ב"ה יום שלישי, ב' חשוון תשפ"א | 20.10.20
איך אי אפשר לשמוח?

סיגרו לרגע את המסנג'ר, צאו מדפי האינטרנט והצטרפו להתוועדות חסידית עם אתר 'שטורעם' • השבוע מתוועד המשפיע הרב נחום קפלן
מערכת שטורעם

היות ונמצאים אנו בחודש אדר, בו על פי ההלכה חייבים להרבות בשמחה כפי שמוסיף הרבי אשר בכל יום צריך להוסיף בשמחה, ובפרט על פי הנכתב במגילה 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון', נתמקד בעניין השמחה.

בכלל נאמר ש'שמחה ממתקת כל הדינים', וכידוע הסיפור על חסיד של אדמו"ר הרש"ב שבנו חלה ומצבו התדרדר במהירות עד שהרופאים התייאשו מחייו. בצר לו החליט החסיד לנוסע אל הרבי הרש"ב ולקבל את ברכתו. הגיע אותו חסיד אל הרבי הרש"ב בימי סוכות וניסה לקבוע לעצמו תור להכנס ליחידות, אך הגבאי הבהיר לו כי לא ניתן להכנס אל הקודש פנימה.

כך עברו מספר ימים, כאשר עם כל יום שחולף גוברת דאגתו של החסיד בחושבו כי ייתכן ובנו כבר אינו בין החיים. כך הגיעו ימי שמח"ת ושמע"צ: נכנס אותו חסיד להקפות עם הרבי, וכאשר כל הקהל החל לקרוד בהקפה הראשונה והשנייה לא יכל אותו חסיד להשתתף בריקודים והשמחה, היות ומחשבתו וליבו היו על בנו שמרחף בימים אלו בין שמים לארץ.

כשהגיעה ההקפה השלישית חשב אותו חסיד בליבו: לא יתכן! הרי היום זה שמח"ת וחייבים להיות בשמחה! לקח החסיד 'לחיים' וכפה על עצמו לשמוח ולרקוד עם שאר החסידים.

בצאת החג, נגש גבאי הרבי אל אותו חסיד וקרא לו להכנס אל היחידות אל הרבי הרש"ב. כשנכנס, פנה אליו הרבי הרש"ב ואמר לו: דע לך כי בשמים נגזר על בנך שימות, אלא אתה כאשר למרות כל הכאב והסבל כפית את עצמך לרקוד בזכות שמחה זו המתקת את הדינים, וכעת הינך יכול לשוב לביתך והשי"ת ישלח רפו"ש לבנך.

סיפור נוסף שקשור לשמחה: הוא ארע בי"ט כסלו, עת התאספו להם כשני מנינים של חסידים להתוועדות בביתו של אחד מהחסידים. כשבוע לפני ההתוועדות עצר הק.ג.ב 20-30 אברכים מאנ"ש וזרקם לבית הסוהר... נו, במצב רוח שכזה לא היה שייך לנגן ניגון חסידי, לשיר וכו'.. לפתע התרומם אחד מהחסידים, לקח את בקבוק המשקה והחל לחלק לכל אחד ואחד מהמשתתפים כוס מלאה וציווה על כולם לומר ביחד 'לחיים'.

כשסיימו החסידים את הכוס הראשונה מזג מאן דהו כוס נוספת לכולם וכך אט אט החלו לנגן ניגונים והתוועדו. כשההתוועדות הסתיימה לה בשעת לפנות בוקר מאוחרת יצאו החסידים איש איש לביתו, ומספר חסידים שהיו שתויים במקצת עברו בסמיכות לקרמלין והחלו לנגן 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק', כאשר הם מצביעים לעבר הקרמלין באומרם את המילים 'וכל קרני רשעים אגדע'.

לאחר שהם התאוששו מהמשקה קלטו לפתע החסידים את הנס שארע עימם, כאשר הם היו ממש בגוב האריות, ורק בזכות השמחה ותחושת האחדות ששרה ביניהם, לא אונה להם כל רע.

שמעתי פעם מרש"ח קסלמן על ר' מיכאל דער אלטער שהיה משפיע בתומכי תמימים בליובאוויטש, וכשהוא הגיע לגיל 70 והיה קשה לו להתוועד ולדבר עם הבחורים נכנסו מספר אנ"ש אל הרבי הרש"ב וביקשו ממנו כי ימנה משפיע חדש על הבחורים לאחר שר' מיכאל כבר קשה לו להתוועד וכו'.. ענה להם הרבי הרש"ב שר' מיכאל; אפי' כשהוא לא מתוועד אלא הבחורים רק רואים אותו  - זה כבר פועל עליהם הרבה יותר מכל דבר אחר,

עוד מסופר על ר' מיכאל כי פעם באמצע ברכות ק"ש ראה כי נעליו של אחד מהבחורים קרועות. סימן ר' מיכאל לסנדלר שהיה במקום שיתקן לבחור את נעליו, ולאחר התפילה שאלו את ר' מיכאל 'הייתכן'? באמצע ברכות ק"ש לסמן? והרי זה נגד שו"ע? ענה להם ר' מיכאל; הרי בחסידות מוסבר שבעת ק"ש נפעל יחודא עילאה, כלומר שבק"ש אנו מתאחדים עם הקב"ה, והקב"ה רוצה שלתמים הזה יהיו זוג נעלים שלמות.

ואכן, חסידים; כשאנו עומדים ימים ספורים לפני חג הפורים עלינו להיות בשמחה ולצאת למבצעים כי זה מה שבאמת עושה נחת רוח לרבי נשיא דורינו.

לחיים חסידים

י"א באדר תשס"ז