ב"ה יום רביעי, כ"ו שבט תשע"ז | 22.02.17
ציון רבינו הזקן
ציון רבינו הזקן צילום: ישראל ברדוגו
מדוע נטמן אדמו"ר הזקן בהאדיטש? ■ לקראת כ"ד טבת

ביום ערב שבת קודש, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב, עזב כ"ק אדמו"ר הזקן ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים את העיר ליאדי. במשך מאה וארבעים יום היו רבנו וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מאובטחים בחיילים רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מנוחה יחסית. כאשר הגיעו לכפר פייענא נודע למשפחות החסידים כי דבריו של כבוד קדושת רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לספוג מפלות. במהלך הדרך בהגיעם לכפר פייענא הגיעה חולשתו של רבנו לשיא
הרב דוד מאיר דרוקמן

רבבות אלפי ישראל יעלו השנה לעיירה האוקראינית האדיטש ('גאדיץ'' בלע"ז), שם חלקת מחוקק ספון – ציונו  הקדוש של רבנו הגדול בעל התניא והשולחן ערוך  ('שולחן ערוך הרב').

השנה ביום ראשון כ"ד טבת ימלאו 200  שנה להסתלקותו של עטרת תפארת ישראל וגאון  הדורות, ולא זו בלבד, אלא שהקביעות של שנה זו, היא בדיוק כקביעות השנה בה הסתלק רבנו,  במוצש"ק אור לכ"ד טבת שנת תקע"ג.

במה זכתה העיירה הלא נודעת האדיטש שדווקא בה ייטמן רבנו,  והרי המקומות המפורסמים  הכרוכים  עם דמותו ופועלו הינם: ליאזנא, ליאדי שברוסיה הלבנה , כיצד התגלגלו המאורעות והאירועים שנחתמו  דווקא בעיירה המרוחקת האדיטש שבאוקראינה?

ובכן, אדמו"ר הזקן הסתלק בכפר נידח ששמו 'פייענא'. היה זה  בעת בריחתו מפני הקיסר נפוליון.

מה לבעל התניא, עם להבדיל, הקיסר הצרפתי נפוליון?

* * * * *

לשם כך יש להקדים, ובקצירת האומר: בשנת תקע"ב (1918 למניינם) פלש נפוליון בונפארטה, אחד המצביאים והמהפכנים המפורסמים ביותר בתולדות צרפת, לתוככי רוסיה במטרה לכבשה. ונתחיל מהסוף; סופה של המלחמה היה שנפוליאון נחל הפסד לטובת רוסיה בראשות הצאר אלכסנדר הראשון. תבוסה זו גרמה  לנפוליאון ליפול בכמה חזיתות נוספות, מה שהביא  שכתוצאה מכך איבד נפוליון  אף את השלטון בצרפת, ונשלח בביזיון ובחרפה לאי בודד, משם לא שב.

מיד בפרוץ המלחמה, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולות להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. ובלשונו של אדמו"ר הזקן במכתבו לחסידו המפורסם הרה"צ רבי  משה מייזליש: "כך הראוני לי במוסף ביום א' דראש השנה  באם שינצח בונפארט (שם משפחתו של נפוליאון) יורם קרן ישראל ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח אלכסנדר (הצאר של רוסיה) יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתחברו לבן של ישראל לאביהן שבשמים" .

בין אדמו"ר הזקן לבין כמה מחבריו הקדושים מתלמידי המגיד, נוצרו חילוקי דעות מי עדיף שינצח במלחמה זו. שלא  כדעת  אדמו"ר הזקן סברו חלק מגדולי דורו כי עדיף שנפוליאון ינצח, ובכך יורווח ליהודים מבחינה חומרית.

מסופר, אגב, שהוחלט בין צדיקי הדור,שההכרעה תיפול בראש השנה בעת תקיעת שופר; מי מהצדיקים שיתקע קודם בשופר – כמוהו יקום ויהיה. מייד בבוקרו של ראש השנה עוד קודם התפילה, נטל אדמו"ר הזקן את השופר ותקע בו... כשהגיע הרה"ק המגיד מקוז'ניץ (שצידד בניצחונו של נפוליאון) לתקוע בשופר, אמר; "ה'ליטוואק'  (כך היה כינויו של אדמו"ר הזקן) הקדימני"...

אדמו"ר הזקן לא חפץ  לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא לגרום לנפילת נפוליון אותו שנא רבנו תכלית שנאה , וזה הביאו  לידי החלטה לנוס  מפניו באמרו: "טוב לי מוות מחיים תחתיו ולא אראה ברעת עמי", ביחד עם זה  ציווה רבנו על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר בחופזה.

ביום ערב שבת קודש, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב, עזב כ"ק אדמו"ר הזקן ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים את העיר ליאדי. במשך מאה וארבעים יום היו רבנו וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מאובטחים  בחיילים רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מנוחה יחסית. כאשר הגיעו לכפר פייענא נודע למשפחות החסידים כי דבריו של כבוד קדושת  רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לספוג מפלות. במהלך הדרך בהגיעם לכפר פייענא הגיעה חולשתו של רבנו לשיא.

מיום ליום התגברה מחלתו של אדמו"ר הזקן.  מחלה זו הייתה קשורה בסכרת שפגעה ישירות בתפקוד המרה. התפקוד הלקוי נגרם בשל המרירות העצומה שנגרמה לרבנו במהלך הבריחה. מזג האויר המקפיא  והחודר העצמות אך החריף את מצבו הרפואי.

תוך ימים ספורים התדרדר המצב הבריאותי, ובני משפחתו של רבנו נותרו  חסרי אונים. בשבת קודש פרשת שמות גברה המחלה, והרבי נחלש עוד יותר. עד שבמוצאי השבת נצחו אראלים את המצוקים והסתלק  אדמו"ר הזקן. מסופר כי לפני הסתלקותו אמר אדמו"ר הזקן מספר פעמים: "האדיטש, האדיטש" ובני ביתו קלטו כי כוונתו הקדושה הייתה להיטמן במקום זה. מטעם זה  הובילו את גופו הקדוש לעיירה זו שעל גדות הנהר פסול, זה היה כרוך במסירות נפש, כי היה זה מרחק של כ-‏300 ק"מ מכפר פייענא,  ושם נגנז ארון הקודש.

דעת רבנו בעל התניא זי"ע היא שמצב כזה אך טוב יותר הוא לישראל מבחינה רוחנית, וכיום, כך נראה שזה טוב גם מבחינה גשמית. באופן זה  קוראים את המפה טוב יותר. כך, לא נלך שולל, לא נחשוף גוונו למכים ולרוצחים, העושים ככל העולה על רוחם בחסות הבג"צ – וזאת, בשם 'דת הדמוקרטיה'. ובעיקר: אם נבין עם מי יש לנו עסק. זה אך יסייע בע"ה במניעת המכה של טמיעה והתבוללות.

זכות ההליכה באורחותיו של רבנו הזקן בעל התניא אשר העיד על עצמנו כי צדקת ארץ ישראל "והיא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו" – תעמוד לנו להיוושע במהרה בדבר ישועה ורחמים.

י"ט בטבת תשע"ג