ב"ה יום רביעי, כ"ד מנחם-אב תשע"ז | 16.08.17
תורה שלמה, שערי הוראה ותפארת רפאל. בקטן: כותב השורות
תורה שלמה, שערי הוראה ותפארת רפאל. בקטן: כותב השורות
רודרמן מסכם את תשע"ב ● תורה, תורה ושוב תורה

כי זה מה שהדור הנוכחי שואל ומבקש. תוכן מוצק ואמיתי, כלומר תורה. דור זה מאס בסיסמאות נבובות ובכותרות בומבסטיות רקות מתוכן. אנחנו חיים בעולם פתוח, קומוניקטיבי ונגיש מאוד שבו כל אחד ואחד יכול בקלות רבה לעשות 'סקר שווקים' ולבדוק את טיב הסחורה המוצעת לו. אם הוא לא ישתכנע שהתכשיט שבידיו עשוי זהב אמיתי ואיננו פלסטיק עם ציפוי זול ומתקלף, הוא לא ימצא בו עניין ● זלמן רודרמן מסכם את השנה החולפת מנקודת-מבט אישית ומקורית
שניאור זלמן רודרמן

כדי לעזור לי לבחור את האירועים החב"דיים ש'עשו את השנה', שלח לי ידידי עורך האתר ארבעים ושמונה תמונות המייצגות ארבעים ושמונה התרחשויות מהשנה החולפת.

מדובר באוסף בעל מנעד רחב למדיי של אירועים השונים כל-כך זה מזה. ערב חגיגי לציון 100 שנים לייסוד ישיבת תורת-אמת מחד גיסא וחתונת בת השליח באלסקה מאידך גיסא. הכנסת ספר-תורה חמישי של ילדי ישראל, ביקור של הילד מוישי הולצברג אצל האדמו"ר מוויז'ניץ, הכתרת רב חב"די לברלין, שחרור ר' אלי הכט מכליאת שווא בספרד, ביקור רבני חב"ד אצל הראשל"צ רבי עובדיה יוסף והזמנתו לסיום הרמב"ם, ועוד כהנה וכהנה.

אין ספק כי אירועים אלה וכל אותם אחרים שברשימה, אכן הטביעו חותם כזה או אחר על השנה החב"דית המסתיימת.

אבל ליבי נושא אותי דווקא למספר אירועים אחרים, בעלי קווים משותפים, שאת תמונתם לא מצאתי בין שלל ההצעות לבחירה שקיבלתי.

בי"ט בכסלו השנה קיים ארגון 'תורה שלמה' – אחת מזרועות התמנון הפעלתני הבלתי נלאה המכונה 'תורת חב"ד לבני הישיבות' – אירוע לא-שגרתי. יותר מאלף תלמידי ישיבות ואברכי כוללים מכל החוגים נאספו למקום אחד כדי להיבחן בהבנה ובעמקות על עשרות פרקי תניא ועל מספר רב של שיחות-קודש של הרבי. זה אירוע אחד.

כחודש לאחר מכן, בכ"ד בטבת, התקיים מעמד אחר, הפעם פרי יוזמת ארגון 'שערי הוראה' בראשות הגה"ח רבי חיים שמרלר שבמסגרתו נבחנו כמה אלפי בחורי ישיבות (!) על מקבץ גדול של סימנים בשולחן-ערוך רבנו הזקן. מעמד זה אמנם חוזר ונשנה כבר שנים מספר, אך איך בכך כדי להמעיט כהוא-זה מגודלו ומעוצמתו בכל שנה ושנה. אירוע שני.

והנה לפני ימים מספר (בח"י באלול) נזדמן לי להיות נוכח במעמד שלישי, דומה ביסודו לקודם אף כי בעל אופי חב"די-פנימי יותר.

ארגון 'תפארת רפאל' מיסודו של הרב אברהם אלאשוילי שיחי' ערך מבחן כלל-ארצי לכארבע-מאות אברכים חב"דיים, על כשבעים סימנים בשולחן-ערוך רבנו הזקן. הייתי שם, ונפעמתי מהמחזה. מאות אברכים שהגיעו מכל קצות הארץ, רכנו בדממה על השאלונים ובמשך כשעתיים ומחצה השיבו בריכוז מאומץ על חמישים שאלות לא-קלות בהלכה.

הצד השווה לשלושת האירועים הנ"ל (וייתכן כי היו עוד מסוגם השנה) הוא – תורה.

נדמה לי שה'סוד' מתחיל אט-אט לצוף ולהתגלות וגם אם יידרש לכך עוד זמן מה, סופו שיחדור לתודעת כולנו: הציבור, בתוך חב"ד ומחוצה לו, צמא לתוכן אמיתי. ותוכן אמיתי משמעו תורה. לכן, כאשר רוצים היום לקרב לבבות – וכן, גם פעילות מסוג זה בתוככי מחנה חב"ד נחשבת 'קירוב' – מומלץ וכדאי לעשות זאת על-ידי תורה.

אם רוצים לקרב בני ישיבות או אברכים לדרך רבותינו נשיאינו, השיטה היעילה ביותר היא באמצעות תורה. נגלה ונסתר. שיחות-קודש כמו גם הלכות בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן ושאר כיוצא בזה. וכמו כן, אם רוצים 'לקרב' את הדור הצעיר שלנו, חסידי חב"ד, אל המהות התודעתית הפנימית שלנו, של חסידות חכמה, בינה ודעת – הדרך המוצלחת ביותר לכך היא על-ידי תורה.

כי זה מה שהדור הנוכחי שואל ומבקש. תוכן מוצק ואמיתי, כלומר תורה. דור זה מאס בסיסמאות נבובות ובכותרות בומבסטיות רקות מתוכן. אנחנו חיים בעולם פתוח, קומוניקטיבי ונגיש מאוד שבו כל אחד ואחד יכול בקלות רבה לעשות 'סקר שווקים' ולבדוק את טיב הסחורה המוצעת לו. אם הוא לא ישתכנע שהתכשיט שבידיו עשוי זהב אמיתי ואיננו פלסטיק עם ציפוי זול ומתקלף, הוא לא ימצא בו עניין.

אגב, לעניות דעתי הדברים נכונים במידה רבה גם בכל הקשור לציבור הכללי.

היו זמנים שבהם צריך היה להפיל מחיצות שנתגבהו ולסלול דרך חדשה שקודם לכן לא הייתה קיימת. באותם ימים, די היה בעצם הופעתו של חסיד חב"ד ברחוב דיזינגוף או במשעולי הקיבוץ כדי להפיל מחיצות. הנכונות של החסידים המזוקנים, הנועזים, לחצות את הקווים ולהיכנס לתוך 'שטח האוייב' – פתחה לבבות.

היום זה שונה. שיטת חב"ד כבשה כבר מזמן את כל החוגים כולם, הצועדים בדרכה ומאמצים בחום את הפטנטים הרשומים על שמה. היום כבר לא דיי בטפיחה חברה'מנית על השכם ובחיוך מאוזן לאוזן. זה עדיין יכול לעזור, אבל לא בהכרח 'עושה את העבודה'. לעת הזאת הדרך למהפך בלבבות עוברת בכתובים. שיעורי-תורה – זה מה שהציבור מחפש היום. עוגנים אמיתיים להיאחז בהם בים החיים הסוער והמטורף המציף אותנו מכל עבר.

נחזור לענייננו הראשון: שלושת האירועים הנזכרים (ודומיהם), הם בעיניי אלה ש'עשו את השנה' החב"דית המסתיימת. כי – בנוסף לחשיבותם בפני עצמם – הם מציינים שינוי כיוון בדפוס החשיבה והפעולה החב"די, קרי: הפצת המעיינות תוך שימת דגש חזק הרבה יותר על הפן התורני המובהק.

יהי-רצון שנלך כולנו מחיל אל חיל ושגם השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה תהא שנת עילוי (=שטייגן) גדול.

כ"ו באלול תשע"ב