. הקעמפ טוב לאלה שכל השנה מבזבזים שעות ללימודי חול וכיו"ב. עם כל הכבוד לגנרלים הצעירים ישמשו נא דוגמא חי' במשך כל השנה לצעירים, לשקידה והתמדה ללימוד מתוך חיות ושמחה וכו' וכו'כמו שעושים זאת בהצלחה מיוחדת בקעמפ, ואז נחזיר עטרה ליושנה ונגרום נח"ר לרבי ונבשר לו שהצלחנו לבטל את בין הזמנים, לפרטים נוספים צלצלצו ל- 02-5000770

ח' באלול תשס"ז
25. שכח דבר ים חשובים
בס"ד
ההוגה המלומד הרב וילהלם שכח במאמרו על הקעמפים, שלושה דברים חשובים לפחות בהבדל בין המחנכים והמלמדים בתלמודי תורה לבין המדריכים והגנרלים בקעמפים, שאין חולק על כך שעושים עבודה נפלאה, בפרט שעבודתם בהתנדבות.
*המלמדים חוץ מהצורך להתמסר לעבודה החינוכית צריכים גם לפרנס את משפחותיהם וברגע, שלאחרונה התפשט הנוהג במוסדותינו לגזול את שכרם של המורים בדרכים שונות, הרי איאפשר לדרוש מהם התמסרות , כמדומני רבים נאלצים לעבוד עבודה נוספת להשלמת הכנסה, אז גם לא נותר זמן להתמסרות יתרה!
* לקעמפים באים ילדים של הורים המבינים בחינוך ועסוקים כל השנה בדאגה לחינוך ילדיהם וגם הילדים מתנהגים בהתאם כי רק הורה שחשוב לו החינוך של בנו כל השנה מבין את החשיבות של הקעמפ ומוכן להוציא סכום של כ- 1800ש"ח, בשביל קעמפ. בתלמוד תורה, נאלצים להתמודד עם כל סוגי הילדים , כולל אלו שלא קבלו הדרכה מינימלית להתנהגות בכתה , וממבתים הרוסים ר"ל
*בקעמפ הילדים מנותקים מהוריהם והורים לא באים לצעוק על הגנרלים והמדריכים, על כל תלונה שטותית של ילדיהם, כך שהם בשקט מעבירים את המסרים החשובים, כפי שהם רואים לנכון, דבר שלא קייםבתלמודי תורה כאשר ההורים נגישים בכל יום לתלמוד תורה, וגם מסיתים את הילד בבית נגד המוסד.
ח' באלול תשס"ז
26. למה המורות יותר מסורות ומבינות מהמורים???
אני כותבת בלב כבד ובאמת.
למה הילד שלי חוזר מהלימודים עם סיפורים למיניהם. ואני מזועזעת כולי!!! בתור מורה אף פעם לא נהגתי ואנהג כך. למה למורה מותר לעשות דברים או לומר מילים לילד שיכולים להעליבו ולהלבינו ברבים. (ויש עובדות שהרבה מהנושרים שאצלנו כתוצאה מהתייחסות גרועה בתלמוד תורה בצעירותם.) עד היום אותם גברים (אבות לילדים קטנים) זוכרים דמויות ואפילו רבניפם ומשפיעים שזלזלו ואהבו להעליב.

האם לאיש יש יותר עול מלאישה?? האפ ליש יש יותר דאגות?? מה?? קצת רחמנות ולב, זה מה שמבקשים..

גם לאישה יש דאגות ופעמים יותר מלאיש (מסקרים ארציים) ולמרות זאת המורות בחב"ד יותר טובות ומשקיעות ומתמסרות יותר מהמורים והמשפיעים.
מדוע כבר ביום הראשון מורה מעניש תלמיד? אני לא מאמינה שהפריע כבר, ואם כן לא מענישים ביום ראשון. עם איזה טעם יחזרו התל' הביתה? זה מה שיזכרו מהתלמוד תורה???
כדי להעיף בחורה מתיכון/סמינר, יחשבו הרבה ויתיעצו עפ אנשי חינוך ויבדקו את הגורמים הסביבתיים ועוד. ולכן זה לא קורה הרבה. לעומת זאת, בחורים כל הזמן נשלחים לבתים וזה במקרה הטוב, יש מהם שחא מתקבלים לישיבות!! מה עם הרחמנות של ראש הישיבה? ואם זה היה בנו, היה רוצה שינהגו בו כך??

אח"כ שואלים למה יש הרבה נושרים בחב"ד.

ז א ת ה ת ש ו ב ה.

ואל תשכחו שיש גם דין למעלה, כל הנשמות שירדו זה "זכות" לאותם רבנים ומשפיעים.

מקווה שתתחילו לפתוח עיניכם ויהיו שינויים,
אמא (ומורה) ששולחת את בניה כל בוקר בחששות כבדים.
ט' באלול תשס"ז
27. למורה ואם מ-26
למרות דברייך הצודקים - בבחינת "דברים היוצאים מהלב וכו'" ישנם הבדלים בין הגישה של בתי ספר תיכונים לתלמידות ובין הישיבות. אציין רק שניים מהם:1) התיכונים הם בד"כ בתי ספר אזוריים שמוכרחים לפי החוק לקבל ולהחזיק את כל התלמידות. במקרה קיצוני של הוצאת תלמידה - יש קרירטריונים ברורים ונוקשים של משרד החינוך- כגון התייעצות עם עובדי הוראה מקצועיים,פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועוד. עקב הנ"ל ברוב רובם של המקרים התלמידות נשארות בבית הספר ומתוכן 99 אחוז משתקמות במשך זמן סביר ונכנסות למסלול הרגיל. משא"כ ראשי ישיבות אינם מוכרחים לקבל ו/או להחזיק כל תלמיד. הם כפופים אך ורק (במקרה הטוב, ואיני רוצה לציין שיקולים נוספים!) לצוות של חברי הנהלה הרוחנית ולאחריות אישית מצפונית כלפי הקב"ה וכו'. עקב כך " ההדק הוא קצר". 2) כל המורות והמחנכות הן לאחר סיום מסלול פדגוגי,פסיכולוגי וכדו' במוסד גבוה להוראה. משא"כ המחנכים בישיבות (במקרה הטוב, ואיני רוצה לציין שיקולים נוספים)הם ברוכי בכשרונות,מוצלחים בלימוד עיוני ודוגמא חי'ה בהנהגה חסידית בלי שום קשר להרגלים דדקטיים והבנה מקצועית בנפש התלמיד.

בהמשל להנ"ל יש לברך על היוזמה הברוכה של רבני חב"ד ואגודת חסידי חב"ד בטיפול ודאגה שאף בחור לא ישאר מחוץ לישיבה.

ברצוני לסיים בעובדה חשובה שלמרות תופעה רחבה ר"ל של ה"נשירה" - כפי שציינת בכתיבתך - הרבי דואג לכולם וגם אלו שבגילאי "טיפשעשרה" קצת סטו מהמסלול - רובם ככולם סו"ס נרגעים ובונים בתים חסידיים לנחת רב של ההורים ולתפארת המשפחה.
ט' באלול תשס"ז
28. ביקורת בונה
רבים מאוד מהמחנכים שלנו מתמסרים בכל ליבם ומאודם לתלמידיהם
ללא תמורה.
הרבי קרא להם שלוחים ורומם אותם.
עלינו ההורים מטולת החובה לדאוג שהמחנך יגלה את הכוחות הטובים שבו, לעודד אותו על כל הצלחה שלו, ולהעיר בכבוד כשצריך.
י"א באלול תשס"ז
29. לכל המגיבים
בפשטות, כל מלמד שמגיע לחיידר ומלמד בהתלהבות ועם כל הנשמה הוא יצליח כמו בקייעפ זו האמת.
י"ט בחשוון תשס"ט