ב"ה יום שני, ט"ז אלול תשע"ט | 16.09.19
למי אתם מתחברים?!

הסכת ושמע, אתה הצעיר החב"די! מי מאשים את רבותינו – בנטילת חלק בשואה ר"ל ובשמד הקומוניסטי (הרב טוביה בלוי, חלק רביעי ואחרון)

לקריאת חלק א', חלק ב', חלק ג'

כאן חובה עלינו להקדיש מספר מילים לנעשה במחננו אנו.

משום מה ישנם צעירים, בגיל או בדעת, שדווקא אימצו, לא פחות ולא יותר, את השקפות הלוחמים ברבי, ולדעתם אכן המלחמה נגד מסירת שטחים קשורה עם הרעיון הציוני. "הפוך על הפוך"!

דבר זה מביא אותם להרגיש שותפות והזדהות עם אנשי "אתחלתא דגאולה", אך ורק משום שהם נלחמים – מסיבות משלהם – באותו שלטון המבצע את הרעיון הציוני של "שלום" עם הגויים ו"משפט העמים". מובן שמדובר בנושאים שונים לחלוטין. לא רק מן הבחינה הרעיונית, אלא גם מן הבחינה המעשית, המטרות שונות, שכן הם נלחמים, נגד עקירת ישובים ובגזירת הגירוש ר"ל, מלחמה צודקת לכשעצמה, ואילו מלחמת הרבי היתה נגד מסירת אף שעל, שומם ככל שיהיה, וגם בכל תמורה כביכול.

השותפות המוזרה הזאת מביאה את חלק קטן מן הצעירים להשתתף בהפגנות, בניגוד לדעתו הק' של הרבי, ואף מעורבות ר"ל, ואף לחזור על סיסמאות כפרניות, הלקוחות מן הלקסיקון הפשרני של חוגי "אתחלתא דגאולה", כמו "תנו לעם להחליט" או "לא נשכח ולא נסלח", כאילו "העם" – כמו כל עם מאומות העולם – יש לו סמכות להחליט או לחוש פגוע באופן שבידו לסלוח. כן בסמכותו להוסיף עוד חיוב זכירה על שש הזכירות שנצטווינו עליהן מפי הקב"ה, כולל זכירת מעשה עמלק. מה שהצטווינו לזכור באמת הוא "פן תשכח את הדברים האלה" – ששרות לאומי לבנות אסור, שגיוס בני ישיבות אסור (גם בהסדר), שקשר בין המינים אסור, שביטויי "אתחלתא דגאולה" וחגיגת יום ה' באייר אסורים, שפשרנות בענייני תורה ומצוות אסורה, שעירוב חול בקודש (ישיבה תיכונית) אסור, שגילוי שיער אישה נשואה (אפילו חלקי) אסור, ושכשרות של בדיעבד אינה רצויה, ושתפילה בלי כיסוי ראוי ועיטוף אינה רצויה. את זה "לא נשכח" כי נצטווינו עליהם: "השמר לך פן תשכח". מובן שעל המדריכים הרוחניים והמחנכים והמשפיעים של מחננו להסביר לצעירים טועים אלה את האמת הטהורה על דעתו הקדושה של הרבי בנושאים אלה, ולמנוע את ההשפעות ההרסניות של שותפות זו על הנוער בכלל ועל הצניעות בין הבנות בפרט, ואין ספק שחפץ ה' בידם יצליח, שהאמת מארץ תצמח.

לסיום ברצוני לצטט בזאת שני קטעים שיסייעו לפקיחת עינינו:

"במסגרת מסע משפחתי נקלעתי לקהילה חב"דית באירופה. משנשמע בבית המדרש שבאתי מן השומרון, הקיפוני הנוכחים בחיבה, ושאלו לשלום ההתיישבות ולשלום העם היושב בציון. אנו זקוקים לכם עתה, אמרתי. יש מאבק הן על הארץ והן על דמותה היהודית של המדינה, ועליכם לבוא ולחזק. כאן השתררה דממה. "היינו רוצים מאוד", אמר אחד מהם, אבל הוא לא הרשה לנו, ובדבריו הצביע על תמונת הרבי האחרון, שניבטה מקיר בית המדרש.

קרוב משפחה שאצלו ביקרתי, אב למשפחה מחוננת בילדים חדורי אהבת העם והארץ, הסביר לי פעם כי בזמנו פנה אל הרבי וביקש רשות לעלות. הרבי השיב לו כי תפקידו להישאר בגולה, ולהציל יהודים ליהדותם, וכי עתה אין מי שיתיר לו. ואכן, חסידי חב"ד הם אוהבי הארץ וחרדים לגבולותיה, אך הם גם מגדולי המטיפים נגד עליה. "מי שעוזב את מקומו ועולה לארץ, הריהו כמי שעורק מחזית אחת כדי להלחם בחזית שנייה", כך הם אומרים בשם הרבי. החמרת המצב הביטחוני בארץ, הסכנה הדמוגרפית, וההתרופפות הרעיונית של רבים איננה עומדת מול העובדה שהרבי שלל, ועתה אין מי שיתיר.

זו איננה ההחמצה הראשונה של חב"ד. בראשית הציונות היתה היא מן החריפים שבמתנגדיה, והעמידה חמישה דורות של אדמורי"ם אשר שללו את העליה. הראשון שבהם, האדמו"ר רבי שמואל, אמר: "אם היו שומעים לי, היו חוסכים הרבה דם יהודי. רציתי לומר לבוא כוח הממשלה, שאם לא ייטיבו את היחס ליהודים, אני נוסע לארץ ישראל. ולוקח איתי מאה אלף יהודים... אבל אז היה עניין ביל"ו, ולא רציתי להוסיף להם תוקף... אם היה אצל אנשי ביל"ו... הייתי נוסע איתם" (ד"ר יצחק אלפסי, "החסידות ושיבת ציון". עמוד 22).

הבילויים מנו עשרות אנשים בלבד, ולו באו לכאן מאה אלף חסידי חב"ד בשעתם, היו "מנפנפים" אותם ברוח שבלולביהם, וכל הארץ היתה נראית אחרת, רבים מאלה שהיו יכולים לעלות עם האדמו"ר ולא עלו, הושמדו על ידי הנאצים והשתמדו על ידי הקומוניסטים. עתה סובבת חב"ד בכל העולם ומנסה במסירות נפש מופלאה, לאסוף בכפיות את אשר שפכה בכדים. ואף עתה, כיוון שאין חסיד חב"ד אשר אינו "שליח" לא יעלו לא הם ולא המושפעים על ידם, למרות שהארץ צריכה להם עתה יותר מבשנים עברו."

דברים אלה לא התפרסמו ביומון של אנשי "דגל". הסכת ושמע, אתה הצעיר החב"די! מי מאשים אותך ואותי – ואת רבותינו הקדושים – בנטילת חלק בשואה ר"ל ובשמד הקומוניסטי ובהתבוללות בחו"ל, ש"שפכנו בכדים" את מה שאנו מנסים לאסוף בכפיות? לא, לא העיתון הנ"ל – שכל מאמרי השטנה שהתפרסמו בו לא הגיעו לשפל כזה.

הדברים התפרסמו ב"הצופה" במאמר של הרב דניאל שילה, רב "קדומים" שבשומרון!

המסמך השני – מאמר של הרב יעקב פילבר:

באחד השידורים ברדיו נשאלתי ע"י חסיד חב"ד מדוע איני מזכיר בדברי את ה"משיח" ומדבר רק על גאולה? השבתי לו: ההבדל בין חסידי חב"ד לתלמידי הרב קוק הוא שאתם חושבים שהמשיח הוא שיביא את הגאולה ועל כן יש להתמקד בביאת המשיח שהגאולה תבוא על ידו, ואנחנו סוברים שהגאולה היא שתביא לבסוף את המשיח, ועל כן תחילה יש להתמקד בגאולה הגשמית והרוחנית, בקבוץ גלויות וביישוב הארץ, ובהגדלת תורה והאדרתה, וככל שהגאולה תהיה שלמה יותר כך נקרב את ביאת המשיח.

על כל אלה יש להצביע על מספר עובדות:

1. ב"מקור ראשון" התפרסמו פעמיים בתקופה האחרונה במדור ביקורת הספרים – מאמרי הערכה על שני ספרים שהופיעו בשוק. האחד, חיבורו של תמהוני מרה"ב שבמסווה של "מחקר מדעי" שופך קיטונות של שנאה לחב"ד על פני למעלה ממאתיים עמודים. השני "מחקר מדעי" על ביוגרפיה של "אותו האיש" שנלחם ברבי, תוך כדי הבנת והצדקת המלחמה הזאת. כותבי המאמרים מביעים התפעלותם מתוכנם של הספרים ומביעים הזדהות מוחלטת עם זה. הקורא משפשף עיניו ושואל: האם זה הגמול לתנועה שמביעה באופן ברור ובפומבי את התנגדותה להחזרת השטחים?

2. בעיר פראג מתנהל מאבק נגד חב"ד, שמנהלים אותו באחווה לבבית רפורמים ו"גירי נייר" (זוכרים את "מיהו יהודי"?) עם אנשי השעטנז הדתי-לאומי.

3. ועתה נקלעה לידי מודעה מטעם הפקולטה למדעי היהדות של אוניברסיטת בר אילן הכוללת הזמנה "להרצאתו של הרב חיים דרוקמן שליט"א ראש מרכז ישיבות בני עקיבא וראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה בנושא: גיור במציאות משתנה" (זוכרים את "מיהו יהודי"?).

עוד דוגמאות רבות באמתחתי על יחס ה"אחווה" לחב"ד של אישי הציבור, שצעירים במחננו רואים אותם כאחים לדעה.

י"א בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
7
1. הערה חשובה
לכותב המאמר הנכבד, הרב טוביה בלוי, חשוב לציין כי כארבעים אחוז מכלל חסידי חב"ד כיום הם מזרוחניקים לשעבר, החל ברב בוסטומסקי, הרב שמואל חפר, וכלה ברב טננבוים שהלך לעולמו בימים אלה. ומנינו רק שמינית ציפורן.
חבל מאד שהכותב בחר לתקוף את הקשר שרק קירב מאות יהודים לחסידות חב"ד.
י"ד בטבת תשס"ו
2. חשוב להעיר
אמת הקשר קירב הרבה, אבל יש להבחין בין "מקרבן לתורה" ובין לקרב את התורה אליהם.
ופוק חזי אשר מרבית ה"מזרוחניקים" נתקרבו דווקא בשעה שדעת חב"ד הייתה ברורה (ולמשל לאורך שנות הלמד"ים כאשר מפלגתם -מפד"ל הייתה המושמצת ביותר בקרבנו עקב עניני מיהו יהודי).
גם להעיר שבנוגע ל"מסירות נפשם" על אידיאותיהם יש לדרוש את ביאור כ"ק אדמו"ר בשיחתו הידועה אודות החילוק בין מס"נ דיהודי לגוי. וד"ל ואין להאריך בדבר המצער גם מבהיל, ומסיימים בטוב שיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ. ובקרוב!
ט"ו בטבת תשס"ו
3. יפרש שיחתו
האם כוונתך - מר "קוץ".. - לשיחה בלקו"ש ח"כ פר' וירא????
או שמא שיחה אחרת?
מטובך לפרט המ"מ.
ת"ח ת"ח.
ט"ו בטבת תשס"ו
4. ימינם ימין שקר
צודק הרב בלוי שליט"א במאמרו אין היום שום מפלגת ימין וכולם בעד פשרות כאלה ואחרות
ט"ו בטבת תשס"ו
5. צריכים להבחין
רוב הנאמר אכן קולע. אבל אני שמעורה היטב בקרב "הדתיים-לאומיים" שהם לא כמו שתואר באופן כוללני כ"כ. המפלגות בכנסת בודאי אינן מיצגות את דעת רוב אותו ציבור. כשם שלחב"ד אין מפלגה שהיא במאה אחוז מיצגת. צריך הרבה היכרות עם האנשים ויש בתוכם הרבה מאד (ורק לדוגמא: הרבה "אנשי גבעות") שאינן ציונים כלל ואף יותר אנטי-ציונים מהרבה "חרדים" כיום. מי שחובש כיפה סרוגה הוא לאו דוקא ציוני ו"דתי-לאומי". וכואב לראות שדוקא בחב"ד מתיחסים בכזו שטחיות לאנשים וללבוש.
ט"ז בטבת תשס"ו
6. הוספה
עוד נושא שמכאיב בהכללה כלפי אלו הנראים "דת"ל " : אני אישית מכיר הרבה מאד בחורים שמתגייסים לצבא אך לשם שמירה פיסית והגנה על יהודים ולא משום אידיאל של שותפות במפעל הציוני וכדו". ולאידך בחורים חבד"יים שגם מתגייסים. וכן בנוגע לפשרנות. כאילו כל הדת"ל פשרנים, ישנם רבים שמדקדקים על כל קוצו של יו"ד ומתפללים באריכות ויצאים ל"מבצעים"
ט"ז בטבת תשס"ו
7. הרב דניאל שילה
למי שטרוד מהשמצותיו של הרב דניאל שילה. 1. אפילו אם אדמו"ר מהר"ש הי, עולה לארץ עם מאה אלף חסידים, מה עם מיליוני היהודים שהיו נשארים באירופה? 2. כשעלו "עשרות הבילויי"ם לארץ, היו בה כשמונים אלף יהודים חרדים מהישוב הישן. עובדה, שגם הם, בעוה"ר, לא הצליחו להניף את הבילויים ברוח שבלולביהם!
כ"ו בניסן תשס"ו