ב"ה יום רביעי, כ"ב חשוון תשפ" | 20.11.19
ציונות והתנגדות לנסיגה, מה הקשר?
ציונות והתנגדות לנסיגה, מה הקשר? צילום: ישראל ברדוגו
ציונות, וציונות דתית

"קדושת הארץ, לא תפסה מקום כלל במשנת הציונות. מדוע אם כן מתנגדים הדתיים לאומים לנסיגה?" (מאמרו של הרב טוביה בלוי, חלק ב')

לקריאת חלק א' לחץ כאן.

אתכבד לצטט קטעים ממאמר שכתב סבי רבי משה בלוי זצ"ל, מי שעמד בראש מערכות היהדות החרדית נגד הציונות משך שנות דור, בשבועון "קול ישראל" כאשר הועלתה על הפרק "תכנית פיל" לחלוקת הארץ בין היהודים לבין הערבים:

"... אין לאבד זמן על תאור הרגש היהודי בהפקעת החלק היותר גדול של ארץ ישראל מדריסת רגל יהודי... היהודי החרדי אבלו כבד וגדול מפני שהוא מרגיש גם בצער גלות השכינה, בצער הפקעת חלק גדול מארץ ישראל משארית קדושתה ומסירתה בידי זרים ולממשלה נכרית"

הדברים דלעיל פורסמו מחדש ב"המודיע", כ"א מנחם אב אשתקד.

ידועה עמדתם של אדמור"י גור ה"לב שמחה" וה"פני מנחם" זצוק"ל בהתנגדות חריפה מאוד להחזרת שטחים. רק ביום כ"ג תמוז האחרון התפרסמה ב"המודיע" עדות מכלי ראשון על התבטאויותיו הכואבות והחריפות של ה"פני מנחם" זצוק"ל מיד אחרי חתימת הסכם אוסלו. גם רבים (אולי הרוב) מחברי מועצת גדולי התורה כיום יבלח"ט, ובראשם ותיק וזקן חברי מועגה"ת וחבר נשיאותה כ"ק הגאון הצדיק מערלוי שליט"א, הביעו דעתם לא אחת נגד החזרת שטחים בכל תמורה.

* * *

כל זה לפני בחינה מהותית של הקשר בין הציונות לתכניות הויתורים והנסיגות למיניהן, החל מהסכם קמפ-דייויד ועד "מפת הדרכים" שראשיתה בהתנתקות מעזה, לאור כל זה קלה מאוד הבחינה המהותית של הדבר:

לרעיון הציוני אין כל קשר לרעיון של החזקת שטחי ארץ הקודש. הרעיון הציוני הבסיסי הוא: "ככל הגויים בית ישראל". לכל עם "נורמלי" יש טריטוריה משלו וגבולותיה מוכרים על ידי אומות העולם. כל עם רשאי לוותר על שטחים, כפי הבנתו, וממילא ויתרה הציונות מראש ובמוצהר על שטחים של ארץ הקודש. קדושת הארץ, שניתנה לעם ישראל על ידי הקב"ה, לא תפסה מקום כלל במשנת הציונות. המשימה היא שעם ישראל יתקבל ל"משפחת העמים", תורתנו הקדושה איננה קובעת בתחום זה כשם שאיננה קובעת בשאר התחומים, גם לא בהגדרת המושג "יהודי", מושג שהוא בסיס לכל דיון בנושא ההחזקה בשטחים.

נסיגה מן השטחים ה"כבושים" (ואפילו מירושלים העתיקה!) – למרות כל ההכרזות הבומבסטיות (שאמיתותן מוכרת לכל מן הניסיון המר) – מתחייבת באופן ברור וישיר מן הרעיון הציוני, לשם השגת "שלום", או, לפחות, הערכה בינלאומית כלשהי (מה שנקרא: "שיפור המעמד המדיני של מדינת ישראל"). לא קדושת ארץ ישראל, לא סכנת הנפשות ר"ל שבעקבות נסיגה (כלפי כך יש תשובה ציונית-טיפוסית: "יש בכוחו של צה"ל להגן" וכו' – הרעיון הכפרני של "גורלנו בידינו") ולא שום תוצאה שלילית אחרת (כגון – כלכלית, כמו שהיה במסירת מאגרי הנפט של סיני למצרים), ואף לא – בעיית עקירת ישובים וגירוש תושביהם – כל אלה אינם מהווים מניעה כלשהי לביצוע כל נסיגה, מבחינה ציונית.

* * *

נשאר לנו איפוא לבדוק – מדוע הציונים ה"דתיים-לאומיים" מתנגדים לנסיגה, ובכן:

ראשית, הנחה זו איננה מדויקת. המאבק נגד עקירת גוש-קטיף לא היה קשור כלל עם המאבק נגד הנסיגה. ההתנגדות התייחסה אך ורק לשטח המיושב ברצועת עזה, ולא לשאר השטחים, גם לא שטחים ביהודה ושומרון שאינם מיושבים. אולי הדברים מפתיעים אי-מי מבין הקוראים אבל "דוק ותשכח". שנית, יתכן שהתנגדות זו של חלק מן הציבור הדתי-לאומי באה מן הצד ה"דתי" שבשעטנז המוזר הזה ולא מן הצד ה"לאומי". משום מה היתה שם הנחה מוטעית על אפשרות של דו-קיום בין שני מושגים אלה (והדבר התבטא, כידוע, בפשרנות באורח החיים הדתי) אך כאשר נוצרה לפתע סתירה גלויה ומעשית בין שני הצדדים למטבע (שמלכתחילה הם סותרים ומנוגדים בתכלית, כאמור, אלא שהיתה אמונה מוטעית באפשרות של הרכב כלאים כזה) – ה"דתי" וה"לאומי" – בחרו בצד ה"דתי".

* * *

אשר לעובדה שבציבור החרדי, ומדובריו ודבריו (ד' פתוחה), יש שנמשכו לרעיון האווילי שכאילו רעיון של נסיגה הוא רעיון אנטי-ציוני, כביכול, בשעה שההיפך הוא נכון - מתחייב כאן הסבר מעין היסטורי (של היסטוריה קצרה יחסית).

רק הכרת הרקע ההיסטורי תסביר לנו את העובדה המתמיהה שלמרות שנראה בעליל שהרעיון הציוני האנטי-דתי מחייב מסירת שטחים לאויב והאמונה היהודית התורנית שוללת את הדבר – היו וישנם שטוענים את ההיפך. כבר אמרנו שחלק ממשמיעי טענה אווילית זו יודעים את האמת ומתכוונים למרוד בה. קל להם להצביע על גזירה שווה: כיוון שהציונות מחייבת קיום מדינה יהודית בארץ ישראל ולעומתם גדולי ישראל שללו את הדבר – יש להסיק מכך שהוא הדין לגבי שטחי יש"ע. ברם, טחו עיניהם מלראות את השוני וההבדל העצום בין שני המצבים. השטח שבתוך הקו הירוק הוכרז כמדינת ישראל על יסוד החלטת האומות המאוחדות ("29 בנובמבר 1947") ובהכרה בינלאומית, כאשר אינו כולל את ירושלים המזרחית, חברון ושכם וכו', וזאת על פי השקפת היסוד של הציונות, כפי שנוסחה בבאזל, על "משפט העמים". לעומתם שטחי יש"ע ניתנו לעם ישראל במתנה במלחמת הצלה שנכפתה עלינו בעל כורחנו כדי להתגונן מול צבאות מדינות ערב שיצאו למלחמה בכוונה גלויה להשמידנו. הקב"ה נתן לנו את השטחים מבלי שנרצה ונתכוון, ומאידך כל הגויים כולם, בלי יוצא מן הכלל, מכריזים שאחיזתנו בשטחים אלה היא "בלתי חוקית", והם דורשים מאיתנו שאנו מצדנו נמסור את השטחים לאויבים.

כבר הוסבר בעבר שמסירת שטח כלשהו מארץ ישראל לאויב ברצוננו מהווה מרידה בה' ובתורתו והשלמה עם הטענה הכפרנית העצומה שארץ הקודש אינה שייכת לנו כי הקב"ה נתנה לנו.

י"ב בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. מה הקשר לקדושת הארץ?!
הציונות באה לתקן מעוות היסטורי שליהודים אין מדינה משלהם כמו לכל העמים, דבר שיאפשר להם לחיות בשלום ובבטחון ובלי פחד מהתנכלויות. קודשת הארץ אינה ולא צריכה להיות חלק מזה. להיפך, העובדה שרצו לבנות מדינה זו דוקא בארץ הקודש היא טעות כפולה ומכופלת.

י"ב בטבת תשס"ו