ב"ה יום שני, כ"ג כסלו תשע"ח | 11.12.17
ר' זושא ע"ה
ר' זושא ע"ה צילום: דוד קוטלר
אגדה של סוכריה ● מאת חיים צוקרמן

"זושא - וכך זה היה במשך שנים עד שצמחנו ופינינו את המקום לקטנים מאיתנו - ריחף מעלינו כמו דבורה מעל פרחים. דואג שנצעק את ה'א-מ-ן' בכל הכוח ● ובסוף התפילה, כשהחיוך החם והקורן שלו על פניו, שלף זושא את שקית הסוכריות וחילק. תמיד הוא דאג להפתיע את "ילדיו". פעם היו אלה סוכריות בצורת תרנגול, לפעמים הן נראו כמו עפרונות מלאי צבעים ● אבל דבר אחד משותף אכן היה להן: היו אלה באמת סוכריות שילדי הכפר, אז ישוב קטן ודי מוזנח, לא ראו מעולם" ● ילד של אותם ימים, וכיום בעצמו סב לנכדים, כותב זכרונות על ר' זושא
חיים צוקרמן

את מה שקרה באותו ליל שבת אני לא שוכח, למרות שחלפו מאז יותר מאלפיים שבתות.

זה היה ערב שבת בו סירבתי לצעוד עם אבי אל בית הכנסת, למרות בקשותיו. הוא לא כפה עלי את ההליכה נגד רצוני, ואני נותרתי בבית לשחק עם צעצועי (מכוניות קטנות שהביאו לי במתנה מאמריקה).

כשהסתיימה תפילת ערבית, ואבא שב הביתה מבית הכנסת, שכונה אז בפי תושבי כפר חב"ד "בית הכנסת הישן", הייתה מרוחה על פניו ארשת ניצחון.

"מה שאתה הפסדת שלא באת לבית הכנסת...", אמר במנגינה ממתיקת סוד.

מה הפסדתי?

נטשתי את הצעצועים והתייצבתי לידו.

"זושא ריבקין אסף את כל הילדים כדי שיצעקו א-מ-ן בתפילה, ואחר כך חילק לכל הילדים סוכריות על מקל ע-נ-ק-י-ו-ת. כל החברים שלך מלקקים כעת סוכריות שלא ראית בחיים, ואתה יושב פה ומשחק עם הצעצועים שלך. זה מה שקורה למי שלא בא להתפלל..."

הרגשתי את הקנאה משתלטת לי על הלב, בעוד תחושת ההחמצה טיפסה באיטיות אל עבר המוח. בסעודת שבת הגפילטע-פיש המתוק הפך למר, ומרק האיטריות, איתו הייתי דווקא מיודד, נותר ללא דורש. כל מעייני היו נתונים אל הסוכריה שהפסדתי, ברוב טיפשותי.

אבל אבא לא ויתר. הוא המשיך להפליג בשבח הסוכריות על מקל, בצורת תרנגול, שחילק זושא, סוכריות כמותן לא ראו ילדי כפר חב"ד בכל ימי חייהם.

***

למחרת בבוקר, לקראת תפילת שחרית, הייתי בין הילדים הראשונים שהתיישבו על הספסל, ליד שולחן העץ העבה, כשרגליי הקצרות מתנדנדות באוויר. ממתין במתח לשעת סיום התפילה.

זושא - וכך זה היה במשך שנים עד שצמחנו ופינינו את המקום לקטנים מאיתנו - ריחף מעלינו כמו דבורה מעל פרחים. דואג שנצעק את ה'א-מ-ן' בכל הכוח.

ובסוף התפילה, כשהחיוך החם והקורן שלו על פניו, שלף זושא את שקית הסוכריות וחילק. תמיד הוא דאג להפתיע את "ילדיו". פעם היו אלה סוכריות בצורת תרנגול, לפעמים הן נראו כמו עפרונות מלאי צבעים.

אבל דבר אחד משותף אכן היה להן: היו אלה באמת סוכריות שילדי הכפר, אז ישוב קטן ודי מוזנח, לא ראו מעולם.

***

שנים רבות חלפו מאז אותה שבת.

זושא ז"ל הפך בינתיים (יחד עם אחיו חיים ז"ל) את 'בית הכנסת הישן' והצפוף ל'בית מנחם', באותם ימים בית כנסת גדול ומפואר בכל קנה מידה, ולי יצא לפוגשו בצמתים רבים. במסעדת 'ישורון', בעוד אני רוכן על שניצל ופירה, צפיתי בו מחלק לילדים שאינם שומרי מצוות ממתקים כדי שיברכו; ברכבת, כשנהג להגיש, עם אותו חיוך ניצחי, מטבע עם קופת צדקה; שוחחתי איתו גם לא מעט על חלומו לבנות 'ארמון למשיח'.

אבל תמיד כשפגשתי בו זכרתי (והזכרתי) לו איך דאג שנשב כל התפילה ונענה "אמן", וכיצד המתיק לנו את השבתות של ימי ילדותינו עם אותן סוכריות מופלאות.

י"ח באדר תשע"ב
הגב לכתבה

תגובות
4
1. רק השבת סיפר באריכות ובהתלהבות
זושא סיפר לנו בשבת על הס''ת שהכניס כ''ה חשוון מ''ח . איך שקראו זאת אצל הרבי שלש פעמים והרבי בהתוועדות שבת נוח אמר ה' הוא האלקים שבע פעמים .וכך מספר. אנחנו בשלחן בבית מנחם פשוט עכשיו שמשחזרים זאת הייתה לנו שיחה פרידה מזושא ע''ה כשאלנו אותו איפה יהי בפסח לא ענה ........... התפילת שמונה עשרה של זושא הייתה משהוא שלא רואים פשוט מדבר עם ריבונו בכזה מתיקות ודביקות . ר' זושא אנחנו מתגעגעים קטנים גדולים כולם זושא של סחיבת התורן של ל''ג בעומר וחלוקת הלפידים זושא של חלוקת הסוכריות זושא שמלמד אותנו בתור ילדים קטנים לומר ברוך השם . זושא ששואל מתי הוא יבוא . זושא שפתח את כולל תפארת זקינים זושא שבנה את הבית כנסת זושא שבנה מקווה . זושא שהרבי אמר עליו שפעולתו בתל אביב מעין אברהם אבינו . זושא שמחלק צדקה לכל הנוסעים ברכבת עם חיוך על הבוקר . זושא שעוזר לכל גלמוד . זושא שמפיץ את בשורת הגאולה לכל אחד . אך זושא ודאי אתה תגש ישר אל הרבי כפי שתמיד אמרת לנו אני את המכתבים נתתי לרבי ביד ללא ממוצעים .ונזכה לראותך תיכף ביחד עם הרבי בגאולה השלימה . מ.ש. ה. אה''ק
י"ח באדר תשע"ב
2. לבוא להתנחם
אנחנו חייבים לזושא, לימוד משניות בביתו, פשוט בשבילנו!!! יש מניינים בביתו. ניתן לבוא וללמוד!!! חייבים זאת !!! כדאי להביא את הילדים.
י"ט באדר תשע"ב
3. "נו, איפה הוא?"
תמיד כשפגשתי את זושא הוא היה שואל אותי "נו, איפה הוא?" הוא כמובן התכוון על המשיח המתמהמה.
אוי ר' זושא תביא אותו כבר לכאן למטה. מחכים לך שתבוא איתו יחד.
אני מדמיין אותך רוקד עם הרבי בבית מנחם ריקודים אדירים. אני כבר רוצה לראות את זה קורה כאן למטה ולא רק בעולמות עליונים
י"ט באדר תשע"ב
4. שטרות של 'מגבית ומעמד'
4 שנים עברו מאז שהתחתנתי ולא היו לי עדיין ילדים...
באחת המוסדות ערכו דינר (לפני כ8 שנים לערך), ומכרו בו שטר מ'מגבית מעמד' שהביאו חסידים מארץ ישראל לרבי, והרבי הביא אותו לר' זושא.
קניתי שטר (כחול) של 5 שקל ב1800 שח ... וב"ה זכיתי לבן....
בשנה הבאה אותו מוסד עשה עוד דינר, והחלטתי להביאו למכירה פומבית למי שירצה.. להרבות לטובת המוסד... ומכרו אותו ב 5000 שח לערך.
עברו שנתיים, באתי לכפר חב"ד, השעה היתה מאוחרת בלילה, נכנסתי לבית מנחם יחד עם בני, ופתאום נכנס ר' זושא. ואני שואל אותו בשלומו? והוא עונה לי ב"ה וכו' ואני מספר לו את הסיפור שקניתי שטר... והנה בני שיחי' וכו'
הוא אמר לי שהוא עכשיו מגיע מ'הר הזתים', זה היה היארצייט של בתו ז"ל, והוא מאוד מותש, ואישתו אמרה לו שיישאר בבית. אך הוא הרגיש צורך עז ללכת ל'בית מנחם'. ועכשיו הוא הבין בשביל מה? בשביל לתת לי שטר אחר מאותם שטרות.
הפעם זה היא שטר אחר... שטר ירוק של שקל אחת (1000 לירות, כמדומני) ...
כ"א באדר תשע"ב