ב"ה יום שני, כ"ג כסלו תשע"ח | 11.12.17
יעמוד חזק בהתקשרותו אליו. האהל הקדוש
יעמוד חזק בהתקשרותו אליו. האהל הקדוש צילום: ברוך עזאגווי
הרבי כבר ימצא את הדרך ● בלוג שליחות מרגש

הוא נטל את ידיו, ניגש בחרדת קודש למדף העליון בספריה שבביתו, ובזהירות הוציא את ה"חמישה חומשי תורה" הישנים. חומש בו אחזו ידיו הקדושות של הרבי שלושים ושמונה שנים קודם לכן. עת הקשיב מתוכו לקריאת התורה באחד מה"ימי שני" של שנת תשל"ב ● הוא התיישב במקומו פותח באחת את החומש. ולנגד עיניו, נגלה דף ישן, 'הנחה בלתי מוגה'. ששנים רבות קודם לכן, הוכנס שם
י' שליח

ה'תש"ע. הציון הקדוש. הוא עומד שם מחריש, עם הפ"נ בידיו. הם נמצאים כעת בפרשת דרכים רצינית. בקרוב יסיים את לימודיו ב'כולל-אברכים', והוא יודע שהם הולכים להתמסר לענינים של הרבי. אבל, האפשרויות רבות, וההתלבטות קשה. לכל מקום המעלות והסגנון שלו עם שינויים מן הקצה אל הקצה. השאלה היא גורלית. הם הרי הולכים לקבוע עבורם ועבור ילדיהם בעתיד בע"ה, את מקומם בחיים עד ביאת משיח. אסור להם לעשות טעויות.

אחרי הכנה הראויה, הוא העלה את שאלתם על הכתב, ומחזיק אותה כעת בידיו. הוא כתב לרבי הכל. על המקומות השונים אותם הציעו להם, עם מעלותיהם וחסרונותיהם. שהרבי יבחר. לאן שהרבי רק יגיד, הם ייסעו מיד ובשמחה וטוב לבב. הוא זקוק רק לקו הקטן הזה, שיסומן שם בעיפרון או עט כחול, תחת שם אחד הערים. בשבילו זה כבר יספיק, הוא לא ידרש ליותר מזה...

הוא קרע את הפ"נ לאיטו. הוא ידע שהרבי קיבל. שהרבי כעת יודע את התלבטותו ושאלתו. ושהרבי וודאי ינחה אותם להחלטה הנכונה. ה'כתב יד קודש' המפורסם של הרבי לנגד עיניו:

"אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישים לב לפיתויי היצר, וישלח השאלה על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן" [הרבי ימצא דרך כיצד לענות לו]...

עברו ימים, שבועות וחודשים. הם לא חכו. הם הבינו שהרבי רוצה שהם ישתדלו ויתאמצו להחליט את ההחלטה הנכונה. הוא התייעץ כמובן עם ה'עשה לך רב' שלו, החליטו מה שהחליטו, וההכנות לנסיעה יצאו לדרך. על התשובה הוא לא שכח. הוא ידע שהרבי לא ישאיר אותם ככה. "הרבי ימצא דרך כיצד לענות לו"...

זהו זה. שבת אחרונה לפני הנסיעה, 'שבת מברכים' אדר. ביום ראשון הקרוב הם מעמיסים את ה"פעקאלאך" והילדה, ונוסעים ל'שליחות'. הם יודעים, שהם מצידם השתדלו לעשות הכל לפי ההנחיות של הרבי. והם נוסעים.

ליל שבת קודש. כבר אחרי הסעודה. הוא יושב מהורהר, מסיים את השיעורים. כן, הוא מחפש 'חיזוק', הוא רוצה לדעת ברור שהם אכן עשו את ההחלטה הנכונה... כבר מתחיל להיות מאוחר. נשאר לו רק עוד להגיד את החומש היומי...

היום אעשה זאת! הוא חושב לעצמו. מעולם לא העז להשתמש בו. תמיד הרגיש, עדיין לא מספיק מוכן. הוא לא היה מסוגל לגעת בו סתם כך. אבל כעת זהו מצב מיוחד. מחרתיים הם יוצאים בשליחות הרבי למקום הכי רחוק מהרשימה. והוא רוצה להרגיש קרוב. היום, לראשונה אחרי שנים מאז הוא עבר לידיו, הוא ילמד מתוכו את החת"ת היומי.

הוא נטל את ידיו, ניגש בחרדת קודש למדף העליון בספריה שבביתו, ובזהירות הוציא את ה"חמישה חומשי תורה" הישנים. חומש בו אחזו ידיו הקדושות של הרבי שלושים ושמונה שנים קודם לכן. עת הקשיב מתוכו לקריאת התורה באחד מה"ימי שני" של שנת תשל"ב.

הוא התיישב במקומו פותח באחת את החומש. ולנגד עיניו, נגלה דף ישן, 'הנחה בלתי מוגה'. ששנים רבות קודם לכן, הוכנס שם:

"ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להת' השלוחים שיחיו הנוסעים ל'לאס-אנז'עלעס' ו'ניו-הייווען'"

עיניו ננעצות במילים הקדושות המדברות אליו:

"איר זאלט האבן א נסיעה כשורה ובהצלחה.
עס זאל זיין ויעקב הלך לדרכו, עם כל הפירושים...
און מתוך שמחה וטוב לבב,
מאכן ליכטיק זיך און מאכן ליכטיק חלקו בעולם,
און מאכן ליכטיק כל העולם כולו"...

[=שתהיה לכם הנסיעה כשורה ובהצלחה.
שיהיה ויעקב הלך לדרכו עם כל הפירושים... ומתוך שמחה וטוב לבב, להאיר את עצמו, ולהאיר את חלקו בעולם, ולהאיר את כל העולם כולו]

•••

"אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישים לב לפיתויי היצר,
וישלח השאלה על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ -
וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן"

"הרבי ימצא דרך כיצד לענות לו"...

כ"ט בסיון תשע"ב