ב"ה יום רביעי, ט"ז סיון תשע"ט | 19.06.19
אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: עיבוד מחשב: שטורעם.נט
האם אבד המצפן החב"די?

"נראה שרבים מתוכנו איבדו את המצפן החבד"י, רבים מאיתנו מושכים את דרכו של הרבי לתוך הבוץ של עצמנו". (הרב אליהו וילהלם, עלה במחשבה)


הרבי נהג לאחל במכתביו לקראת חג השבועות "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות". על פניו שמחה ופנימיות הן שתי תכונות נוגדות – שמחה מבטאת התפשטות ומאור פנים וכדומה ואילו פנימיות מבטאת יותר התכנסות ועבודה עצמית ללא סממנים חיצוניים.

בקבלת התורה צריך כל יהודי לדעת למזג ולשלב בין שתי התכונות הללו ובמינון הנכון.

גם בתחום הפצת היהדות והמעיינות נדרשת מאיתנו האחריות לדייק במידה הנכונה והראויה של השמחה שתתבטא בתוכן פנימי אמיתי.

באחת הפעמים שזכה אבי הרה"ח מנחם בנציון וילהלם ז"ל להיות ב"יחידות", הרבי הרצה בפניו באריכות את דרכו בקירוב ליהדות, נקודת הדברים הייתה שאת ה"ציונות" צריך אכן לרחק, אבל את ה"ציונים" צריך לקרב כיון שהם יהודים והעובדה שיהודי טועה אינה סיבה שלא לקרבו.

שמעתי מהרה"ח הרב יואל כהן שי' שהרב אוריאל צימר ע"ה התבטא פעם באוזניו, שאת דרכו של הרבי בקירוב ליהדות הוא "קלט" כששמע מהרבי, שאם ייודע לו שבמקום מסויים חוגגים "מסיבת תחילת השנה לספירת הנוצרים" ויהודים משתתפים במסיבה להנאתם – אם יהיה בכוחו ידאג שהאוכל שם יהיה כשר.

זוהי דרכו של הרבי, הליכה על חבל דק בכל נושא והבחנה אלוקית מיוחדת מה מותר ומה מיותר, מה אסור לעשות וממה אין להתחמק ולפעול.

בגישות האחרות של חוגי זמננו לא הייתה ההבחנה הזו, הם גרסו יותר בכלל של "ועשו סייג לתורה" אבל הרבי, כאשר מדובר בצורך לקרב יהודי לתורה ומצוות, או כאשר מדובר בפעילות לקירוב הגאולה, הוא הילך בין הטיפות.

הרבי הנהיג ולימד אותנו, שלא להאזין ולראות, תוכניות רדיו או טלויזיה הנוגדות ליהדות, אבל בהחלט לנצל את הבמות האלו לקירוב. שלא ליטול חלק בריקודים מעורבים, אבל בהחלט להגיע ל"הקפות שניות" ציבוריות ולהפגין את דרכה של חב"ד ב"הקפה חבדית". שלא להתפתות אחרי הבלי העולם, אבל להגיע לכל חור נידח שנמצאים בו יהודים ולקרבם ליהדות.

הרבי עמד לפני המחנה החבד"י האיר וניתב את דרכנו והוביל אותנו בדרכה של החסידות ללא שדבק בנו רבב.

בימיי בחרותי שאל אותי פעם אחד מקרובי משפחתי "מאנשי ירושלים" שאינו נמנה על חסידי חב"ד: מדוע אין מנהגינו כדרכי שאר החסידויות שנוהגים לעטר את פניהם עם פיאות, עניתי לו, שהחוסן שיש לחסידי חב"ד בכדי שלא להיות מושפעים מהרחוב, הוא פנימי וחזק יותר, החב"דניקים אינם זקוקים לפיאות ארוכות בכדי שלא ללכת למקומות שאינם ראויים.

הרבי ניווט את החסידים בדרך סלולה וברורה בכל נושא שעמד על סדר היום, וידענו היטב להפריד בין המוץ לתבן.

כיום לדאבוני נראה לי שרבים מתוכנו איבדו את המצפן החבד"י, רבים מאיתנו מושכים את דרכו של הרבי לתוך הבוץ של עצמנו, שכחנו קצת ובמקום להתעלות כל אחד מטבעו, מנטיותיו ונגיעותיו האישיות, אנו מושכים את הרבי אלינו כל אחד על פי נטיית ליבו.

הרבי תמיד רומם את כולנו שלא נתנהג כפי נטיית ליבנו אלא כרצון ה', יהודי שמטבעו תנועת השמחה אצלו היא באופן מוגזם, ידע הרבי להרגיעו ולנווט אותו באופן כזה שהשמחה תהיה אצלו במינון הנכון, לעומת זאת אנשים שענינם הוא עבודה פנימית אבל גם יבשים ואדישים, ידע הרבי להוציאם מאדישותם ולגרום להם להיכנס גם הם לתנועה של שמחה.

לפני שאנו עושים צעד כלשהו בשמו של הרבי, עלינו להתבונן היטב ולחשוב האם אנו מושכים את רצונו ודעתו של הרבי לתוך נטיות ליבנו, או שאנו מתרוממים ויודעים לכוון אל האמת ולעשות את מה שהוא דורש מאיתנו.

אינני מעוניין למנות כרוכל ולפרט מי יודע שלא לערב את נטיותיו האישיות ולפעול בשליחותו של הרבי, ומי הם אלו שמנצלים את דרכו של הרבי ובאמצעות "פעמונים צלצולים ודגלים" מקדמים רק את עצמם ונטיות ליבם, אבל הם רחוקים כמטחווי קשת מדרכו של הרבי.

ג' בסיון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
11
1. יפה כתבת
יפה ובמקום ולא רק הפעמונים והדגלים גם הין "הנאורים" יש כאלו
ג' בסיון תשס"ו
2. הרב וילהלם - קולו של המצפון
טוב שיש אחד כמו הרב וילהלם שמהווה את קולו של המצפון, ולא שכח חלילה את מסורת חסידות חב"ד לדורותיה.
ג' בסיון תשס"ו
3. שאלה כנה ואמיתית
קראתי את הכתבה כולה. אבל בסופה ניכר היה שאתה מכוון חץ לנושא מאד מסויים. אני למשל רואה בעיות הרבה יותר חמורות בנושאים אלו ולאו דווקא הצלצולים והפעמונים. אלא דווקא בנושאים אחרים לגמרי שגם אתה מכיר אותם מקרוב.
ד' בסיון תשס"ו
4. תמיד ידענו....
זה קצת התנשאות. ראינו עסקנים גדולים שלא ידעו תמיד להבחין. ומאד חורה שמנסים לעשות כאילו מצפן יש רק בכיוון אחד. כתבה מתנשאית. ושאלת השאלות: האם ראויים הדברים למי שאמרם? מי שכותב דברים כאלו, צריך להיות בדרגה זו. ובלי לזלזל בכישורים של הרב וילהלם ובהתמסרות שלו, עדיין רחוקים אנו מאד ממה שמטיף בשער. ולמעשה לשם מה התעורר הרב וילהלם בנושא המצפן?
ד' בסיון תשס"ו
5. תגובה
קראתי בשקיקה את המאמר המנוסח והרהוט, ממש הזדהיתי עם הכותב, ולמה היה צריך בשורות האחרונות להגיע לנושא משיח, כאילו שזה עיקר הבעיה אצלנו.
הרי כבר נגעת בשורש הבעיה האמיתית של חב"ד, ואחרי זה הלכת למסתעף? אפשר אם כך להביא 1001 דוגמאות, ולא רק בנושא משיח.
מעבר לכך, אני כאמור מסכים ומזדהה כמעט עם כל מילה.
ד' בסיון תשס"ו
6. השאלה
בענינים כגון אלו היא לא ניתוח הבעיה אלא מה עושים בסופו של דבר.
ד' בסיון תשס"ו
7. מצטרף ל- 5

היה תענוג לקרוא את המאמר עד המשפט על הדגלים.לא הוגן ולא ראוי וחבל שיש היודעים להצביע קודם על חסרונות של אחרים. הרי הבעיה הזאת קיימת בכל קצות הקשת והיא לא קשורה לעניין המשיחי וחבל ששוב נתפסים לוויכוח הנצחי.
ד' בסיון תשס"ו
8. לכמה מהמגיבים.
המאמר של ידידי איש האשכולות הרב וילהלם שי' נכתב גם בהמשך לשיחה שהיתה בנוגע להבדלים בין העסקנים של פעם ושל היום.באם פעם כל אחד ידע שההצלחה היא של הרבי והכשלונות (והחובות!) הן באשמתם בלבד, כיום לצערנו המצב הפוך וכל שלימזל מתכסה באצטלא וכו'.
הסיום של המאמר המאלף בענין הדגלים ו"פעמונים" (האם זה רמז?) נכתב לענ"ד כמס שפתיים למערכת האתר וד"ל.
ה' בסיון תשס"ו
9. לידיד נעורים מ-4
כפי שהעדת על עצמך, אינך מכיר את אישיותו הדגולה של הכותב לעכשיו. אכן ראויים הדברים למי שאמרם.
ה' בסיון תשס"ו
10. מצטרף ל5 ו7
ככה זה נואמים על אחדות על משיכה את הרבי לכיוון מסיום ובסוף מסבירים עד כמה הכותב עמוק בתוך הבוץ....
חבל!
ט' בסיון תשס"ו
11. ל 5 7 ו 10 הדגלים זה בהחלט דוגמא מתאימה
האם ראיתם פעם מושג של דגל כלשהו בחב"ד?
האם ראיתם פעם הכרזות "חסידיות" כלשהם אחרי התפילה בחב"ד?
האם ראיתם פעם כתיבת גרפיטי והדבקת מודעות במקומות מוזרים בחב"ד?

כבר שכחנו איך נראתה חב"ד לפני 15 שנה?

סיפר לי חסיד אחד, שאחד המקורבים לחב"ד לאחרונה אמר לו:

"אתה לא תלמד אותי מה זה חב"ד אני כבר בחב"ד 3 שנים ויודע בדיוק את הכוונה האמיתית של הרבי"...

כל הדברים האלה הם אוליי טובים אבל אין ספק שזה הכנסת הרבי לנטיות האישיות שלנו ולא התאמה עצמית לרצונו של הרבי
י"א בסיון תשס"ו