ב"ה יום ראשון, כ"ב אלול תשע"ט | 22.09.19
הרב דרוקמן
הרב דרוקמן צילום: מאיר דהן
הרב דרוקמן מגיב לרב שילת

הרב דוד מאיר דרוקמן מגיב למאמרו של הרב שילת בנושא יום העצמאות ויחס חב"ד למדינה, עם שפע של ציטוטים והתייחסויות מהרבי לנושא


מומלץ להדפיס ולקרוא

מאת הרב דוד מאיר דרוקמן

ראה ראיתי את דברי ידיד נפשי הרה"ח הרב משה שי' שילת, דברים היוצאים מלב אוהב, וכאן גם ההזדמנות להוקיר את פעולותיו הברוכות של הרב שילת בקרב תלמידי הישיבות – הפצת "מעיינותיך חוצה" באופן פנימי ומוצלח מתוך דרכי נועם ואהבת ישראל, אשר בודאי יזרזו את ה"קאתי מר – דא מלכא משיחא".

(וכאן גם מקום עימי להביע תשואות חן חן למערכת שטורעם המאפשרת מתן ביטוי למגוון הדעות בקרב אנ"ש - כולם אהובים, כול ברורים כולם רוצים וחפצים במלא מאודם לקיים רצון אבינו שבשמים באופן שמגלה לנו רבינו נשיאנו).

  • הרב משה שילת הוא אהובנו – אבל האמת אהובה מהכל, ואי לזאת, כדרכה של תורה, וכדרכם של חסידים לברר את האמת ללא משוא פנים, וברוח ימי ספירת העומר שנוהגים כבוד זה בזה - יורשה לי להציג בפני הרב שילת ובפני הקוראים כמה עובדות, והבוחר יבחר.

    ראשית יובהר, שלעניות דעתי (וכמובן אני סובייקטיבי בענין, כי אדם קרוב לעצמו), התראיינתי במה שכונה ע"י שטורעם "שו"ת עצמאות" בשיא האיפוק, תוך שאני מדגיש שצריך לחזק את חוסנם של המדינה והצבא, אבל מה אעשה שיש מתוכנו יקרים טובים ורבי זכויות אבל המגמה להתייפייף נהייתה אצלם לכמעט אובססיה, והחשש מפני "מה יאמרו" הפך לכמעט-פראנויה, ואף שכוונתם בודאי לטובה - לא נותר אלא להצר קצת על כך.

    כמה וכמה במחננו, ובמיוחד צעירי הצאן – לא מודעים לעמדת היהדות החרדית בכלל ובעיקר לעמדת רבותינו הק' עד נשיא דורנו בנושא הנדון. בימים טרופים ומבולבלים אלה - העונה ד"ערב יום העצמאות" כאשר הרחוב הדתי שטוף בקונטרסים וחוברות השוטפות את המוחות בדעות והשקפות של ידידינו – צורבי דרבנן, טובים, יקרים ונעלים לכשעצמם, השותפים לדעתנו ופעולותינו בכמה וכמה נושאים, אך מה נעשה, אינן עולות בקנה אחד עם דעת רבה"ק– האם לא מתבקש להבהיר את הדברים אל נכון ובכך ליישר את הדעות והלבבות בנושא הספציפי המדובר?

    ובכן, מצינו ריבוי שיחות קודש חריפות של הרבי המביעות את שלילת הגישה של הסתכלות על המצב ההווה כ"אתחלתא דגאולה", ועד כדי כך דברים מגיעים שבמכתב קדשו להגרש"י זווין זצ"ל כותב הרבי שהרעיון הוא גם מסוכן ומביא בפועל ממש עוד חלל באה"ק וממשיך בסערת רוחו וקובע שזו הסיבה היחידה שמצא לכך שנהרגים יהודים ובלשון קדשו; "וזהו הביאור היחידי שלעת עתה מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו".

    באחד מגיליונות כפר חב"ד (מס' 169 כסלו תשמ"ה) מובאות כתבה שיחות של הרבי עם החסיד הרב אוריאל צימר ז"ל; בין היתר מספר הרב צימר שהיו שהקפידו עליו שפרסם את תוכן היחידות מאייר תשט"ז במהלכה היו דברי בקורת על המדינה והציונות ואמר לרבי שעשה זאת משום שהבין מדברי הרבי שניחא לו בזה "ואמר (הרבי) שלא רק זה אלא זו הוראה מפורשת מצדו שאפרסם הדבר".

    והנה עוד מובאה מעיתון כפר חב"ד ("שופרו של הרבי"!):

    במאמר הערכה על הרה"ח רב הפעלים הרב יהודה פלדי ז"ל כותב יבלטו"א יד ימינו של הרב פלדי - ידידנו היקר ברוך הכשרונות הרה"ח הרב יצחק יהודה שי' הולצמן את הדברים הבאים:

    בין הבאים לרבי לקראת ראש-השנה תשכ"ח, היה גם הרב יהודה פלדי – באותם ימים, אחרי מלחמת ששת הימים, איש ציבור, עיתונאי ופובליציסט בכיר, שהחל להתקרב לחב"ד. התקרבותו החלה בחגיגת בר-המצווה הגדולה ליתומי גיבורי מערכות ישראל, שנערכה בהוראת הרבי לאחר המלחמה ההיא ע"י 'צעירי אגודת חב"ד' בראשות הרב ישראל לייבוב ע"ה. הרב פלדי בא, ראה, התרשם, הושפע והחל להתקרב לרבי ולתנועת חב"ד.

    עד אז, הרב פלדי נמנה עם אלה שהשואה ערערה את רוחם, אך פגישתו עם חב"ד החלה להפשיר אט אט את המשבר. הוא שהה בחצרות קודשנו כשלושת-רבעי שנה ובכל אותם חודשים היה אורחה של משפחת המשפיע הרה"ח הרב יהושע קארף. תוך כך, זכה הרב פלדי למספר יחידויות מיוחדות מהרבי, גידל זקן וחזר באופן מלא לצור-מחצבתו.

    כאמור, כעבור שלושת רבעי שנה החליט לחזור ארצה וביחידות הפרידה הטיל עליו הרבי את שליחותו הראשונה - להיאבק נגד השתרשות המושג "אתחלתא דגאולה" בציבור היהודי ובעיקר בישראל, וכלשון הרבי: "...בשלילת הטועים האומרים לגלות מר וחושך ורווי קרבנות בנ"י הי"ד - אתחלתא דגאולה".

    באותם ימים - חודשים אחדים לאחר 'מלחמת ששת הימים' - שררה עדיין בארץ וביהדות העולם התרוממות-רוח זחוחה לאחר הניצחון הניסי במלחמה, ורבים משלומי אמוני ישראל, ביניחם רבנים ומנהיגים רוחניים דתיים וחרדיים, סברו בתום-לב כי הקמת המדינה העצמאית שלפתע זכתה לניסים כה מופלאים היא אכן ה"אתחלתא דגאולה" המיוחלת.

    אחד שלא הצטרף לאופוריה הכללית ונאבק לביטול מגמות אלה היה הרבי נשיא הדור, שהחל להיאבק נגד הרעיון לראות במדינה 'אתחלתא דגאולה' כבר בתחילת נשיאותו. עמדתו זו של הרבי באה מאז לידי ביטוי במכתבים רבים ששלח בנושא זה לרבנים ולאישים שונים.

    להלן כמה מאותם מכתבים רבים:

    ב"ה, י"ד כסלו, תשט"ו
    ברוקלין,
    שלום וברכה!

    במענה על מכתבו מא' וישלח בהנוגע למה שקרא במכ"ע אשר כתבתי לרב פלוני, ותמה על זה... והנה בכלל מנהגי ע"פ מה שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לענות לכל השואלים, ובפרט לבני תורה, ובפרט כשיש להבטיח (באווארענען) על-ידי-זה טעות הרבים, ואולי גם מקום לאיזה תיקון... ראיתי בו פרק המדבר ע"ד המאורעות דשנים האחרונות, והעיקר בנוגע לארץ-ישראל וקוראים לזה אתחלתא דגאולה, מצאתי כאן הזדמנות לעורר את המחבר לחדול מלומר את זה, כיוון שלדעתי על-ידי-זה דוחין את הקץ ח"ו, נוסף על זה שהדברים ע"ד אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים לקולא בקיום התורה ובפרט עם הרבנים באה"ק ת"ו, שביניהם גם חרדים, אשר תועים בפירוש המאורעות דשנים אלו, ד' יכפר בעדם, ומפרשים המצב כאתחלתא דגאולה... ויה"ר מהשי"ת, אשר כאו"א מאתנו יזכה למלאות חלקו - ולצאת בעצמו מן החושך כפול ומכופל ע"י שיעורר לאחרים לצאת מטעותם, ובפרט אלו השמים חשך לאור ואור לחשך, היינו שמשתדלים לפרש עניין ההצלה של בנ"י ע"י הקב"ה - באופן בלתי מתאים, ומהם גם כאלו המפרשים בענין כחי ועצם ידי כו'... שכתבתי לעיל, שעי"ז באה גילוי הדיעה שנמצאים אנו עדיין בחשך כפול ומכופל, ובמילא אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ובהוספה בדרך התורה והמצוה...

    בברכה
    מ. שניאורסאהן

    המכתב השני המובא בזה, נשלח כשנתיים לאחר-מכן:

    ב"ה, י"ט אלול, תשי"ז
    ברוקלין.
    שלום וברכה!

    במענה על מכתבו בו שואל אם יש כבר אתחלתא דגאולה או לא.
    ולפלא השאלה בדבר הפשוט ונפסק בהלכה ע"י המורה הגדול הוא הרמב"ם סוף הלכות מלכים מיוסד על כמה כתובים בתורה ובנביאים ורז"ל, שיעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה (והוא דוקא) ויקבץ נדחי ישראל, עיי"ש, ובהלכות תשובה סוף פרק ט', ונמצאים עתה בגלות חשך כפול ומכופל עוד יותר מדורות שלפנינו, כיון שכמה מגדולי ישראל הלכו למנוחות וכו' ולא די בהחשך מצד עצמו, הנה נתקיים גם החזון דשמים חושך לאור ואור לחשך.

    ויהי רצון אשר תחת שאלות בעניינים האמורים, ינצל את זמנו להתמדה ושקידה בלימוד תורתנו הק' בנגלה ובחסידות ויוסיף בהידור בקיום המצות, שכל פעולה כזו מוסיפה אור בעולם ומעט אור דוחה אפילו הרבה חשך ומקרב עי"ז קץ הגלות המר.

    ובאיגרת אחרת:

    ...נבהלתי לקרות בתוכן נאומו שבמכתבו וז"ל - עכשיו שהגענו בעזה"י לאתחלתא דגאולה אני מדגיש רק אתחלתא והגאולה שלמה תהיה בעת ביאת משיח צדקנו וכו' - וכנ"ל נבהלתי בקראי את זה, ולא כ"כ על מה שאמר כי מה שיאמר הנואם בעידנא דהתלהבות אין הוא אחראי כ"כ. אבל גדול תמהוני על מה שמעתיק זה במכתבו כדבר הפשוט. ולא חלי ולא מרגיש הענין דהעלם על האמונה ח"ו הכלול במשפט הנ"ל, ויתבונן אשר משנה תורה להרמב"ם מתחלת וז"ל: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. ומסיימת באופן הגאולה ולא מקרה הוא, כי נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן ופסק הרמב"ם בפרט איך תהיה הגאולה, ובמילא גם התחלתה בכלל, וז"ל:

    "(הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו. כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'".

    ואין אלה, כאמור, אלא מעט מתוך מכתבים רבים בנושא זה שהרבי שלח במהלך השנים.

    הרב פלדי חזר מ-770 ארצה, ומיד בהגיעו פתוח במילוי השליחות. ביומניו המסודרים, אנו מוצאים רישומים של דיווחיו הרבים לרבי על פעילותו לביטול התפיסה השגויה, כמו-גם את רישומי תשובותיו של הרבי, ובעיקר אלה שעודדו את הרב פלדי להמשיך במאבקו.

    בי"ג בתמוז ה'תשכ"ט, שיגר הרב פלדי לרבי את המכתב הבא:

    "...אודה ד' בכל לבב על אשר הענין הכאוב ירד מסדר היום...

    "אמש, מוצש"ק, אור ליום יום-טוב שני של חג הגאולה, השתתפתי בסעודה רבתי בכפר-חב"ד שבה נכח קהל רב בלעה"ר, ובראשם רבני כפר-חב"ד ופתח-תקוה וגם הרב גורודצקי הי"ו. השתדלתי למלא את שליחותי, במסרי תמצית דברי כ"ק ביחידות וגם סיפרתי על כמה חוויות שלי במחיצתו, והכל נתקבל בשמחה ובהתלהבות. כולם בירכו גם 'לחיים' על המשקה שהבאתי אתי ולמדו במרץ את הניגון 'אנא עבדא'. סיפרתי גם על המקל שנעלם מידי בע"ה והשתתפתי בריקוד סוער על הניגון 'פרזות תשב ירושלים'. בסיום קיבלתי ברכה מכל הנמצאים בכפר-חב"ד - כפי שהכריז בשעה אחת אחר חצות הלילה ר' זושא שי' - שאזכה בע"ה למלא את השליחות עד הסוף, אמן.

    "יהא רעווא שלא אכשל ח"ו ברגש גאוה לנוכח הכבוד הרב שחולקים לי כשליחו של כ"ק שליט"א".

    במכתב נוסף ששיגר הרב פלדי לרבי בי"ג באלול ה'תשכ"ט, כתב בין השאר:

    "...חודשיים ימים עברו מאז מכתבי הקודם, לא מפני שזלזלתי בכל פעולה שהיא, אפילו מעטה, מלספר עלי', אלא מפני שרציתי קודם להגיע לידי תוצאה כלשהי. על המכשולים הרבים לא אכתוב, כי ב"ה עברתי עליהם ולמדתי רק את הלקחים, כגון: אם אין לי וכו'...

    "ובכן, השתלט עלי איזה אי-שקט פנימי (שעדיין קיים) ולבי אמר לי כי עלי לפעול ולפעול, אפילו אם אין אתי איש שיאמר לי באיזה כיוון, באילו אמצעים ומהי בעצם הנקודה העיקרית שעליה עלי לשים את הדגש. לנגד עיני רוחי הצטיירו ללא הרף המלים: 'שתהא השלהבת עולה מאלי-ה', כלומר, עלי לדעת מה לעשות. ביקשתי לכנס כמה מרבני אנ"ש. ר' זושא שי' וילימוסקי הלך אל הרב זוין שי' לבקש שיזמן את האסיפה ואמר כי קודם ברצונו לדבר אתי. נסעתי אליו יחד עם ר' זוסיא שי' ושהיתי שם שעה ארוכה.

    "חיפשתי 'תגבורת' וב"ה מצאתי. הרב דכפר-חב"ד שי' נעתר לבקשתי והרשה לי להזמין לביתו אחדים מרבני חב"ד, בתנאי שאני אהי' המזמין.

    אסיפה מיוחדת

    "ביום ה' באלול באו כמעט כל המוזמנים, ביניהם הרבנים סלונים וגרשון חן מירושלים, חנזין, טרבניק שליט"א ועוד. לאחר שיחה של שלוש שעות, נימנו וגמרו שעכשיו יש לגשת אל הרב זוין שי' ולבקשו - כהחלטה של האסיפה - שיאות לקבל רבני חב"ד בביתו בעניין הנוגע למכתב שקיבל בזמנו מכ"ק שליט"א. במוצש"ק שעבר צלצל אלי הרב סלונים שי' כי הרב זוין שי' מוכן לקבל אותנו ביום ב' (י"א באלול) בשעה ארבע אחה"צ במעונו.

    "נשאר לי זמן קצר להזמין ולארגן החבורה, אך האסיפה נפתחה בס"ה באיחור של שעה אחת. באסיפה דנו באריכות בנושא של אתחלתא דגאולה, ובסיומה ביקשתי מהמשתתפים שיחליטו בצורה מוגדרת, מהן הפעולות שייעשו כבר מעכשיו, כשהצעתי בכל אופן שכל רבני אנ"ש יפעלו - כל אחד ואחד בתחום השפעתו בבתי-הכנסת ובהתועדויות. פה-אחד נתקבלה הצעתו של ר' זוסיא שי' שייערכו כינוסים אזוריים של רבנים ויעזרו בפעולה זו הרב חנזין והרב נחום טרבניק שי'.

    "בתום האסיפה צירפו הרבנים את חתימתם על מכתבו הבא של הרב זוין לכ"ק אדמו"ר:

    "ב"ה י"ב באלול תשכ"ט, ירושלים

    "לכ"ק אדמו"ר שליט"א

    "נתוועדו עכשיו הרבנים הח"מ, ע"פ התעוררותו של העיתונאי ר"י פלדי, וקראו את מכתבו של כ"ק אלי מהחורף העבר ... הוא אתחלתא דגאולה יש שזה סכנה (המכתב הוא מאותם כל המכתבים שנגנבו ממני, והנה נתגלגל צילום אחד בכפר-חב"ד והביאו זה לאסיפה) ודנו אם יש לפרסם תוכן הדברים ברבים שלא בשם אומרם עכ"פ, וכל אנשי האסיפה דעתם לפרסם, ואני אין דעתי כך, כי לדעתי יהיה בזה משום ירידת קרן חב"ד בעיני כל הציבור באופן מבהיל, וכ"ק לא כתב כלל לפרסם ברבים, רק ליחס כמו לידידנו שליט"א [מר שזר] ולא יותר, וע"כ הוחלט לשאול ע"ז חוו"ד כ"ק שליט"א.

    שלמה יוסף זוין
    ש"ז גרליק
    גרשון חן
    אלכסנדר סענדר יודאסין
    עזריאל זעליג סלונים
    דוד חנזין
    נחום טרבניק
    שמחה גורודצקי
    משה אשכנזי
    זוסיא וילמובסקי
    חיים יהודה פלדי

    * * *

    בחוה"מ סוכות ה'תש"ל, שיגר הרב פלדי למזכירו האישי של הרבי, הרב חמ"א חדקוב, מכתב נוסף, שבו דיווח לרבי כי באותו יום מסר למערכת 'שערים' מאמר בכותרת: 'האמנם אתחלתא דגאולה?' (על דעת הכותב) שיופיע אי"ה בגיליון הושענא-רבא. "אני מגיב בו על מאמר אחר", כתב הרב פלדי לרבי, "אך גם מנצל את ההזדמנות - אם לא להתקפה, הרי לאזעקה די חריפה בעניין זה נגד הצמרת הרבנית, ולכן מנבאים לסערה רוחות, דווקא זהו שרציתי - להוציא מן השאננות".

    מאמר זה שהרב פלדי מדווח עליו לרבי, היה השני משני מאמריו הראשונים בנושא שפורסמו בעיתונות הדתית. להלן המאמרים כלשונם, לפי סדר הופעתם.

    ב'עקבתא דמשיחא'

    "עומדים אנו בתקופה של אתחלתא דגאולה" - במשפט זה מתחיל מאמר [שהתפרסם ב"הצופה" בערב שביעי של פסח] שכותרתו: 'בעקבתא דמשיחא', והקורא תוהה: אם כך, מדוע כתוב בכותרת "בעקבתא דמשיחא", שהוא שמה של תקופה הקודמת לבוא המשיח, בעוד שאינה זהה בשום אופן עם 'אתחלתא דגאולה' שהיא בהכרח תקופה שלאחר בוא המשיח? - אולם בעל המאמר נותן לי תיכף להבין, שאם אני חושב כך אינני "נקי מנטיות סובייקטיביות ומשפטים קדומים", ולדעתו שתי התקופות הן היינו-הך. בנוסף על כך, הוא מבטיח לנו שקביעתו זו מתבססת על דברי התורה שבכתב ושבעל-פה פלוס הרמב"ם. (יודעים אתם, בזמן האחרון הרמב"ם נכנס אצלנו ב'אופנה' - כל-בר-בי-רב ושלא בר-בי-רב בודה מלבו כאוות נפשו ומסתמך על ה'רמב"ם' - כי הוא יודע שזה בוודאי יוסיף משקל לדבריו...).

    אבל יש סוג אנשים, שבכל-זאת אינם בטוחים אם הצליחו לבלבל אותי במידה מספקת ולשכנעני, כי האתחלתא של הגאולה יכולה להיות לפני קץ הגלות, כלומר אפשר להגיע לשטח הטרקלין לפני שעברנו את הפרוזדור עד תומו. מה הם עושים? - משתמשים בשיטה היפנוטית מודרנית. המהפנט המודרני, כשרוצה להרדים אותך, הוא מסובב מול עיניך במהירות מתגברת והולכת טבלא עגולה עם פסים שחורים ולבנים, עד שלבסוף אין להבחין בין שני הצבעים וראשך נעשה סחרחר עליך. בעל המאמר משתמש באותה שיטה, אלא שבמקום פסים שחורים ולבנים הוא מחדיר בך מין 'הוקוס-פוקוס' של מילים, כגון: "תחומין מתעקרין וגבולין מתנתקים, מערבולת חושך ואור, גדלות וקטנות, הרי-הרים וצללי-צללים, הכל נסקרין בסקירה אחת, בלי אופי מיוחד וחותם תכנית ניכר".

    האם עדיין לא הסתחררת? - והמחבר מנחם אותך: "תקופה זו אי אפשר לעמוד על אופיה בסקירת-עין ואין אפשר לתהות על טיבה, אם עוברים במהירות וביעף על גורמיה ומחולליה".

    ולאחר שבעל המאמר ממטיר עליך צרור נוסף של מלים, בסגנון של ספרות מאד מסוימת, כגון "עזובה ויגון הרוחניות במדבר הגולה, מתגוששים כוחות גדולים, מפרקי הרים משברי סלעים, מנשבות בעולם סערות, מהפכות מרד ומעל, הרס כללי, שוד ורצח, בלי חינוך, דעת ודת, הפקרות והוללות לכדו את כל הנעורים, בעטיים של התועים המתעים בחירות ליברלית, מתירנות פרועה לשימצה" - אתה בהחלט רואה לפניך מערבולת, שבה משתוללים בערבוביא אתחלתא דגאולה עם עקבתא דמשיחא, עד כדי כך, שלרגע כלל לא ברור לך, האם בא משיח או לא - וזאת הרי הכוונה!...

    והיות וזאת הכוונה, חייבים אנו - אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים - להוציא מראשו של כל יהודי את הבלבול האיום הזה - בלבול שלא פעם כבר עלה לעם היהודי ר"ל ביוקר רב... בלבול, שתחילתו הופיעה בלבוש תמים ומיתמם של "ראשית צמיחת גאולתנו", אך ראשית צמיחה זו היכתה שורשים ברבים מן המוחות החמומים, עד כדי כך שצעיר היה מסוגל לכתוב עוד לפני כשלוש שנים כי עברנו כבר את ה"אתחלתא", - הו-הו! - אנחנו כבר אפילו אחרי האמצע... ועוד מעט נוכל לגשת בשקט לבניין בית-המקדש השלישי! - כך!

    הנה מה שצמח מן ה"ראשית צמיחה" ההיא!

    ואם נוסף על כך ששמענו בימים אלה דיבורים וקראנו אותם שחור על גבי לבן, ש"הגאולה השלישית" פועלת כבר במלוא הקיטור והמדינה שלנו ממלאת כבר "פונקציות משיחיות"... ועכשיו בא מישהו ומערבב בכוונה-תחילה וכורך יחד עקבתא דמשיחא עם אתחלתא דגאולה בליווי "הרי-הרים וצללי-צללים" - הרי לך בלבול מוחות כזה, שגם אדם "נקי מנטיות סובייקטיביות ומשפטים קדומים" עלול להסתחרר ולא לדעת באיזה עולם הוא נמצא.

    והנה עוד 'סימפטום משיחי' קטן: אל תחשבו שרק במקרה מאחלים בני האדם "בארצנו הקטנטונת" - "גאולה שלמה" דייקא. הסיבה היא הפסיכוזה; התסביך החולני שנוצר בקרב העם היושב בציון, כי על גאולה גרידא אין כבר מה לדבר, שהיא נמצאת כבר "בכיס", וכל שנותר עוד לאחל, זו הגאולה "השלמה".

    תשאל: איך תיתכן גאולה בלי משיח? - והתשובה פשוטה: איזו שאלה? הרי יש לנו מדינה, עם נסים ונפלאות... וגם ירקות יש (סנהדרין צ"ח ע"א). ומי הוא המשיח שהביא את הגאולה? על שאלה זו איש לא יענה לך. יסתפקו בזה, שהרי יש תפילה ובה כתוב בפירוש: "ראשית צמיחת גאולתנו" - והא לך פתח להרהורים האפיקורסיים ביותר, ה' ישמרנו.

    בעל המאמר הרגיש, כנראה, את הערפול שבדבריו, לכן מצא-לנכון לעטוף את כל התמונה במיסתורין. "זמן מופלא ומכוסה", הוא כותב, "שכיסה והעלים עתיק יומין... עטוף מיסתורין הוא הזמן הזה, עמוק הוא בעינינו ומי ימצאנו".

    ומתוך המיסתורין הזה מבצבץ ועולה גרעינו האמיתי של המאמר, אשר יתפתח בהדרגה ותצמח ממנו הדמות המרכזית, שלמענה באה לעולם יצירה מיוחדת-במינה זו. הנה הגרעין: "ולא כל אדם זוכה להיות ראוי להגיע לחקר המיסתורין של תקופתנו".

    ומשנאחז בעקב דמותו הנערצת, מתחיל המחבר בסגנון עילאי התואם את נושאו. הוא מתאר כיצד, "ממיעוט האמונה ומקטנות המוחין", מוכים בתדהמה מימין ומשמאל ומתקשים "לסבול את האור הגדול הבוקע" וכו'... ורק בני עליה מועטים הרגישו "ביתרון רוחם של משב משק כנפי המיסתורין הזה של תקופתנו. הם הרגישו בנפשם שהגיע שעתם לומר שירה, כי עלה השחר". אנא, תנחשו במי מדובר. רוצים עוד פנינה? - "הם הבינו שמבין חשרת חשכת הערפל בוקע ועולה אור מאיר, כדברי הירושלמי ברבות-אור גאולת ישראל".

    לאחר מראות נשגבים אלה, שומע המחבר הנכבד פולמוס דברים בין "דתיים" ו"חילוניים", ולשמחתנו הרבה אינו מוצא "אף חילוני אחד". כולם מלאים מצוות כרימון - והוא מצטט את התלמוד - וכל מה שהוא רואה במדינה הזאת, הכל מלא קדושה. אין פלא שהוא מתפעל מן ההרמוניה (בלשונו "קורילציה") השלטת "בין שומרי מצוות ובין אלה שאינם מדקדקים במצוות", ורק "אנשי התורה" הם אלה "המעכבים את הגאולה השלמה האמיתית" - כן, בדיוק כך! - מפני שאינם מצליחים בתפקידם לפדות את נפש העם מחומריותו ושעבודו הגשמיים, ע"י חינוכו במאור שביהדות. ובכן, רק אלה מעכבים עדיין את הגאולה, אבל כל היתר הנמצאים ב"קורילציה" (כמעט ואמרתי "קואליציה"!) - כולם "קדושים וטהורים" (גם זה זוג מלים שאנו מרבים לשמעו בזמן האחרון).

    המחבר אינו מסתיר את התפעלותו מכל אלה, שאין להם שותפות עם "אנשי התורה", וכך הוא אומר: "כמה גדולים הם מנהיגי מדינת ישראל שיחיו לאורך ימים ושנים טובים, וכמה חזקה, היא אמונתם בערכי התורה". (ולהתפעלותו זו לא הפריעה, כנראה, קבלת הפנים, שערכו כמה ממנהיגי מדינת ישראל שיחיו לאנית הפאר 'קווין אליזבט' בעצם יום השבת של חוה"מ פסח, ומרוב חוזק אמונתם בערכי התורה, הטיחו בכנסת זה בזה את האשמה שלא לדבר על "חוזק אמונתם בערכים" בשטח הגסטרונומיה, אשר עוררה פליאה רבה בין נוסעי האניה.)

    אין פלא, אם אחרי כל אלה מגלה לנו בעל המאמר, "עובדה נפלאה במינה, שעוד לא ראיתי למי שיעריכנה כראוי"... ובאמת, חן-חן לו על גילוי נפלא זה, אשר באמת לא זכינו בכוחות עצמיים להרגיש בו, וטוב - הה, מה טוב! שפקח את עינינו... ומה הגילוי? - אני מצטט: "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שנדפס ספר פסק הלכה של הרבנות הראשית... עם הסיסמה של ממשלת ישראל". והוא ממשיך: "הרי למרות הפולמוס שיצא על הספר, אין באפשרותו להאפיל על העובדה והאירוע המשמח שבהצטרפות בין מלכות ישראל למלכות התורה".

    ואני לתומי מעולם לא הייתי משיג את גודל משמעותו של אירוע זה - שאין זה כי אם "סימפטום משיחי" עצום, המסוגל לזעזע את יסודות העולם! עוד כמה גילויים כאלה ו...המהפנט עשה את שלו: הרדים את כולנו והעלה אותנו אל מרומי עולם הדמיון... אנא תארו לכם ספר מרחף בחלל מתחת שמי ארץ-הקודש והוא מסמל מיזוג שתי מלכויות: מלכות ישראל ומלכות התורה! איזה חזיון נהדר!!...

    ואם כבר מתרחשים אצלנו מאורעות נשגבים כאלה, שמעולם לא שיערנום, מה הפלא אם בעל המאמר מפרש לנו כמה "סתומים" בתורה. למשל, אם לא ידענו מה פירוש הפסוק "תולה ארץ על בלימה", הרי הוא מסביר ואומר, "חיסורי מחסרא", והוא גורס: "תולה ארץ ישראל על בלימה". נו, באמת - מה זו כבר מלה אחת נוספת בתורה, אם על-ידי הוספה זו אפשר לפרש כי "כל הכוחות שבעולם לא יזיזו את קיום המדינה והליכותיה (מלה: "מייד אין שיקגו") הנצחיות". תשאלו, מה נעשה עם הפסוק "אל תוסף על דבריו" (משלי ל, ו) המוכיח שדברי שלמה המלך נאמרו ברוח הקודש (עיין מגילה ז.) - למחבר פתרונים.

    אחר-כך הוא מפרש את הכתוב: "ונשיא בעמך לא תאור", כלומר, נשיא שנבחר ע"י 'עמך' אסור לקללו ויש לכבדו, ומיהו הנשיא? הנה: "אפשר שתהיה, למי שנבחר על ידי כלל ישראל, מעלת הנשיא, אף בזמן שאין סנהדרין נוהגת". ועוד: "נשיא התורה שהוא ראש השררה על כל ישראל בממשלת התורה בארץ ישראל" (ציטוט מילולי).

    על סמך כל אלה, אין לך דבר טבעי יותר, מאשר התואר, אותו מעניק בעל המאמר לרב גורן, והוא: "גאון נשגב יחיד במינו ממש". ואם כך, הרי מגיע לו מקום הכבוד, שניתן לו ע"י המחבר במאמר הזה...

    הנה: באותו "שיר השירים", אשר לפי חז"ל (מגילה ז') נאמר ברוח הקודש, ולפי דברי רבי עקיבא (מסכת ידים פ"ג מ"ה) "כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים" - נותן מחבר המאמר לפסוק "הנה מטתו של שלמה ששים גבורים סביב מגבורי ישראל וכו'" את הפירוש כדלקמן: כשהיה צעיר לימים, מיטתו של הגאון ר' שלמה עמדה בבית המדרש, וכבר אז העידו עליו שישים גבורים מלומדי מלחמתה של תורה, שהוא עילוי. אבל הגיבורים ההם היו לא רק גיבורים בתורה, אלא גיבורים גם בכבישת היצר, מפני שהיו גדולים ביראת שמים ואמונה. "הם היו קדושים וטהורים", כותב המחבר, "נקיים מכל שנאה נוחים לבריות וטובי מזג. חלילה היה להם ללגלג על אחרים וכל-שכן להוציא שם רע או לשון הרע ורכילות", וממשיך: "אבל, חבל שבעוונותינו הרבים שישים הגבורים אינם איתנו, ושוב נשארים שלמה ומטתו בעולם מלא חשד, שנאה וקנאה".

    במסכת אבות דר' נתן (פ"א מ"ד) מספרים לנו חז"ל, כי שיר השירים גנוז היה בראשונה, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותו. מזלו של שיר השירים היה, שבאותה שעה עדיין לא היה קיים פירוש זה שהבאנו לעיל בשם בעל המאמר, שאחרת בוודאי היו גונזים אותו ח"ו לעולמים!

    איך אומרים? "קומנטארים מיותרים". דבר אחד ברור מעל כל ספק, כי מאמרים מהסוג המתואר יכולים באמת להופיע רק בתקופת עקבתא דמשיחא, ולכן אני כבר מבין מדוע הכתיר המחבר את מאמרו בשם "בעקבתא דמשיחא"...

    להלן המאמר השני, זה שהרב פלדי דיווח עליו לרבי.

    האמנם אתחלתא דגאולה?

    "היכן אנו עומדים?" שואל מחבר המאמר בשם "אין לך קץ מגולה מזה" ("שערים" י' מנ"א תשכ"ט). לכאורה שאלה במקומה, בייחוד בהתקרב ימי הרחמים והסליחות, כאשר חשבון-הנפש הולך ונעמד במרכז חיי כל יהודי. אך חיש מהר מתברר, כי הבעיה המטרידה את בעל המאמר היא זו: האם אנו עומדים "לפני אתחלתא דגאולה, בתוך אתחלתא דגאולה, שלב אחר שאין בינו לבין עניינים רוחניים כלום?" - כך הוא שואל.

    ואם כאן עולה על דעת הקורא השאלה ה'אפיקורסית' למאי נפקא מינה?, כלומר, מהו הדבר אשר לדעת המחבר ישתנה, או צריך יהיה להשתנות בחיי היום-יום שלנו, האם כבר נקבל את התשובה הברורה על שאלתו? - וגם על כך משיב המאמר עוד בראשיתו, באמרו: "בתחילת בירור הליכי גאולתנו וכו' יש לברר האם גאולתנו - גאולת ישראל - תלוי' בתשובה או לא".

    עלי להדגיש, כי אין ברצוני להתפלמס עם המחבר הנכבד, אשר כוונותיו היו בוודאי טובות, וכפי הנראה רצה בנוסח ר' לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע לעורר רחמים על עם ישראל, שאף-על-פי שלא הספיק לשוב בתשובה שלמה אל בוראו ית', ישלח ברוב חסדו את משיח צדקנו - בחי' חננו ועננו כי אין בנו מעשים.

    אולם, חובה קדושה להתפלמס עם כל אלה (וביניהם רבים וטובים) אשר מזדהים פחות או יותר עם הרושם שהמאמר מעורר - בלי לימוד-זכות כנ"ל.

    והרושם הוא פשוט: אם ישנם (וישנם!) בינינו יהודים, אשר תקיעת השופר כבר בר"ח אלול מעוררת בהם הרהורי תשובה ורגשי כוננות לימים הקדושים - הרי בא המאמר ההוא להרגיעם ולהרדימם, כמי שאומר: אין כל צורך; אל נא תטריח את עצמך ואל תדאג. שתי המסקנות הנובעות מהמאמר ההוא - שתיים שהן אחת. לא מלבי בדיתי זאת - והריני מביא את שתיהן ככתבן וכלשונן.

    האחת: "ואם-כן, מכל הני מילי, יסוד היסודות בזה העניין, כי הגאולה העתידה איננה תלויה בזכות במעשים טובים ובעשיית-תשובה". עכ"ל.

    והשניה: "ולכן ברור: בוודאי אנו חיים בתקופה של אתחלתא ועוד יותר, תקופה זו כבר מאחורינו, אנו עומדים כבר בשלבים האחרונים, המתקרבים להשבת סדר העבודה לירושלים לבואו של המבשר-טוב". אלה דברי הסיכום והסיום של המאמר הנ"ל.

    ואגב: אחרי כל המסקנות הברורות הללו, אינני יודע, מה יוכל עוד המבשר-טוב לבשר טוב?!

    תשאלו - מהיכן מסיקים מסקנות כאלה? - והמאמר משיב: "ממקורות תורת חיים". ועוד כתוב: "לשם כך פתחתי את הגמרא, מסכת סנהדרין, דף צ"ז עמ' ב'". ובכן, פתחתי גם אני את הגמרא באותו מקום ובאמת מצאתי: רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. וזה גם מובא במאמר, אבל אינו מובא מה שרבי יהושע ענה לו על כך, והוא: "אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". וזאת, כי תשובה זו של ר' יהושע היתה מקלקלת את המסקנה הראשונה של המאמר, היות ומתברר שבנוגע לצורך עשיית תשובה לא פליגי, אלא שרבי אליעזר עומד על תשובה רצונית (כפי שמסביר המהרש"א במקום את מהות המחלוקת כולה), ואילו רבי יהושע סבור שהגאולה אפשרית גם ע"י תשובה כפויה בידי העמדת מלך וכו' וכך פוסק גם הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב). וכאשר כל אחד מן התנאים הנ"ל מביא בגמרא פסוקים רבים בזה אחר זה, כדי להצדיק את עמדתו (תשובה מתוך רצון חפשי, או מתוך לחץ) נאחז המאמר בפסוק אחד ויחידי אשר אפשר להתאימו לצורך מגמתו ומסקנתו, שלפיו אנו לכאורה פטורים ח"ו מתשובה ומעשים טובים.

    למעשה אפשר למצוא את מקור הסוגיא הזו בשני פסוקים שבתורה (דברים ד' כט-ל') "וביקשתם משם כו' ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" - זו תשובה מרצון, אך "בצר לך וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" - זו דרגה של תשובה תחת לחץ - כפי שמפרש "אור החיים" הק', בנוגע לאחרית הימים, וזה לשונו: "והם חבלי משיח, ולא יהי' להם כל הצרות בתמידות בזמנים ארוכים, אלא באחרית הימים, ומבטיחם שיעורר ה' לבבם אז לשוב בתשובה, והוא אומרו ושבת עד ה'" עכ"ל.

    אכן, כל מי שרוצה באמת ובלב תמים להסיק אם הגאולה תלויה בתשובה אם לאו, אין לו כל צורך בחיטוטים נוספים, לנוכח האמור בפירוש בתורתנו הקדושה, ולא עוד, אלא שגם המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע בסנהדרין איננה - כאמור - בנוגע לתשובה עצמה, כי אם (כפירוש המהרש"א) באשר לשתי דרגות התשובה. בנוסף על כך, אם כבר חשקה נפשו של החוקר לפתוח את הגמרא, ודווקא במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב, הרי בסך-הכל שורה אחת לפני המחלוקת הנ"ל אנו מוצאים (אם רוצים) את דברי רב האומר, "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". ובעירובין (צ' ע"ב) נחלקו רב ושמואל, ואמר שמואל גופיה הלכה כרב. אגב, אותה בת-קול שיצאה ואמרה, "מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום", משמע - גם בפלוגתא בסנהדרין צ"ז.

    המסקנה הראשונה של המאמר הנדון היא איפוא לא רק בלתי-נכונה אלא - מה שיותר גרוע - שמגמתה פסולה מעיקרה. הדבר מוכח גם - וביתר שאת - בחלקו השני של המאמר, אשר משתדל בכל מחיר לשכנענו כי אתחלתא דגאולה היא כבר מאחורינו, עד שאפשר כבר להתחיל לבנות את בית-המקדש, ובמילא אין כבר צורך ח"ו בתשובה ומעשים טובים.

    וכדי להוכיח זאת, המאמר מסתמך שוב על מסכת סנהדרין, והפעם דף צ"ח ע"א: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו ח') ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". והמאמר קופץ על המציאה וצוהל ואומר בזו הלשון: "לא בתשובה, לא בעליה ברוחניות קבעו את הסימן המגולה, אלא בפריחה הגשמית של ארץ-ישראל ראו את תחילת בוא הגאולה".

    ואני אומר, כי אין לך סימן מגולה מצהלתו המגולה של המאמר, עד כמה שכל תכליתו היא אך ורק למנוע מקוראיו כל רעיון של הרהור תשובה! יש פירות וירקות בשוק - אם כן מה מקום כאן לתשובה, לא כן?...

    ואולם, פירוש המהרש"א במקום מבטל את כל ההנחות הדחוקות והמגמתיות האלה באופן חד-משמעי, וזה לשונו: "לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם, אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה, זהו קץ מגולה, שקרב לבוא זמן גאולה. שיחזרו ישראל על אדמתן". המהרש"א מביא גם פירוש אחר בנוגע לצמיחה, וגם שם מסיים "וזה יהיה בזמן שקרוב לבוא זמן הגאולה, וזהו דבר נסי, ודאי קץ מגולה הוא". ועכשיו לא נוכל לטעות גם בדברי רש"י "אז יקרב הקץ", כלומר זה יהיה סימן שהקץ עומד להתקרב, - אבל אתחלתא דגאולה מאן דכר שמיה?

    בכלל, משחקים אצלנו במושג הזה 'אתחלתא דגאולה' כדבר המונח בקופסא, מפני שמערבבים אותו (לפעמים בזדון!) במושג "קץ". אדרבא, תשאלו ילד בן שש הלומד בכיתה א', האם התקרבות של קץ שנת הלימודים בכיתה א' זהה עם התחלת שנת הלימודים השניה? והוא בוודאי לא יסכים. לעומתו, מצויים למרבה הצער יהודים רבים וטובים אשר לא יהססו לערבב תחומים אלה, ויראו בסימני התקרבות הקץ - שאמנם נראים אצלנו יום-יום ושעה-שעה - לא פחות ולא יותר מאשר "ראשית צמיחת גאולתנו", או כדברי המאמר הנדון - סוף אתחלתא דגאולה על כל הנובע מכך.

    ואין לזלזל בהבדל 'הקטן' הזה כלל וכלל.

    אכן, הרמטכ"ל מכריז אחרי פשיטה עמוקה לתוך מצרים כי זאת היתה אחת הפעולות הנדירות בהיסטוריה הצבאית - אנו שואלים את עצמנו: עם כל המעלות הנדירות של חיילינו ומפקדיהם - הלוא דבר הוא?! הכיצד זה קורה דווקא אצלנו ודווקא בימים אלה, והכיצד זה מופיעה אזלת-יד בלתי-נשמעת כזאת אצל אויב, אשר ציודו ומספר חייליו עולים פי כמה וכמה על שלנו? הייתכן, שזה דבר טבעי? הרי מוכרח להיות כאן משהו שמעל דרך הטבע! שוב - "דבר נסי", סימן לקץ מגולה, דהיינו שקרוב הזמן לבוא הגאולה, כי לאחר הקץ נגיע בע"ה לתקופה של אתחלתא דגאולה. אך ח"ו לערבב יחד קץ הגלות עם תחילת הגאולה! דבר זה מדוע? כי בעוד ההכרה - אף הקלושה ביותר - בהתרחשויות מעל דרך הטבע, מן ההכרח שתסלק את האפשר שהצטבר במשך הזמן מעל לגחלת, מעל לניצוץ הקיים בנשמתו הקדושה של כל יהודי ויהודי (ומה עוד אילו היו מסייעין לכך מאות ואלפי רבנים שליט"א, הממונים על ויסות תהליכים רוחניים בתוך העם השוכן בארצנו הקדושה!) והתלקחות הניצוץ ההוא מעוררת הרהורי תשובה והתקרבות היהודי אל בוראו. ולפי שלדברי רב כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, הרי שיהודים היו באים לידי אמונה חזקה יותר בביאת הגואל צדק, וע"י אמונה זו עצמה היו באמת מקרבים את הגאולה ב"ה.

    לעומת זאת - כאשר מחברי תפילות חדשות כותבים אצלנו בריש גלי: "ראשית צמיחת גאולתנו", הרי זה מצמיח בתודעתם של מאות-אלפי יהודים לא רק טשטוש גבולות בין קץ לבין אתחלתא, אלא גם את האשליה החמורה, שכאילו כל הנסים והנפלאות המתרחשים מגיעים לנו, כביכול, כי הרי אלה כבר שייכים - כביכול - לתהליך הגאולה שכאילו כבר התחילה.

    תודעה כזו מונעת איפוא - במקום לעורר - הרהורי תשובה, שנראים כבר לרבים מיותרים (כדברי המאמר הנדון) כי הוכח כביכול שמשיח בא ללא עשיית תשובה. בנוסף על כך - לדעתי ולדעת רבים מאוד - הביטוי "ראשית צמיחת גאולתנו" מנהל ממש מלחמת-התשה נגד האמונה בבוא משיח צדקנו! לא פעם נאמר לי מפי יהודים מאמינים בלעג ובבוז גלוי: "איזה משיח?! מה אתה מדבר? האינך רואה עין בעין שזה זמן רב הגענו לגאולה? ראשית צמיחת גאולתנו! אם כן יש רק להשלים אותה", הוא מסביר לי, "לכן אנו מאחלים לעצמנו 'גאולה שלימה' - אבל הגאולה כבר ישנה פה בארץ!" כך, לא פחות ולא יותר! ואם עד עכשיו בכל-זאת האמנתי, כי אשליה זו היא נחלת מעטים בלבד, בא המאמר הנדון ו'מוכיח' לי באלף הוכחות, כביכול, שאפשר כבר "לחשב את העבודה לירושלים"...

    אך בנוסף על כל האמור, מי פתי ויאמין שנכנסנו לתקופת אתחלתא דגאולה, כאשר יראה את חוסר הבושה הטוטאלי ואת העירום של בנות ישראל המתהלכות על אדמת ארצנו הקדושה? הכאלה פני תחילת גאולתנו? הלזאת ציפו אבותינו במשך דורות רבים ושפכו על זאת ללא הרף דמעה כמים? הלזאת התגעגעו הקדושים, לפני שמסרו נפשם ובפיהם השיר: "אני מאמין... שיבוא!"

    אולי יאמרו נא לנו מחברי "ראשית צמיחת גאולתנו" וגרוריהם הנכבדים, מדוע שקטה הארץ ומדוע לא אורגנו - בהנהגתם הרוחנית - מחאות המוניות מרעישות עולם ביום י' באלול תשכ"ט, כאשר התאספו ב'בנייני האומה' שבירושלים עיה"ק אלפי יהודים, ביניהם אישים בולטים ביותר של הציבוריות הישראלית, כדי לשמוע יצירה גדולה ברוב פאר והדר לכבוד זכרו של "אותו האיש" ימ"ש, ושם היצירה: "האבוס"?!! מרנן ורבנן, מחברי "ראשית צמיחת גאולתנו" - הלזאת תקראו "אתחלתא דגאולה"?!

    * * *

    בעש"ק בראשית ה'תש"ל, שיגר הרב פלדי מכתב נוסף לרבי ובו כתב: "כאשר הופיע המאמר 'אין לך קץ מגולה מזה' שעליו הגיבותי במאמר 'האמנם אתחלתא דגאולה?' בגליון הושע"ר של 'שערים', הייתה לי הרגשה כאילו אותו מאמר הופיע אך ורק כדי לפתוח לי הזדמנות להגיב עליו ולהעלות את הנושא ברבים; לעורר ויכוח רחב ככל האפשר בחוגים שונים ובכך להתחיל בע"ה עריכת מבצע הסברה בהיקף ארצי...

    "כדי להגשים בע"ה את אשר מצאתי לראוי בעניין זה, נחוצים: א) רבנים וצעירים בעלי הבנה ומרץ, אשר מוכנים ומסוגלים לפעול בלי כל היסוס ובלב שלם למען העניין עצמו. וב"ה מצאתי וגם התקשרתי עם כמה מהם..."

    הרב פלדי לא הירפה. על-אף תשישותו הגופנית הגוברת, המשיך במרץ להסביר, לפרסם בכתבי-עת מאמרים נגד ה"אתחלתא דגאולה" ועוד.

    בח' בטבת ה'תש"ל, שיגר הרב פלדי מכתב נוסף לרבי ובו כתב: "לאושרי הביאו לי שני בחורי ישיבת תות"ל בכפר-חב"ד את ליקוטי שיחות פ' ויצא, וכך יכולתי להעתיק את דברי כ"ק אדמו"ר במאמרי, בתורת תשובה ניצחת בכל העניין, אשר מכה יותר ויותר גלים בחוגים די רחבים. גם אני עצמי הרגשתי בדברי קודשו עידוד רב לעצם המשכת הפעולה.

    "במוצ"ש י"ט בכסלו הוזמנתי לאחד מבתי-הכנסת בצפון ת"א שבו נערכה באותה עת התוועדות חג הגאולה בפעם הראשונה, וניצלתי את ההזדמנות לדבר על נושא זה. נאמר לי, שהדברים נתקבלו ב"ה בהבנה ובשביעות רצון".

    * * *

    במהלך אותן שנים, זכה הרב פלדי לאיגרות כלליות-פרטיות מהרבי ובהן עידוד רב למאבקו בנושא אתחלתא דגאולה, ולהלן קטעים מתוך אחדות מהן:

    "ימי הגאולה יב-יג תמוז ה'תשכ"ט
    בברכה לבשו"ט [בשורות טובות] בעניינים הפרטיים וגם הכלליים
    חי"ק".

    "ר"ח אדר ראשון תש"ל
    בברכה לבריאות והצלחה בעניניו (ובפרט - בפעולותיו בשלילת הטועים האומרים לגלות מר וחושך ורווי קרבנות בנ"י [בני-ישראל] הי"ד - אתחלתא דגאולה. ה' יצילנו מהם ומהמונם, שיכפר שגגתם ברחמיו המרובים, ומכאן ולהבא יאמרו לחשך חשך ועי"ז יזכו לראות ולאמר לאור - אור. והוא יבש"ט גם בזה ולבש"ט בכהנ"ל"

    הרב יהודה פלדי המשיך להיות חייל נאמן של הרבי גם בנושא זה וגם בנושאים אחרים, ובראשם המאבק הגדול לתיקון חוק "מיהו יהודי" אותו ניהל במסירות נפש כשהוא משמש יו"ר הועד למען שלימות העם. ועל כך הזדמנות אחרת בע"ה.

    - עד כאן מהמאמר הנ"ל ב"כפר חב"ד".

    עוד מדברי הרבי בנושא אתחלתא דגאולא:

    בליקוטי שיחות חלק יח פרשת בלק (בהערה 53) נאמר: "הלשון 'כפול ומכופל' - כי זה גופא שישנם טועים, ר"ל, ש'שמים חושך לאור' לומר על מצב של גלות שהוא אתחלתא דגאולה, ה"ז 'חושך' והסתר ב'חושך' הגלות עצמו. וע"פ פי' הבעש"ט (הובא בתוי"י ר"פ בראשית) עה"פ (וילך לא, יח) 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', כי ההסתר עצמו הוא בהסתר שאין מרגישים אותו - ושמים 'ההסתר אסתיר' לאתחלתא דגאולה!".

    * * *

    "ישנם הטוענים שנמצאים אנו עתה בתקופה ד'אתחלתא דגאולה' – רחמנא-ליצלן לומר על תקופה זו שזוהי 'אתחלתא דגאולה'!

    [אין כוונתם ל'אתחלתא דגאולה' בדוגמת ההתחלה שהיתה ברגע הראשון לאחרי חורבן ביהמ"ק, כמבואר במדרז"ל שכאשר געתה פרתו של הערבי פעם שנייה (מיד לאחר החורבן) אמר הערבי (שהבין שפת חיות ובהמות) שעתה נולד מושיען וגואלן של ישראל - שלאחרי אתחלתא זו התחיל מר הגלות, רחמנא-ליצלן, אלא כוונתם היא ל'אתחלתא דגאולה' כפשוטה.]

    "שיטה זו היא היפך פס"ד מפורש ברמב"ם - כאמור לעיל שהרמב"ם פוסק שהגאולה תבוא ע"י משיח צדקנו, וסדר הדברים מפורש ברמב"ם: 'יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'... עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל'. כלומר, שהגאולה תהיה ע"י משיח צדקנו דווקא, וסדר הדברים יהיה באופן שבנין ביהמ"ק יהיה לפני קיבוץ גלויות!

    "ומכיוון שכל נושאי כלי הרמב"ם (הראב"ד, הכסף משנה, הב"י, הרדב"ז וכו') לא השיגו על דברי הרמב"ם - הרי זו הוכחה שהם מסכימים לדבריו (כידוע הכלל בענין זה) (ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הערה 51)). ועפ"ז - אלו שטוענים באופן אחר, הרי הם יוצאים נגד פס"ד מפורש ברמב"ם, פס"ד המוסכם אצל כל נו"כ הרמב"ם!

    "וכמדובר כמ"פ שכאשר אומרים על חושך כפול ומכופל דזמן הגלות שזוהי 'אתחלתא דגאולה' - עי"ז גורמים לעכב, רחמנא-ליצלן, את הגאולה!

    "נמצאים אנו בעיצומה של חשכת הגלות - חושך כפול ומכופל, ואדרבה: מעולם לא היה המצב מאוים כל-כך כמו בתקופה האחרונה, וזאת - הן ביחס ל'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב', כלומר, ששנאת אומות-העולם החריפה ביותר בתקופה האחרונה; והן ביחס ל'רגש הנחיתות' של כו"כ מבנ"י כלפי גויים ו'גוי'שקייט', ליפול לרגליו של הגוי ולבקש תחנונים וכו'.

    "והדברים אמורים במיוחד ביחס לאלו הטוענים שתקופה זו היא אתחלתא דגאולה. [שבת פ' חיי שרה מבה"ח כסלו].

    * * *

    "...ועוד באתי להעיר ביחוד במה שמסיים שזכינו לראות אתחלתא דגאולה. חס-ושלום לומר דברים כאלו ובפרט להדפיסם. אשר המצב דעתה בארצנו הק' בענייני יהדות הם סימנים לאתחלתא דגאולה, וכואב הלב להאריך בזה, ובפרט שהוא ידוע לרבים. ויה"ר שבמהרה בימינו נזכה לצאת מן החשך כפול ומכופל ששמים חשך לאור ואור לחשך, ומשיח צדקנו יגאלנו בתוך כלל ישראל, הן בחו"ל הן באה"ק ת"ו מן הגלות המר, גאולה שלמה ואמיתית".

    אלה הדברים ואלה העובדות, אשר, דומני מדברות בעד עמן.
    בברכת חסידים ובציפי' לישועת ה' על עמו ועל ארצו בביאת מנחם לציון בחסד וברחמים.

    נ.ב.

    ביני לביני ראיתי את מה שכתבת ידידנו היקר והמוערך הרב א.ד. הלפרין שי' בתגובה על החוברת הקוראת לרדוף את קלגסי היס"ם שביצעו את פשע קטיף, ותמה תמה אקרא על דבריו החמורים של הרב הלפרין.

    וכתוכחה מגולה מלב אוהב, זו תגובתי בקצירת האומר:

    האם ישנו מישהו באנ"ש שיכול לומר בוודאות מה היה אומר הרבי היום?

    וכי היה בתולדות המדינה (אפילו לא בתולדות איזה מדינה מתוקנת בעולם) שגירשו אנשים, נשים וטף מביתם והפקירו אותם ללא בית, ללא פרנסה עם כל התופעות של מחלות נפש ואחרות, הידרדרות לסמים, שלום בית-גירושין. ועוד לא דיברתי על שריפת בתי כנסיות וחורבנם עקירת קברים!!

    מה הדמיון לגירוש ימית, הרי במקרה דנן תומ"י אחרי חורבן גוש קטיף עלה כתוצאה מכך החמאס וכל הדרום מופצץ???!!!

    האם בזמן ימית היה ראש ממשלה וממשלה מושחת כמו בזמן שרון (ואל תענו לי שתמיד היו ממשלות מושחות, כל דרדק יודע שבשנים האחרונות נשברו כל השיאים)? הרי מנחם בגין עם כל הפשע שלו היה צדיק גמור לעומת שרון!

    בזמן ימית לא היתה תקשורת, אינטרנט וטלביזיה מצלמות ומסרטות דיגיטאליות שתיעדו "בזמן אמת" את החרפה שהזכירה את ימי מלחמת העולם השניה לעיני כל העולם?!!

    בזמן ימית, כללית, הצבא היה עוד צבא, ולא כמו היום שפעולות צבאיות אינן דוקא בטחון ישראל, אלא שמירת כסאו של פוליטיקאי זה או אחר!

    שמע, יש לי ראיון: אולי בשם אהבת ישראל נפתור ממשפט ומעונש את כל הגנבים, הרוצחים והאנסים?

    אז לגרש יהודי ולהוציאו מאנ"ש זו דרכו של הרבי, אבל לומר לפושעים שביצעו פקודה בלתי חוקית בעליל שנדאג לכך שתבואו על ענשכם אסור?

    סליחה על ההערה הצינית: האם בכזו אהבת ישראל צדקנית אתה מתייחס גם ל"צפתים"?

    הרב א.ד הלפרין ידידנו המוכשר והיקר אתם חייבים התנצלות בפני כמה וכמה מאנ"ש (כולל מר' יגאל קירשנפט שי' שלשוא ניסיתם ב"כפר חב"ד" לראיינו ולהוציא ממנו משפטים נגד החוברת ולא הצלחתם) חבל שנפלת בעצת אחיתופל, לא מתאים לחסיד רב זכויות כמוך, ס'פאסט נישט.

    ז' באייר תשס"ז
    ה' יצילינו מהם ומהמונם. מכתב הרבי לרב פלדי
    ה' יצילינו מהם ומהמונם. מכתב הרבי לרב פלדי
     
    כתב היד של הרבי
    כתב היד של הרבי
     
    הגב לכתבה

    תגובות
    38
    1. יישר כח
    יישר כוח לרב דרוקמן!!!
    מדהים לראות את האמת שלו, רבים צריכים ללמוד ממנו לא לערב שיקולים זרים ודעות אחרות לא עיניניות.
    המשך כך אנחנו איתך!
    ח' באייר תשס"ז
    2. יישר כח לרב דרוקמן
    סוף סוף נרגעתי יש רב בישראל יישר כח הרב דרוקמן יאריך ימים על ממלכתו
    ח' באייר תשס"ז
    3. סיומת
    אם כל הכבוד לרב דרוקמן.בנוגע לחוברת המזעזעת שהוציא וולפא הוא לגמרי לא צודק.
    היות וישנו קו מנחה שהרבי התווה.ועם כל הכבוד הרבי מעולם לא השתמש בדרכים כאלו.לעומת זאת וולפא תמיד השתמש בפרובוקציות שונות.וזוהי דרכו.
    כל הטיעונים על הרשעות של מי שעסק במלאכה זה טיעונים לא ענייניים.
    ח' באייר תשס"ז
    4. מתחיל להיות ארוך מידי
    הדיום מעניין מאוד, רציני ושומר על הכבוד, באמת ראוי להדגיש את מה שכתב הרב דרוקמן בהתחלה:
    וכאן גם מקום עימי להביע תשואות חן חן למערכת שטורעם המאפשרת מתן ביטוי למגוון הדעות בקרב אנ"ש - כולם אהובים, כול ברורים כולם רוצים וחפצים במלא מאודם לקיים רצון אבינו שבשמים באופן שמגלה לנו רבינו נשיאנו
    ח' באייר תשס"ז
    5. הרב דרוקמן יישר כח
    כמיים חיים על נםש עייפה
    ח' באייר תשס"ז
    6. בסיום מגיב הרב דרוקמן גם לדברי הרא"ד הלפרין
    תוסיפו את זה בכותרת

    ח' באייר תשס"ז
    7. הרב דרוקמן" לא שכחת מה זה חב"ד
    תזכיר את זה גם לשילת
    ח' באייר תשס"ז
    8. כתבה מרתקת - הזכרת לנו מה זה חב"ד
    יישר כח עצום.
    ח' באייר תשס"ז
    9. הרב דרוקמן - חזק ואמץ
    ח' באייר תשס"ז
    10. 'ימי מלך' אודות אתחלתא דגאולה
    בספר 'ימי מלך' מאת הרב מרדכי מנשה לאופר, מובא דעת הרבי בענין אתחלתא דגאולה. חלק ב' עמודים 616 617.

    והרי ברור לכל אחד שספרים אלו מיועדים לציבור הרחב, אז כנראה שגם הרב לאופר הידוע כחוקר היסטוריון וידען גדול בתורת הרבי, סובר שטוב לפרסם את דעת הרבי בנושא זה.
    ח' באייר תשס"ז
    11. מי זה חב"ד?
    עם כל הכבוד הראוי, מאוד חשוב להגיד אני בעד או נגד ולשאול שאלות אבל שהביטוי נעשה מעשה של ממש יש לשאול שאלה בסיסית ביותר : מי נתן את הסמכות לפגוע ביהודי השני ובאיזה אופן בדיוק קיבלת הרשות?
    ח' באייר תשס"ז
    12. כמה הערות
    תשואות חן למר בפרט שמדגיש הוויחוכ באופן "שכולם אהובים" כו'.

    אבל כמה הערות בקיצור לפי ערך:

    א) נניח שכבודו צודק (ומסתמא צודק בכך) שאין העניין שלאהבת ישראל מתכוון לפטור מעונש את הרוצחים וגנבים וכו', א- אין השחיתות של ממשלות קודמות ממעטים בעניין העיקרי שבגירוש ימית, שהיא הסכנה שהיא מהווה, וגם היא היתה כרוכה עם כל הבעיות שהם מביאים (גירוש מבית, העדר שלום בית וגירושין וכו' וכ') ואעפ"כ לא הגיב רבינו לאחרי הנ"ל בכהוא זה בפומבי, למרות דיבורים החריפים של רבינו במשך שנות הקעמפ דייויד וכו'.
    ומהיכן דנתוני למדת מדברי והנהגות מעשה רב של רבינו שיש לנהוג בצורה הנהגה של חביריך,

    ב) במיוחד: מאיפה למדת מדברי רבינו שמץ מנהו לרדוף חיילים
    (שעניינם הכללי ופרטי וכוונתם ומגמתם וכל עניינם - הגם שטועים הם בביצעם- היא למסור נפשם עבור הגנת בני ישראל) בעניין דכגן זה? איפה בכל משך שנות הנשיאות ראינו שמץ מנהו מהתנהגות כזו?

    ב) מאיפה למדת מדברי ודרכי רבינו

    ג) בקשר לנדוקה המרכזית במכתב דינן: טשטוש המוחות בהקפות אתחלתא דגאולה":

    אם תסתכל היטבברוב מכתבי רבינו תראה דעניין עקרי בפסול השקפה זו היא פסיקת ופפירוש תקופת זמנינו בניגוד לפסק הלכה כפי שמבואר בהרמבם אודות הגאולה. למרות שיש מדרשים רבים וחלקי תושבע"פ המסייעים לטועני ההשקפה הנ"ל מ"N היא פסולה לגמרי היותה בניגוד בגמור לפסק הרמב"ם הפוסק היחידי בעניינים הללו.

    כמה מאירוניא שלדאבנונינו הנאשים שאתה מששתף עמהם במלחמה שלך הם הם אנשים שגם הם דוגלים בשיטות פסלות שהם בניגוד גמור לדרך הפסק של הרמב"ם בהלכות הנ"ל. אם תלמד ההלכות תראה שמה שאומרים היום בחב"ד בכמה וכמה עניינים בזהות המלך המשיח וכמה מהם בתקופה בה אנו חיים היום הם בניגוד גמור להלכות ההם ולפי דברי רבינו הם עצם הקביעות היפך ההלכות הנ"ל מהוות סכנה חמורה היו לא תהיה ח"ו וחחס וחלילה.

    דברים הללו שייכים בעצם למחנינו (שרובם מטושטשים בזיעות כוזבות) ובמיוחד כשאתה משתמש עם טענות דידך לבטל מהנוער הטשטוש של השקפת "אתחלתא דגאולה" עם טענות שהם שוללות השקפות רוב אנשי חב"ד מהיום, היאך אתה חושב מתקבל טענותיך בכנות וברצינות כשרואים שאנחנו בעצמנו קובעים התקופה וענינים עיקריים בהגדרת הגואל והגאולה היפך דברי הרמבם, והיאך אתה רוצה שמתכב רבינו אודות זה לפני 30 שנה יפעלו שלא יקבל טענת הרחוב כשבוא רואה שחבריך (וכבודו שנותן להם גושפנקא) קובעים השקפות זרות ונוגדות הרמב"ם בקביעות עניינים הללו עצמם?!?

    בכבוד ובברכה,
    ח' באייר תשס"ז
    13. נח"ר אמיתי !
    הרב דרוקמן אביר שבאבירים, איש ישר באמת.
    יאריך ימים עלממלכתו מתוך בריאות.
    ממעריץ
    ח' באייר תשס"ז
    14. פלגינן דיבורא
    בוויכוח בין הרב דרוקמן לרב שילת - צודק הרב דרוקמן.

    לעומת זאת, בוויכוח עם הרב הלפרין טועה הרב דרוקמן טעות מרה, וחבל.
    ח' באייר תשס"ז
    15. בושה!
    איזה טענות מופרכות מובאות בסוף?! האומנם כך חושב רב בישראל?! הזהו הנקרא הגיון?!
    ח' באייר תשס"ז
    16. מי שמכיר
    מי שמכיר את הרב שילת יודע שכל המקורות שציטט הרב דרוקמן שגורים על לשונו, הוא רק כתב שויכוחים על זה לא עוזרים
    ח' באייר תשס"ז
    17. למה קוראים 2 משפטים
    כל המגיבים למאמר הרב שילת קראו את 2 המשפטים הראשונים התחממו והגיבו לא מסוגלים לקרוא ולחשוב
    ח' באייר תשס"ז
    18. אותו אחד
    רוב התגובות בנושא באות מאותו הפרובוקטור מקריית מלאכי
    ח' באייר תשס"ז
    19. הכל עניין של כותרת
    דיברתי היום עם הרב שילת הוא אמר לי שהכותרת שהוא נתן היתה "אנן פועלי דיממא אנן", העורכים העדיפו להוציא משפט אחר מהכתבה "שכחנו מה זה חב"ד", איך כותרת יכולה לשנות
    ח' באייר תשס"ז
    20. הרב סופר כותב על אתחלתא דגאולה
    הרב יחזקאל סופר בגיליון המאה של שבועון כפר חב"ד כותב חמישה עמודים נגד 'אתחלתא הגאולה' הציונית. שפטו בעצמכם.
    ח' באייר תשס"ז
    21. מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע
    מי שחושב שהוא יכול לשכנע דתי לאומי אחד שלא לומר 'הלל' כנראה מכיר דתיים לאומיים רק מהכתבה של הרב דרוקמן.
    אפילו הרב זווין אמר הלל על אף כל מכתבי הרבי אליו. ואצ"ל שגם הרב נריה (ואל נא תזלזלו בו שמעתי מהרב דרוקמן שהרבי אמר עליו שהורא יהודי ירא שמים) על אף יחסו החם לחב"ד לא שינה את דעתו על אף שידע את דברי הרבי.
    שמעתי כבר לא פעם חב"ד ניקים מנסים לשכנע והם רק חיזקו את הצד שכנגד.
    מי שחושב שיש היום שינוי מעיד על עצמו שאיננו מכיר את הנעשה בחוגים הדתים הלאומיים כלל ואיננו מבין את הסברות והמקורות עליהם הם מבססים את שיטתם. לפי מקורות אלו הגירוש לא אמור היה לשנות מאומה ואכן כמעט כלום לא זז שם.
    ח' באייר תשס"ז
    22. מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע
    מי שחושב שהוא יכול לשכנע דתי לאומי אחד שלא לומר 'הלל' כנראה מכיר דתיים לאומיים רק מהכתבה של הרב דרוקמן.
    אפילו הרב זווין אמר הלל על אף כל מכתבי הרבי אליו. ואצ"ל שגם הרב נריה (ואל נא תזלזלו בו שמעתי מהרב דרוקמן שהרבי אמר עליו שהורא יהודי ירא שמים) על אף יחסו החם לחב"ד לא שינה את דעתו על אף שידע את דברי הרבי.
    שמעתי כבר לא פעם חב"ד ניקים מנסים לשכנע והם רק חיזקו את הצד שכנגד.
    מי שחושב שיש היום שינוי מעיד על עצמו שאיננו מכיר את הנעשה בחוגים הדתים הלאומיים כלל ואיננו מבין את הסברות והמקורות עליהם הם מבססים את שיטתם. לפי מקורות אלו הגירוש לא אמור היה לשנות מאומה ואכן כמעט כלום לא זז שם.
    ח' באייר תשס"ז
    23. לא הבנתי מה המחלוקת בין הרב דרוקמן לרב שילת
    שניהם מסכימים שהרבי נגד 'ראשית צמיחת גאולתנו'?
    אז מה כל הרעש והמחלוקת?
    ח' באייר תשס"ז
    24. אין כל חידוש במאמר זה של הרב דרוקמן
    ואין פה כל הוכחה נגד דעת הרב שילת שמווכחנות ורדיפת מחלוקת ופרסום לא צומחת כל תועלת (במקרה הטוב)
    ח' באייר תשס"ז
    25. תגובה לחיים (7) ולסלונים (8)
    לא זה עיקר אלוקות מה שמחיה את העולמות. לא זה עיקר חב"ד מה שאנו מתנגדים לציונות. משה לא העלה על דעתו שיהיו כאלו שיעוותו את דבריו כל כך.
    ח' באייר תשס"ז
    26. תפקידו של מי??
    הכל נכון, טוב ויפה!

    1) אבל האם זהו תפקידה של תנועת חב"ד??
    בדיוק כמו שתפקידה של תנועת חב"ד לשפוט ולהעניש את כל הגנבים, הרוצחים והאנסים, כך תפקידה לשפוט להעניש לגנות ולהטריד את כל החיילים שהיו שותפים לפשע ההתנתקות.

    2) ואם באהבת ישראל עסקינן, הרי שמאז ומתמיד אהבנו ואנו אוהבים כל יהודי, וגם את אלו שמבזים! את שמו וכבודו של רבינו, אבל את מעשיהם אנו מוקיעים בכל תוקף!!!

    את מעשיו של וולפא אנו מוקיעים בכל תוקף, כשם שהוקענו את דיבוריו של ההוא מבני ברק (שכל מה שדיבר ועשה זה כאין ואפס לעומת דיבוריו ומעשיו של וולפא)

    את מעשיהם של ה'צפתים' אנו מוקיעים בדיוק כמו שהוקענו את מעשיהם של מלחחי הפינכא מבני ברק, ועם כל זאת אנו אוהבים אותם ומקווים שבקרוב ישובו לדרך הישר והטוב!

    3) הדמיון בין ימית למקרה דנן (גוש תקיף) הינו רב:
    1. זעקותיו של רבינו היו על עצם מסירה של חלק משטח ישראל לאוייבים.
    2. גירוש ימית היוה סכנה רבה ועצומה בכך שהיה תקדים לגירושים נוספים!

    4) לשחיתותה של הממשלה והצבא אין כל קשר לעניינינו!

    5)ועוד והוא העיקר: מה זה יעזור???
    אתה הרי בן אדם שפוי הרב דרוקמן, שמבין ענין, אל תסתכל עכשיו על כבוד חב"ד, תסתכל רק על תועלת העניין:
    מה הועיל פרסום הקמפיין הזה, למאבק על שלימות ארץ הקודש?????????????????????

    ואם אתה שואל אותי, הוא רק הזיק, שהרי כשמותחים ביקורת על מישהו התגובה הרגילה היא תגובת נגז, דהיינו לא רק שהחיילים לא יתחרטו על מעשיהם, אלא ינסו להצדיק עצמם בעוד מעשים כאלו, וכנ"ל התקשורת.
    תפנה לכל אדם שמבין קצת ביחסי אנוש, והוא יגיד לך שהקמפיין הזה רק הזיק למטרה!
    הקמפיין הזה מצטייר בעיני כ-ו-ל-ם, כקמפיין של אנשים מתוסכלים, מאוכזבים וממורמרים, שמנסים להוציא את עצביהם בכך.

    טראכט אביסל הרב דרוקמן, דו האסט דאך מיט וואס צו טראכטען (בשונה מחברך שאין לו לצערנו).
    ח' באייר תשס"ז
    27. לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב מפני שהוא תאב פרסום
    ח' באייר תשס"ז
    28. טעות מרה
    הרב דרוקמן היזהר מאד מאד בדבריך האחרונים שלא ישתו וימותו רח"ל כי טענות הבל שהעלית בסוף הראיון יזיקו מאד מאד בהווה ובעתיד ב"ויכוחים " נוספים עם וולפא המטורף, ו87חבל
    האמת היא שהתלונה היא על המערכת שלא צינזרה וחבל
    ח' באייר תשס"ז
    29. הרב שילת: על איזה ווכחנות אתה מדבר?
    מה עשה בסה"כ הרב דרוקמן?

    לרגל ה' אייר הוא הבהיר את עמדת חב"ד בנושא, ותו לא.

    יש כאלה שפשוט מפחדים מהצל של עצמם, ועוסקים בצורה אובססית בחנפנות וליקוק לסט"א, ועוטפים את זה בעטיפה של הסיסמא "אהבת ישראל.



    ט' באייר תשס"ז
    30. לתשומת לב ר' משה שילת
    לא הרב דרוקמן נותן גושפנקא.
    נותני הגושפנקא הם חלק מהרבנים שמתראיינים לבי"מ והשתתפו (ומשתתפים) בכינוסי משיח שלהם.

    ראית פעם את הרב דרוקמן בכנס משיחי?

    בינתיים מי שמוציא את שיחת השבוע ולא כותב זי"ע זה לא הרב דרוקמן.

    מה אתה מציע ר' משה שילת? להיקרע לגמרי מהמשיחסטים?

    סליחה, אם מותר לדעת: האם אינך מכהן בתפקיד רוחני בישיבה משיחיסטית?

    ט' באייר תשס"ז
    31. להלן תמצית הויכוח בין הרבנים דרוקמן והלפרין
    הרב הלפרין: וולפא רשע וצריך להוציאו מליובאויטש

    הרב דרוקמן: גם את וולפא צריך לקרב

    ----------------------------

    הרב הלפרין: את החיילים שגירשו יהודים צריך לקרב

    הרב דרוקמן: את החיילים האלה צריך להעניש.

    ט' באייר תשס"ז
    32. לא מבין את הרב הלפרין
    מצד אחד הוא מתווכח עם ר' י' מונדשיין ומאמץ בתוקף את הכותרת "לא נשכח ולא נסלח" לחיילים.

    מצד שני הוא טוען שדרכו של הרבי שצריך לחבק בחום את החיילים.

    מישהו מאיתנו מבולבל...

    ט' באייר תשס"ז
    33. ל32
    תתחיל להבין:

    הכותרת לא נשכח ולא נסלח היא על כלל המעשה שהוא מגונה, מתועב, מושחת, וכו'

    אבל לשים תמונה פרטית של חיילים, זה לא!!!

    עשרות! פעמים הדגיש הרבי בשיחותיו שכל מלחמות הקודש הם רק על הענין ולא חלילה נגד אדם פרטי.
    ט' באייר תשס"ז
    34. האם הרב דרוקמן אוהב כל כך את האמת ככתבו?
    מדוע הוא שותק ואיננו מבטא את דעתו הנחרצת על המשיחיים?
    הערצתם שם המטורפים אליו מעידה על הצלחתו להסתיר את דעתו האמיתית.
    האשמה של הרב שילת בחנפנות אינה אלא צביעות ורצון לרצות את יריביו המשיחיים.
    הרב דרוקמן טול קורה מבין עיניך.
    י' באייר תשס"ז
    35. גדול בדיבורים. נס מהלך!
    אחרי ההבטחה למסור את הנפש אם יהיה גירוש מגוש קטיף העובדה שהרב דרוקמן (ורעו וולפא) עדיין חיים היא ממש בגדר נס.
    י"א באייר תשס"ז
    36. תגובה ל14 (א. שליח)
    שליח יקר אנא פרסם שם של אדם אחד שהצלחת לשכנע להפסיק לומר הלל.
    נראה שאינך שליח ובניגוד לשילת אין לך כל נסיון.
    כל הדיון הוא האם יש הוראה של הרבי לשכנע אנשים מחוץ לחב"ד או במילים אחרות האם יש "מבצע" כזה. זה כל הדיון בין הרב דרוקמן לרב שילת.
    בכדי לטעון שהרב דרוקן צודק אנא הראה לנו אדם אחד ששינה את דעתו בעקבות זאת שהסברת לו את דעת הרבי.
    י"א באייר תשס"ז
    37. תגובה ל-36 במענה לבקשתך/שאלתך
    אחד מהאנשים ששינה את השקפותיו (גם) בגלל מאמרים של הרב דרוקמן הוא העתונאי אהרן גרנות!
    י"ג באייר תשס"ז
    38. ויכוח
    לכאורה הבדל בין שילת לדרוקמן היא למי הדברים מיועדים לציבור הדתי הלאומי הדברים של דרוקמן לא ישנו הרבה. מהסיבה ששם השיטה שהקמת המדינה היא חלק מאתחלתא דגאולה ויש להם את ההוכחות לכך.[לפי דעתם ]אבל לציבור של חב"ד יש חשש שהדעות הללו יקנו שביתה בלב לפחות בחלק
    א' באלול תשס"ז